פסקי דין על אליהו ג'רבי | פסקי דין על יעל בן משה

12626-12/11 רתק     02/02/2012




רתק 12626-12/11 אליהו ג'רבי נ' יעל בן משה








בית המשפט המחוזי בבאר שבע

בפני
:
כב' ס. הנשיא השופטת ר. יפה-כ"ץ
02 פברואר 2012
רת"ק 12626-12-11



בעניין
:


אליהו ג'רבי


המבקש


נגד



יעל בן משה

המשיבה

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לתביעות קטנות באשקלון
בת.ק. 2004/01 מיום 18/3/02 שניתן על ידי כב' השופטת (כתוארה אז) דינה כהן
ועל החלטתו שניתנה על ידי כב' השופט (בדימוס) עמירם דננברג
בתל"א 6346-10-11 מיום 15.11.11


ה ח ל ט ה

1.
בתאריך 18/3/02 ניתן, במעמד צד אחד, פסד דין כנגד המבקש, במסגרת תובענה
(שעניינה, ככל הנראה, רכישת רכב, שנטען שהיה פגום, מהמבקש)
שהגישה המשיבה כנגד המבקש לביהמ"ש לתביעות קטנות באשקלון. לטענת המבקש, דבר קיומו של פסק הדין נודע לו רק בתאריך 17/7/11, בעקבות מכתב, ששלחה אליו ב"כ המשיבה, עת נפתח כנגדו תיק בהוצאה-לפועל בגין אותו

פסק דין
. בתאריך 04/10/11 פנה המבקש, לראשונה, לביהמ"ש, בבקשה לביטול פסק-הדין, ובית המשפט
(כב' השופט בדימוס עמירם דננברג)
דחה את בקשתו
(החלטת בימ"ש מיום 15/11/11 בתיק 6346-10-11)
לאחר שקבע, כי מדובר בתיק ישן מאד ואין אפשרות לאתר חומר רלוונטי בקשר לבקשה.
על פסק הדין האמור, ועל החלטת דחיית הבקשה לביטול פסד הדין, הבר"ע שבנדון.

2.
לטענת המבקש, בית המשפט קמא טעה בכך שדחה את הבקשה לביטול פסק הדין מטעם פרוצדוראלי ומקושי טכני לאתר את החומר הרלוונטי בתובענה, וכן טעה בכך שהתעלם מטעמי חובת הצדק לביטול פסק הדין. כן, העלה המבקש טענות לגוף התובענה המקורית וטען, כי אמנם כתב התביעה מעולם לא הועבר לידיו, אך, בכלליות, לא ברור לו כיצד טופל הרכב בעת שהיה בחזקת המשיבה וממה נגרמו הנזקים הלכאוריים שנטענו על ידי המשיבה; המבקש הדגיש את היעדרן של ראיות להוכחת גובה הנזק וגובה הפיצוי, אשר היוו הבסיס לסכום שנפסק לטובת המשיבה.


3.
מנגד, המשיבה ביקשה שלא להתערב בפסק הדין ולא לבטלו. היא ציטטה מפרוטוקול הדיון מיום 18/3/02 לפיו קיים אישור מסירה לנתבע
(הוא המבקש)
, וטענה, כי מאחר ולא הייתה מיוצגת עת קיבלה את פסק הדין לידיה, הליכי ההוצאה לפועל, אשר נפתחו כעשרה חודשים לאחר קבלת פסק הדין, לא התממשו בזמנו. רק כעת, בחלוף תשע שנים מקבלת פסק הדין, ועם פניית המשיבה לבא-כוחה, החלה בהליכי הוצאה לפועל מחודשים למימוש החוב, אשר בחלוף השנים תפח כפליים מן החוב המקורי. עוד ציינה המשיבה, כי בקשת המבקש לביטול פסק הדין הוגשה באיחור וללא בקשה למתן ארכה.

4.
לאחר עיון בבקשה, בנספחיה ובתגובת המשיבה, מצאתי כי יש לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור.

אכן, תקנה 157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984
(להלן: "תקנות סד"א")
מאפשרת לביהמ"ש לפסוק לטובת תובע את מלוא הסעד המבוקש או את חלקו, כשהנתבע לא התייצב לדיון ונמסרה לו הודעה כראוי. כך גם נקבע בתקנה 11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז - 1976
(להלן: "תקנות תביעות קטנות")
הקובעת, כי אי התייצבותו של הנתבע לדיון, עת נמסרה לו הודעה על הדיון כראוי, תגרור אחריה מתן

פסק דין
על יסוד כתב התביעה, ובלבד שהתובע הצהיר על אמיתות תוכן כתב תביעתו. יחד עם זאת, תקנה 201 לתקנות סד"א גם קובעת, כי לבית המשפט סמכות לבטל פסק-דין או החלטה שניתנו במעמד צד אחד תוך 30 יום, כאשר תקנה 12 לתקנות תביעות קטנות מציב מסגרת זמנים קצרה יותר לביטול, בת שבעה ימים מיום קבלת פסק הדין.
אשר למועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות, קובעת תקנה 15 לתקנות תביעות קטנות, כי המועד להגשתה הינו תוך 15 ימים מיום מתן פסק הדין או ההחלטה.

אלו הם, אם כן, לוחות הזמנים, ולכאורה עולה מהאמור, כי חלפו המועדים לבקשותיו של המבקש. אולם, האיחור הרב ביותר (של 9 שנים!) בשליחת מסמכי ההוצל"פ למבקש, היה בו כדי להטות את הכף לרעת המבקש ולגרום לו נזק ראייתי, באשר כיום אינו יכול להוכיח טענתו בדבר אי קבלת מסמכי התביעה המקוריים.


לעניין זה יש לזכור, כי מפרוטוקול הדיון שלאחריו ניתן פסק הדין כנגד המבקש עולה, כי הייתה זו המשיבה שהצהירה בפני
ביהמ"ש על ביצוע המסירה כדין למשיב, ואין רמז לכך שהוצג בפני
ביהמ"ש מסמך בעניין. זאת, יש לומר, בסתירה לתגובת המשיבה לבר"ע
(מיום 25/1/12)
, לפיה בעת הגשת התביעה נאמר לה, כי ההמצאה נעשית באמצעות מזכירות בתי המשפט ועל כן אין היא צריכה לבצע בעצמה את המסירה.
השיהוי האמור גרם, ללא ספק, לנזק ראייתי למבקש, והוא אינו אמור לפעול לרעתו, כפי שקבע ביהמ"ש קמא.

5.
ועוד. אי ביטול פסק הדין כמוהו כנעילת שערי המשפט בפני
המבקש זאת, תוך מניעת אפשרות קיום בירור ענייני והוגן של הנושא שבמחלוקת והכרעה בו על סמך ראיות של צד אחד בלבד. אין לשכוח, שסדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני
עצמה. בתי המשפט נזהרים ב"נעילת שערי בית המשפט", במיוחד לאור חשיבותה של זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד במשפט הישראלי, ויש אף שרואים בה כזכות חוקתית של ממש:

"יש לכלול את הזכות לביטולו של פסק הדין שניתן על פי צד אחד במשפחת הזכויות המרכיבות את זכות הגישה לבית המשפט שהפכה לזכות חוקתית. מכאן, שאם לא ניתנה לבעל דין ההזדמנות לנצל את הזכות, שומה על בית המשפט לבטל את הפסק, בין אם מחמת נימוקים אובייקטיביים או סובייקטיביים המצדיקים את ביטול הפסק"

(ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית מבוא ועקרונות יסוד, עמ' 204, וכן ע"א 8292/00 יוסף גבריאל נ' שמואל לוינסון, 2000)


6.
לאור כל האמור, הערעור מתקבל במובן זה, שפסק דינו של ביהמ"ש קמא מיום 18/3/02 מבוטל והתיק יוחזר לבית משפט קמא לשם קביעתו לדיון מחדש בפני
ו.
ממילא, אין להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל שנפתחו בגין פסק הדין, שבוטל.



בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.
העירבון שהופקד – יוחזר לידי המבקש.
ניתנה היום, ט' שבט תשע"ב, 2 בפברואר 2012, בהעדר הצדדים.

השופטת רויטל יפה-כ"ץ
ס.נשיא







רתק בית משפט מחוזי 12626-12/11 אליהו ג'רבי נ' יעל בן משה (פורסם ב-ֽ 02/02/2012)