פסקי דין על חגי זגורי | פסקי דין על רמי עזרן | פסקי דין על יוסי מירילאשוילי ואח' |

24018-03/10 פח     22/01/2012




פח 24018-03/10 מדינת ישראל נ' חגי זגורי, רמי עזרן, יוסי מירילאשוילי ואח'




בעניין:
מדינת ישראל
המאשימה
נ ג ד

1. חגי זגורי

2. רמי עזרן

3. יוסי מירילאשוילי
4. זכריה אדרי
5. חנן עיאש
6. אבי בבר דן מיירה
7. דוד ויצמן
8. אלי קזרוב
הנאשמים

החלטה

1. מדובר בבקשה ב"כ המאשימה מיום 8.12.11, לאפשר להגיש את הודעותיהם של עדי המדינה, כפי שנמסרו במשטרה במלואן, כדי לאפשר לבית המשפט התייחסות נכונה ומבוססת לטענות שונות הקשורות למהימנות עדי המדינה, על סמך אמירות שונות במהלך החקירה וטענות על אי אמירת עובדות במהלך החקירה המשטרתית.

2. לטענת ב"כ המאשימה, במהלך שמיעת ראיות המאשימה בתיק, ובמיוחד בעת חקירותיהם הנגדיות של שלושת עדי המדינה, צוטטו לפרוטוקול ולעיתים אף הוגשו מטעם הסנגורים חלקי אמירות והודעות של עדי המדינה, כאשר במקרים רבים התייחסו העדים לאותה סוגיה במספר הודעות שונות. לאור זאת, יש מקום להעמיד בפני
בית המשפט את כלל ההודעות שנמסרו, על מנת להבין את מלוא התמונה של הדברים שנאמרו על ידיהם, כדי שתהא אפשרות לתת משקל נכון לדברים שצוטטו במהלך החקירות השונות של עדי המדינה, תוך פריסת התמונה המלאה.
ב"כ המאשימה הפנה בעניין זה לאסופת פסיקה {ע"פ 88/58 קייזר נ. מדינת ישראל
, פד"י יב (2) 1628, 1634, ע"פ 697/79 הרצל כהן נ' מדינת ישראל
, פ"ד לד(3), 347, 349-350 (1980) ותפ"ח (מחוזי ת"א) 27955-05-10 מקסים גורביץ נ' מדינת ישראל
, תק-מח 2010(2)}, ממנה עולה, כי אין לשלול מבית המשפט את האפשרות לעיין בהודעות, על מנת שלא לקבל תמונה מוטעית ממה שהעידו עדי המדינה במשטרה, שעה שההודעה אינה הופכת לראיה עצמאית, אלא לבחינת אמינות העדים, עקביותם והבנת הקוהרנטיות שבעדותם, והדבר הועלה במהלך חקירות העדים בבית המשפט כל הזמן על ידי ב"כ המאשימה.
כן הוסיף, כי הכלל הנוהג הוא, כי על עורך דין המעוניין להוכיח סתירה, להגיש את האמרה, בלי שהמאשימה תבקש להסתמך על תוכן הדברים שנמסרו בהודעותיהם.

3. לטענת ב"כ נאשם 1, הכלל הבסיסי הוא, כי אמרות של עד אינן קבילות, למעט מקרים חריגים הנוגעים לעד עוין או עד שאינו מתייצב לדיון מחמת השפעת הנאשם.
לדבריו, במהלך החקירות, נעשה שימוש בחלק מהאמרות, במשפטים או פסוקים מתוך הודעות עדי המדינה, ובה במידה וסברה המאשימה בזמן אמת, כי בהצגת חלקי אמרה יש משום הטעיית בית המשפט או הצגת תמונה חלקית, שמורה הייתה לה הזכות במסגרת החקירה החוזרת להצביע על עובדה זו ולבקש להגיש את אותו חלק מהאמרה, באמצעותו הייתה משכנעת את בית המשפט שמדובר בציטוט חלקי או מגמתי של האמרה, כפי שעולה מפסק הדין בעניין קייזר, אליו הפנה ב"כ המאשימה, בעמ' 1643-1644.
בענייננו, היה הדבר אמור להיעשות באופן דינאמי, במהלך המשפט, ואין סדר דין שמאפשר הגשת ההודעות, לרבות הקלטות ותמלילים, לאחר שהעדים העידו זה מכבר, בלי שהם נוכחים ובלי שהמאשימה מצביעה על נזק ראייתי שנגרם או שעלול להיגרם מהותרת המצב על כנו. הגשת כל ההודעות מהווה החדרתם בדלת האחורית של ראיות לא קבילות, שעלולות להשפיע על שיקול דעתו של בית המשפט, אף אם ייאמר כי הודעות אלו אינן מהוות ראיה לאמיתות תוכנן, ועל המאשימה לפרט היכן הייתה הטעייה או הוצגה תמונה חלקית בפני
העדים, ולא לבקש הגשה גורפת של כלל הודעותיהם במשטרה.

4. ב"כ הנאשם 3 הצטרף לדברי ב"כ הנאשם 1 והוסיף, כי אין תקדים להגשת הודעות של עד מדינה בדרך זו. הכלל האוסר סיוע עצמי באמרות קודמות על ידי הגשת אמרות קודמות רלוונטי, כל שכן שעה שמדובר בעדות עד מדינה הטעונה סיוע חיצוני. עוד הוסיף, כי בעדותו של עד המדינה אלי גבאי, לא הייתה חקירה חוזרת, כך שלא היה צורך בהבהרה בשלב החקירה החוזרת, ומשעדותו הסתיימה במלואה, אין להגיש הודעותיו. בנוסף לכך, הודעותיהם של עדי המדינה כוללות חומר אשר אינו נכלל בכתב האישום, והגשת הודעותיהם עלולה להשחיר את פני הנאשמים באופן לא ראוי, כך שיתכן ולאחר שהחומר יובא בפני
בית המשפט, עלולות להידרש חקירות נוספות. כמו כן, בזמן הפניית העדים להודעותיהם במשטרה, נסמכה ההגנה על מקרים אותם אישרו העדים שנאמרו על ידיהם לאחר שהוצגו בפני
הם הדברים. חזקה על התביעה, שאם הדברים שהוצגו לעדי המדינה היו מטעים או חסרים, היה עליהם להביע התנגדות, כפי שעשו במקרים רבים, ובענייננו, לא הועלתה טענה מטעם המאשימה להטעיית העדים על ידי ההגנה, וקבלת בקשה מעין זו, עלולה למנוע חקירה נגדית אפקטיבית, וחשש של ההגנה מהגשת האמרות.

5. ב"כ הנאשם 6 הצטרף לדברי קודמיו, והוסיף, כי קבלת בקשה מעין זו עלולה לייתר את סעיף 10א' לפקודת הראיות, שעניינו קבלת תוכן האמרה, אף שבענייננו מבקשת התביעה להגישם אלא לעצם אמירת הדברים. לדבריו, בעצם הצבעת המאשימה שלא נאמרו סתירות בין האמרות לבין עדותם בבית המשפט, העניין נוגע לתוכן, ומשכך, לא ניתן להכשיר בצורה זו עדות שהינה מפי השמועה.

6. יתר ב"כ הנאשמים הצטרפו לתגובות ב"כ הנאשמים לעיל.
דיון
נקודת המוצא היא, כי עד מוסר עדותו מעל דוכן העדים בבית המשפט. אמרת חוץ של עד שמסר בחקירה במשטרה על פי דין, מהווה עדות שמיעה, ככל שהדבר מתייחס לאמיתות תוכנה, ובתור שכזו, אינה קבילה, אלא אם כן, נכנסת היא בגדרי החריגים המנויים בסעיף 10א'(א), ו- (ב) לפקודת הראיות. מכאן דרך כלל, אמרה כזו אינה קבילה ואין מקום להגישה, אם העד העיד במשפט וזאת אם אינה באה בגדר החריגים.
ומן הכלל אל הפרט, במהלך שמיעת ראיות המאשימה בעת חקירותיהם הנגדיות של שלושת עדי המדינה מטעם ההגנה, חקרו הסנגורים את עדי המדינה על יסוד הודעותיהם במשטרה, ואף ציטטו לפרוטוקול במהלך החקירות הנגדיות חלקים מן האמרות וההודעות של עדי המדינה, בלי שהסכימו להגשת האמרות לבית המשפט.

התייחסות לסוגיה זו, מצאה ביטוי על ידי בית המשפט העליון , בע"פ 88/58 קייזר נ. מדינת ישראל
, פד"י יב (2) 1628, 1634), עמ' 1643, ד', ה' אליו הפנה ב"כ המאשימה, כאמור:
"ייתכן וטוב היה עושה השופט אילו היה מונע מהחוקר בחקירת שתי וערב לחקור את העד על אודות אותה הודעה מבלי שיגיש לבית המשפט את ההודעה בתור מוצג. אין זה מתקבל על הדעת שאסור יהיה לשופט לראות את כל ההודעה אחרי שצוטטו לפניו חלקים רבים מתוכה, כי אחרת קיימת סכנה ממשית שהשופט יקבל תמונה מוטעית ממה שהעד הודיע במשטרה".

גם בע"פ 697/79 הרצל כהן נ' מדינת ישראל
, פ"ד לד(3), 347 , 349-350 (1980), הייתה התייחסות דומה, להגשת האמרות לעצם בחינת אמינות העד, כלהלן:
".. אך סביר הוא כי יינתן לבית-המשפט להתרשם בעצמו ובמישרין מן השוני או הזהות, לפי העניין, בין הגרסאות, עליהן נסבה החקירה שכנגד ומה גם שממילא קשה ביותר לברר, בלי עיון במסמך, אלו שאלות אשר הוצגו בחקירה שכנגד התייחסו לקטעים במסמך ששימשו לעד לרענון הזיכרון ואלו שאלות החורגות מכך; הרי אין על העד חובה לדקדק ולציין מהו המשפט שרענן זכרונו ובלי שבית-המשפט יראה את המסמך גם לא יוכל לבחון אם יש אמת בטענה האמורה. סיכומו של דבר, הכלל האוסר על צד שהביא את העד, להגיש את המסמך ששימש לרענון, תואם את הכללים האוסרים הבאת ראיות בדבר עקביותו של העד על-ידי הצד מטעמו הוא מעיד (פרט ליוצאים מן הכלל שנדונו בע"פ 11/58 הנ"ל, שם, בע' 1920, 1956), אך אם הצד השני חוקר את העד על יסוד המסמך, צריך להגישו לאחר מכן גם לבית-המשפט. למותר להדגיש, כי המסמך אינו הופך בשל כך לראיה בזכות עצמה (evidence per se) אלא רק לאמצעי לבחינת אמינותו של העד".

בתפ"ח (מחוזי ת"א) 27955-05-10 מקסים גורביץ נ' מדינת ישראל
, תק-מח 2010(2), מיום 16.2.11, נקבע:
"לא הייתי שולל מבית המשפט את שיקול הדעת להחליט על העיון במסמך בנסיבות בהן נראה לו הדבר דרוש, אף אם שימש רק את הצד שהביא את העד.. על מנת לבחון את עקביותה ואת מהימנותה והסוגיות שבהם נחקרו, אנו סבורים שלא יהא זה סביר למנוע מאיתנו בחינת האמרות בכללותן, על מנת לדעת את הקשר הדברים בהם נאמרו ואת עקביות העדה..".

בספרו של י. קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני, ספר ראשון עמ' 1575, נאמר בהקשר זה:
"נחקר עד בחקירה שכנגד על הודעת חוץ שמסר, ונתגלתה סתירה בין עדותו בבית המשפט לבין האמור בהודעות החוץ – יש להגיש את הודעת החוץ לבית המשפט, אם מבקש החוקר ליהנות מ"פרי הסתירה".

בענייננו המדובר בתיק הנושא 20 אישומים, בו העידו שלושה עדי מדינה אשר לכל אחד מהם אמרות רבות במשטרה שעליהן נסבה חקירה ארוכה שנגעה לפרטי אירועים רבים. נראה לנו כי יש מקום שהאמרות יהיו בפני
בית המשפט על מנת שתהא אפשרות לבחון את מכלול העדות, טיב הסתירות הנטענות, לאור הקשר הדברים ואופן מסירתם.

בנסיבות המיוחדות של תיק זה, בשים לב להיקף האישומים, מספרן הרב של האמרות ובחקירות הנגדיות שהתייחסו בחלק ניכר לסתירות שונות בין האמרות והעדויות, תוך ציטוטים רבים מתוכן, וכשלעיתים העדים העידו כי המענה לסתירה מצוי בדברים שנאמרו באחת האמרות, מצאנו כי יש מקום שיונחו בפני
בית המשפט אותן אמרות, על מנת שניתן יהא להתרשם ולבחון מהלך עדותו של העד ואמינותו.

מן הראוי לאפשר עיון במסמך, בנסיבות בהן דרוש הדבר, כאשר הודעותיו של העד היוו ציר מרכזי לחקירתם בבית המשפט, לצורך החלטה בדבר מהימנות העד, והבאת מלוא התמונה על ידי בית המשפט, תוך התרשמות במישרין מן הזהות או השוני, לפי העניין, בין הגרסאות שנמסרו על ידי עדי המדינה באמרות במשטרה לבין הדברים שמסרו בעדותם בבית המשפט.

נראה לנו כי בענייננו, לא ייגרם כל עיוות דין לנאשמים בהגשת ההודעות לבית המשפט, כראיה לעצם אמירת הדברים, תוך העמדת עדותם של עדי המדינה במבחן המהימנות, כאשר האמרות לא ישמשו לבחינת אמיתות תוכן הדברים, ולא כבסיס לקביעת ממצאים עובדתיים או העמדת האמרות בנעלי עדותו של העד.

מאידך גיסא, נראה לנו, כי אין מקום לאפשר הגשת אותם חלקים באמרות עדי המדינה, בהם מתקיימם שני תנאים מצטברים: האחד - שאינם נוגעים לכתב האישום והשני - שעליהם לא נחקרו העדים.

כמו כן כפופה המצאת האמרות לכך שתינתן לב"כ הנאשמים אפשרות להשלמת חקירת העדים בעניינים הנוגעים לאמור באמרות, ככל שיבקשו לעשות כן.

לאור זאת, אנו מאפשרים למאשימה להגיש אמרות עדי המדינה במשטרה, תוך מחיקת חלקים
שאינם נוגעים לעובדות כתב האישום.

לשם כך, על ב"כ המאשימה להעמיד לעיון ב"כ הנאשמים תוך 7 ימים את האמרות שיש להגיש בהתאם לאמור לעיל, תוך מחיקת החלקים שלא הותרו. ככל שהדבר ידרש יתאפשר לאפשר לב"כ הנאשמים לטעון תוך 7 ימים נוספים, לאפשרות למחיקת חלקים נוספים.
ניתנה היום, כז' טבת תשע"ב, 22 בינואר 2012, במעמד הצדדים.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ"ח 24018-03-10 מדינת ישראל
נ' זגורי(עציר) ואח'
1 מתוך 5









פח בית משפט מחוזי 24018-03/10 מדינת ישראל נ' חגי זגורי, רמי עזרן, יוסי מירילאשוילי ואח' (פורסם ב-ֽ 22/01/2012)