פסקי דין על לריסה איידלמן | פסקי דין על שירביט חברה לביטוח בע"מ

1109/09 א     27/01/2012




א 1109/09 לריסה איידלמן נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום באשדוד



ת"א 1109-09 איידלמן נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ






בפני

כב' השופט הבכיר
חיים חדש

התובעת
לריסה איידלמן
ע"י ב"כ עוה"ד מיכל חנדרוס ואח'


נגד

הנתבעת
שירביט חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד גבריאל ראובינוף ואח'




פסק דין



1.
עניינו של פסק-הדין היא תובענה נזיקית עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: "חוק הפלת"ד"), בגין תאונת דרכים שנגרמה לתובעת, ילידת שנת 1978, ביום 8.9.08 בשעות הערב, עת נהגה ברכבה, עצרה אותו כדי לאפשר לרכב אחר לצאת לכביש מחנייה – ורכב שלישי פגע בה בעוצמה מאחור (להלן גם: "התאונה").

2.
בהמשך לישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 1.11.10, נשלחה אל הצדדים הצעה בכתב של בית המשפט לסיום התיק בפשרה כדלהלן:

2.1
הפסדי שכר לעבר (אבדן ימי מחלה בפדיון מחצית מערכם) -
500 ₪
2.2
הוצאות רפואיות / נסיעה (עבר ועתיד) -
1,000 ₪
2.3
הפסדי השתכרות בעתיד -

0
2.4
כאב וסבל -
6,000 ₪
סה"כ -
7,500 ₪

3.
ההצעה מבוססת על הנחות יסוד שפורטו אף הן בהצעה כדלהלן:

3.1
לא נגרמה לתובעת נכות רפואית צמיתה (התובעת ויתרה על בדיקה על ידי מומחה רפואי מטעם בית המשפט);

3.2
לתובעת לא נותרה ממילא נכות תפקודית והיא יכולה לחזור לעבודה מלאה;

3.3
שכרה נטו עובר לתאונה עומד על סך של 7,847 ₪, למרות שלא צורפו תלושים עובר לתאונה;

3.4
התובעת נעדרה מעבודה 3 ימי עבודה, שכרה שולם ע"ח ימי מחלה צבורים, אך ניתן היה לנצלם ולפדות ערכם במועד הפרישה;

3.5
ירידת השכר מ- 9/10 אינה קשורה לתאונה;

3.6
כאב וסבל גבוהים יחסית להעדר נכות רפואית בעקבות מיחושים וכאבי ראש לאחר התאונה.

4.
בישיבה מיום 28.6.2011 הוברר, כי הצדדים חלוקים רק לגבי מרכיב הכאב והסבל בהצעת בית המשפט ובהסכמה נקבע, כי יסכמו בקצרה, בכתב, לגביו – ופסק הדין יינתן בהתאם
להוראות סעיף 4ג' לחוק הפלת"ד.

5.
הסיכומים האחרונים הוגשו בחודש נובמבר 2011.

6.
לטענת התובעת, היא פנתה בעקבות התאונה, לחדר מיון בבית החולים בני-ציון, נבדקה ע"י אורטופד וכירורג; בבדיקתה אובחנו חבלת-ראש המלווה בכאבי ראש עזים וסחרחורת, חבלה בצוואר וגב עליון וכאבים והגבלה בתנועות הצוואר.

6.1
הומלץ לה על טיפול באנלגטיקה, ניתנו לה ימי אי-כושר והיא הופנתה להמשך בירור אצל אורטופד במסגרת קופת החולים.

7.
לטענת התובעת, בבדיקתה בקופת החולים אובחנו כאבי-ראש, כאבים בעמ"ש צווארי וגבי, והגבלה בתנועות הצוואר – והיא הופנתה לטיפול פיזיותרפי וביצעה 12 טיפולים, אך ללא הטבה.

7.1
התובעת הופנתה להמשך טיפול במסגרת רפואה- משלימה.

8.
לטענת התובעת, היא הופנתה ע"י אורטופד לטיפול באקופונקטורה וביצעה 5 טיפולי דיקור, אך עדיין סובלת מכאבים והגבלה בתנועות צוואר וגב.

9.
התובעת טוענת, כי מאז התאונה ועד היום (במשך כ- 3 שנים) היא נמצאת במעקב אורטופד, מטופלת בטיפול תרופתי וטיפולי רפואה משלימה וצרפה לסיכומיה תיעוד רפואי עדכני בעניין טיפולי אקופונקטורה שהיא ממשיכה לקבל.

10.
לטענת התובעת, היא עובדת כשכירה וכתוצאה מן התאונה, היא סובלת מכאבי-ראש וסחרחורת ומוגבלת בתפקודה היומיומי.

11.
עוד טוענת התובעת, כי נגרמו לה הוצאות בגין הטיפולים – וצרפה לסיכומיה קבלות בגין טיפולי רפואה משלימה, לרבות קבלות עדכניות שלא נלקחו בחשבון בתחשיב הנזק שהוגש על ידה בזמנו.

12.
התובעת מפנה לתקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו – 1976 (להלן: "התקנות") המעניקות לבית המשפט שיקול-דעת לפסוק לנפגע, על אף העדר נכות צמיתה, פיצוי בגין כאב וסבל עד 10% מן הסכום המכסימלי, שעמד למועד הגשת סיכומיה, על הסך של 170,030 ₪.

13.
הנתבעת טוענת, כי פגיעתה של התובעת בתאונה הייתה קלה ביותר והיא החלימה ממנה באופן מלא, תוך זמן קצר.

14.
הנתבעת מדגישה, כי התובעת פנתה לראשונה לקבלת טיפול רפואי למחרת התאונה, ביום 9.9.08.

15.
הנתבעת סבורה, כי ויתורה של התובעת על מינוי המומחה בתחום האורטופדיה מלמד על קלות הפגיעה ועל היעדר כל נכות ו/או מגבלה בעקבות התאונה.

16.
הנתבעת מציינת, כי אין מחלוקת שלתובעת לא נותרה נכות כתוצאה מן התאונה – רפואית או תפקודית.

17.
הנתבעת מציינת, כי התובעת נעדרה מעבודתה שלושה ימים בלבד לאחר התאונה,
לאחריהם שבה לעבודה מלאה ללא כל מגבלה או קושי ואף בימים אלו לא נגרם לה כל הפסד כעולה מאישור המעסיק.

18.
הנתבעת מפנה לדו"ח חדר המיון וטוענת, כי מלוא הבדיקות הרפואיות שבוצעו לתובעת נמצאו תקינות, תוך שלכל היותר סבלה התובעת מרגישויות שונות שלטעמה כבר חלפו זה מכבר.

19.
הנתבעת טוענת, כי אין כל תיעוד ו/או קבלה ו/או כל אסמכתא לטענה שהתובעת נמצאת עד היום במעקב-אורטופדי ובטיפולים בעקבות התאונה ולטעמה נטענה טענה זו ע"י התובעת לצורך האדרת הנזק הנטען על ידה.

19.1
כך למשל, נפסקו הקבלות, בגין טיפולים, בשנת 2008 בסמוך לאחר התאונה והתחדשו רק בשנת 2011 – מקץ 3 שנים לאחר התאונה.

20.
על כן טוענת הנתבעת, כי אין כל הצדקה לחייבה בעלות טיפולים, אליהם פנתה התובעת על דעתה ומקץ 3 שנים לאחר התאונה.

20.1
לטעמה, לו היה קשר בין התאונה לבין הטיפולים, מן הסתם היו אסמכתאות המעידות על רצף טיפולי.

20.2
התיעוד האחרון מרופא אורטופד ניתן לתובעת בשנת 2008.

21.
הנתבעת סבורה, כי הצעת בית המשפט לפצות את התובעת, בגין כאב וסבל, בסך של
6,000 ₪, היא הצעה נכבדה ביותר בנסיבות.

22.
הנתבעת מדגישה, כי הפיצוי המכסימלי אותו מוסמך בית המשפט לפסוק בהעדר נכות, הוא חריג להוראת החוק המהותית ועל כן, היא מבקשת מבית המשפט לפרשו בצמצום וזאת לאור נסיבות המקרה שבפני
נו.

23.
שני הצדדים הפנו לפסיקה התומכת בעמדותיהם.

***

24.
אכן, תקנה 2(ב) לתקנות, מהווה חריג למגמה הכללית המתבטאת בסעיף 2(א) לתקנות, לפיה נקבעה נוסחה ברורה ונוקשה לקביעת שיעור הפיצוי בגין נזק לא ממוני – וככל חריג יש לפרשה על דרך הצמצום (ע"א 284/88 גבאי ואח' נ' פוגל יוסף, פד"י מ"ו (4) 837, 842).

25.
ההנחיה האופרטיבית נקבעה, בין היתר, בע"א 583/89 כראדי נ' דן אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ ואח', פד"י מ"ה (3) 133, 135:

"מבחינה משפטית... בית המשפט... מוסמך לפסוק פיצויים כאמור בתקנה 2(ב)... אך אין פירושו של דבר שיש לפסוק בדרך שגרה את הפיצוי המכסימלי הקבוע בתקנה זו. תקנה 2(ב) קובעת את מכסימום הפיצויים המגיעים לנפגע בגין נזק לא ממוני באותם מקרים שהתקנה חלה, ובמסגרתה על בית המשפט לפסוק את הפיצוי הנראה לו הולם על פי נסיבותיו של העניין הנדון בפני
ו".

26.
למקרא סיכומי ב"כ הצדדים על נספחיהם ולאחר שעיינתי שוב בחומר המצוי בתיק, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך כולל של 10,500 ₪, בהתאם לפירוט כדלהלן:

26.1
הפסדי שכר -
500 ₪
26.2
הוצאות רפואיות/נסיעה (עבר / עתיד) -
10,000 ₪
26.3
כאב וסבל -
9000 ₪
סה"כ -
10,500 ₪


27.
בנוסף, תשיב הנתבעת לתובעת את סכום האגרה ששולם על ידה ותישא בשכ"ט עו"ד בשיעור 13%.

28.
זכות ערעור – בתוך 45 יום.

ניתן היום,
ג' שבט תשע"ב, 27 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 1109/09 לריסה איידלמן נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 27/01/2012)