פסקי דין על משה ברגמן | פסקי דין על גדעון ברמץ | פסקי דין על מר יואל בר דור | פסקי דין על גב' פרידה דור ואח' |

9303/11 רעא     02/02/2012




רעא 9303/11 משה ברגמן נ' גדעון ברמץ, מר יואל בר דור, גב' פרידה דור ואח'




החלטה בתיק רע"א 9303/11



בבית המשפט העליון


רע"א 9303/11



לפני:

כבוד השופט נ' הנדל


המבקש:
משה ברגמן



נ


ג


ד



המשיבים:

1. גדעון ברמץ



2. מר יואל בר דור



3. גב' פרידה דור


4. מאיר וולינסקי
,באמצעות גב' נירה אלגר


5. גב' רבקה ראנייה


6. מדינת ישראל


7. מעונות עובדים בקרית משה
אגודה שיתופית לשיכון בירושלים


8. עו'ד יהודה טוניק [מפרק]


בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"א 3637/09 מיום 20.11.2011 שניתן על ידי כב' השופט משה סובל


החלטה

1.
מונחת לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"א 3637/09 מיום 20.11.2011 (כב' השופט
מ' סובל
) במסגרתו נמחק ערעורו של המבקש ומערערת נוספת על החלטת הממונה על מרשם המקרקעין במשרד המשפטים. הבקשה מופנית נגד חיובו של המבקש בהוצאות המשיבים.

2.
במרכז ההליכים הקודמים – בקשתה של "מעונות עובדים בקרית משה – אגודה שיתופית לשיכון בירושלים בע"מ" (להלן: "
האגודה
") לתיקון צו רישום הבית המשותף בגוש 30138 חלקה 35 (להלן: "
הבקשה
"). בסופו של יום, בקשה זו נדחתה על ידי הממונה על מרשם המקרקעין במשרד המשפטים ביום 9.12.2009 (להלן: "
ההחלטה
"). ערעור על ההחלטה הוגש על ידי המבקש כאן, אשר כיהן כיו"ר האגודה בעת הגשת הבקשה (להלן: "
הערעור

על החלטת הממונה
"). ודוק, המבקש לא כיהן כיו"ר האגודה בעת הגשת הערעור על החלטת הממונה, שכן באותה העת מינה עוזר רשם האגודות השיתופיות לאגודה ועד ממונה, אשר לא מצא לנכון להגיש את הערעור. על כן, בתחילת הליך הערעור על החלטת הממונה היה המבקש "מערער לבדו" בעוד האגודה הייתה משיבה, כאשר לאחר חלוף זמן שב המבקש לכהונתו כיו"ר האגודה וביקש בשמה להפוך ממשיבה למערערת נוספת. רשם בית המשפט נעתר לבקשה זו. נתונים אלה רלוונטיים עת יידון חיובו של המבקש בהוצאות.


כך או אחרת, ביום 5.6.2011, בעקבות דו"ח חוקר, הורה רשם האגודות השיתופיות על פירוק האגודה ועל מינוי מפרק. ערעור שהוגש בגין החלטה זו נדחה וצו הפירוק נותר על כנו. נוכח האמור ביקשה המדינה את מחיקת הערעור על החלטת הממונה, תוך חיוב המבקש כאן בהוצאות אישיות. מפרק האגודה הודיע כי הוא תומך במחיקת הערעור כמבוקש. המבקש לעומתם התנגד למחיקת הערעור. נטען על ידו כי כיוון שההחלטה שלא לאפשר את תיקון צו רישום הבית המשותף פגעה בכל אחד מחברי האגודה, זכאי הוא להמשיך בהליך, אותו כאמור פתח המבקש, כאדם פרטי.

3.
בית המשפט המחוזי דחה את טענות המבקש ומחק את הערעור על החלטת הממונה. נטען כי מפרק האגודה הינו הגורם המוסמך היחיד לנהל את הערעור בשמה, ומשהודיעה האגודה כי אין היא עומדת יותר על הערעור – יש לכבד את רצונה ולהורות כמבוקש. מחיקת ערעור האגודה, קבע בית משפט קמא, גוררת מיניה וביה מחיקת ערעור המבקש. זאת, שכן הממונה על רישום המקרקעין התייחס לבקשות כאילו הוגשו על ידי האגודה לבדה. נקבע כי אף המבקש לא ראה עצמו כמערער פרטי ולא הציג את הדיון בפני
המפקח על הרישום כדיון הכולל אותו בכובעו כאדם פרטי. בנוסף למחיקת הערעור השית בית משפט קמא על המערער הוצאות אישיות בסכומים הבאים: 10,000 ₪ למדינה ולכל אחד מהמשיבים 1-3, וכן 2,500 ₪ לכל אחד מהמשיבים 4-5, אשר לא היו מיוצגים.

4.
לטענת המבקש, בקשה זו מעלה שאלה נכבדת בשאלת האחריות לתשלום הוצאותיו של צד שכנגד בהליך משפטי, כאשר ההליך לא נפתח על ידי מתדיין יחיד, ואחד מפותחי ההליך מבקש לחזור בו. בהקשר למקרה הספציפי נטען כי לא היה מקום לחייבו בהוצאות שעה שהייתה זו דווקא האגודה שחזרה בה מן הערעור. הוסף כי אין לקבל את עמדת בית משפט קמא לפיה מחד אין לראות במבקש מערער פרטי, בעוד מאידך מחויב הוא בהוצאות משפט בשל מחיקת הערעור. נטען כי הוצאות המשפט הינן בבחינת כלי לשיפוי הוצאותיו של הצד הזוכה בדין, אולם משעה שהטענות בערעור לא התבררו לגופן – לא היה מקום לחיוב המבקש בהוצאות כאמור.

5
.
הדגש במונח "בקשת רשות ערעור" מצוי בפתיח – יש לבקש רשות. אין לראות בבקשה שכזו ערעור בזכות. יש להצביע על קיומה של עילה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור, מקום שהדין אינו מחייב זאת. המשוכה גבוהה יותר עת עסקינן בגלגול שלישי. הלכה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במקרים המעוררים סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ
, פ"ד לו(3) 123 (1982)).



ככלל, נדירים המקרים בהם תתערב ערכאת הערעור בהוצאות ובשכר טרחת עורכי הדין שנקבעו בערכאה הדיונית, זאת בשל העדיפות האינהרנטית של האחרונה, אשר ראתה את דרך הילוכם של הצדדים בעת דיון ההליך. יפים הדברים שנקבעו בע"א 9535/04
סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק"
(16.6.2005):

"בתי משפט שלערעור מתייחסים במורת רוח לערעורים העוסקים אך ורק בסוגית ההוצאות
שהשיתה הערכאה הדיונית. לא אחת נקבע, כי רק במקרים חריגים תתערב ערכאת הערעור בפסיקת הוצאות (ע"א 356/81

הרבסט נ' רינסקי
, פ"ד לח(1) 167; ע"א 136/92
ביניש עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ
, פ"ד מז(5) 114, 131). עמדה זו של ערכאות הערעור נובעת מכך שלערכאה הדיונית ניתן
שיקול דעת רחב, ואף רחב מאוד, בשאלה מה סכום ההוצאות ושכר הטרחה שיושת על בעל הדין שהפסיד בדינו ... העניין פשוט וברור: הערכאה הדיונית היא זו שבפני
ה נשמע ההליך והיא זו המודעת לדרך התנהלותם של בעלי הדין וליתר הגורמים המשפיעים על קביעת שכר הטרחה וההוצאות".


אינני סבור כי מקרה זה נמנה בגדר המקרים בהם יש לסטות מהכלל האמור. המבקש פתח בהליכים מושא בקשה זו מטעם האגודה, כאשר לא הוברר עד תום האם אכן יש מקום לנהל הליכים מסוג זה. כמי שהניע את גלגלי הליך הערעור על החלטת הממונה, מקום בו האגודה לא חפצה לעשות כן, גרר הוא את המשיבים להוצאות כספיות לשם התגוננותם מול ערעור שהוגדר על ידי בית המשפט המחוזי כ"ערעור רב מימדים". בראייה זו ההסתכלות היא על יוזם ההליך – הוא המבקש – אשר בשום שלב לא ניסה לסגת ואף התנגד למחיקת הערעור על ידי האגודה. בחינת המקרה שלפנינו מגלה כי הסוגיה דנא לא מוצאת מקומה במסגרת המקרים שנקבעו לצורך קבלת רשות ערעור, אף אם המבקש מנסה להציג זאת כך. כמובן, רשאי המבקש שלא להסכים למחיקת הערעור, אך כאמור, סוגיית הטלת הוצאות מצויה באופן מובהק במסגרת שיקול דעתה של הערכאה הדיונית.

6.
הבקשה נדחית. לא בלי התלבטות, ועל אף שהוגשו תגובות במסגרת הבקשה דנא, הגעתי לכלל מסקנה כי אין לחייב את המשיב בהוצאות במסגרת בקשה זו. הסיבה לכך, שהגם ולא מצאתי להתערב בפסיקת הוצאות בגלגול שלישי – שיעורן המצטבר גבוה יחסית.


ניתנה היום, ט' שבט תשע"ב (2.2.2012).





ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

11093030_z03.doc

עק

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








רעא בית המשפט העליון 9303/11 משה ברגמן נ' גדעון ברמץ, מר יואל בר דור, גב' פרידה דור ואח' (פורסם ב-ֽ 02/02/2012)