פסקי דין על גבריאל גיל און | פסקי דין על הכשרת היישוב - חב' לביטוח | פסקי דין על אבנר - אגוד לבטוח נפגעי רכב |

1930/09 א     24/01/2012




א 1930/09 גבריאל גיל און נ' הכשרת היישוב בע"מ- חב' לביטוח בע"מ, אבנר - אגוד לבטוח נפגעי רכב בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בבאר שבע



ת"א 1930-09 גבריאל גיל און
נ' הכשרת היישוב בע"מ- חב' לביטוח בע"מ
ואח'




בפני

כב' השופט
עמית כהן

התובע
גבריאל גיל און


נגד

הנתבעות
1.הכשרת היישוב בע"מ- חב' לביטוח בע"מ
2.אבנר - אגוד לבטוח נפגעי רכב בע"מ




פסק דין

רקע
1.
התובע, יליד 12.8.1956, נפגע בתאונת דרכים ביום 2.4.03 (להלן: "התאונה"). ביום 1.4.09 הגיש התובע את התביעה נשוא תיק זה.
2.
הנתבעת 1 ביטחה את רכבו של התובע במועד התאונה. נתבעת 2 הוספה, לבקשת נתבעת 1, לאחר שנטען כי בהתאם לפוליסה נשוא תיק זה, נתבעת 1 תישא ב- 30% מהפיצוי שייפסק ונתבעת 2 ב- 70%.
3.
לטענת התובע הוא היה במועדים הרלוונטיים לתביעה זו מנהל מכירות במחוז הדרום של חברת "מאזני שקל".
4.
התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כתאונת עבודה ונקבעה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 72(4)(ב)(i) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956,

בשל בעיית שיווי משקל. נכות זו מחייבת לתובענה נשוא תיק זה בהתאם להוראות סעיף 6ב' של חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק פלת"ד").
טענות התובע

5.
מעת התאונה וכתוצאה ממנה, הוא היה באי כושר מוחלט למשך תקופה של כחודש ימים. לאחר מכן, במשך תקופה של חודשיים הוא עבד באופן חלקי ולאחר מכן הוא שב לעבודתו עם מגבלות רבות, אשר הביאו לירידה חדה במכירות, דבר שהביא בסופו של דבר להפסקת עבודתו ב"מאזני שקל".
כתוצאה מהתאונה אין הוא מסוגל לטפס לגבהים, דבר המתחייב מעבודתו שהייתה תכנון והתאמה של מאזני שקילה למפעלים כימיים, שברובם המכונות גדולות מאוד וגבוהות במיוחד, דבר אשר מחייב לטפס על מדרגות, סולמות ופיגומים.
6.
שכרו של התובע נגזר מסך מכירותיו. לטענתו, שכרו נפגע באופן ריאלי ב- 30% משום שהוא היה אמור להגדיל את שכרו ב- 10% עד 15% לשנה, לנוכח מערכות חדשות שמכרה "מאזני שקל", המהווים מוצרים ייחודיים לחברת "מאזני שקל" ממנה הוא קיבל בלעדיות.
דווקא בנקודת זמן זו, בה יכול היה להגדיל את הכנסותיו, הוא נפגע בתאונה, לא יכול היה לממש את הפוטנציאל עקב מגבלותיו ולבסוף פוטר.
7.
נכותו התפקודית עולה לאין שיעור על נכותו הרפואית. להערכתו הוא השתכר נכון ליום הכנת תצהירו (4.8.11) כ- 30% פחות משכרו קודם לתאונה.
טענות הנתבעות

8.
לאחר היעדרות של 25 יום , שב התובע לתפקוד מלא והנכות לא הגבילה אותו בעבודתו.
9.
פרישתו מהעבודה לא הייתה קשורה לתאונה.
10.
לא נגרם לו הפסד השתכרות כתוצאה מהתאונה.
הראיות

11.
התובע הגיש תצהיר בו פירט את נזקיו הנטענים וצירף לו מסמכים שונים. התובע נחקר על תצהירו.
12.
הוגשו תעודות עובד ציבור מטעם המוסד לביטוח לאומי, עם פירוט הועדות הרפואיות שעבר התובע והתשלומים ששולמו לו.

דיון
13.
אין מחלוקת בין הצדדים כי על הנתבעות לפצות את התובע בהתאם לחוק הפלת"ד והמחלוקת בין הצדדים מתמקדת בגובה הנזק בלבד.
14.
התובע טוען שנגרמו לו נזקים בראשי הנזק הבאים:
הפסד הכנסה בעבר ואובדן כושר השתכרות לעתיד.
הוצאות רפואיות בעבר והוצאות שיוציא לצורך טיפולים רפואיים בעתיד.
הוצאות נסיעה שנגרמו לו בעבר והוצאות ניידות מוגברת בעתיד.
להלן אדון בנזקים אותם טוען התובע.
הפסדי הכנסה והפסד כושר השתכרות

15.
התובע טוען כי היה באי כושר מוחלט במשך חודש ימים, לאחר מכן במשך חודשיים עבד בחלקיות משרה אותה הוא מעריך כ- 50% ולאחר מכן נגרמה לו ירידה בהיקף ההכנסה / יכולת ההשתכרות של 30%.
16.
התובע לא צירף לתצהירו ראיות להוכיח כי במשך חודש לאחר התאונה לא עבד או כי בחודשיים לאחר מכן הוא עבד בצורה חלקית. התובע צירף לתצהירו אישורים כי לא היה מסוגל לעבוד כתוצאה מהתאונה מיום 28.10.05 ועד 25.11.05, סה"כ 29 ימים. אולם, כפי שיפורט להלן, מדובר באבדן ימי עבודה עקב תאונה אחרת שעבר התובע בשנת 2005, שאינה חלק מתיק זה. למרות זאת, מאחר והנתבעות הסכימו שהתובע נעדר מעבודתו במשך 25 ימים, זכאי הוא לפיצוי עבור ימים אלה.
17.
התובע צירף לכתב התביעה תדפיסי שומות מס הכנסה עבור השנים 2000 עד 2009 (להלן: "שומות המס"). לפי הרשום על שומות המס לשנים 2000 עד 2003, הן מבוססות על חישוב מאוחד של התובע ואשתו. בהתאם לאישור המל"ל על תשלום דמי פגיעה, חישב המל"ל את דמי הפגיעה בהתאם להכנסה רבעונית בסך 30,513 ₪ (10,171 ₪ לחודש).
התובע מבקש שבית המשפט יסיק משומות המס אשר הגיש או מנתוני מל"ל את שכרו עובר לתאונה, את אובדן הכנסתו בעבר ואת הפגיעה בכושר השתכרותו.
18.
לאחר ששמעתי את עדותו של התובע ועיינתי בחומר אשר הוגש לי, הגעתי למסקנה כי כושר השתכרותו של התובע נפגע כתוצאה מהתאונה, אולם לא השתכנעתי כי לתובע נגרמו הפסדי שכר (בעבר ובעתיד) כפי טענתו ולא הוצגו בפני
י ראיות המאפשרות לחשב את השפעת התאונה על שכרו של התובע. לנוכח זאת, אעריך את הפסדי השכר ואובדן כושר ההשתכרות שנגרמו לתובע, על דרך האומדן.
הכנסות התובע עובר לתאונה

19.
התובע טוען כי ההכנסות המפורטות בשומות המס של השנים 2000 עד 2003 הן שלו, ואינן כוללות את ההכנסה של אשתו.
על גבי שומות המס לשנים 2000 עד 2003 רשום שמדובר בחישוב מס מאוחד של התובע ואשתו ומספר התיק הוא מספר תעודת הזהות של אשתו של התובע.
בחקירתו הנגדית טען התובע כי ביקש ממס הכנסה תדפיס של הכנסותיו בלבד, וכי למרות שרשום "סוג החישוב מאוחד", אין מדובר בחישוב מאוחד. טענה זו של התובע מהווה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב האסורה על פי הדין ואינה סבירה לנוכח הנתונים הרשומים על גבי האישורים עצמם.
בנוסף, עדותו של התובע היא עדות יחידה של בעל הדין ללא סיוע, הדורשת טעם מיוחד המצדיק הכרעה רק בהסתמך עליה (סעיף 54 של פקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א – 1971, ע"א 1548/96 - בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה לופו ואח'). במקרה זה לא מצאתי טעם מיוחד המצדיק להסתפק בעדותו היחידה של התובע.
יותר מכך, התובע יכול היה להוכיח בקלות את גובה הכנסתו בשנים הנ"ל, באמצעות העדת אשתו, רואה החשבון שלו או הגשת תעודת עובד ציבור ממס הכנסה או
הגשת דו"חות מס ההכנסה שלו. על כן, לא רק שאין נימוק המצדיק להסתפק בעדותו של התובע, אלא הימנעותו של התובע מהבאת ראיות רלוונטיות, ללא הסבר סביר, מקימה חזקה שאילו הובאו ראיות נוספות, היו הן פועלות נגד התובע (ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, ע"א 2115/95 - בתיה אושרוב נ' עליזה פרחי, ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ).
לנוכח האמור לעיל, אני דוחה את טענתו של התובע כי שומת המס עבור השנים 2000 עד 2003 הן שלו בלבד ואינן כוללות את הכנסותיה של אשתו, ולכן לא ניתן להסתמך עליהן לקביעת הכנסתו של התובע עובר לתאונה.
20.
ב"כ התובע ביקש בסיכומיו כי בית המשפט יקבע שההשתכרות החודשית של התובע, עובר לתאונה, היא כעולה מנתוני המל"ל בחישוב דמי הפגיעה, בסך 10,171 ₪. טענה זו של ב"כ התובע נסתרת מהנתונים אשר הגיש התובע. עיון בשומות המס מלמד כי הכנסתו החייבת הממוצעת של החייב בכל אחת מהשנים 2000 עד 2002, ביחד עם אשתו, לא הגיעה לסכום 10,171 ₪ לחודש.
על כן, אני דוחה את הטענה כי יש לחשב את הכנסת התובע עובר לתאונה לפי 10,171 ₪.
הפגיעה בהכנסות / כושר ההשתכרות של התובע

21.
כאמור, התובע הציג שומות מס מאוחדות שלו ושל אשתו עבור השנים הקודמות לשנת התאונה. בהעדר הוכחה להכנסות התובע עובר לתאונה, חסרים נתונים לחישוב הפגיעה בהכנסות / כושר ההשתכרות של התובע.
עיון בשומות המס מלמד כי הכנסתו של התובע משתנה משנה לשנה. כך, לדוגמה, בשנים 2004 ו- 2008 (לאחר התאונה) הייתה הכנסתו החייבת גבוהה מהכנסתו המשותפת עם אשתו בשנת 2002 וכמעט שווה להכנסתו המשותפת עם אשתו בשנת 2000. לעומת זאת, בשנת 2007 הייתה לו הכנסה נמוכה באופן מהותי מההכנסות בשנים הקודמות והעוקבות לה.
בחקירתו הנגדית של התובע הסתבר שבשנת 2005 הוא עבר תאונת דרכים נוספת, אליה הוא לא התייחס בתצהירו. עקב תאונה זו היה התובע בחופשת מחלה במשך כחודש ימים. כלומר, בשנת 2005 הייתה צפויה ירידה בהכנסה עקב חופשת מחלה של כחודש ימים, אולם הדבר אינו משתקף בשומות המס.
על כן, מהראיות שהציג התובע, לא ניתן להסיק בכמה נפגעה הכנסתו כתוצאה מהתאונה.
22.
התובע טוען כי עקב התאונה נפגעה הכנסתו כיוון שאין הוא מסוגל לטפס לגבהים. לטענת התובע, עבודתו הייתה תכנון והתאמה של מאזני שקילה למפעלים כימיים, שברובם המכונות גדולות מאוד וגבוהות במיוחד, דבר אשר מחייב לטפס על מדרגות, סולמות ופיגומים.
התובע לא הזמין עדים להוכיח את טענתו על דרישות עבודתו וכי עקב התאונה נפגעה יכולתו לבצע את עבודתו, אלא הסתפק בעדותו היחידה.
גם בעניין זה עדותו של התובע היא עדות יחידה של בעל הדין ללא סיוע, הדורשת טעם מיוחד המצדיק הכרעה רק בהסתמך עליה, ולא מצאתי טעם מיוחד המצדיק להסתפק בעדותו היחידה של התובע. יותר מכך, בהתאם להלכה בעניין הימנעות בעל דין מהצגת ראיות, יש להסיק כי לוּ היו מוזמנים עדים איתם עבד התובע, הייתה עדותם פועלת נגדו.
התובע יכול היה להציג ראיות לחזק את עדותו. ב"כ התובע בסיכומיו ניסה להשיב לטענה בדבר אי זימון עדים רלוונטיים,
בטענה כי קיים סכסוך משפטי בין התובע ל"מאזני שקל" ולכן אם היו מגיעים לעדות, לא הייתה עדותם מהימנה. טענה עובדתית זו לא נתמכה בתצהירו של התובע ועל כן לא היה רשאי בא-כוחו להעלותה, לראשונה, בסיכומיו. יותר מכך, גם אם קיים סכסוך בין התובע ל"מאזני שקל", אין הדבר מסביר מדוע הוא לא הזמין לעדות לקוחות אשר רכשו ממנו את המוצרים או קיבלו ממנו שירות.
23.
התובע טוען כי הוא היה אמור להגדיל את שכרו ב- 10% עד 15% לשנה, לנוכח מערכות חדשות שמכרה "מאזני שקל", המהווים מוצרים ייחודיים לחברת "מאזני שקל" ממנה הוא קיבל בלעדיות. התובע לא הוכיח כי הייתה לו בלעדיות למכירת מוצרים של "מאזני שקל", שהיו מערכות חדשות שנמכרו ושאותן מערכות נמכרו יותר מהמערכות הקודמות. התובע יכול היה להוכיח את הטענות באמצעות עדים ומסמכים, כגון הסכם בינו לבין "מאזני שקל" המקנה לו בלעדיות בשיווק חלק ממוצריה, קטלוגים בהם מפורטים המוצרים החדשים הייחודיים של "מאזני שקל" ועדויות של לקוחות ועובדי "מאזני שקל", אך לא תמך בטענותיו בראיות כלשהן, מלבד עדותו היחידה.
מאותם נימוקים המפורטים לעיל, לא רק שלא מצאתי סיבה להסתפק בעדותו היחידה של התובע, אלא שהימנעותו של התובע להביא ראיות מקימה חזקה שלוּ היו מוצגות ראיות נוספות, היו הן פועלות נגד התובע.
על כן, אינני מקבל את טענתו של התובע כי הכנסתו הייתה צפויה לגדול כטענתו.
24.
אמנם, כמפורט לעיל, התובע לא הוכיח את הפסדי ההכנסה שנגרמו לו והפגיעה בכושר השתכרותו, אולם מעיון בשומות המס, שמיעת עדותו של התובע והתחשבות בסוג ושיעור הנכות שנגרמו לו, אני מעריך שחלק מהנכות הרפואית היא תפקודית ולכן, אני סבור שכושר ההשתכרות של התובע נפגע כתוצאה מהתאונה.
מאחר וחסרים נתונים לחישוב השפעת התאונה על כושר ההשתכרות, אני מעריך, על דרך האומדן, כי לתובע נגרם הפסד הכנסה בשיעור 500 ₪ לחודש, בערכים של היום.
חישוב נזקי התובע

25.
אבדן הכנסה בעבר

:
לטענת התובע יש לחשב את הפסדי השכר שנגרמו לו בעבר לפי הכנסה חודשית בסך 8,272 ₪, עבור חודש עבודה לאחר התאונה, 50% הכנסה בחודשיים לאחר מכן ו- 30% מאז ואילך. בסה"כ מעריך התובע את נזקיו בסעיף זה בסכום של 273,125 ₪.
כאמור, התובע לא הוכיח את אובדן ההכנסה לאחר התאונה. בהסתמך על הסכמת הנתבעות, יש לקבוע כי הוא הפסיד 25 ימי עבודה לאחר התאונה ולאחר מכן, כאמור, אני מעריך את הפסד ההכנסה החודשי של התובע ב- 500 ₪ לחודש בערכים של היום.
לצורך חישוב אובדן ההכנסה של 25 ימים לאחר התאונה, אני מסתמך על השכר אשר נטען על ידי התובע – 8,272 ₪ לחודש. הפיצוי עבור 25 יום, בתוספת ריבית והצמדה כדין עד היום, מסתכם, במעוגל, ב- 10,000 ₪.
אבדן ההכנסה לאחר שחזר התובע לעבודתו ועד היום, לפי 500 ₪ לחודש (נכון להיום), מסתכמת ב- 53,000 ₪.
סה"כ הפיצוי על פי סעיף זה – 63,000 ₪.
26.
אבדן כושר השתכרות בעתיד:
התובע מעריך את הפסדיו בשיעור של 30%, בתוספת פגיעה בקרן הפנסיה וקופת גמל למשך תוחלת חייו. התובע מעריך את נזקיו בסעיף זה בסכום של 364,557 ₪.
כאמור, הערכתי את נזקיו של התובע בשיעור של 500 ₪ לחודש. סכום זה, מהיום ועד הגיע התובע לגיל 70, מהוון, מסתכם ב- 71,000 ₪.
בעניין הפסדי פנסיה וקופת גמל, לא הביא התובע ראיות להוכיח כי הפריש כספים לקופת פנסיה או קופת גמל, או הפחתה בהפרשות שלו. גם אם הפריש התובע כספים
לקופת פנסיה, הרי שבהיותו עצמאי, כל ההפרשות היו מופחתות מהכנסתו ולכן, יש לנכותן מסכום הפיצוי. לנוכח זאת אינני פוסק פיצוי נוסף בגין הפסדי פנסיה או קופת גמל.
27.
הוצאות עבר ועתיד

:
התובע טוען כי נגרמו
לו הוצאות רפואיות רבות, לרבות חוות דעת רפואיות, התייעצות עם מומחים, תרופות, משככי כאבים וכו', בסכום כולל של 10,000 ₪. כן טוען התובע כי הוא יאלץ להוציא סכום של 30,000 ₪ עבור טיפולים רפואיים בעתיד.
בנוסף טוען התובע כי נאלץ להוציא על נסיעות כדי להגיע לטיפולים רפואיים בבאר-שבע, בי"ח אסף הרופא ובי"ח עין כרם בירושלים, סך 3,000 ₪ וכן יגרמו לו בעתיד הוצאות בסך 20,000 ₪ כיוון שיאלץ להסתייע בהסעות לצורך טיפוליו הרפואיים ולצורך עבודתו.
התובע צירף רק קבלה אחת בסך 563 ₪ של המרכז הרפואי אסף הרופא, מיום 9.10.05 עבור "ביקורים". לא ברור הקשר בין הקבלה לתאונה ובמיוחד לנוכח העובדה שב- 2005 עבר התובע תאונה נוספת.
התובע לא הוכיח את ההוצאות שהוציא בעבר ולא הביא שום אסמכתא לכך שהוא צפוי להוציא בעתיד כספים בגין התאונה. יש להביא בחשבון שאם יהיו לתובע הוצאות רפואיות, הרי שברובן, אם לא כולן, הן מכוסות על ידי קופת החולים.
לנוכח האמור לעיל, אני קובע לתובע פיצוי גלובלי בסכום של 10,000 ₪.
28.
כאב וסבל:
התובע זכאי לפיצוי בגין כאב וסבל בסכום של 19,000 ₪.
29.
תשלומי מל"ל:
בדיון אשר התקיים ביום 13.12.12, הגישה ב"כ הנתבעות טבלת שיערוך של התשלומים שקיבל התובע מהמל"ל. בהתאם לטבלה, הסכום המשוערך של התשלומים מסתכם ב- 106,900 ₪. התובע רשאי היה להגיש שערוך נגדי תוך 7 ימים ולא עשה זאת, ועל כן, יש לנכות סכום זה מהתשלומים אשר חויבו הנתבעות לשלם לתובע.
30.
סיכום

:
על הנתבעות לשלם לתובע סכום של 163,000 ₪, בהפחתת תשלומי המל"ל בסך 106,900 ובסה"כ 56,100 ₪, מעוגל ל- 56,000 ₪
התוצאה
31.
לנוכח האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע 56,000 ₪.
32.
לסכום זה יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% (כולל מע"מ) והחזר האגרה אשר שולמה על ידי התובע, בתוספת ריבית והצמדה כדין ממועד התשלום.
33.
הסכומים הנ"ל ישולמו על ידי הנתבעות לתובע, באמצעות בא-כוחו, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לידיהן,

שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום,
כ"ט טבת תשע"ב, 24 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

עמית כהן

, שופט







א בית משפט שלום 1930/09 גבריאל גיל און נ' הכשרת היישוב בע"מ- חב' לביטוח בע"מ, אבנר - אגוד לבטוח נפגעי רכב בע"מ (פורסם ב-ֽ 24/01/2012)