פסקי דין על יואב אליצדק | פסקי דין על הפול המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ

19282/08 א     21/11/2011




א 19282/08 יואב אליצדק נ' הפול המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 19282-08 אליצדק נ' הפול המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ






בפני

כב' השופטת
מרים אילני


התובע

יואב אליצדק


נגד


הנתבעת

הפול המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ




פסק דין


מבוא
התובע יליד 22.12.72
נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 8.7.08
בעת שנהג על אופנוע. הנתבעת היא מבטחת האופנוע שבו נהג. אין מחלוקת באשר לחבות הנתבעת, והדיון התמקד בגובה הנזק.


לבדיקת התובע מונו שני מומחים רפואיים: ד"ר אמיר רובין בתחום האורטופדיה וד"ר יעקב מאיר ווייל מתחום הפסיכיאטריה.


חוות הדעת הרפואיות
בתחום האורטופדיה מציין המומחה כי התובע התלונן על כאב בשורש כף יד שמאל לאחר שבר בשורש כף יד שמאל. התובע סיפר למומחה כי בשל הכאב הוא נאלץ לבצע הפסקות בהקלדה וכי הוא מתקשה לרכב על אופניים. כמו כן התלונן כי הוא סובל מהתקפים של נימול. בבדיקה מצא המומחה הגבלה קלה בכל הטווחים וציין כי הממצאים מתאימים לפגיעה תחושתית ביד. בצילום נראו ממצאים המראים איחוי לקוי של עצם הרדיוס, אי איחוי
של שבר בעצם, וניוון
של הסחוס. המומחה ציין כי התיאורים של התובע מתאימים לפגיעה קלה ביותר בתפקוד הכללי ואולם מצבים אלו נוטים להחמיר ולעיתים המצב מצריך ניתוח. המומחה ציין כי לפגיעה השפעה גדולה על עיסוקו כמתכנת מחשבים, אף אם
יד שמאל אינה היד הדומיננטית. בגין כל אלה קבע המומחה כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 35(1)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (הלן – תקנות המל"ל).

בנוסף קבע המומחה כי לתובע
נכות זמנית בשיעור של 100% לשלושה חודשים ונכות
זמנית בשיעור של 50% בשלושת החודשים שלאחר מכן. בחקירתו תיקן המומחה את אחוזי הנכות בשבעת החודשים שלאחר מכן עד
לחודש אפריל 2009,
והעמידם על 70%.


בתחום הפסיכיאטריה מציין המומחה כי התובע
מתלונן על קושי להירדם וכן כי נרשמו תלונות פסיכיאטריות מאז התאונה, בעיקר בשל מצב רוח דכאוני. יחד עם זאת מציין המומחה כי במהלך הטיפולים שקיבל לאחר התאונה הוא לא אובחן כסובל מתסמונת בתר חבלתית, והטיפול התרופתי נוגד הדיכאון שנטל אינו קשור לתאונה.
מכל הטעמים שלעיל קבע המומחה, כי לא נגרמה לתובע נכות בתחום הפסיכיאטריה בעקבות התאונה.

התובע חלק על חוות דעתו של ד"ר ווייל וזימן אותו לחקירה. במהלך החקירה עומת המומחה עם העובדה שהתובע קיבל תרופות נוגדי דיכאון. המומחה ציין כי תרופות אלו ניתנו על ידי רופאת המשפחה ללא היוועצות עם פסיכיאטר. כמו כן נשאל המומחה לגבי ההשפעה שיש לנדודי השינה על מצבו הפסיכיאטרי. המומחה השיב כי נדודי שינה כשלעצמם אינם מעידים על בעיה נפשית וכי ידע עליהם בעת הבדיקה. המומחה ציין כי אף לא אחד מן הרופאים שבדק את התובע אחרי התאונה סבר כי התובע סובל מפוסט טראומה כתוצאה מן התאונה.

הנתבעת מצידה, חלקה על חוות דעתו של ד"ר רובין וזימנה אותו לחקירה. המומחה נשאל מדוע קבע את אחוזי הנכות על בסיס סעיף 35 (1)(ב)
לתוספת לתקנות המל"ל, שהינו סעיף כללי, כאשר התוספת כוללת סעיפים מיוחדים העוסקים במגבלות של שורש כף היד (סעיף 41(10) לתוספת). המומחה השיב כי התובע סובל מכאב מתמשך בשורש כף היד שאינו נובע ממגבלה בתנועה ולכן לא פסק נכות בהתאם לסעיף 41 הנ"ל אלא לפי סעיף 35(1)(ב) לתוספת. המומחה הודה בחקירתו כי הנימוק בדבר הכאב המתמשך אינו מופיע בחוות הדעת אך הוא הוסיף אותו בעת החקירה. כמו כן המומחה נשאל האם
תיתכן משמעות לכך שהבדיקה על ידו
נעשתה פחות משנה לאחר התאונה
והאם יתכן
כי הבדיקות היום, שלוש שנים אחרי התאונה, היו מצביעות על ממצאים אחרים. המומחה ענה כי יתכן שהמצב השתפר או החמיר והוא אינו יכול להשיב על כך
ללא בדיקה נוספת של התובע. מכל מקום ציין המומחה כי העדר תלונות על כאב מאז הבדיקה אינו מעיד על העדר כאבים.


המומחה לא התבקש לבדוק שוב את התובע אך ציין בחקירתו כי במקרים בהם הוא סבור כי מצב הנבדק הוא דינמי הוא אינו נותן חוות דעת כלל. במקרה דנן החליט ליתן חוות דעת סופית כיוון שהעריך כי יש סבירות שהנכות צמיתה וכי הסיכוי
לשינוי הוא הקטן (שורה 10 בעמ' 13 לפרוטוקול הדיון מיום 23 באוקטובר 2011 ).



הנכות הרפואית
לעניין הנכות האורטופדית טוען התובע בסיכומיו כי מחקירת ד"ר רובין עולה כי יש להותיר את הנכות שנקבעה על ידו בשיעור של 10% במיוחד לאור העובדה שמחקירת המומחה עולה כי התובע מיעט בתלונותיו.


לעומת זאת, בכל הנוגע
לנכות בתחום נפשי, העלה התובע תהיות בקשר לקביעות של ד"ר וויל. התובע מציין כי ד"ר וויל לא התייחס לתלונות התובע בכל הנוגע לקשיי השינה ולחרדות שיש לו מנהיגה. כמו כן הוא טוען כי המומחה לא התייחס לעובדת היותו מטופל בכדורים נגד דיכאון מאז התאונה.

לנוכח כל אלה ביקש התובע מבית המשפט
לקחת בחשבון את הבעיות הנפשיות שהוא טוען להן, בעת קביעת הנכות התפקודית שלו, אף שלא נקבעה לו נכות רפואית בתחום הפסיכיאטריה.


הנתבעת לעומתו, אינה חולקת על הממצאים בתחום הפסיכאטריה, אך חולקת על הממצאים בתחום האורטופדיה.


הנתבעת טוענת כי אין נכות רפואית בתחום האורטופדיה. לטענתה המומחה הודה כי אין לתובע מגבלות תנועה בשורש כף היד וכי הנכות נקבעה בשל אפשרות ההחמרה בעתיד והתלונות על כאב. השפעת התלונות על כאב בקביעת הנכות לא צויינה בחוות הדעת והמומחה הוסיף זאת רק בעת החקירה. לדעת הנתבעת אין לקבוע אחוזי נכות רק על סמך תחושות סובייקטיביות במיוחד לאור העובדה שתחושות אלו נבחנו על ידי המומחה לפני שנתיים ומאז יכול והמצב השתנה. הנתבעת טוענת כי המומחה לא נתן את המשקל הראוי לעובדה שכבר למעלה משנתיים התובע אינו מתלונן על כאבים.


לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בחוות הדעת הפסיכיאטרית
ובחקירת המומחה ד"ר וויל, ולאחר שעיינתי בחוות הדעת האורטופדית ושמעתי את עדותו של
ד"ר רובין, הגעתי למסקנה כי לא התקיימו במקרה דנן הנסיבות המיוחדות המצדיקות סטייה מחוות הדעת הרפואיות.


כפי שתואר בפסקה
6 לעיל, ד"ר וויל השיב בחקירתו
על השאלות והתהיות שהועלו על ידי התובע ולא מצאתי הצדקה להתערבות בממצאיו.


גם ד"ר רובין השיב לטענות הנתבעת ואיני מוצאת הצדקה להתערבות במסקנותיו. אכן, כפי שמציינת הנתבעת, הנכות אורטופדית של התובע נקבעה על בסיס תלונות סובייקטיביות ולא בשל מגבלות בתנועה, ואולם המומחה ציין בחקירתו כי קיימים ממצאים אובייקטיביים לפגיעה בסחוס. בממצאים אלו, כך לפי עדות המומחה, יש כדי להסביר את הכאבים שחש התובע. וכך מציין המומחה (שורה 2 בעמ' 11 לפרוטוקול מיום 23.10.11 (להלן-”הפרוטוקול"):

א.
"היום אנו מבינים כי לאחר חבלות יכול להיגרם שינוי במערכת העצבים שגורם לרגישות יתר שלהם , לתופעה של כאב כרוני שלא ניתן להצביע ברגע נתון של גורם רקמתי שמעורר אותה. שבר יכול להיות תהליך כזה, תהליך נוסף שיכול לגרום לכאב מתמשך הוא ניוון בסחוס כפי שיש לתובע כבר סמוך לצילומים סמוך לאחר התאונה. במילים פשוטות, התובע סובל מכאב מתמשך לאחר התאונה שלאו דווקא מתבטא בהגבלה בתנועה ואינו נובע ישירות בצורת האיחוי של השבר".

בתצהיר ובעדותו בבית המשפט, ציין התובע כי במהלך היום הכאבים באזור השבר הולכים ומתגברים (סעיף 18 לתצהיר עדות ראשית של התובע, ושורות 26-29 בעמ' 20 לפרוטוקול).

ד"ר רובין ציין בעדותו כי התובע "היה קצת יקי והפחית בחומרת התלונות" ( שורה 1 בעמ' 15
לפרוטוקול).


לנוכח כל האמור לעיל אני קובעת כי נכותו הרפואית של התובע היא בגובה של 10%.


הנזק הלא ממוני
בגין הנזק הלא ממוני זכאי התובע לפיצוי בסכום של 16,850 ₪ (במעוגל) בחישוב שנערך על פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונת דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו – 1976 ).


הפסד ההשתכרות
התובע ציין בתצהירו ובחקירתו כי סיים את לימודי התיכון בבית ספר "אורט נביאים" בירושלים, עם תעודת בגרות מלאה. לאחר השחרור מצה"ל היה בעל חברה בשם "ארגוס" שעסקה במידע תקשורתי. בשנת 2007 החברה הפסיקה את פעילותה והתובע נסע לטיול למשך כשנה, לארצות הברית ומרכז אמריקה.


בחודש מאי 2008 חזר התובע לישראל והחל לעבוד כשליח בחברת שליחויות. בתאריך 8.7.08 במסגרת עבודתו, ארעה תאונת הדרכים. לפני התאונה נרשם התובע ללימודי מחשבים בהיקף של פעמיים בשבוע למשך עשרה חודשים. לאחר התאונה התובע השתתף בקורס ואף סיים אותו.


בתאריך מאי 2010 החל לעבוד כמתכנת מחשבים בחברת מחשבים בה הוא מועסק עד היום.

התובע מבקש בתחשיב הנזק מטעמו, שאומץ על ידו בסיכומיו, כי ישולם לו פיצוי עבור עשרה חודשים (עד ליום 30.4.08) בהם לא עבד לאחר התאונה, בהתאם לאישור המחלה שקיבל מרופא קופת חולים. עוד מבקש התובע לקבוע כי
בסיס שכרו עובר לתאונה היה 6,000 ₪ נטו לפי ממוצע של 22 ימי עבודה
שעבד קודם לתאונה. מסכום זה מציין התובע, יש לנכות דמי פגיעה.


בסיכומיו, ולאור הערת ד"ר רובין בחקירה לפיה הוא קובע לתובע נכות זמנית של 70% עד לתאריך אפריל 2009, מבקש התובע לקבוע לו הפסד השתכרות מלא של עשרה חודשים ממועד התאונה.


לגבי התקופה ממאי 2008 ועד מאי 2010 מבקש התובע כי יפסק לו הפסד השתכרות בסך של 30% (לפי בסיס שכר של 6,000). לטענתו בתקופה זו הגריעה מכושר ההשתכרות עלתה על שיעור הנכות הרפואית כיוון שהאפשרות לחזור לעבוד בשליחויות "ירדה מן הפרק" והוא התקשה למצוא עבודות אחרות.


לגבי הגריעה מכושר ההשתכרות לעתיד טוען התובע
בסיכומיו
כי על אף שלא ביקש מינוי מומחה נוסף לעניין הנכות הפסיכיאטרית הרי שיש להתחשב בתהיות שהעלה, בעת בחינת הגריעה מכושר ההשתכרות ולהעמידה למצער על 10%.


התובע מציין כי בשל הכאבים בשורש כף היד הוא חייב לעשות הפסקות רבות במשך היום. לדעתו יש להעמיד את הגריעה מכושר ההשתכרות לפחות על 10% כשיעור הנכות הרפואית, שכן לנכות יש השפעה ישירה על תחום עבודתו בתחום המחשבים, בה נדרשת הקלדה רבה. לדעתו אף אם נכון הוא כי במקרה הרגיל יש להפחית מן הנכות הרפואית מקום בו התובע עובד ומשתכר לאחר התאונה כבמקרה דנן, הרי שלנוכח הפגיעה הנפשית יש להעמיד את הגריעה כאמור על 10%. כמו כן מציין התובע כי לנוכח עברו התעסוקתי של התובע יש להתייחס אליו כאל צעיר בראשית דרכו המקצועית
על אף שכיום בן 39 (כבן 36 בעת התאונה). עוד מציין התובע כי אין לו ביטחון תעסוקתי במקום העבודה והוא עשוי למצוא עצמו מפוטר בכל עת ולכן לדעתו גם מין הטעם הזה יש להעמיד את שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות על שיעור הנכות הרפואית.

הנתבעת טוענת כי לפי דוח דמי הפגיעה שקיבל התובע מהמל"ל יש להעמיד את שכרו של התובע עובר לתאונה על סך של 3,000 ₪.
כמו כן יש לקחת בחשבון תשלומים שקיבל להבטחת הכנסה וכן סכום של 22,000 ₪ שקיבל בעת שעבד בחודשים יולי 2009 ועד אוקטובר 2010 אצל אחיו.


הנתבעת טוענת כי יש לפצות את התובע בגין שלושה חודשי אי כושר בהתאם לחוות הדעת של ד"ר רובין ולפי בסיס שכר של 3,000 בתוספת חודש נוסף שמימנו יש להפחית את הבטחת ההכנסה שקיבל.


לגבי התקופה שלאחר תקופת אי הכושר כאמור, טוענת הנתבעת כי התובע
למד 3 פעמים בשבוע
ואין שוב ראיה לכך שהתכוון להמשיך לעבוד בתקופת הלימודים. בנוסף טוענת הנתבעת כי לא היתה מניעה מצד התובע לעבוד בכל עבודה והעובדה שלא מצא עבודה אינה מקנה לו פיצוי.


לעניין הגריעה מכושר ההשתכרות טוענת הנתבעת כי יש
לערוך ממוצע של כל המשכורות שקיבל התובע מעת שהשתחרר מן הצבא ועד היום. בהתאם לכך מבקשת הנתבעת להעמיד את בסיס השכר לצורך חישוב הגריעה בעתיד על 6,000 ₪.
לעניין שיעור הגריעה מציינת הנתבעת בתחשיבה כי אין לנכות הרפואית שנקבעה על ידי המומחה בתחום האורטופדיה השפעה תפקודית שכן לא הוכחה פגיעה בשכר. להיפך מאז תחילת עבודתו הנוכחית
שכרו של התובע עולה. בנוסף טוענת הנתבעת כי עבודתו בישיבה ואינה כרוכה במאמץ פיזי. לכן מבקשת הנתבעת לפסוק לתובע סכום גלובלי בסך של 50,000 ₪.


לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי לפסוק לתובע סכום של 40,000 ₪ בגין הפסדי עבר (כולל הפרשי הצמדה וריבית עד ליום מתן פסק הדין) וסכום של 144,250 ₪ (במעוגל) בגין הפסדי העתיד. בקביעת סכום זה לקחתי בחשבון את השיקולים הבאים:

א.
קיים קושי ממשי בקביעת הפסדי העבר לנוכח הזמן הקצר שהתובע עבד כשליח עובר לתאונה. לכן הערכת בסיס השכר עובר לתאונה נעשתה בדרך של אמדן בהתחשב בטענות הצדדים כפי שהוצגו לעיל.
ב.
הנכות הזמנית בשיעור של 70% שנקבעה לתובע על ידי המומחה לתקופה שעד סוף אפריל 2009 מחד, ותקופת הלימודים שבה לא ברור האם התובע היה עובד במשרה מלאה.
ג.
בתקופה שלאחר תקופת אי הכושר שנקבעה על ידי המומחה, מחודש מאי 2009 ועד חודש מאי 2010 התובע עבד מספר חודשים אצל אחיו ולגבי יתר החודשים לא הוכח כי הפסדי השכר נגרמו כתוצאה מן התאונה.
ד.
אין לפצות את התובע בגין התקופה ממאי 2010 ועד היום. מתלושי השכר והתצהיר עולה כי התובע השתלב היטב בעבודה
ושכרו לא נפגע כתוצאה מן התאונה.
ה.
לנוכח הנכות ושיעורה, ולנוכח אופי העבודה והקושי שתאר התובע
בעדותו,
אני מעמידה את שיעור הגריעה מיכולת ההשתכרות בעתיד על 5% וזאת למרות שנכון להיום לאור תלושי השכר אין עדות לפגיעה בכושר ההשתכרות.
ו.
בסיס השכר לחישוב הפסדי השכר לעתיד בהתאם לנתונים המצטברים בתלוש השכר בספטמבר 2011 בניכוי מס הכנסה הינו 12,700 ₪ (במעוגל).

עזרה והוצאות
בהתחשב בתקופת אי הכושר של התובע וההוצאות כפי שפורטו בתחשיב הנתבעת אני פוסקת לתובע
סכום של 4,000
₪.


סיכום
לסיכום אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 205,100 ₪. מסכום זה יש להפחית את דמי הפגיעה ששולמו לתובע מאת המוסד לביטוח לאומי. על היתרה יש להוסיף שכר טרחת עורך דין
בשיעור של 13% ולאחר מכן להפחית את התשלום התכוף בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות המשפט שהוציא התובע.


ניתן היום,
כ"ד חשון תשע"ב, 21 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 19282/08 יואב אליצדק נ' הפול המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (פורסם ב-ֽ 21/11/2011)