פסקי דין על אליהו אליעזר נסבך

50322-01/12 עמת     30/01/2012




עמת 50322-01/12 מדינת ישראל נ' אליהו אליעזר נסבך








בית המשפט המחוזי בירושלים



עמ"ת 50322-01-12 מדינת ישראל
נ' נסבך(עציר)




בפני

כב' השופט
בן-ציון גרינברגר

העוררת
מדינת ישראל


נגד


המשיב

אליהו אליעזר נסבך
(עציר)



החלטה


1.
מונח בפני
י ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ד' פולוק) מיום 24.1.12 במ"ת 33292-01-12 (ת"פ 33280-01-12), לפיה שוחרר המשיב בתנאי שישהה בתנאי מעצר בית בביתו של מר אברהם טרדיאדו ברחוב ויצמן 10/3 בצפת, בפיקוח של אחד משלושה ערבים שאושרו ע"י בימ"ש קמא, ובאיזוק אלקטרוני. ב"כ העוררת עותרת לביטול ההחלטה הנ"ל ולהורות כי המשיב ישהה במעצר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו.
2.
ביום 17.1.12 הוגש נגד המשיב כתב האישום המייחס לו שלושה אישומים: חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, איומים והחזקת סכין.
3.
המשיב מואשם בכך שביום 9.1.12, איתר את אשתו, המתלוננת, כשהיא יושבת במכוניתה יחד עם גבר זר; המשיב ניגש למכונית, פתח את דלת הנהג (המתלוננת ישבה במושב הנהג), דרש מהמתלוננת לצאת מן הרכב ואילו מן הגבר דרש כי יעזוב את המקום. המשיב המשיך להחזיק את הסכין שלופה כנגד המתלוננת, ותוך כדי שהיא מנסה להתגונן מפניו, תפסה את להב הסכין בידה ונגרמו לה חתכים בשלוש אצבעות, אשר הצריכו טיפול רפואי בבית חולים, לרבות תפירת החתכים.
4.
כן הואשם המשיב כי בנסיבות האמורות איים על אשתו, באומרו: "יש לך מזל שלא רצחתי אותך, רציתי לרצוח אותך, בפעם הבאה שיקרה דבר כזה, אני ארצח אותך".
5.
בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים.
6.
בדיון שהתקיים ביום 15.1.12 בפני
בימ"ש קמא, בקשר למעצר ימים, טען ב"כ המשיב לחלופת מעצר, והציע את בית אביו של המשיב בקריית ספר. ב"כ העוררת טענה כי באם ביהמ"ש ישקול חלופת מעצר, יש לשוקלה באמצעות תסקיר.
7.
בהחלטתו שניתנה בדיון האמור קבע בימ"ש קמא כי לאחר שעיין בחומר החקירה שוכנע כי קיימות ראיות לכאורה המוכיחות שהמשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו. כן קבע בימ"ש קמא כי קיימת עילת מעצר, מאחר שיש בשחרור המשיב בכדי להוות סכנה לאדם אחר, ועל כן כל חלופה, בהתחשב בעבירות המיוחסות לו, מחייבת בדיקה באמצעות תסקיר מעצר. בימ"ש קמא הפנה את המשיב לקבלת תסקיר מעצר, והותירו במעצר עד ליום 17.1.12.

8.
ביום 18.1.12 התקיים דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים. ב"כ המשיב עתר לשחרורו למעצר בית בעפולה באיזוק אלקטרוני, ואילו ב"כ העוררת עמדה על בקשתה למעצר עד תום ההליכים, וטענה כי לכל הפחות יש להמתין להגשת תסקיר לבחינת חלופת מעצר.
9.
לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, דחה בית משפט קמא את המשך הדיון, עד ליום 22.2.12, מבלי שהחלטתו תכלול הוראה נוספת לשרות המבחן. משלא התקבל תסקיר שרות המבחן גם לקראת הדיון של יום 22.01.12, דחה בית משפט קמא את המשך הדיון פעם נוספת, ליום 24.1.12.
10.
גם לקראת הדיון של יום 24.1.12, לא התקבל כל תסקיר. לאחר שנשמעו המפקחים שהוצעו ע"י המשיב, הורה בית משפט קמא על שחרור המשיב בתנאים המפורטים לעיל, בכפוף למתן ערבות בסך של 10,000₪ על ידי המשיב וכל אחד מן המפקחים (אבי המשיב, אחיו וחברו).
11.
על החלטה זו מוגש הערר שלפניי.

ב"כ העוררת טוענת כי נסיבות המעשים המיוחסים למשיב מלמדות על מסוכנות גבוהה במיוחד, שלא ניתן לאיינה בחלופת מעצר. ב"כ העוררת מוסיפה כי מעשיו של המשיב כלל אינם בגדר חריג בהתייחס להתנהגותו האלימה כלפי אשתו גם עובר לאירוע נשוא כתב האישום, וכן טענה, כי מקום שבית משפט סבור כי יש לקבל תסקיר מעצר, עליו היה להמתין לקבלת התסקיר, ורק בנסיבות מיוחדות יורה בית המשפט על שחרור המשיב ללא תסקיר. זאת, במיוחד לאור החומרה שבעבירת הסכינאות, כפי שנקבעה בפסיקה.

לטענת ב"כ המשיב, אין להטיל כל דופי
בהחלטתו של בימ"ש קמא, אשר אימץ את ההלכה הנוהגת בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפיה בידי השופטים הסמכות לבחון לבדם את הערבים ואת המשיב וחלופות מעצר המוצעות, ולאו דווקא להמתין לתסקיר בכל תיק. עוד טען כי המשיב הוא אדם ללא עבר פלילי, וכי במקרה דנן עשה ביהמ"ש את הבחינה הראויה. ב"כ המשיב הצהיר לפרוטוקול כי באם יוגש תסקיר חמור ניתן יהיה לשקול חזרה למעצר, וכי לא יטען כל טענה נגד החזרה למעצר של אדם שכבר שוחרר.
12.
כידוע, לשם מעצרו של אדם לאחר הגשת כתב אישום בהתאם לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו - 1996

(להלן: "חוק המעצרים"), על בית המשפט להשתכנע
בדבר קיומם של שניים – קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה, לפי סעיף 21(ב) לחוק המעצרים, ועילת מעצר על פי אחת העילות המנויות בסעיף 21(א) לחוק המעצרים. ברם, גם לאחר שישתכנע בית המשפט כי ניתן להורות על מעצר, לא יעשה כן באם ניתן להשיג את תכלית המעצר – דהיינו, את איונה של עילת המעצר - באמצעים שפגיעתם פחותה ממעצר מאחורי סורג ובריח.
13.
הפסיקה התייחסה לחומרתה של תופעת הסכינאות, ואף נקבע כי במקרה של ראיות לכאורה לעבירת דקירה, אין לשחרר נאשם לחלופת מעצר אלא בנסיבות חריגות.

ראו למשל: בש"פ 8927/09 פלוני נ' מ"י (פורסם במאגרים; מיום 12.11.09).

בנדון דנן, קיימות ראיות מהימנות לכאורה; והמיוחס למשיב בכתב האישום, לרבות האיום באמצעות סכין (בו אף הודה ב"כ המשיב בדיון בפני
בימ"ש קמא), עולה לכדי עילת מעצר סטטוטורית, בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, שכן קיים חשש למסוכנות.
14.
כאמור לעיל, בית משפט קמא קבע בתחילה כי יש לקבל תסקיר בטרם בחינת חלופת מעצר. ברם, מאחר שתסקיר שירות המבחן לא התקבל בבית המשפט (ככל הנראה עקב טעות), ולאחר שבחן בית המשפט עצמו את חלופת המעצר, הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב בתנאים, כמפורט בהחלטה נשוא ערר זה.
15.
לאחר ששקלתי את כל האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי חומרת העבירות המיוחסות למשיב, והמסוכנות הברורה הנובעת מכך, מחייבות כי לא תישקל כל חלופה ללא תסקיר שרות המבחן. אי לכך, נכון בעיני לבצע מאמץ נוסף לקבלת תסקיר בטרם מתן החלטה בערר לגופו.
16.
אשר על כן הנני מורה לשירות המבחן להגיש לבית המשפט תסקיר מעצר עד ליום 13.2.12.
17.
לאור האמור, אני מבטל בזה את הדיון של 30.1.12, וקובע בזה מועד חלופי ליום 16.2.11, בשעה 8:30

.

המשיב יובא לדיון באמצעות שב"ס.

להודיע בדחיפות לב"כ הצדדים ולשב"ס.










ניתנה היום, ו' שבט תשע"ב, 30 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.








עמת בית משפט מחוזי 50322-01/12 מדינת ישראל נ' אליהו אליעזר נסבך (פורסם ב-ֽ 30/01/2012)