פסקי דין על ורוניקה שופמן | פסקי דין על יורה זלזניק

17618-01/11 תאמ     29/01/2012




תאמ 17618-01/11 ורוניקה שופמן נ' יורה זלזניק








בית משפט השלום בנתניה



תא"מ 17618-01-11 שופמן נ' זלזניק




בפני

כב' השופט
עוז ניר נאוי

תובעת
ורוניקה שופמן


נגד

נתבע
יורה זלזניק



פסק דין


מבוא

1.
התובעת שבפני
מבקשת לחייב את הנתבע בפיצוי בסך 50,000 ₪ בגין עוולת לשון הרע, לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן:"החוק").

2.
נשוא התביעה הוא מכתב אותו שלח הנתבע, ואשר כנטען, כל האמור בו

"מהפסקה הראשונה ועד הפסקה אחרונה"
מהווה לשון הרע כלפי התובעת.

3.
התובעת טוענת כי חלף משלוח המכתב לנמען במישרין, הושאר המכתב במקום ציבורי כשהוא גלוי לעיני כל; משנחשפו
עובדי המקום למכתב, הפכה התובעת למטרה ללעג ולבוז ומכאן התביעה.

העובדות וטענות הצדדים

4.
התובעת עובדת בחברת דלקיה בע"מ (להלן: "החברה"). בזמנים הרלבנטיים לתובענה עבד הנתבע גם הוא בחברה, ותפקידם של הצדדים היה - עובדי קבלה בלובי של בניין מגורים.

5.
בתאריך 1.7.2010 שלח הנתבע מכתב למנהלו בחברה, אשר כנטען כל האמור בו

"מהפסקה הראשונה ועד הפסקה האחרונה"
מהווה לשון הרע. התובעת טוענת כי מסיבה כלשהי בחר הנתבע שלא לשלוח את המכתב לנמען, אלא להשאירו על שולחן העבודה המשותף לצדדים, בלובי הכניסה לבניין המגורים. להלן נוסח המכתב (הטעויות במקור):

"

1.7.10
** עבור ח"ב דלקיה **
הנדון: ורה זלזניק
1.
לפני למעלה מחודש שומרת ורוניקה תוך כדי שיחה איתה אמרה לי " יורה אין לי גבר כבר 4 שנים " !
2.
כאשר אשה אומרת דבר כזה – ברור לכולם למה היא מתכוונת. אני לא הגבתי כאילו לא שמעתי.
3.
אבל מיד הבנתי שיהיו לי בעיות איתה (ורוניקה). היא ידעה שאני בעל משפחה טוב – ומסור לילד שלי, וכל הזמן עוזר לאישתי.
4.
היא (ורוניקה) גרה בישראל לבד – אם חד הורית, וכל אישה חד הורית היתה רוצה גבר טוב שדואג לילדים שלה וכו'. ובכלל אישה בסיטואציה שלה תילך רחוק להשגת מטרה – (זאת הישרדות) או להיפך תהרוס כל אחד שעומד בדרכה או מפריע לה להשגת מטרתה !!
5.
מאז – חודש וחצי התחילו בעיות –היא התחילה להמציא ולכתוב ביומן כל מיני דברים אלי – שקרים, אני כל הזמן מפחד ממה שהיא תמציא בפעם הבאה אלי – לאשר

(מנהל העבודה – נ.ע.)
!

*ומשתמוה בעיני – שאשר מאמין לה – היא יכולה עוד מעט להמציא שרציתי לאנוס אותה –ותילך למשטרה – היא מאוד מסוכנת.
6.
אני מבקש לעבור לבנין השני כדי שלא יהיה לי איתה כל חיכוך. או אם זה בלתי אפשרי
- אז אני מבקש להתפטר בעוד שבועיים, מהיום.
7.
כמו כן אשר

– היא ליכלכה אליך הרבה!
א.
היא אמרה לי שיש לה דוד בדלקיה!, והדוד אמר לה שעוד מעט יפטרו אותך!
ב.
אמרה והוסיפה לא פעם "אשר נשוי לרוסיה – ואיזו רוסיה תיהיה אם גמד שמן, ומכוער כמו אשר – אשר בטח עוד מעט תעזוב אותו וזה בגלל כסף כדי להסתדר קצת בישראל.
ג.
ועוד – אשר הזה – כל הזמן מזיין לי את המוח שלי, שם לידי במגירה את הסנדויצ'ים שלו – וזה מסריח לי מאוד – היא היתה מוציאה את הסנדויצ'ים מראה גועל בפרצוף שלה וזורקת אותם או למגירה או על הריצפה. זאת היא ורוניקה מה קורה כאן?!
חתימה
יורה זלזניק
___________

.... (מספר טלפון נייד)"

(להלן: "המכתב").

6.
התובעת טוענת כי המכתב היה חשוף לעיני כל עובדי המתקן, עבר בינהם מיד ליד, לרבות למנהל הבניין מר אשר טבקמן (להלן: "מנהל העבודה"), אשר העבירו בסופו של יום למשרדי החברה.

7.
התובעת טוענת כי לאחר שתוכן המכתב נודע לכל העובדים במקום העבודה, הפכה למטרה ללעג ולבוז ואף החלה לקבל הצעות בעלות גוון מיני. כנטען, היא אף זומנה לשימוע במשרדי החברה ואותו שימוע השאיר "כתם" בתיקה האישי.

8.
הנתבע טען להגנתו, בין היתר, כי דין התביעה להידחות שכן התובעת לא פרטה את מרכיב הפרסום ואת מרכיב לשון הרע.

9.
לגופם של דברים טען כי התפטר מעבודתו וכי המכתב היווה הודעה מוקדמת לפיטוריו. לטענתו, המכתב נמסר למעסיקו במישרין, בתום לב ובמסגרת דיווח אמיתי ונכון של מצב הדברים במקום העבודה. הנתבע הדגיש כי המכתב לא הונח על שולחן העבודה המשותף בלובי, וככל שכך נעשה הרי שעל התובעת להפנות את "חיציה" למעסיקה. עוד טען כי נוסחו של המכתב נובע מקשיי שפה והיותו עולה חדש ומכל מקום יסודו בתום לב.

10.
הנתבע אף טען להגנתו, בין יתר, להגנות הקיימות בחוק, ובכללן כי הדברים במכתב הינם אמת וכי למעסיקם של הצדדים היה אינטרס לדעת אודותם. בסופו של יום התובעת גרמה לו להתפטר ממקום עבודתה ובהמשך אף הוטרדו, הוא ובני משפחתו, באיומים על ידי התובעת וקרוביה. לפיכך, עתר לדחיית התביעה.

ראיות הצדדים

11.
מטעם התובעת הוגש תצהירה ותצהירו של מר אשר טבקמן, אשר כאמור הינו מנהל העבודה של הצדדים. התובעת חזרה על טענותיה וכן צרפה צילום של יומן העבודה הנ"ל, תוך שטענה כי אין ביומן כל תיעוד לטענות הנתבע במכתב.

12.
מנהל העבודה טען כי המכתב הובא לו על ידי אחר, מר יעקב בן נעים אשר היה עובד אחזקה בחברה. עוד טען כי המכתב היה מונח בלובי בניין אחר (להבדיל מהבניין בו עבדו הצדדים) ומתוקף תפקידו העביר את המכתב למשרדי החברה.

13.
מטעם הנתבע הוגש תצהיר קצר אשר תמך בעובדות ובטענות אשר פורטו בכתב ההגנה מטעמו.

14.
במועד שמיעת הראיות נחקרו העדים והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה

15.
החלטתי לדחות את התביעה. להלן טעמי.

16.
כעולה מכתב התביעה וכן מעדותה של התובעת, התובעת ביססה את תביעתה על הטענה כי המכתב היה מונח בלובי הבניין

"...חשוף לעיני כול, עד שהועבר לאשר"
(סעיף 7 לתצהיר התובעת וראה גם נוסח דומה בסעיף 7 לכתב התביעה; כך במקור – נ.ע.). כך גם הציג את פני הדברים בא כוחה של התובעת (ראה עמוד 1, שורות 22-26).

17.
במסגרתה עדותה תמכה באמור והשיבה כי אם המכתב לא היה נחשף לעיני כל, כלל לא היתה מוגשת התביעה:

"אם המכתב הזה לא היה נשאר שם בלובי לשיטתך, אלא היה כמו שעובד שולח למעביד שלו מכתב. גם אז היית תובעת אותו? ת. לא. אני תבעתי כי כולם ראו את המכתב הזה, אני עובדת בחברה הזו וזה מתגלגל בין הדיירים"
(עמוד 10, שורות 25 – 27; ההדגשה שלי – נ.ע.).

18.
דא עקא, התובעת לא הצליחה להוכיח כי המכתב אכן היה חשוף לעיני כל. כך, התובעת לא ראתה היכן הונח המכתב ודבר שליחתו או מסירתו הובא לידיעתה באמצעות מנהל העבודה (עמוד 7, שורות 4-7).

19.
אף מנהל העבודה, לא היה עד להנחתו של המכתב בלובי. כך, בתצהירו טען כי מי שהביא לו את המכתב היה עובד האחזקה הנ"ל, מר יעקב בן נעים ובחקירתו הנגדית, במסגרתה פרט את השתלשלות הגעת המכתב לידיו, הודה כי לא היה עד להנחת המכתב ו/או חשיפתו לעיני כל:

"ש.סעיף 4 לתצהירך, אתה כותב "מכתבו של מר יורה...". איך אתה יודע שהמכתב היה מונח על השולחן בלובי הכניסה? ת. זה נמסר דרך השומר ששמר שם שמצא את המכתב. לא זוכר כרגע את שמו, אבל אפשר לבדוק אחורה מי היה במשמרת. הנתבע הניח את זה שם ומסר את זה לשומר ולמחרת בבוקר דרך איש האחזקה של הבנין המכתב הגיע לידי. ש. מי איש האחזקה של הבנין? ת. יעקב בן עמי. אני לא ראיתי את המכתב מונח בלובי. ש. כאשר אתה מצהיר את זה על מה אתה מסתמך? על מה שאמר לך מישהו אחר, מי? ת. השומר העביר לנעים שהעביר אליי. במסירה נאמר לי שזה היה מונח בדלפק של בנין מס' 1. ש. יעקב בן נעים עובד שלך, כפוף אליך? ת. כן, הוא איש אחזקה."
(עמוד 11, שורה 29 – עמוד 12, שורה 12; ההדגשות שלי – נ.ע.).

20.
כלומר, בסיסה של התביעה לשיטת התובעת - הנחת המכתב וחשיפתו לעיני כל בלובי הבניין - מבוסס לכל היותר על עדויות מפי השמועה

. התובעת לא זימנה לעדות את אותו יעקב בן נעים אשר לכאורה היה זה שראה את המכתב בלובי ואף לא את אותו שומר, הנזכר בעדותו של מנהל העבודה.

21.
הלכה היא כי הימנעות מהבאת עד מצוי ורלבנטי, משמעותה כי ככל הנראה עדותו היתה פועלת לרעתו של הצד שנמנע מהבאתו, ובענייננו התובעת. אי זימונם של עדים זמינים ורלבנטיים אשר יכולים היו לכאורה לתמוך בטענות התובעת כי אכן המכתב הונח בלובי לעיני כל וכי נחשפו אליו כטענת התובעת

"...כל עובדי המתקן ועבר בינהם מיד ליד..."
(סעיף 7 לכתב התביעה), תומך אף הוא בדחיית תביעתה.

22.
ב"כ התובעת היה ער לענין זה, לאור טיבה ונוסחה של התביעה ובישיבה המקדמית טען:

"אני מנסה להביא עדים שראו את המכתב. עברתי על המכתב לא פעם אחת – אם רוצים להביא מכתב התפטרות מראים אותו למעסיק או למי שממונה עליו, לא מניחים במקום שלא קשור למעסיק או לעובדים."
(עמוד 1, שורות 22-26). אף מדברים אלה עולה כי לשיטת התובעת עצם שליחת המכתב אינה מהווה עוולה
אלא אך ורק חשיפתו, שכאמור לא הוכחה.


23.
מנגד עדותו של הנתבע בענין זה לא נסתרה. הנתבע העיד כי מסר את המכתב למר יעקב בן נעים – סגן אב הבית – סגנו של מנהל העבודה. הנתבע טען כי מסירת המכתב היתה ביום שישי, יום בו מנהל העבודה לא עבד ולכן מסר את המכתב לסגנו (עמוד 17, שורות 11-18). אמנם עדותו של הנתבע
בכלליות היתה מבולבלת ולעיתים אף נמצאו סתירות כאלה ואחרות, אך לא מצאתי בכך כדי לשמוט את הבסיס תחת גרסתו באשר לליבת הענין כאמור.

24.
בנסיבות אלה ומטעם זה בלבד דין התביעה להידחות

.

25.
אף לגופם של דברים, לו היתה טוענת התובעת כי עצם שליחת המכתב מהווה לשון הרע, הרי שגם במקרה זה דינה היה להידחות.

26.
תחילה ובניגוד לטענות ב"כ הנתבע מתקיים במקרה דנן מרכיב הפרסום כהגדרתו בסעיף 2 לחוק:


פרסום מהו
"2.
(א)
פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.

(ב)
רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:
(1)
אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
(2)
אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע."
27.
ברי כי עצם כתיבת המכתב ושליחתו לאחר, זולת התובעת, מהווה פרסום כהגדרתו בחוק [ראה לענין זה עו"ד אורי שנהר "דיני לשון הרע" (הוצאת נבו, 1997), בעמוד 129).

28.
יחד עם זאת, התובעת לא פרטה בתביעתה מהם רכיבי המכתב המהווים לטעמה לשון הרע. התובעת אינה יכולה לפטור עצמה ולומר כי כל המכתב הינו לשון הרע ועליה להצביע על אמירות ספציפיות שהן לשון הרע. כך למשל, על פניו נראה כי, חלק מן האמירות הקשורות עם מנהל העבודה, אינן לשון הרע המופנה לתובעת.

29.
יפים לענין זה הדברים בספרו הנ"ל של עו"ד שנהר:

"
כאשר לשון הרע על התובע היא משתמעת ואינה עולה מן הפרסום (
innuendo
), חייב התובע לציין במפורש בכתב התביעה מדוע משתמע הפרסום כלשון הרע עליו."

[שם, בעמוד 421].

30.
טעם נוסף לדחיית התביעה הוא כי לטעמי ניתן לראות במכתב כמכתב אישי טרם התפטרות אשר נעשה בתום לב. לא התרשמתי כי היתה סיבה כלשהי לנתבע לשלוח מכתב זה בשל סכסוך קודם בין הצדדים; כך אישרה התובעת (עמוד 5, שורה 21; עמוד 10, שורה 9) וכך גם אישר מנהל העבודה (עמוד 11, שורות 26-28). הנתבע טען כי בשים לב לאמור במכתב, החליט לפנות למעסיק ולבקש את עזרתו במעבר לבניין אחר ולחלופין להתפטר.

31.
מנהל העבודה אישר כי כך היה וכי לאחר קבלת המכתב לא ראה עוד את הנתבע וזה התפטר (עמוד 11, שורות 22-25).

32.
בענין זה מצאתי לאמץ דברים מפסק דינו של כבוד השופט סולברג בתא (י-ם) 10179/00 דאוד סלמן נגד חברת מלונות דן בע"מ ואח' (פסק הדין מיום 20.1.2033 פורסם במאגרים), אשר יפים גם למקרה דנן, בשינויים המחויבים:

"המכתב המדובר הינו מכתב פנימי, תוכנו לא פורסם ברבים, ואף אם היה בו משום לשון הרע, הרי שקמה לנתבעים הגנת סעיף 15 (7) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965: "הפרסום היה הבעת דעה על התנהגותו או אפיו של הנפגע בעניין שבו הנאשם או הנתבע ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, והפרסום היה מוצדק על ידי היותו ממונה כאמור".
לא בכדי ראה המחוקק לעגן בחוק את ההגנה האמורה. מבלעדיה, קיים חשש כי ממונה על עובד, יחשוש מלהעיר על תיפקודו, מקום בו נחוצה הערה. עשיית הפירסום בנסיבות העניין דנן, לא חרגה מן הסביר, וחזקה - בהתאם לסעיף 16 (א) לחוק איסור לשון הרע - כי הפירסום נעשה בתום לב. חזקה זו לא נסתרה..."
(סעיפים 11 ואילך לפסק הדין).

33.
אמנם במקרה דנן הנתבע אינו ממונה על התובעת אך באופן דומה ובשל אותן נסיבות חלה לטעמי ההגנה בסעיף 15 (8) לחוק, והעובדה כי הנתבע מסר את המכתב לממונה עליו באותה עת, תומכת בכך.

34.
בנוסף, משהתובעת לא הוכיחה טענותיה בדבר חשיפת המכתב לעיני כל, הרי שאף אם נניח כי יש במכתב משום לשון הרע, הרי שבנסיבות הענין, כאשר מדובר לטעמי בהודעה מוקדמת לפיטורין, ניתן לומר כי האמור בו אינו חורג מתחום הסביר ובהתאם להוראות סעיף 16 (א), חזקה עליו כי נעשה בתום לב.
35.
טעם נוסף לדחיית התביעה הוא אי הוכחת נזק כלשהו. כך, בתביעתה טענה התובעת כי היא מעריכה את נזקיה בגין לשון הרע ועגמת נפש בסך 50,000 ₪; התובעת לא טענה לפיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם לסעיף 7א לחוק. דא עקא, התובעת לא השכילה להוכיח נזק כלשהו ואף לא נזק לא ממוני. כאמור, לא הובאו עדים כלשהם באשר לטענה כי עובדים נחשפו למכתב; לא הובאה כל ראיה לפגיעה כלשהי בתובעת במקום עבודתה ו/או כי שמה הוכתם באופן כלשהו כפי שטענה.

36.
בענין זה נקבע כי:

"הנזק הבלתי ממוני הוא נזק כללי, אשר מחושב על דרך האומדן ועל הערכה של בית המשפט (ראו למשל
רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף, פ"ד נה
(5) 510, 524 (2001);
ע"א 89/04
נודלמן נ' שרנסקי, בפס' 50 ([פורסם בנבו], 04.08.2008)). חישוב גובה הנזק נעשה על-ידי בית המשפט המחוזי לפי שיקול דעתו, והוא מבוסס על כתב התביעה ועל תצהיר מטעם המשיב ובהתאם לשיקול דעתו."
[ראה רע"א 3832/11 פישביין נגד בומבך (

פסק דין
מתאריך 18.1.2012, פורסם במאגרים).

כמו כן, כותב עו"ד שנהר בספרו הנ"ל:

"...נראה כי גם בתביעה לפיצויים בגין נזק כללי צריך התובע לציין – ולו רק בקווים כלליים – את הבסיס לקביעת הסכום הנתבע"

(ראה עמוד 422).

37.

התובעת לא עמדה בדרישות אלה ובנסיבות אלה אף רכיב הנזק לא הוכח.

סיכום

38.
לאור כל הנ"ל, התביעה נדחית.

39.
התובעת תשא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ לתשלום בתוך 30 יום.

40.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז, בתוך 45 יום.


ניתן היום,
ה' שבט תשע"ב, 29 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 17618-01/11 ורוניקה שופמן נ' יורה זלזניק (פורסם ב-ֽ 29/01/2012)