פסקי דין על מיטל ברכה חוטר | פסקי דין על צלפון | פסקי דין על מושב עובדים להתיישבות חקלאית | פסקי דין על מינהל מקרקעי ישראל |

8979/11 בשא     06/02/2012




בשא 8979/11 מיטל ברכה חוטר נ' צלפון, מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ, מינהל מקרקעי ישראל




החלטה בתיק בש"א 8979/11


בבית המשפט העליון


בש"א 8979/11



לפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן


המערערת:
מיטל ברכה חוטר



נ


ג


ד



המשיבים:

1. צלפון
, מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ



2. מינהל מקרקעי ישראל


ערעור על החלטתו של כבוד רשם בית המשפט העליון ג' שני מיום 20.11.11 בבש"א 7214/11


בשם המערערת:
עו"ד אלעזר בשארי

בשם המשיב 1:
עו"ד שוקי רגב

בשם המשיב 2:
עו"ד אלעד נוה

פסק-דין


לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשם
ג' שני
(בש"א 7214/11-א') מיום 20.11.2011 במסגרתה קבע הרשם כי טענות המערערת (היא המשיבה 1 בהליך המרכזי, מיטל ברכה חוטר
) אינן מקימות עילה לסילוק העירעור על הסף.


המערערת פנתה לבית המשפט בבקשה לסילוק הערעור בהליך הראשי על הסף. זאת, מאחר שלטענתה המשיב 1 (צלפון
, מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ
) כרת עימה הסכם בכך שלא הביע עמדה לעניין ההכרעה בהליך בבית המשפט המחוזי, ובכך שנמנע מהגשת סיכומים. במסגרת זאת, לטענתה, הערעור מהווה למעשה ניסיון לבטל חוזה בגין פגם בכריתתו, פגם אשר לא התקיים. לחילופין, טענה המערערת כי דין הערעור להימחק מאחר שהמשיב 1, בהודעתו לבית המשפט המחוזי כי הוא נכון לכל תוצאה אשר תהיה, איבד את זכות הערעור שלו. זאת, מכיוון שאינו צד שנפגע על ידי פסק הדין. כבוד הרשם דחה את הבקשה, וקבע כי בשלב זה של ההליך לא מצא כי טענות המערערת מקימות עילה לסילוק על הסף. מכאן הערעור שלפניי.


במסגרת הערעור, טוענת מערערת כי שגה הרשם בנותנו פרשנות צרה לעילות סילוק על הסף, ובהגבלתן לעילות פרוצדוראליות בלבד. לטענתה, רשאי הרשם לסלק ערעור אף במקום בו קמה עילה מהותית מובהקת, כגון העדר מחלוקת של ממש. שנית, טוענת המערערת כי בקשתה הייתה על פי סעיפים 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן:
התקנות
), וכי הרשם
ג' שני
, שדן בבקשה, אינו מוסמך כלל לתת החלטה על פי סעיף 101 לתקנות, שכן אינו שופט. לעניין סעיף 100 לתקנות, טוענת המערערת כי הערעור בהליך הראשי עולה בגדר העילה הראשונה (העדר עילת ערעור), וכן העילה השניה (היות הערעור טורדני גרידא).


בתגובותיהם, טוענים המשיבים כי לא נפל כל פסול בהחלטת הרשם. יתר על כן, לגישת המשיב 1 יש לפסוק לטובתו הוצאות.


לאחר עיון בהודעת הערעור על צרופותיה, בהחלטת הרשם, ובתגובות המשיבים נחה דעתי כי דין הערעור להדחות.


אכן, סמכותו של רשם שאינו שופט לסילוק הליך על הסף קיימת רק מכוח סעיף 100 לתקנות, ואין הוא רשאי למחוק הליך מכוח סעיף 101 לתקנות.


יחד עם זאת, בהחלטתו, קבע הרשם כי אין בה משום סגירת הדלת בפני
המערערת להעלות את טענותיה לעניין הסילוק על הסף בפני
ההרכב הדן בתיק עצמו ובלשונו: "טענות המשיבה שמורות לה והיא תוכל להעלותן לפני המותב שיידרש לערעור".


ברי, כי חובה על הרשם להפעיל שיקול דעת במקרה דוגמת המקרה הנוכחי, ולשקול האם ראוי להעביר את ההליך לטיפולה של הרשמת, שהיא אף שופטת, או לקבוע כי טענות הסף ישמעו על ידי ההרכב שנקבע לדין. בהפעלת שיקול דעת זו אין משום חריגה מסמכות, והחלטה מכוח שיקול דעת זה אינה החלטה מכוח הסמכות המוקנית לרשם שהוא שופט בסעיף 101 לתקנות.


לצד זאת יצוין כי לא נעלמה מעיניי אחריות המערערת להתארכותו של ההליך הנוכחי. הבקשה, הנוקטת כולה בלשון עמומה ועוסקת ב"סילוק" על הסף מבלי לציין במפורש ובבירור האם עניינה בבקשה לדחייה על הסף או למחיקה על הסף, יצרה עמימות שהובילה להתארכות יתר של ההליכים. ראוי היה כי המערערת תגיש בקשות לבית המשפט כשהן ברורות וגלויות.


סוף דבר, הערעור נדחה. המערערת תשלם לכל אחד מהמשיבים שכר טרחת עורכך דין בסך של 500 ש"ח.


ניתן היום, י"ג בשבט התשע"ב (6.2.2012).





ש ו פ ט




_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

11089790_h02.doc

שצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








בשא בית המשפט העליון 8979/11 מיטל ברכה חוטר נ' צלפון, מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ, מינהל מקרקעי ישראל (פורסם ב-ֽ 06/02/2012)