פסקי דין על הניה אייל כרמי | פסקי דין על ז'סל יוסף

3235-10/11 תאח     29/01/2012




תאח 3235-10/11 הניה אייל כרמי נ' ז'סל יוסף








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בחיפה



תא"ח 3235-10-11 אייל כרמי נ' יוסף






בפני

כב' השופטת
נסרין
עדוי


התובעת

הניה אייל כרמי


נגד


הנתבע

ז'סל יוסף




פסק דין


בפני
י תביעת התובעת כנגד הנתבע לפינוי דירת התובעת, וזאת בהתאם להוראות פרק ט"ז 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. .

התובעת הינה הבעלים של דירה הידועה כגוש 11208, חלקה 26, תת חלקה 12, בנשר (להלן: "הדירה" ו/או "המושכר").

ראו: נסח רישום מלשכת רישום מקרקעין שצורף כנספח 1 לכתב התביעה.

ביום 25.04.2004 נחתם הסכם שכירות בין התובעת לנתבע, לפיו התובעת השכירה את הדירה לנתבע. מדובר בשכירות אשר חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972, אינו חל עליה.

ראו: חוזה שכירות שצורף כנספח 2 לכתב התביעה.

למותר לציין, כי בחוזה השכירות נרשמו פרטי הדירה כדלקמן: דירה מס' 11, בקומה 3, ברחוב צה"ל 15א' בנשר. בחוזה השכירות לא נרשמו מספרי הגוש והחלקה של הדירה, ברם לא התעוררה כל מחלוקת בהקשר לבעלות התובעת בדירה נשוא הסכם השכירות.

הדירה הושכרה לנתבע למשך שנה החל מיום 01.05.04 ועד 30.04.05, ולנתבע ניתנה אופציה להאריך את תקופת השכירות בארבעים ושמונה חודשים נוספים.

הנתבע מימש את האופציה, ותקופת השכירות לאחר מימוש האופציה הסתיימה ביום 30.04.09.

טענות התובעת

התובעת טוענת, כי תקופת השכירות על פי חוזה השכירות הסתיימה ביום 30.04.09, ועם סיומה ולאור הוראת סעיף 19 לחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971 (להלן: "חוק השכירות והשאילה"), הוארכה תקופת השכירות במושכר מעת לעת עד למתן הודעה על ידי מי מהצדדים על סיום השכירות במושכר.

ביום 01.08.11, התובעת הודיעה בכתב לנתבע על סיום השכירות במושכר והנתבע נדרש לפנות את המושכר עד 15.08.11 (להלן: "ההודעה").
ההודעה נשלחה לנתבע באמצעות שליח, ולאור ניסיון העבר (אי פתיחת דלת המושכר בפני
התובעת), השליח צויד במספר עותקים של ההודעה. כצפוי, הנתבע לא פתח את דלת הדירה, לפיכך השליח הדביק עותק ההודעה על דלת הדירה, ועותק נוסף תחבו מתחת דלת הדירה.
כעבור מספר ימים חזרו המעטפות של ההודעה תוך שצוין עליהן:
"return to sender no one by this name lives here"
. במקביל, הנתבע שלח לתובעת חשבונית בגין מקרר שרכש – על דעתו, כפי הנראה, לשימושו, ועל גבי המעטפה ציין הנתבע כי כתובתו הינה בדירה.
ראו: נספחים 3 עד 6 לכתב התביעה.
זאת ועוד, במהלך שנת 2010, הנתבע הפחית, באופן חד צדדי, את דמי השכירות החודשיים ובחודש מאי 2011 הנתבע חדל מלשלם את דמי השכירות החודשיים.
ניסיונות התובעת להידבר עם הנתבע לא צלחו. בפועל, הנתבע ממשיך להחזיק בדירה מבלי לשלם את דמי השכירות שמחובתו לשלם על פי חוזה השכירות.
התובעת הוסיפה וטענה, למען הגילוי הנאות, כי בין הצדדים התנהלו חילופי דברים להארכת השכירות במושכר, אולם לא הבשילו לכדי חוזה שכירות מחייב ולא נכרת חוזה שכירות להארכת השכירות במושכר, והצדדים נהגו על פי חוזה השכירות מיום 25.04.04.
התובע אף ביקש לנתק את קו הטלפון שהיה בדירה, בשל העלות הכרוכה בכך ולעבור באופן עצמאי לחברת תקשורת אחרת. בפועל, עד עצם היום הנתבע לא מסר לתובעת את מספר הטלפון החדש בדירה, או אמצעי תקשורת אחר, לפיכך לא ניתן ליצור איתו תקשורת.
התובעת טוענת, כי היא השתמשה בזכותה שלפי סעיף 19 לחוק השכירות והשאילה, והודיעה לנתבע ביום 01.08.11 על סיום השכירות במושכר ודרשה ממנו לפנות את הדירה עד ליום 15.08.11. אולם, הנתבע ממשיך להחזיק בדירה ללא כל זכות שבדין, ועליו החובה לפנותה.






התובעת ביקשה ליתן צו פינוי כנגד הנתבע, וכן לחייבו בהוצאותיה בגין הליך זה, לרבות ההוצאות שנאלצה להוציא עבור הזמנת מתורגמן לשפה האנגלית לדיון, משהנתבע לא טרח לעשות כן בעצמו, חרף העובדה כי מדובר בחובה שהנתבע אמור היה לשאת בה.

טענות הנתבע
1.
הנתבע גילה במקרה, כי במהלך שבע שנים הוא שילם ארנונה והוצאות נוספות עבור שטח המחסן השייך לדירה, חרף העובדה שלא השתמש במחסן, וכי התובעת היא זו אשר השתמשה במחסן במהלך כל התקופה.
2.
כשהנתבע עימת את התובעת עם המידע הנ"ל, היא מלמלה והייתה מבולבלת ומסרה לו כי "הכל כתוב בחוזה". לטענת הנתבע, הדבר לא כתוב בחוזה.
3.
המקרר שהיה בדירה היה ישן מאוד ודלף ממנו אויר קר. כשהנתבע הודיע לתובעת ולבעלה הם סירבו להאמין, ולאחר מכן הם שילמו 450 ₪ עבור אטמים חדשים. לא זו אף זו: לאחר שהנתבע הודיע לתובעת ולבעלה כי הקרח ניתך, שוב סירבו לטפל בבעיה.
4.
הנתבע שילם במזומן סך של 1,500$ לצביעת כל הדירה.
5.
הנתבע דרש מהתובעת פיצוי בסך של 50,000 ₪ בעבור שבע שנים של הזנחה וגניבה כטענתו הוא.

הבקשה למתן

פסק דין
בהעדר הגנה

לאחר קביעת התיק לשמיעת ההוכחות, התובעת הגישה בקשה למתן

פסק דין
בהעדר הגנה. לטענת התובעת, טענות הנתבע שבכתב הגנתו כפי שהובאו לעיל, אינן מגלות כל הגנה, ועל כן יש ליתן כנגד הנתבע

פסק דין
בהעדר הגנה.
הבקשה הנ"ל הוגשה ביום 29.12.11. באותו יום, ובהינתן מועד ההוכחות שהיה קבוע ליום 02.01.12, החלטתי כי הבקשה תידון במסגרת הדיון הקבוע.
ביום הדיון, הנתבע כפר בטענת התובעת, לפיה קיבל הודעה על הפסקת השכירות ופינוי הדירה. הנתבע טען, כי שמע על ההודעה רק ביום הדיון.
בהקשר זה, הנתבע הפנה למסמך בכתב מיום 30.06.08. במסמך זה הנתבע העלה על הכתב את תוכנן של ההסכמות שהושגו, לטענתו, בין הצדדים בפגישתם מיום 24 ביוני, ובהמשך בשיחתם הטלפונית מיום 29 ביוני, ולפיהן סוכם כי תקופת השכירות תוארך למשך כחמש שנים, עד ליום 31.04.2014 (כך במסמך), כאשר דמי השכירות בששת החודשים שחלפו יישארו בסך של 1,910 ₪ וזאת עד ליום 31.04.09 (שוב, כך במסמך), והחל מיום 01.05.2009 דמי השכירות יעמדו על סך 2,100 ₪ לחודש.
התובעת לא זכרה את המסמך הנ"ל, אך בכל מקרה, מסמך זה אין בו כדי להועיל לנתבע שבחר להפחית דמי השכירות החל מחודש דצמבר 2010, וחדל לשלמם כליל, החל מחודש מאי 2011.

דיון והכרעה

דמי השכירות החודשיים על פי חוזה השכירות שמשנת 2004 עמדו על סך של 500$ כאשר סכום זה יהיה מוצמד למדד יוקר המחיה ו/או יוקר הבניה ו/או דולר ארה"ב, הכל לפי ברירת המשכיר. על פי חוזה השכירות סוכם, כי דמי השכירות הנ"ל ישולמו בכל ה- 1 לכל חודש גרגוריאני (ראו: סעיף 4 א' לחוזה השכירות).
הנתבע אינו חולק על כך שבשנת 2010 הפחית את דמי השכירות ששולמו על ידו לתובעת (ראו: חקירתו של הנתבע, בעמ' 4 לפרוטוקול, שורות 25-26).
מנגד, הנתבע טען כי בחודש מאי 2011 הוא לא הפסיק לשלם את דמי השכירות. לטענתו, התובעת המשיכה לקבל ממנו את דמי השכירות כל חודש בחודשו. לטענתו, הוא שילם במזומן, בהמחאות, וכל חודש בחודשו שלח לתובעת הודעה בכתב על ההוצאות ועל הסכומים שקיזז מדמי השכירות (ראו: עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 27-31). טענות הנתבע בהקשר זה לא הוכחו כדבעי. הנתבע לא צירף צילום ההמחאות שלטענתו נמסרו לתובעת ו/או אישור מהבנק בדבר פירעון ההמחאות הנטענות על ידו.
לא ראיתי קבלות בגין ההוצאות הנטענות על ידי הנתבע, מלבד שתי קבלות עבור הובלת המקרר ורכישת המקרר (על סך כולל של 2,850 ₪). רכישה זו הייתה בחודש יולי 2011. אף אם אצא מתוך הנחה כי הנתבע זכאי לקזז הוצאה זו תמורת דמי השכירות, ואיני קובעת מסרות בעניין זה, עדיין אין בכך ולא כלום, ועדיין מדובר בסכום הבטל בששים לעומת חובו של הנתבע בגין דמי השכירות. טענות הנתבע בנוגע להוצאות הנוספות שהיו לו התאפיינו בעמימות מוחלטת. הנתבע לא ידע להעלות, ולו על דרך הטיעון, מהן ההוצאות הנוספות שנגרמו לו במהלך שהותו בדירה.




הנתבע טען, וכמפורט במכתבו לתובעת מיום 26.01.11 (צורף כנספח 7 לכתב התביעה), כי שילם לתובעת עבור הארנונה ומסים אחרים בגין המחסן סך של 127.98 ₪ מידי חודש מאז תחילת תקופת השכירות. לטענת הנתבע יש לקזז סכום זה מדמי השכירות החודשיים ששולמו על ידו במשך 77 חודשים. משמע, לשיטת הנתבע הסכום הכולל מגיע לסך של כ- 9,855 ₪ למשך כל תקופת השכירות מאז תחילתה על פי ההסכם משנת 2004.
טענה זו אף היא לא הוכחה על ידי הנתבע. מכל מקום, ואף אם מתוך הנחה כי טענת הנתבע בהקשר זה נכונה היא, עדיין אין בכך כדי להצדיק את סירובו להמשיך ולשלם את דמי השכירות. כאמור לעיל, החל מחודש דצמבר 2010, הנתבע שילם לתובעת סך של 1,972 ₪ במקום 2,100 ₪. קיזוז זה התבצע עד חודש אפריל 2011 (בתקופה זו הנתבע קיזז בסה"כ סך של 640 ₪ מדמי השכירות). החל מחודש מאי 2011 הנתבע לא הוכיח את טענתו כי שילם דמי שכירות. היינו, חובו של הנתבע לתובעת מחודש מאי 2011 ועד ליום שמיעת ההוכחות (כולל חודש ינואר 2012) עמד על סך של 18,900 ₪ (9 חודשים
x
2,100 ₪) בערכים נומינליים (ומבלי להכליל את הסך של 640 ₪ שקוזזו בפועל על ידי הנתבע בתקופה שבין 12/10 ועד 4/11). לחילופין, אם נאמץ את גרסת הנתבע, הרי חובו לתובעת בגין דמי השכירות לתקופה שבין חודש מאי 2011 ועד למועד שמיעת ההוכחות, עומד על סך של 17,748 ₪ בערכים נומינליים (9 חודשים

x
1,972 ₪). זאת ועוד, גם אם נקזז את הוצאות המקרר הנטענות על ידי הנתבע, הרי חובו לתובעת ימשיך לעמוד על סך של כ 15,000 ₪, נכון למועד שמיעת ההוכחות.
ודוק, אין באמור לעיל כדי לקבוע מסמרות באשר לגובה חובו של הנתבע לתובעת. הדברים נאמרו למעלה מן הצורך, ועל מנת להראות כי אף אם יתקבלו מלוא טענות הנתבע באשר לזכותו לביצוע קיזוז – טענות שלא הוכחו לא עובדתית ולא משפטית - עדיין אין בכלל ההוצאות ו/או הסכומים הנטענים על ידי הנתבע כדי לכסות את מלוא חובו לתובעת בגין דמי השכירות.
למותר לציין, כי בעקבות הדיון שהתקיים ביום 02.01.12, הנתבע הודיע כי בכוונתו לבדוק שוב את החישובים שנערכו על ידו ואז יחליט אם לשלם לתובעת דמי שכירות אם לאו (ראו: עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 11-12). עד היום לא התקבלה כל הודעה מטעם הנתבע באשר לבדיקת חישוביו. דבריו הנ"ל של הנתבע בצד מחדלו ואי ביצוע בדיקה חוזרת לחישוב שנערך על ידו, מלמדים על כוונתו שלא להמשיך ולשלם דמי שכירות.


אשר על כן, ומשהפסיק הנתבע לשלם את דמי השכירות לתובעת, אין מנוס אלא מלהורות על פינויו מדירה מס' 11, בקומה 3, ברחוב צה"ל 15א' בנשר.
לנוכח התוצאה שהגעתי אליה כאמור, אין לי צורך בלדון בטענת התובעת בדבר מסירת הודעתה לנתבע לגבי סיום תקופת השכירות.
בהתחשב בגילו ובמצבו הרפואי של הנתבע כפי שתואר על ידו ביום הדיון בפני
י, אני מורה לנתבע לפנות את הדירה מכל אדם וחפץ וזאת עד ליום 15.02.12. אורכה זו ניתנת על מנת לאפשר לנתבע למצוא דיור חלופי במהלך תקופה זו.

הנתבע ישא בהוצאות התובעת בסך של 3,500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.




ניתן היום,
ה' שבט תשע"ב, 29 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.














תאח בית משפט שלום 3235-10/11 הניה אייל כרמי נ' ז'סל יוסף (פורסם ב-ֽ 29/01/2012)