פסקי דין על שמואל לנדאו |

3998-12/11 בעח     02/02/2012




בעח 3998-12/11 שמואל לנדאו נ' מדינת ישראל








בית משפט השלום בירושלים

בע"ח 3998-12-11 לנדאו נ' מדינת ישראל
תיק חיצוני
:


בפני

כב' השופטת
אילתה זיסקינד


מבקש

שמואל לנדאו
ע"י ב"כ עו"ד מירסקי


נגד


משיבה

מדינת ישראל

-
ע"י פרקליטות מחוז ירושלים




החלטה



הרקע והטענות
1.
לפני בקשה להמציא למבקש חומר חקירה לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי הכולל:

א.
ר.פ. של המתלונן (ע.ת.1), שבעט במבקש (עפ"י סעיף 3 לכתב האישום);

ב. ר.פ. של אם המתלונן (ע.ת.2), שהכתה את המבקש;

ג. הנמקות מדוע לא הוגש כתב אישום בגין תקיפה נגד המתלונן שבעט בנאשם וכנגד אם המתלונן שהתנפלה ודחפה את המבקש (עפ"י עדותו של ע.ת. 3);

ד. תיק אישי של המתלונן בבית הספר בו הוא לומד, כדי ללמוד על אופיו או היותו אלים;

ה. תיקו רפואי של המתלונן בקופת החולים בה הוא חבר, מאחר ולדעת ההגנה תיאור הפגיעה במתלונן מוגזם, ולכן יש מקום לבחון הכצעקתה, או שמא לאחר האירוע המשפחה לא טרחה ללכת למעקב, כמתבקש.

ו.
תיק הרווחה של משפחת המתלונן במחלקת הרווחה בבית"ר עילית, על מנת לבחון את טיבה של משפחתו, לאחר שאם המתלונן הגיעה עמו ברכבה, עצרה ביודעה כי בנה הולך להכות ילד אחר, ולאר שבנה בעט בילד ואביו נזעק על כך, היא יצאה מרכבה, התנפלה והכתה את האב;

ז. תרגום התעודה רפואית מאנגלית
- שייכתב בידי עורכה אמג'ד עווידה - ע.ת. 6;

ח. שם האח/אחות בביה"ח הדסה שכתבו בכתב יד את גיליון מהלך המחלה וקבלת מסמך זה באופן
יותר ברור וקריא.

2.
מכתב האישום שהוגש כנגד המבקש
בת.פ 39082-02-11 עולה כי ביום 28.9.10 בשעה 18:00 הרים המבקש
את המתלונן
באוויר לאחר שהתברר לו כי היכה את בנו, אחז אותו בצווארו בשתי ידיו וניער אותו במשך מספר שניות. כתוצאה מכך המתלונן התעלף ונפל על ראשו. בהמשך ניסה המבקש לבעוט במתלונן בעודו שרוע על הרצפה, אך הדבר נמנע בשל התערבות אמו של המתלונן (ע.ת. 2) שהגיעה למקום. המתלונן נלקח לטיפול בטרם, מולא לגביו דו"ח החתום על ידי ד"ר אמג'ד עווידה, ומשם פונה באמבולנס לבית החולים "הדסה" עין כרם, שם טופל ונרשם "גיליון מהלך המחלה". כתוצאה ממעשי המבקש חש המתלונן כאבי ראש חזקים, הקיא ונגרמו לו סימני חבלה בראשו וסימני חניקה בצווארו.

דיון
3.
המשיבה לא פעלה עפ"י החלטתי מיום 9.1.12 - לא הגישה תגובתה לבקשה עד ליום 18.1.12, וגם לא לאחר מכן עד היום, ואף לא הגישה בקשה לקבלת ארכה להגשת תגובתה מאוחר יותר. לפיכך אדון בבקשה בהעדר תגובת המשיבה.

4
אני נעתרת לבקשת המבקש לקבל
את הר.פ. של עדי התביעה 1,2 ומורה למשיבה להמציא למבקש את הרשעותיהם הקודמות בלבד עד יום 9.2.12, ללא מידע הנוגע לתיקי מב"ד או לתיקים סגורים, לאור הפסיקה המאבחנת אותם מהרשעות קודמות וקובעת כי לא יומצאו לעיון הסניגור. כב'
השופטת ברלינר בעניין בניזרי איפשרה עיון לפי סעיף 74 בהרשעותיהם של עדים, אך סייגה דבריה באמרה: "כדי להסיר כל ספק, אני שבה ומציינת כי מדובר אך ורק בתיקים שהסתיימו בהרשעות לא בתיקי מב"ד ולא בתיקים שנסגרו על ידי היועץ המשפטי לממשלה" (ראה: בש"פ 5881/06 בניזרי נ' מדינת ישראל
מיום 7.2.07 פסקה 22 לפסה"ד).

5.
כמו"כ אני מורה למשיבה להמציא למבקש עד יום 9.2.12 את שם עורך "גיליון מהלך המחלה" של המתלונן בביהמ"ש הדסה, וככל האפשר את שאר הפרטים שביקש המבקש לקבל לגבי גליון זה.

6.
את יתר רכיבי הבקשות אני דוחה ולהלן נימוקיי:

7.
תיעוד הנוגע להתנהגות המתלונן ומשפחתו שבידי שירותי הרווחה/ בית הספר

– בפסיקה נקבע כי מידע זה אינו חומר חקירה ולנאשם אין זכות מוקנית לקבלו לפי סעיף 74 לחסד"פ . במידה ואכן סבור הסניגור כי המידע נחוץ להגנת הנאשם הרי שפתוחה בפני
ו הדרך להגשת בקשה לפי סעיף 108 לחסד"פ ועליו יהיה להגישה בפני
המותב הדן בתיק העיקרי. במקרה דומה שנדון בפני
כב' השופטת ברלינר בבש"פ 6521/09 פלוני נגד מדינת ישראל
מיום 7.9.09 עתר המבקש לקבל לפי סעיף 74 לחסד"פ "חומר הנוגע למתלוננות מלשכת הרווחה ומלשכת החינוך בעיריית בית שמש", בית המשפט המחוזי דחה בקשתו, ובערר על החלטה זו קבע בית המשפט העליון (באשר לפיסקה 7 לפסק דינה של כבוד השופטת ברלינר): מדובר בבקשה לפי סעיף 108 לחסד"פ...נקודת המוצא הינה כי ההרכב הדן
בתיק הוא זה שידון בבקשה על פי סעיף 108 לחסד"פ".
עוד על מבחני העזר בין הוראת סעיף 74 לחסד"פ וסעיף 108 לחסד"פ ראה בג"ץ 9264/04 מדינת ישראל
נ' בית משפט השלום בירושלים ופסק דינה של כב' השופטת ברלינר בבש"פ 9305/08 פלוני נ' בית ספר אל מאמוניה לבנות (פורסם בנבו) 3.12.08]. כללו של דבר, אמנם קיימים מצבים בהם ניתן לדרוש חומר חקירה לפי שני הסעיפים גם כשאינו מצוי בידי המאשימה אולם לא זהו המצב בענייננו, מה גם שבאיזון הנסיבות, הנסיון ללמוד על אופיו של המתלונן ומשפחתו מתיקי הרווח או ביה"ס, אינו מצדיק חשיפת פרטים אישיים של בני המשפחה או המתלונן, לצורך הגנת הנאשם באירוע הנקודתי נשוא כתב האישום, שגם הרלבנטיות שלהם לאירוע הנקודתי, עומדת בספק.

8.
תיקו הרפואי של המתלונן בקופת חולים

. מקרה דומה נדון בבש"פ מסארווה שם הסניגור ביקש לקבל לפי סעיף 74 לחסד"פ חומר רפואי הנוגע למתלוננת. כב' השופטת ביניש (כתוארה אז) ציינה כי לא זה ההליך הנכון, שכן אין מדובר בחומר חקירה: "בעניין שלפני אין מדובר בחומר שבידי התביעה ומטרת הבקשה של הסניגור היא לחפש ולאתר חומר הנוגע למצבה הנפשי של המתלוננת כאשר אין כל אינדיקציה כי בתיקים המבוקשים יש חומר כזה וכי הוא עשוי להיות רלוונטי. צדק איפוא בא כוחה של המדינה בטענתו כי בקשתו של העורר אינה נכללת בהליך לפי סעיף 74 לחוק ומקומה בהליך אחר שעל טיבו עמדתי לעיל". [ראה: בש"פ 9322/99 עבד מסארווה נ' מדינת ישראל
עמ' 8 להחלטת כבוד השופטת ביניש מיום 6.2.00 ההדגשה שלי – א.ז) הדברים נכונים במשנה תוקף לענייננו כשמדובר בבקשה לעיין במידע רפואי שנוסף, אם בכלל, רק לאחר הארוע נשוא כתב האישום. ולכל היותר ראוי להידון פי סעיף 108 לחסד"פ.

9.
לגבי תרגום התעודה הרפואית מאנגלית

ע"י עורכה ד"ר אמג'ד עווידה (ע.ת. 6), מאחר והנאשם רשאי לחקור עד זה על דוכן העדים, המצאת התרגום
בשלב זה מתייתר.

10.
לגבי הנמקת התביעה מדוע לא הוגש כתב אישום בגין תקיפה כנגד המתלונן

, איני מוצאת כי ראוי להורות כן, שכן מדובר באירוע שרק לאחר שמיעת מכלול הראיות בתיק, יהיה ניתן וראוי להידרש לסוגיה של אכיפה בררנית, על רקע מכלול הנסיבות כולן.

11.
המזכירות תשלח עותק מהחלטתי בפקס' לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט' שבט תשע"ב, 02 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.









בעח בית משפט שלום 3998-12/11 שמואל לנדאו נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 02/02/2012)