פסקי דין על עיסם אבו עמאר | פסקי דין על עו"ד אדיב מח'ול

5933-11/11 תט     26/01/2012




תט 5933-11/11 עיסם אבו עמאר נ' עו"ד אדיב מח'ול








בית משפט השלום בחדרה



ת"ט 5933-11-11 אבו עמאר נ' מח'ול
התנגדות לביצוע שטר בתיק הוצל"פ:
3410787116




בפני

כב' הרשם
שמעון
רומי


משיב/זוכה

עיסם אבו עמאר


נגד


מבקש/חייב

עו"ד אדיב מח'ול



החלטה

המשיב הגיש לביצוע שיק ע"ס 60,000 ₪ ז"פ 03/06/2011, משוך מחשבון המבקש בבנק ערבי ישראלי לפקודת אבו גאנם אחמד.

עפ"י בקשת הביצוע אוחז המשיב בשיק שהוצג לפירעון וחולל.

עיון בשיק מגלה את הסיבה בעטיה חולל: "החשבון מוגבל".

המבקש מציין בבקשתו הנסמכת בתצהיר, כי את ההמחאה מסר כשיק דחוי למספר חודשים, לפיקדון בלבד, לאחד בשם וג'די אסלאן, שעיסוקו בניכיון שקים, על מנת שיהיה בידיו פיקדון לעסקת ניכיון אחרת. אותה עסקה לא יצאה לפועל.

מועד הפירעון המקורי הוא: 03/04/2011, כך מצהיר המבקש, ולא 03/06/2011, כעולה מן השיק.
שינוי התאריך אינו אלא מעשה זיוף הבולט לעין.

לאחר שעבר מועד הפירעון (3/4/2011) אסלאן החזיר את השיק באמצעות אדם המוכר לשניים (אמל זיאדה).

האחרון שמר ההמחאה אצלו, על מנת למסור למבקש אותה בהזדמנות.

ביום 24/6/2011 הופתע המבקש לגלות, כי ההמחאה הופקדה בבנק.

מיד פנה אל זיאדה הנ"ל, ביקש לדעת "מה קורה, ואז הופתע לגלות שההמחאה נעלמה מהמגירה של המשרד שלו, וכאשר אמרתי לו שעל ההמחאה רשום שיק המשיב הוא מיד זיהה אותו וציין שיומיים קודם לכן היה אצלו, והציע לקנות ממנו חשבוניות פיקטיביות, וכשסירב המשיב כעס, וברגע שמר זיאדה עזב אותו למשרד והלך להביא לו קפה כדי לכבד אותו, ועת הוא חזר מיד המשיב אמר הוא חייב ללכת, קרה לאשתו שישבה בחדר אחר ועזב מיד. 11. מכך שנינו הסקנו שהמשיב גנב את ההמחאה ממגירת משרדו של זיאד..."

עוד מצהיר המבקש, כי לא קיבל שום תמורה בגין ההמחאה אשר הגיע אל המשיב בדרך לא דרך, כהצהרתו, ולכן, עומדת לו טענת כשלון תמורה מוחלט, לבד מן הפגם בזכות הקניין של המשיב ביחס להמחאה.

המבקש מצביע על המשיב, כי על מי שגנב את השיק, זייף את תאריך פירעונו והפקידו בסמוך לגניבה.

ההתנגדות נסמכת גם בתצהירו של זיאדה אמל. המצהיר מטעם המבקש לא התייצב ולפיכך אין שום נפקות לאמור בתצהירו.

ביום 02/01/2012, עמד המבקש לחקירה נגדית.

המבקש העיד בראשית חקירתו, כי אכן מסר את השיק למר וגדי רסלאן, כפיקדון, להבטחת עסקת ניכיון.

כאשר נשאל, מתי מסר את השיק לרסלאן הנ"ל, ענה, תשובה מתחכמת: "השיק היה דחוי. ש: הבאת לו את זה בינואר? ת: תעשה חשבון".

כאשר נשאל מדוע לא ביקש את השיק קודם לכן ענה: כי ביקש ורסלאן שלח את השיק כמה שבועות לפני מועד פירעונו.

כאשר נתבקש להסביר את הסתירה בין האמור בתצהיר (סעיף 9 לתצהיר המבקש מוצהר כי ההמחאה הוחזרה למבקש ע"י רסלאן באמצעות אמל אחרי 3/4/2011) לבין התשובה שמסר בחקירתו, כי היה זה לפני מועד הפירעון בשיק (3/4/2011) ענה: "יכול להיות שאני טועה בתאריכים. השיק הוחזר ולא הוצג לפירעון בתאריך הנ"ל".

משנשאל המבקש, מי הוא הנפרע עפ"י השיק (סעיף 10 לתצהיר מציין כי שם הנפרע הוא שמו של המשיב) ענה: "זה השותף שלו. טעיתי בעניין הזה. הם שותפים".

מכל מקום, הסכים המבקש כי אין מדובר במשיב.

המבקש נשאל, אודות האמור בסעיף 12 לתצהירו, היינו, כי זיאדה לא קיבל מהמשיב תמורה כלשהי בגין ההמחאה והמשיב לא נתן כל תמורה בגינה. השאלה הייתה בדמות הצגת מסמך (לא הוגש כמוצג בתיק זה) לפיו, פרע המשיב לאשתו של זיאדה חוב בן 20,000 ₪ בתיק הוצל"פ. המבקש השיב, "אני לא חושב שזה נכון. לא ידוע לי שום דבר".

כאשר הוצגה לפניו העברה בנקאית בת 20,000 ₪ לחשבונו של מר זיאדה, ענה, כי למר זיאדה כבר 15 שנים אין חשבון בנק וזה לא יכול להיות.

כאשר נשאל המבקש, האם נכון שלא קיבל תמורה, השיב בחיוב.
או אז, נשאל אודות מספר חשבונו בבנק איגוד ואישר את פרטי החשבון ונשאל, מה היא אותה העברת זהב (העברה מיידית בו ביום – ש.ר) במישרין לחשבונו ע"ס 15,000 ₪, ענה, כי אינו יכול לזכור. לא יודע מי עשה את אותה העברה, אולם אינו מכחיש אם יש אישור אז הוא מניח המבקש כי הייתה העברה אך הוא לא יודע עליה.
המבקש העיד, כי אינו מכיר את המשיב, אין לו שום קשר איתו והוא מעולם לא העביר לו כסף ולא מן הנמנע, כי המשיב ביצע העברה לסילוק חובו של מישהו אחר שכן, העיד המבקש, נעשות עשרות העברות בחשבוני.

אז נשאל, האם נכון שחשבונו מוגבל חמור, והשיב בשלילה, תוך שהוא מציין כי ישנה החלטה בהוצל"פ לבטל את ההחלטה.

המבקש גם העיד, כי לא הגיש תלונה במשטרה, בעניין נשוא הדיון.

סיכומי המבקש
התמקדו בשתי טענות, האחת- היא כשלון תמורה מלא, והשנייה – כי המשיב הטוען לאחיזה כשורה אינו אוחז כשורה נוכח טענת הגניבה.

המשיב
בסיכומיו הזכיר את תצהירו של מר זיאדה וציין, כי יש למחוק התצהיר.
עוד ציין, כי המבקש הוא עו"ד וכאשר נשאל האם הגיש תלונה במשטרה על אובדן השיק השיב בשלילה. באשר לתמורה ציין המשיב, "הוצגו עובדות שהמשיב בעצמו קיבל ישירות לחשבונו סך של 15,000 ₪ מהמשיב עצמו..."
וכן, כי הוצגה למשיב העברה בנקאית ע"ס 20,000 ₪ ואישור לפירעון חוב של מר זיאדה עמר ולכן אין בסיס לטענתו כי קיבל תמורה.
עוד מפנה ב"כ המשיב לעברן של סתירות בחקירה הנגדית ביחס למוצהר, בעניין מועד קבלת השיק חזרה לידי המבקש, אשר בתצהיר נטען להיות מועד אחד ובחקירה הנגדית היה זה מועד אחר.

בתשובתו לסיכומי המשיב
, ציין המבקש, ביחס להיעדרותו של המצהיר מטעמו, "יש מקרה דקירה וכי בשלב זה ניתן להעלות טענות שהן בבחינת עדות שמיעה. עוד ביקש להתעלם מכל הטענות שהתייחסו למסמכים אשר לא הוגשו".

ראשית יאמר, כפי שנאמר, ברישא של החלטה זו, כי אי התייצבותו של מצהיר מייתרת את העיסוק במוצהר, שכן מעת שמונע המצהיר מן המשיב לחקור אותו, אין מקום ליתן משקל כלשהו לתצהיר.
צודק ב"כ המשיב, כי יש להתעלם מן התצהיר.

עדותו של המבקש רצופה הייתה בסתירות ביחס למיהות המשיב, ביחס למועד קבלת השיק לידיו (בתצהיר היה זה לפני מועד הפירעון המקורי ובחקירה הנגדית לאחריו).

עם זאת, בשלב זה של ההתדיינות, אין משמעות למהימנות עד, ועל כן, הסתירות יכולות לשמש אך בסיס לצורך קביעה, אם המדובר בהגנת בדים, אם לאו.

המבקש מייחס למשיב טענה שכלל לא טען:
המשיב בבקשת הביצוע טען להיותו אוחז בשיק ואילו המבקש משליך יהבו לעבר טענה שלא נטענה כלל, לפיה, המשיב הוא אוחז כשורה.
הדבר תמוה, שכן לאורך ההתנגדות טוען המבקש בכישלון תמורה והמשיב מנסה להראות מה היא התמורה שניתנה לו.
שני הצדדים מתעלמים ממעמדו של הנטען של המשיב בשטר (ראה פרק ו' של בקשת הביצוע).
עוד ראוי לקבוע, כי ניסיונות המשיב להצביע לעברה של תמורה שנמסרה
נעשו באמצעות מסמכים אשר כלל לא הוצגו כמוצגים, ולפיכך, אין משמעות גדולה מדי למתועד בפרוטוקול, מה גם, שהמבקש לא אישר, כי אותם כספים שהועברו הן לחשבונו והן לחשבון אחר, שולמו בתמורה לשיק נשוא ההתנגדות.
המבקש טען, כי מועד הפירעון של השיק שונה ולא על ידו.
טענה זו נותרה על עומדה, גם לאחר החקירה הנגדית ויש לה השלכה ביחס לשאלה, האם השיק הגיע לידי המשיב לפני או אחרי מועד הפירעון.
מכל מקום ברור, כי במועד הפירעון הנגלה לעין (לאחר השינוי) היה חשבונו של המבקש מוגבל.
אפשר שלא כך היה במועד הפירעון המקורי, שקדם למועד זיוף התאריך הנטען.
המשיב הוא צד רחוק בשטר ולכן היותו אוחז כשורה, אם לאו, היא נושא שיש להכריע בו לאחר הבאת ראיות.
אציין, כי טענות המבקש על רקע העדרו של המצהיר מטעמו, מגלות בדוחק רב הגנה לכאורה.

אשר על כן, דומני, כי יהיה זה נכון וצודק לקבוע, כי הרשות להתגונן תינתן למבקש, בכפוף להפקדת מקצת החוב המיוחס לו, היינו, 7,000.00₪ בתיק זה, ובתוך 30 ימים.
יופקד הסכום – תינתן החלטה אודות המשך ההתדיינות.
לא יופקד הסכום – תינתן החלטה המסיימת את ההתדיינות בפני
.

לתזכורת פנימית ביום 06/03/2012.

ניתנה היום, ב' שבט תשע"ב, 26 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.








תט בית משפט שלום 5933-11/11 עיסם אבו עמאר נ' עו"ד אדיב מח'ול (פורסם ב-ֽ 26/01/2012)