פסקי דין על שרון אלדחס | פסקי דין על נדב רגב | פסקי דין על איילון חברה לביטוח |

31720-12/10 תק     29/01/2012




תק 31720-12/10 שרון אלדחס נ' נדב רגב, איילון חברה לביטוח בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בעכו



ת"ק 31720-12-10 אלדחס ואח' נ' רגב ואח'






בפני

כב' השופטת
זהבה (קאודרס) בנר


תובעים

שרון אלדחס


נגד


נתבעים

1.נדב רגב
2.איילון חברה לביטוח בע"מ




פסק דין


העובדות הצריכות לעניין

1.
בפני
י תביעה ותביעה שכנגד שעניינן תאונת דרכים

שהתרחשה ביום 11/08/2010 (להלן: "התאונה").

2.
התובע/הנתבע שכנגד היה בעת התאונה הבעלים של רכב מסוג "טויוטה" שמספרו
87-308-57.

3.
הנתבע/התובע שכנגד היה בעת התאונה הבעלים של רכב מסוג "דייהטסו" שמספרו
92-510-16.

4.
הצדדים חלוקים באשר לשאלת האחריות לקרות תאונת הדרכים נשואת כתב התביעה.

5.
בכתב התביעה

טען התובע כי האחריות לאירוע התאונה היא של הנתבע. במועד התאונה, נסעו שני כלי הרכב מזרחה מעכו לכיוון כרמיאל, ובצומת כפר מכר, המשטרה כיוונה את התנועה בשל תאונת דרכים, ולכן עבר התובע, בזהירות ולאחר איתות ומבט במראת הצד, לנתיב השמאלי, עת הגיח הנתבע מאחור ופגע בחלקו הימני אחורי של רכב התובע.

6.
אשר על כן, תובע התובע סך של 2,977 ₪, המגלמים בתוכם את ההשתתפות העצמית אותה נאלץ לשלם לחברת הביטוח, ירידת ערך הרכב, כינון פוליסת הביטוח, וכן עגמת נפש.

7.
בכתב ההגנה

הכחיש הנתבע את טענות התובע, וטען כי האחריות לאירוע התאונה היא דווקא של התובע. הנתבע התקרב לצומת מכר, ועת נסע ישר בנתיב השמאלי, סטה לפתע רכבו של התובע לצידו השמאלי של הכביש, תוך שהוא עוקף רכב שעמד לפניו, וזאת מבלי לאותת ומבלי לנקוט בזהירות נדרשת, וחסם את נתיב נסיעתו של הנתבע.

8.
הנתבע הוסיף וטען כי עשה ככל שביכולתו על מנת לבלום את רכבו ולמנוע פגיעה ברכב התובע שנכנס לנתיבו, אולם ללא הועיל. אשר על כן, טוען הנתבע, כי הנזקים שנגרמו לרכבו של התובע, נגרמו עקב התאונה שקרתה באחריותו המלאה של התובע.

9.
בכתב התביעה שכנגד

חזר התובע שכנגד, הוא הנתבע בתביעה העיקרית, על טענותיו בכתב ההגנה, וחזר וציין כי עת נסע ישר בנתיב השמאלי, סטה לפתע רכבו של הנתבע שכנגד לצידו השמאלי של הכביש, תוך שהוא עוקף רכב שעמד לפניו, וזאת מבלי לאותת ומבלי לנקוט בזהירות נדרשת, וחסם את נתיב נסיעתו של התובע שכנגד.

10.
אשר על כן, תובע התובע שכנגד סך של 3,755 ₪, המגלמים בתוכם השתתפות עצמית וכינון, הפסד הנחת העדר תביעות, וכן הפסד ימי עבודה, הוצאות נסיעות ועוגמת נפש.

11.
בכתב ההגנה שכנגד

הכחיש הנתבע שכנגד, הוא התובע בתביעה העיקרית, את גרסת התובע שכנגד להשתלשלות האירועים, וחזר על טענותיו בכתב התביעה העיקרי.

רקע משפטי לעניין נטל ההוכחה במשפט האזרחי

12.
נטל השכנוע במשפט האזרחי, כמו גם במשפט הפלילי מורכב משני נדבכים: נטל השכנוע ונטל הבאת הראיה.

13.
"נטל השכנוע" (או "חובת השכנוע") מבטא את החובה להוכיח בראיות קיומה של "עובדה" (עובדה פיזית או הלך נפש), ברמת הוודאות המוטלת על פי הדין על הצד הנושא בחובה זו. משמעותה של החובה הינה שעל הצד הנושא בה, לשכנע את בית המשפט בדבר קיומה של עובדה השנויה במחלוקת, והצריכה על כן הוכחה (י' קדמי, על הראיות (דיונון, תשס"ד-2003), חלק שלישי, עמ' 1439 (להלן: "קדמי")).

14.
במשפט האזרחי, נטל השכנוע מוטל באופן עקרוני על התובע, אשר נושא על גבו את החובה להוכיח את טענותיו בפני
בית המשפט ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות, כלומר עליו להוכיח לבית המשפט, באמצעות הבאת ראיות מספיקות, שהתקיימותה של גרסתו שלו למערכת ההתרחשויות סבירה יותר מהתקיימותה של גרסת הנתבע (בשפה מתמטית ניתן להסביר זאת באמצעות אחוזים – החובה המוטלת על התובע היא להוכיח כי הסבירות כי גרסתו היא הנכונה עומדת על 51%, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 40% לכל היותר). זהו נטל ההוכחה האזרחי.

15.
לכלל זה ישנם מספר חריגים – אלה הם המקרים בהם נטל השכנוע עובר אל כתפי הנתבע [במקרה של טענת הודאה והדחה (וראה: רע"א 7454/96 איזבנסקי נ' טיטלבום (לא פורסם)); במקרה של נזק ראייתי כבד (וראה: ע"א 9328/02 מאיר נ' לאור, פ"ד נח(5)54); וכן במקרים נוספים] או המקרים בהם אין די בקיומה של הטיית מאזן ההסתברויות, ויש צורך בהרמת נטל הוכחה כבד יותר [דך למשל בתביעות נגד עיזבון (וראה: ע"א 5997/92 מלק נ' עיזבון דויטש, פ"ד נא(5)1), בתביעות נגד קטין, חולה נפש או נעדר (ס' 54(3) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971); וכן במקרים נוספים].

16.
נטל הבאת הראיות הוא החובה המשנית והנלווית לנטל השכנוע. על בעל הדין להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע, ואילו על בעל הדין שכנגד להביא ראיות השומטות את הבסיס תחת ראיות שהובאו לחובתו (קדמי, בעמ' 1505-1506; ע"א 99/6160 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124; ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פורסם בנבו (05/10/2006)).

17.
לדוגמה, ניתן לבחון סיטואציה בה פלוני, בעל עסק לממכר מוצרי כתיבה, טוען כי מכר בהקפה לאלמוני כלי כתיבה לילדיו, וזה האחרון אמר כי ישלם לפלוני חובו כעבור חודש ימים. משעבר חודש ימים זה ואלמוני לא הגיע לפרוע חובו, הגיש פלוני תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות על מנת שזה יחייב אלמוני לשלם חובו לפלוני.

על מנת שבית המשפט יפסוק לטובתו של פלוני ראשית עליו לשכנע את בית המשפט כי אכן נערכה עסקת מכר בהקפה בה פלוני מכר לאלמוני הציוד. כיצד יוכיח פלוני לבית המשפט כי אכן נערכה עסקת מכר מעין זו?

אם ימציא לבית המשפט כרטסת עסקו ובה מצויה חתימתו של אלמוני ליד פרטי העסקה (מועד עריכתה, הפריטים שנרכשו, פירוט התחייבות אלמוני לפרוע חובו כעבור חודש ימים ואולי אף הקבלה עצמה ובה מפורטים רכיבי הציוד שנרכש), כי אז יעמוד פלוני בשני הנטלים (נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות) ויקל על בית המשפט לפסוק לטובתו.

היה ואלמוני יתכחש לחתימה המתנוססת על הכרטסת והנטענת כשלון, יהא עליו לבסס אמירתו זו ולהביא ראיותיו לפיהן החתימה הנחזית כשלו איננה שלו אלא מזויפת, ואו אז בית המשפט יפעיל שיקול הדעת המצוי בידיו בכדי לפסול אילו מן הראיות היו חזקות יותר בכדי לגבור על זולתן.

18.
השלב שבו בוחן בית המשפט אם התביעה עמדה בנטל השכנוע, הוא שלב פסק הדין, קרי, לאחר שמיעת הראיות כולן, ותוך שקילת שיקולי מהימנות, משקל ראייתי, ובדיקת דרישת דיות הראיות (קדמי, בעמ' 1445). בשלב זה יבחן בית המשפט האם עמד התובע בחובה שהוטלה עליו והביא די ראיות בכדי לעמוד בהטיית מאזן ההסתברויות, או, אם נחזור למטאפורה המתמטית, האם הוכיח, בסבירות שמעל 51% כי גרסתו שלו היא הנכונה, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 49% לכל היותר.

19.
פסק דינו של בית המשפט מושתת ונקבע על פי השאלה – האם הצליח התובע להוכיח תביעתו מעבר למאזן ההסתברויות, הרי שההחלטה שתינתן על ידי בית המשפט תהיה לצדו, ואולם באם לא הצליח התובע לעמוד בחובת ההוכחה שהוטלה עליו, הרי שתביעתו עתידה להידחות, ייתכן שהלכה למעשה גרסתו של התובע למערכת ההתרחשויות היא המתארת את המציאות בצורה האמיתית והקרובה ביותר, אך בעניין זה, כבולות ידיו של בית המשפט, ועליו להכריע בהסתמך על העובדות שהוכחו בפני
ו ולהתעלם מכל מה שלא הוכח, גם אם נטען בכתבי בי-הדין או בדיון.

20.
ואולם, במקום בו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים התובע והנתבע הינן שקולות, היינו, מקרה של "ספק שקול" או "תיקו ראייתי", יפעל הספק לחובת התובע (אליהו ארנון, דיני ראיות, חלק ראשון 187-193, וכן 200-201, (הדפסה שביעית) 1987; ע"א 2076/09 ח.י. בלאושטיין בניין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם)) ותביעתו תידחה.

הדיון

21.
בטרם הדיון ביקשה חברת "איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ" להוסיפה כנתבעת שכנגד נוספת בתביעה שכנגד.

22.
בהמשך הדיון, חזרו הצדדים על טענותיהם ביתר פירוט בפני
בית המשפט והוסיפו והדגישו כדלקמן:

התובע טען כי בהתקרבו למקום התרחשות התאונה, נסע בנתיב הימני, ולאחר שהבחין כי הוא חסום לתנועה, האט, ופנה אל הנתיב השמאלי. לאחר שעבר אל הנתיב השמאלי, המשיך להאט את מהירות נסיעתו, אך תוך כדי שהאט את מהירות נסיעתו, חש בחבטה בחלק הימני-אחורי של רכבו. התובע הוסיף וטען כי לאחר התאונה, עצרו הצדדים בצד הדרך, והנתבע התנצל בפני
איש משטרה שהגיע למקום.

הנתבע
טען כי התובע נסע בנתיב הימני, וכאשר הגיע רכבו שלו לטווח קצר מאוד מרכבו של התובע, בעודו נוסע בנתיב השמאלי, סטה לפתע התובע מן הנתיב בו נסע, אל הנתיב השמאלי, ומכיוון שלא הספיק לבלום, התרחשה התאונה.

23.
במהלך הדיון קיבלו הצדדים הסבר מפורט על המשמעות המשפטית של בדיקת הפוליגרף, והסכימו להיבדק במכונת אמת, וכן הסכימו כי תוצאות הבדיקה תהוונה ראיה מכרעת לעניין תביעה זו.

הכרעה

24.
על פי תוצאות הפוליגרף נמצא כי בכל הנוגע לגרסתו של התובע, כפי שהיא באה לידי ביטוי בתשובותיו לשאלות הרלוונטיות לא ניתן להגיע לממצא החלטתי, אולם אובחנה מגמה לאי אמירת האמת.

25.
גם בכל הנוגע לגרסתו של הנתבע, כפי שהיא באה לידי ביטוי בתשובותיו לשאלות הרלוונטיות לא ניתן להגיע לממצא החלטתי, אולם אובחנה מגמה לאי אמירת האמת.

26.
לאור העובדה כי מדובר בגרסה מול גרסה, ואופי הנזקים תואמים לשתי הגרסאות כאחד, וכן לאור אי קבלת ממצאים ברורים ומוחלטים בעקבות בדיקת הפוליגרף, הנני דוחה את שתי התביעות ללא צו להוצאות.

27.
כל צד ישא בהוצאותיו, כולל הוצאות הפוליגרף.

28.
המזכירות תמציא העתק מ

פסק דין
זה לצדדים.








ניתן היום,
ה' שבט תשע"ב, 29 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 31720-12/10 שרון אלדחס נ' נדב רגב, איילון חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 29/01/2012)