פסקי דין על סובחי חמאד

450-11/09 גמר     30/01/2012




גמר 450-11/09 מדינת ישראל נ' סובחי חמאד





בפני

שופטת רחל טאובר
בעניין:

מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד צור לוטן
/קרן ענבר

המאשימה
נגד
סובחי חמאד
ע"י ב"כ עו"ד עמאן
/זיתאווי

הנאשם
הכרעת דין
הנאשם סובחי בן אדיב חמאד, מואשם כי ביום 22.1.09 בשעה 15:30 או בסמוך לכך, בעת שנהג ברכב פרטי מסוג פולקסווגן שמספרו 91-188-14 בכביש 557, גרם לתאונת דרכים קטלנית בכך שלא שמר מרחק מרכב מאזדה שמספרו 91-766-19 שנסע לפניו והתנגש בעוצמה עם חזית הפולקסווגן באחורי המאזדה.
הנאשם גם נהג במהירות העולה על המהירות המותרת בכביש, לא בלם רכבו על מנת להימנע מפגיעה במאזדה ולא נהג כפי שאדם מן היישוב היה נוהג בנסיבות העניין.

כתוצאה מהתאונה גרם למותו של נהג המאזדה, המנוח בני בלומנקרנץ ז"ל, וזאת כתוצאה מכך שנהג במהירות העולה על המותר בכביש, לא שמר מרחק מהמאזדה, לא בלם רכבו במועד על מנת להיפגע מפגיעה במאזדה, ולא נהג כפי שאדם מן היישוב היה נוהג בנסיבות התאונה.

הנאשם מואשם בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, עבירה לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה.

הנאשם כפר באשמה ופירט באמצעות סניגורו את מהות הכפירה:

1. הנאשם לא נהג במהירות מופרזת.
2. הנאשם כופר כי המנוח, היינו הנהג המעורב, השלים את הפנייה מערבה בצומת אבני חפץ, והיה כבר במרחק של כ- 120 מטר מהצומת.
3. הנאשם כופר שלא שמר מרחק מהמאזדה שנסעה לפניו.
4. כופר ברשלנות ובכך שגרם למותו של המנוח.

הנאשם באמצעות בא כוחו ויתר על עדותם של עדים 8 ו- 9 הרשומים בכתב האישום.

לציין כי בתיק זה ייצגו את הנאשם תחילה, בישיבה מיום 11.7.10, עו"ד מאג'ד מסאלחה ועורכת הדין זועאבי.
בישיבה מיום 27.10.10 ייצג את הנאשם עו"ד דאוד אמיר.
בישיבה מיום 4.12.11 ייצג את הנאשם עו"ד עמאן
איברהים, ועו"ד ואעז זיתאווי
ממשרד עו"ד עמאר דראוושה. כל זאת על דעת הנאשם, בהסכמתו ועל פי בקשתו מהמשרדים הנ"ל.

למרות שהנאשם טען כי הוא מבין עברית ודיבר בעברית, הוזמן מתורגמן לשפה הערבית לכל ישיבות בית-המשפט, וזאת כדי שלא תעלה טענה של אי הבנת הדיון, העדויות ודרך ניהול המשפט.
בהודעה ת/7, אותה מסר הנאשם ביום 2.2.09 באת"ן שומרון, כ- 10 ימים לאחר התאונה, נוכח עמו חתנו – חאמד שוקרי, לא נרשם אם הוא מבין עברית. אולם מתוכן ההודעה עולה כי הבין את משמעות השאלות ונתן תשובות מפורטות, בהודעה שמסר במקום התאונה לא נכח מתורגמן, והנאשם חתם על הודעתו שנגבתה שלא תחת אזהרה ועולה ממנה כי דיבר עברית ללא קושי וללא צורך במתורגמן.

למעט עדות מומחה ההגנה לא הועלתה ע"י הסניגוריה וגם לא ע"י הנאשם טענה כי הנאשם לא הבין את החקירה שנעשתה בשפה העברית, וכי יש לו קשיים בשפה העברית.
מומחה ההגנה לא העלה בחוות דעתו שניתנה לביהמ"ש, כל טענה של אי הבנה של השפה העברית, רק בעדותו בביהמ"ש בחקירה נגדית (או כדי להסביר את חוות דעתו) העלה טענה של חוסר יכולת הנאשם להתבטא בשפה העברית.

לאחר ששקלתי הראיות שהובאו בפני
י לא נתעורר בי כל ספק כי הנאשם הוא הגורם העיקרי לתאונה הקטלנית, וכי התביעה הרימה את נטל ההוכחה בכך שהציגה ראיות עצמאיות לכך שהנאשם גרם לתאונה.

בית-המשפט מסתמך על מסקנתו בעיקר על עדי ראיה שלא מכירים את הנאשם, ושיש בעדותם לקבוע חד משמעית כי צורת הנהיגה של הנאשם עובר לתאונה היתה רשלנית ובלתי אחראית, שכן הנאשם נהג במהירות מופרזת שעוררה את תשומת ליבם.
עדת הראיה יפעת פריזיט (עדת תביעה מס' 2) נסעה אחרי רכב המאזדה עוד לפני הכניסה לצומת והעידה כי נהג רכב המאזדה נסע באופן שקול וזהיר בירידה מהיישוב אבני חפץ, היא נהגה בהילוך שני כי נסעה לאט, וכשרכב המאזדה הגיע לצומת פנה ימינה והיא פנתה שמאלה. במהלך פניה שמאלה ונסיעה ישר הבחינה העדה ברכב בו נהג הנאשם מגיע מרחוק ועובר אותה "כמו רוח סערה".
העדה ציינה כי הסתכלה במראה כדי לראות אם רכב הנאשם יעקוף את רכב המאזדה לאור מהירותו הגבוהה שהפחידה אותה ולאור העובדה שרכב המאזדה נסע בזהירות ולאט. היא ראתה שרכב הנאשם לא עוקף את המאזדה אלא פשוט נכנס בו, "הוא נכנס בו מאחורה, ממש בחזית שלו, באחורה של הרכב שהיה קודם".

העדה עצרה את הרכב, ביצעה פרסה לכיוון התאונה, התקשרה למשטרה ולמד"א והבחינה בנהג המאזדה המנוח. העדה שללה את מהירות הנסיעה שלה טוען הנאשם, היינו 80-90 קמ"ש, שכן טענה כי הוא נהג בכביש כמו רוח סערה ולכן בשל מהירותו "עבר אותה משמעותית".

מדברי העדה עולה כי הנאשם נהג במהירות עצומה, כמו רוח סערה ולכן גרם לה להסתכל במראה לאחור, כיצד הוא מתגבר על המכשול של רכב המאזדה שבדיוק הספיק להשלים את הפניה ימינה ולהמשיך בנסיעה ישר, כמו כן, מדבריה עולה חד משמעית שהפגיעה של הנאשם במנוח היתה חזית אחור ולא כי רכב המאזדה היה באיזושהי סטיה ימינה משול הדרך.
אינני מקבלת את טענת הסניגור כי העדה "לא" ראתה כיצד נסע המנוח אחרי שפנתה שמאלה בצומת. העדה מסרה כי לא היו רכבים על הכביש, וכי אין סיכוי שהנאשם נכנס במעקה בטיחות לפני שנכנס ברכב המאזדה. היא לא ראתה דבר כזה. היא לא ראתה התנגשות במעקה הבטיחות.
העדה ציינה בעדותה בהמשך לשאלה "את תיארת איך ראית את הרכב הלבן ואיך הוא נכנס בירוק. כשראית את זה קורה איפה נסע הרכב הירוק?" וענתה "בנתיב הימני, אצלי זה היה שמאל". (עמ' 4 שורה 22), דברי העדה בהירים וברורים, אין מחלוקת כי העדה לא מכירה את הצדדים, לא את הנאשם ולא את המנוח, אין גם מחלוקת כי אין מדובר בעדה שיש לה אינטרס כלשהו בתיק והתרשמתי מכנות דבריה.

על פי עדותה המנוח נהג לאט, ישר, לא בזיג-זג, לפי החוק ממש, כשהגיע לצומת עצר ואותת ימינה, נהיגתו הזהירה הצטיירה לה שכאילו אישה נוהגת ברכב בשל אופי הנהיגה הזהיר והשיער הארוך של הנהג.
לכן אינני מקבלת את טענת הסניגור המלומד שניתן להסיק מדברי העדה כי המנוח נסע בזיגזג, או שהיתה לו בעיה כלשהי בעת הנהיגה.

הסיבה שהעדה הסתכלה במראה הפנימית ברכבה לאחר שכבר המשיכה בנסיעה, היתה עקב תחושה פנימית כי משהו גרוע עלול להתרחש מאופן הנסיעה של הנאשם, היינו ממהירות נסיעתו.
(לצערי התחושה הרעה שלה התממשה).

אין ספק שבעדותה של העדה הניטראלית יש משום עדות מוצקה למהירות הגבוהה בה נהג הנאשם "כרוח סערה". ויש גם עדות לכך שהמנוח אשר יצא מהיישוב בכביש בו יש ירידה, נהג בזהירות, במתינות ועל פי החוק.

אינני מקבלת את הטענה שהעדה לא ידעה מה המהירות המותרת אבל ידעה מהיכן להתקשר למד"א, כאילו היא עדה לא אמינה עם אינטרס, שכן טבעי שכל נאשם יודע איך להתקשר למד"א אך לאו דווקא את המהירות המותרת במקום.

מומחה ההגנה נתן פרשנות בלתי ברורה בחוות דעתו על עדותה של עדה זו. פרשנות שאין מקומה בחוות דעת מומחה.
בעמוד 18 לחוות הדעת כותב הבוחן, לאחר שהוא מנתח את עדות העדה, ואני מצטטת:
"הנהג המעורב נצפה ע"י העדה יפעת נוהג בצורה בלתי סבירה, מהוססת, ובלתי הגיונית, כמי שאינו בקי בהפעלת הרכב ואינו מצליח להסיע אותו כהלכה או לחילופין כנהג הנתון תחת השפעת חומרים משכרים".

לא ברור מאין הסיק מומחה ההגנה מסקנות אלה. (במיוחד כשאין זה תפקידו לנתח עדויות).
העדה לא אמרה כלל דברים כאלה. העדה אמרה שהנהג המעורב נהג בצורה זהירה, ואינני יודעת מדוע בוחן ההגנה כתב בצורה בלתי סבירה, כשהנהג נוהג בזהירות ובאיטיות בירידה ובהתקרבו לצומת. לא ברור מדוע כתב בוחן ההגנה כי המנוח "אינו בקי בהפעלת הרכב ואינו מצליח להסיע אותו כהלכה" ומדוע הוא סבור שהיה תחת השפעת אלכוהול. גם לא ברור מדובר סביר בעיני מומחה ההגנה שהוא חיפש מקום עצירה, וזוהי פרשנות מגמתית בחוות דעת מומחה ההגנה, שהעיד על עצמו כי הוא מגמתי בעדותו ותפקידו לעזור לנאשם ולגרסת ההגנה.

בוחן ההגנה שם עצמו פרשן ופסיכולוג, ואינני סבורה כי ניתן להסיק מעדות עד התביעה מס' 5 - ג'קי ששון, אשר לא נתן לאף אחד את הרכב כמנהג נהגים ששומרים על רכבם, ולא כי הביע חוסר אמון בנהיגתו של המנוח, ואני מצטטת מתגובתו בעמוד 34 לפרוט' שורה 19:
"זה הרכב הראשון שלי ולא נתתי לאף אחד. לא רציתי לתת מבחינת עקרון. בני היה אחד האנשים היחידים שיכולתי לסמוך עליהם מבחינת עקרונות וזהירות, ונתתי לו את הרכב".
המנוח גם אמר לו שינהג בזהירות כי ראה את ג'קי ששון לחוץ, אבל ג'קי ששון חוזר על כך כי נתן לו את הרכב כי סמך עליו וידע למי הוא נותן את הרכב ולא ניתן לתת פרשנות אחרת לעדות כה ברורה וכה אמינה.

התביעה הביאה עד ראיה נוסף, עד תביעה מס' 3, ניר דלעי, אשר עובד באזור התאונה.
העד נהג ברכבו, עבר את היישוב עינב, הוא מכיר את המקום מצויין והוא זיהה את רכב הנאשם בצבע לבן, שמגיע אליו במהירות. כשהסתכל במראה האחורית וגם במראה משמאל, רכב הנאשם עקף אותו ורכב הנאשם נסע במהירות כזאת "שהבנתי שמשהו לא בסדר. עברו לי כמה מחשבות עד כדי פיגוע חבלני. שוב חשבתי שמשהו לא מסתדר לי, משהו לא בסדר, זה לא הולך להיגמר טוב". עדותו מאשרת את המהירות הבלתי סבירה בה נהג הנאשם, מהירות שעוררה את תשומת לב הנהגים שהיו באותה עת בכביש.

אינני מקבלת את טענת הסניגור כי עקיפת הנאשם לא סיכנה את העד ולכן אין יוצא דופן בנהיגת הנאשם. גם אם העקיפה של הנאשם את רכב העד לא סיכנה אותו, עדיין אינני יכולה להתעלם מצורת הנהיגה של הנאשם אשר נראתה לעד בלתי זהירה ובלתי אחראית.

העד העיד כי אחרי שהנאשם עקף אותו ראה שהוא עבר את הקו הלבן ומאחר ונסע במהירות גבוהה נעלם לו בסיבוב. כשנוצר קשר עין מחודש עם רכב הנאשם כבר קרתה התאונה ואני מצטטת מדבריו בעמוד 8 לפרוט' שורה 16:
"את ההתנגשות עצמה לא ראיתי, אבל ראיתי שניה אחרי הפגיעה. ראיתי את הגרירה של הרכב. הרכב הירוק זז טיפה ימינה ואחר כך נזרק שמאלה, הרכב הלבן ימינה. היה ענן של אבק ובגרירה הרכבים היו מחוברים".

העד ראה את התאונה, רץ לכיוון רכב המאזדה של המנוח, הוא ראה מילואימניק שהנשק שלו לידו, הוא היה במדים וראשו מוטה שמאלה.
לטענת העד שום רכב לא עבר אותו בזמן שנהג בכביש, לפני התאונה לא היה רכב על הכביש, כך שנשמר קשר עין רצוף.
על הרכב של הנאשם היה אבק והוא ראה את הגרירה למרות ענן העשן.

העד עשה עליי רושם מהימן וגם בחקירתו הנגדית , הוא תיאר את התאונה למיטב הבנתו ואת שראה , אין לי ספק כי אופן הנהיגה של הנאשם גרם לו לחשוב "שמשהו לא בסדר".

הודעת העד במשטרה נתקבלה וסומנה נ/1. אין בה כל סתירה ביחס לעדותו בפני
י ומצאתי בהודעתו כשהוא אומר בשורה 6 "חשבתי לעצמי כי הוא לא הולך לסיים את הנסיעה שלו בטוב" וכי רכב הנאשם היה מלוכלך מאבק, וחזרה על כך שהיתה לו הרגשה רעה לגבי הנאשם אשר נסע מהר מאוד ועורר את חשדו, משום אמינות מוחלטת לאופן בו קרתה התאונה ולעובדה שראה את העדה יפעת פריזיט, שנהגה ברכב פז'ו כסוף.

גם לגבי עד זה שם עצמו בוחן ההגנה כ"פסיכולוג", ויש בכך משום טעם לפגם בלשון המעטה. לא ברור לי מדוע סובר הבוחן כי עדות העד "בנויה על תמונה שנראתה לאחר מכן".
העובדה שלא ראה את רגע ההתנגשות, היינו שניה לפני התאונה עצמה, אין בה כדי להמעיט ממה שראה לפני ואחרי התאונה. העד הבין שהצורה בה נהג הנאשם היא מסוכנת ועובדה זו גרמה לו לחשד כי מדובר ב"פיגוע חבלני".
מאחר והנאשם קושר עצמו לתאונה, וזיהוי הנאשם ודאי , שכן אישר בעדותו בביהמ"ש כי עקף את רכבו של העד, אין משמעות לדעתי לאיבוד קשר עין למשך מספר שניות או לתיאורו של הנאשם כפי שהבחין בו העד.
לא היו רכבים נוספים בכביש והנאשם היה בודד לחלוטין בכיוון נסיעתו. לפיכך, אני מקבלת את דברי העד אשר עשה עליי רושם מהימן.

התביעה הביאה לעדות את בוחן התנועה גנאדי ליכטמן, אשר משמש כבוחן תנועה משנת 98'.
הוא צילם תמונות, וערך דו"ח בוחן ומסקנתו היתה שמדובר בתאונת חזית-אחור, כאשר חזית הרכב של הנאשם מסוג פולקסווגן פגעה בעוצמה רבה בחלק האחורי של המאזדה. כתוצאה מהמכה העיף רכב הנאשם את המאזדה לצד ימין, לעבר מעקה הבטיחות, ולאחר המכה הסתחרר הרכב על הכביש ונעצר כפי שמופיע בתרשים מצד שמאל.
הכביש ישר, תקין, סלול, שדה ראיה פתוח לפחות ל- 900 מטר.
אזור ההתנגשות היה במרחק של 120 מטר מהצומת.
הבוחן המשטרתי המליץ להעמיד לדין את הנאשם שיכול היה למנוע את התאונה אם היה נוהג במהירות סבירה ואם היה בולם את רכבו. לא היו סימני בלימה ששייכים לרכב הנאשם וגם עוצמת ההתנגשות היתה כל כך חזקה, שכן הנזק בחלק האחורי של המאזדה היה כל כך גבוה שתא המטען של המאזדה הגיע למושב הקדמי של הרכב – "זה מצביע על מהירות גבוהה מאוד, ממש גבוהה של הרכב". (עמ' 12 שורה 17 לפרוט').

הבוחן גם טען כי צורת ההתנגשות על פי הנזקים היא חזית באחור, צורה ישרה ופשוטה.
החלק האחורי של המאזדה התבדר לצדדים, נפתח לצדדים, ואם התאונה היתה בזווית מסויימת של רכב המאזדה, היו רואים את הנזק בצורה אחרת. גם ממריחת הצבע הירוק על חזית הפולקסווגן ניתן להסיק כי צורת ההתנגשות היא ישרה ולא היתה סטיה של רכב המנוח בשום שלב.

הבוחן קבע שלא היו סימני בלימה על הכביש. היו סימני גרירת צמיגים לאחר נקודת האימפקט, שנוצרו כתוצאה מהנזק שמעך את הצמיג ונעל אותו.

הבוחן הסיק שלא היתה בלימה לא רק על סמך העדר סימני בלימה, אלא גם לאור העובדה שאם היה בולם לא היה נגרם נזק כה גדול ברכב המאזדה (ר' עמוד 13 שורות 23-25 לפרוט').
עפ"י החישובים שערך הבוחן במקום ולאור שדה הראיה שיש במקום – 900 מטר, היתה לנאשם שהות מספקת להבחין במאזדה, שכן גם במהירות של 160 קמ"ש שיוחסה לנאשם מרחק העצירה הוא 189.4 מטר, שזה בתחום שדה הראיה. קל וחומר כשהמהירות נמוכה יותר.

לא הובאה כל ראיה לפיה הגלגל ברכב הנאשם התפוצץ לפני התאונה וכך גם לא עולה מהסימנים בכביש.

אין מחלוקת כי המהירות המותרת במקום היא 80 קמ"ש כפי שקבע בוחן התנועה. כך שהנאשם נהג במהירות גבוהה בניגוד למהירות המותרת במקום כשהוא מתקרב לצומת.
אין גם מחלוקת כי לפי פקודת התעבורה בהתקרב הנאשם לצומת הוא חייב להאט את מהירות נסיעתו, אך לא כך נהג הנאשם.

בהתחשב בעובדה שהמהירות היתה גבוהה בהרבה (לפי עדות אחד הבוחנים 160 קמ"ש), יש בכך משום רשלנות רבתי ואין לי ספק כי גם העדים הניטראליים שהיו בתיק ואשר הבחינו ברכב הנאשם במהירות הגבוהה בה נסע, תומכים בטענה כי הנאשם לא נהג במהירות המותרת על פי החוק. ואינני רואה מקום לבדיקת טענת הסניגור לעניין יעד נסיעת המנוח ולוח הזמנים שלו כחייל העובד במשמרת (אם היה ממהר ונוהג בצורה בלתי סבירה אולי היה מקום לעשות כן, אולם המנוח נהג בזהירות ובמהירות סבירה כך שאין טעם לברר את לוח הזמנים שלו).
אני מקבלת את הסברו של הבוחן לגבי חישוב המהירות ונתוני העזר אותם רשם, היינו 61.19 קמ"ש נתון עזר ו- 86.54 זהו נתון כאשר הרכב נע כשהגלגלים שלו נעולים בבלימה. הבוחן הדגיש כי מדובר במהירות מינימאלית מבלי להתחשב בעוצמת ההתנגשות במאזדה ובמעקה, וכי בפועל נהג הנאשם במהירות גבוהה הרבה יותר.

לעניין המהירות נערכה השלמה ע"י קצין הבוחנים, צביקה מוזס, עד תביעה מס' 4 עפ"י הפרוטוקול (להלן: "העד מוזס"), שהיה קצין בוחנים במחוז שי. הבוחן ערך חוות דעת – ת/8 ונספח – ת/9 וכן את ת/10.

העד התייחס למחט המהירות שנתפסה ולמחט הסלד. הוא הגיע למסקנה שמהירות רכב הנאשם עובר לתאונה היתה 160 קמ"ש. וכן מסקנתו היא שתוצאות התאונה הן לא כתוצאה משילוב המהירויות, אלא מהפרש המהירויות. מסקנתו היא כי הנאשם היה במרחק של 480 מטר לפני הצומת, בהנחה שנסע במהירות המקסימאלית של 160 קמ"ש, והוא יכול היה להעצר לפני שפגע ברכב המנוח, וזאת כתוצאה מחישוב של תקיפה ותנע.

העד מוזס העיד כי אם הנאשם לא היה נוסע במהירות גבוהה במיוחד הוא לא יכול היה להגיע לרכב המנוח ולהתנגש בו. אם הנאשם היה מאט הוא לא היה נפגש עם המנוח. הנאשם לא האט ולא בלם בלימת חירום למרות שהתקרב לצומת וחובה עליו להאט את המהירות וגם לצפות שהוא יכול להיות מופתע בצומת ע"י רכב אחר.

העד צביקה מוזס לא חולק על כך שהערכת המהירות שלו שונה מהערכת המהירות של הבוחן גנאדי ליכטמן. מוזס העריך את מהירות הנאשם ב- 160 קמ"ש ואילו גנאדי העריך את המהירות
ב- 120 קמ"ש. העד מוזס ציין כי מדובר בירידה וניתן היה להגיע למהירות של 160 קמ"ש ברכב בו נהג הנאשם (למרות שאין הוא יודע אם הנאשם היה בהילוך רביעי).

בעת שראה את שעון המהירות ואת שעון הסלד החליט לבדוק את העניין ולהשוות לנתוני היצרן, זאת משום שלדעתו ההמלצה בתיק היתה צריכה להיות להעמיד את הנאשם בדין הריגה ולאו דווקא גרימת מוות ברשלנות. במקרה שמחט הסלד מראה על 4,100 סלד זה מתאים לדעתו למהירות של 160 קמ"ש.

העד מוזס הוסיף שגם אם המנוח לא היה חגור אין בכך בכדי לשנות את ממצאי המהירות אותם קבע לגבי הנאשם, ולפי הנזקים והחריצה בכביש התאונה היא חזית-אחור קלאסית ולא היתה שום סטייה. מסקנתו של העד מוזס היא שהנאשם נהג במהירות מופרזת, במהירות השוללת ממנו שליטה ברכב, וכי רק לאחר ההתנגשות הרכבים סטו ממסלול נסיעתם לאור העובדה שגלגל אחד כתוצאה מהנזק היה נעול יותר והוא סובב את המכוניות, צד אחד הוביל את הצד השני, כששניהם נסעו ישר.

על פי עדותו של העד מוזס הנאשם יכול וצריך היה להבחין ברכב המאזדה בו נהג המנוח ולקלוט מבעוד מועד את צמצום המרחק בין כלי הרכב. הנאשם לא האט וגם לא בלם כדי למנוע את התאונה, גם לא בלימת חירום. ובכך שנהג במהירות מופרזת גרם לתאונה הקטלנית תוך כדי נהיגה רשלנית.
לדעתי אין ממש על פי העדויות שנשמעו בבימ"ש בטענת הסניגור שהרכב של המנוח נסע משמאל לימין והוא זה ששינה את כיוון נסיעת שני כלי הרכב, טענה זו לא נתמכת לא בממצאים עובדתיים ולא בעדויות.

לעניין גרסת הנאשם - הנאשם מסר במשטרה שתי הודעות וגם העיד בביהמ"ש.

בהודעה ראשונה שנגבתה שלא תחת אזהרה, אומר הנאשם כי נהג לבד ברכב במהירות של כ- 90-100 קמ"ש בצד ימין, וכאשר הגיע כ- 4-5 מטר לפני מחסום טייבה לירידה, ראה לפניו רכב פרטי כחול "לא שמתי לב", שורה 6 להודעה מיום 22.1.09.

לטענתו הרכב נסע והלך שמאלה וימינה ואחרי זה פגע במעקה בצד שמאל ואחר כך הלך ימינה "הוא עשה לי בלבול ולא ידעתי לאן ללכת".

הנאשם אומר כי הרכב היה במרחק של כ- 50 מטר. הוא ראה את הרכב נוסע פעם ימינה ופעם שמאלה, הוא רצה לעבור אותו וכאשר הרכב פנה לשמאל גם הוא פנה לשמאל וכשחזר לימין גם הוא הלך לימין, ונתן ברקס ואחר כך הוא לא יודע כלום.

הנאשם לא יודע מתי התנגש ברכב. הוא יודע שהוא נתן ברקס וכל הדברים שהיו באוטו עפו עליו, הוא מכיר את המקום הזה, הוא נוסע בו כל הזמן, ומאחר והנאשם נסע בזיג-זג לא היה לו לאן לברוח, לא בימין ולא בשמאל, ואני מצטטת מדבריו בשורה 29: "אני ברחתי ממנו ואולי נתתי ברקס באמצע הכביש כי ברחתי ממנו". הנאשם גם לא בטוח כי נתן ברקס ואכן לא נמצאו סימנים לכך בכביש.

בהודעה נוספת מיום 2.2.09 באת"ן שומרון, בנוכחות החתן שלו מסר הנאשם שהנהג המנוח זיגזג בכביש, הנאשם נתן ברקס והיה קרוב אליו מאוד, הנאשם היה בצד ימין, פגע במעקה ברזל והאוטו שלו עמד. למרות שכביכול הכחיש כי היה מגע בין כלי הרכב אישר בשורה 6 כי נתן לרכבו של המנוח מכה אבל הוא לא יודע איפה, אולי בצד.

הנאשם אומר כי ראה את הרכב של המנוח ממרחק של 500 מטר וכי המנוח כבר נסע ישר, היינו לאחר הפנייה. מדברי הנאשם עצמו יש לשלול את הטענה כי המנוח לא נתן לו זכות קדימה, שכן המנוח כבר פנה ימינה ונהג בישורת, נהג ישר בכביש. וזאת הוא מאשר בכך שאמר שראה את המנוח כאשר הוא נוסע ישר ולא ראה אותו יוצא מהצומת.

לטענת הנאשם הוא נסע בתחילה בצד ימין ואז עבר לשמאל והמשיך בנסיעה איטית בצד שמאל אחרי הצומת. כשהנאשם היה כבר בצד ימין המנוח רצה לחזור חזרה לימין, הוא היה במקביל אליו ונתן ברקס חזק, ונאלץ לסטות לימין ולפגוע במעקה ברזל. לטענת הנאשם הוא פגע ברכב המנוח כאשר רכב המנוח סטה לימין – "אני בלמתי והתנגשתי בו, ורק אחרי זה הרכב שלי הלך לימין ופגע במעקה בטיחות".

הנאשם טען כי לחץ כל הזמן על הברקס ולא עזב אותו, הוא לא הסתכל על המהירות בשעון אבל להערכתו נהג לא יותר מ- 90 קמ"ש. מזג האוויר היה טוב, ראות טובה, אולם המנוח בלבל אותו כאשר סטה לשמאל והאט.

הנאשם טען כי רכבו לא מגיע למהירות של 160 קמ"ש, וכי הוא לא שם לב לצומת אלא לרכב המנוח, כך שהוא מאשר שלא האט בהתקרבו אל הצומת כפי שצריך היה לעשות.

הנאשם אמר תחילה כי הוא לא יודע אם התנגש קודם במעקה הבטיחות ואחר כך ברכב הפרטי, אבל לדעתו ההתנגשות אירעה ביחד. לאחר מכן שינה גרסתו ואמר כי הוא לא זוכר בדיוק אם זה היה ביחד כי הכל היה בשניות. לטענתו ההתנגשות היתה בצד ימין של הכביש והוא חשב שיעבור את רכב המנוח מצד ימין, היינו רצה לעקוף את המנוח מימין, בניגוד לאמור בפקודת התעבורה.

התרשמתי כי גרסת הנאשם מבולבלת ורצופת סתירות.
תחילה חשב שיעקוף את המנוח מימין, אבל כאשר ראה שהמנוח מגיע לימין הוא רצה לברוח ממנו שמאלה. אם היה בורח שמאלה לא ברור בשביל מה חזר עוד פעם לימין, והוא אומר במשטרה בשורה 102 להודעה השניה – "חשבתי שאני אעבור אותו מצד ימין, אבל כאשר הוא הלך חזרה לימין אני רציתי לברוח ממנו שמאלה. ברחתי וחזרתי לימין עוד פעם, כי לא רציתי לפגוע בו באמצע האוטו שלו". גרסת הנאשם מנוגדת לנזקים שנמצאו ברכבים ולממצאים בשטח.
הנאשם לא יודע לתת הסבר מדוע הספידומטר שלו נתקע על מהירות של כ- 160 קמ"ש, אולם הוא יודע לומר כי למרות שראה את הרכב זז מצד לצד, האט את המהירות שלו אך לא עצר.
אם אכן ראה את רכב המנוח לא היתה כל סיבה שלא יאט או ייעצר כדי לעמוד על כוונות המנוח ולא ימשיך בנסיעה במהירות גבוהה, כפי שמלמד הנזק ברכב המנוח.

בעדותו בביהמ"ש, בחקירתו הראשית אומר הנאשם כי ראה את המנוח לראשונה בצד שמאל בחלק כורכר, כשהוא עומד בצד. כשהתקרב אליו מרחק של 40-50 מטר המנוח סטה לימין תוך 3 שניות והוא עצמו ניסה לברוח ימינה ולא הספיק, לכן סטה שמאלה, נגע באוטו אך לא יודע מה קרה בדיוק, שכן כריות האוויר התנפחו והוא נתפס ברגל המעקה בצד ימין.
למרות שהיה לנאשם מרחק הוא לא ראה את המנוח "חותך" לשול השמאלי ולטענתו היה רחוק ולא ראה.

טענה זו הועלתה לראשונה בעדות הנאשם בביהמ"ש. עד כה סיפר בחקירתו כי המנוח היה בנסיעה וכעת מציין כי הרכב עמד בצד בכורכר. גם רכב שעומד בצד על הכורכר צריך לגרום לנאשם להאט מהירות בצורה משמעותית, כדי לעמוד על כוונת הרכב. אולם, הממצאים בשטח ועדויות עדי הראיה הם בניגוד לגרסת הנאשם.

הנאשם גם טען בהודעתו במשטרה כי נהג במהירות של בין 90 ל- 100 קמ"ש. בביהמ"ש טען שנהג 90-95 בהילוך רביעי, וכן טען כי ההבדל בין 90 ל- 100 קמ"ש ובין 80 ל- 90 קמ"ש זה קרוב אחד לשני והוא לא הסתכל על הספידומטר. מעדותו ניתן להבין שנהג במהירות מעל המותר, בצומת, והוא לא יודע מה היתה המהירות שלו, כפי שאישר חד משמעית.

הנאשם גם בטוח כי הנזקים הכבדים ברכבים, בעיקר ברכב המנוח, נגרמו מכך שהגלגלים נתפסו אחד בשני ולא מהמהירות הגבוהה שלו, אולם בסיכומו של דבר הוא לא יודע מה קרה, ואני מצטטת: "האוטו שלי כמעט היה צריך לצאת לצד השני, רק מה זה מה שקרה זה לא ביד שלי" עמוד 40 לפרוט' שורות 6-7.

הנאשם לא ראה את המאזדה פונה ימינה, לא ראה אותה כשהיא יוצאת מהקיבוץ, אלא ראה אותה כשהיא סוטה מהנתיב השמאלי לכביש. לכן הנאשם גם לא מעלה טענה שלא ניתנה לו זכות קדימה. הנאשם גם מאשר כי מזג האוויר היה טוב, הראות תקינה, והוא רואה מרחק של 700-800 מטר כביש ישר.

כל הסבריו של הנאשם על הסתירה בין הודעתו במשטרה לבין עדותו בביהמ"ש מלווה בתמיהות, הסבריו לא שכנעו אותי איזה גרסה לקבל.

אין לי ספק כי הנאשם סתר עצמו ושינה גרסתו בביהמ"ש, לעומת הגרסה שמסר במשטרה. כשלא היה לו הסבר לשינוי הגרסה, טען כי השוטר טעה, לא הבין אותו ולא רשם מה שצריך כי הוא היה חולה ובקושי דיבר. גם בכך אין כל היגיון, כי הודעתו נגבתה כ- 10 ימים לאחר התאונה, והנאשם כבר לא היה מאושפז בבית החולים וחתנו היה עמו במשטרה, כך שהאווירה היתה בהחלט רגועה.

למרות שבמשטרה טען כי לחץ על הברקס מספר פעמים, אמר הנאשם בעמוד 42 לפרוט' שורה 25 כי רק האט את המהירות ולא נתן ברקס חזק, וזאת בניגוד לאמור במשטרה.

הנאשם גם טען כי נסע במהירות 90 קמ"ש, לא ירד במהירות וגם כשנתן ברקס חלש המהירות שלו נשארה אותו דבר.

לאור האמור, טענת הסניגור שעדות הנאשם עקבית, מתקבלת על הדעת ותואמת את ממצאי התאונה, דינה להדחות לאור השינויים והסתירות הרבות בעדות הנאשם.

הסנגוריה הביאה לעדות את מומחה ההגנה – מר נקש משה, אשר הגיש חוות דעת מומחה וקלטת.

מומחה ההגנה חרג בחוות הדעת ממצאים עובדתיים, ודן בשאלת המהימנות של העדים, ובכך חרג מתחום סמכותו כמומחה תאונות דרכים.

נתבקשתי ע"י ב"כ התביעה שלא ליתן כל משקל לחוות הדעת, שכן היא אינה עומדת במבחני הפסיקה, ואכן החלטתי שלא לתת משקל למסקנותיו, היינו פרופיל הנאשם, קביעות המהימנות לגבי העדים ולגבי הנאשם שהוא סב ל- 8 נכדים ואני מצטטת: "אין זה ממנהג הסבירות לצפות ממנו לנהיגה בקלות דעת, פזיזות או נהיגה שתסכן את חייו וחיי משתמשי הדרך האחרים".

כמו כן, גם לאור חוות הדעת וגם לאור מומחיותו של העד, אינני סבורה כי הוא עד מומחה אובייקטיבי, שכן הוא ציין בפני
י שהוא מעיד על מנת להגן על הנאשם, ולאורך כל חוות הדעת התרשמתי מנטייה מגמתית לטובת הנאשם ותרגום הממצאים אובייקטיביים שנמצאו בשטח לטובת הנאשם, תוך הסקת מסקנות לא מבוססות ופירוש הממצאים באופן חד משמעי לטובת הנאשם, תוך העלאת השערות שאין להן כל בסיס.

רק מומחה ההגנה טען כי דברי הנאשם לא נשמעו, למרות שהנאשם העיד על אופן קרות התאונה וגם סתר עצמו מבלי לייחס לכך חשיבות.

בעוד שבוחן המשטרה קובע שהנאשם לא שמר מרחק וזוהי תאונה קלאסית של פגיעה חזית באחור, הגיע בוחן ההגנה למסקנה בלתי ברורה כי היתה התנגשות בין הפינה הימנית קדמית של הפולקסווגן לפינה השמאלית אחורית של המאזדה. כל זאת מבלי להתייחס לנזקים שנמצאו במקום ומבלי להתייחס לנזק הכבד שגרם למותו של המנוח.

אין לי ספק כי הנזק שנגרם למכונית המנוח הוא לכל רוחב הטמבון האחורי. גם הצבע הירוק מרכב המאזדה נמרח לרוחב חזית הפולקסווגן באופן שאינו מתיישב עם זווית פגיעה של פינה בפינה. אם אכן רכב המאזדה התפרץ לכביש משטח הכורכר משמאל, לא היתה צריכה להיות מריחה של צבע לרוחב החזית ולרוחב הטמבון האחורי של המנוח. התרשמתי כי אין מדובר בתאונת פינה –פינה ובכך גם נשללת גרסת הנאשם כי המנוח התפרץ משמאל לימין.

המומחה לא הביא כל הוכחה מאת היצרן שרכב הנאשם לא יכול היה להגיע למהירות של 160 קמ"ש או 120 קמ"ש, וכן לא התייחס לחישובי התקיפה והתנע, ולא סתר את המסקנות באשר למד האוץ ומד הסל"ד. בסיכומו של דבר אפשר לנסוע לפי דברי העד במהירות של 100 קמ"ש, אולם יש בכך משום סכנת התהפכות. ממסקנה זאת לא ניתן לשלול את האפשרות שהנאשם נהג במהירות בלתי סבירה לתנאי הדרך, ולכן גם לא הבחין בזמן ברכבו של המנוח, לא בלם, גם לא בלימת חירום, ולא ניסה למנוע את התאונה תוך כדי נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים.

אינני מקבלת את שחזור התאונה באמצעות אנימציה ממוחשבת שערך עד ההגנה, אשר בעת השחזור התבסס על גרסת הנאשם בלבד ולא מצא לנכון להתייחס לגרסת שני בוחני התנועה ועדי הראיה, אלא לתת לעדותם פרשנות מגמתית שלא נובעת כלל מעדותם אלא ממסקנות בוחן ההגנה, שלא ברור מאין נלקחו.

התביעה טענה כי מומחיותו של העד לא נובעת מהכשרה ממשית, שכן למעט ההכשרה של חוקר תאונות דרכים צה"לי לפני שנים רבות מאוד, אין כל רכיב המקנה לעד ידע וניסיון בתחום של חקר תאונות דרכים. בפני
בית-המשפט לא הוצגו כל מסמכים המעידים על כך שהעד עבר קורס חוקר תאונות דרכים, ונתעורר בי ספק לגבי הכשרתו של העד לאור ניסוח חוות הדעת והמסקנות שאינן עולות בקנה אחד עם חומר הראיות. לדוגמא, לא ברור מדוע העד סבור כי הנאשם עמד בצד שמאל של הכביש ובאופן פתאומי סטה משמאל הדרך אל נתיבו. אם אכן כך אירעה התאונה, לא היו ממצאים חד משמעיים שמדובר בתאונת חזית-אחור כתוצאה מאי שמירת מרחק, וגם הנזקים היו שונים לחלוטין, נזקים המעידים לא על חזית-אחור אלא פינה בפינה.

אני מסכימה עם ב"כ התביעה בסיכומיה כי בוחן ההגנה לא חלק על קביעות הבוחנים באשר לסימני הבלימה ולחישובי התקיפה והתנע.

לפיכך, מכל הטעמים שפירטתי לעיל, אינני מקבלת את עדותו של מומחה ההגנה.

גם לאור התמיהות בגרסאות הנאשם והסתירות הרבות בעדותו, שאינן תואמות את ממצאי הנזקים ברכבים, החלטתי לא לקבל גרסתו ולא להאמין לו.

מקובלת עלי עדות שני בוחני המשטרה ואין לי ספק כי מהירות הנאשם היתה גבוהה, בלתי סבירה, עד כדי כך שעוררה תשומת לב נהגים אחרים עובר לתאונה. נהגים, שהיו עדים ניטראליים בתיק זה.

לפיכך החלטתי להרשיע הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, היינו גרימת מוות ברשלנות.
ניתנה היום, ___ , במעמד הצדדים.
בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה
גמ"ר 450-11-09 מדינת ישראל
נ' חמאד
1 מתוך 16








גמר בית משפט לתעבורה 450-11/09 מדינת ישראל נ' סובחי חמאד (פורסם ב-ֽ 30/01/2012)