פסקי דין על עווד חסין חסן אבו קולבין | פסקי דין על מוחמד מחמוד פאיזה

11287/09 א     05/02/2012




א 11287/09 עווד חסין חסן אבו קולבין נ' מוחמד מחמוד פאיזה








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 11287-09 חוסין חסן נ' פאיזה






בפני

כב' השופטת
אנה שניידר

התובע
עווד חסין חסן אבו קולבין


נגד

הנתבע
מוחמד מחמוד
פאיזה




פסק דין


1.
על פי כתב התביעה, שהוגש ביום 9.11.09, התובע כמיופה כוח של מוחמד עיסא עותמאן מכר לנתבעת חלקה 99 בגוש 29987 מאדמות סלוואן (להלן – המקרקעין) על פי הסכם מכר מיום 7.6.99.

לטענת התובע בכתב התביעה, נותרה הנתבעת חייבת סכום של 18,200 דינר ירדני וכן סכום של 90,462 ₪ תשלום מסים (חוב למס שבח שבגינו הוטל עיקול), אשר על פי סעיף 7 להסכם המכר חלים על הנתבעת.

בסך הכול דורש התובע במסגרת כתב התביעה סכום של 180,000 ₪.

2.
בדיון שהתקיים ביום 8.12.11 הודיע ב"כ התובע כי הוא מוחק את סעיף 3 לכתב התביעה, המתייחס לחוב של 18,200 דינר ירדני,
ולכן המחלוקת הצטמצמה לנושא תשלום המסים בלבד, בסכום של 86,000 ₪ על פי המסמך ת/1. (ראה פרוטוקול עמ' 2 שורות 8 – 21).

3.
בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי שילמה את סכום המסים על פי קבלות משנים 2002 ו – 2005 שצורפו כנספחים ב', ג', ד1 ו – ד2 לכתב ההגנה.

לטענתה, אם נותר סכום כלשהו לתשלום מס שבח בגין עסקת המכר – היה על התובע להמציא שוברי תשלום לנתבעת בזמנו,
ואם לא עשה כן

הרי שהוא זה שהפר את החוזה,
ולחלופין – התרשל ואיחר בהמצאת שוברי
תשלום מס שבח.

הנתבעת טוענת כי בכל מקרה אין היא מחויבת לשלם קנסות שהצטברו כתוצאה מהתנהגותו של התובע.


עוד טוענת הנתבעת בכתב ההגנה,
כי התביעה התיישנה הואיל והסכם המכר נחתם ביום 7.6.99, ולחלופין – חל שיהוי בהגשת התביעה.

4.
בדיון שהתקיים ביום 8.12.11 העיד התובע, וכן בעלה של הנתבעת, מר אחמד
קראעין.

5.
לטענת התובע בסיכומיו, מס השבח
הוטל בחודש ספטמבר 1999, וכתוצאה מאי תשלומו במועד על ידי הנתבעת – עיקלו רשויות המס את רכבו של התובע בשנת 2002.
הנתבעת שילמה סכום חלקי, אשר הספיק על מנת לשחרר את רכבו של התובע, אך משלא שולמה יתרת החוב כנדרש -
עוקל רכבו של התובע פעם נוספת בשנת 2007 או 2008.

התובע טוען כי על פי סעיף 7 להסכם המכר הסכום מוטל על הנתבעת, וכי הנתבעת למעשה לא מכחישה חובה זו.
לפיכך, טוען התובע כי על הנתבעת לשלם את יתרת החוב על פי המסמך ת/1 מעבר
לסכום של 35,000 ₪
ששולמו על ידה בחודש אפריל 2005.

6.
לעניין ההתיישנות טוען התובע כי על חוב למדינה אין התיישנות.

כמו כן נטען,
כי במקרה זה נולדה עילת התביעה ביום שבו נודע לתובע כי הנתבעת אינה מוכנה לשלם את יתרת החוב, דהיינו בעת העיקול
השני שהוטל על
רכבו של התובע בשנת 2007 או 2008 ולכן לא חלה התיישנות על התביעה, ולכל המוקדם נולדה העילה בחודש אפריל 2005, כאשר שולם הסכום החלקי על ידי הנתבעת.

7.
לטענת הנתבעת בסיכומיה, בסעיף 7 להסכם המכר לא נזכר כלל תשלום מס שבח,
ובעלה סבר כי "המסים" הנזכרים בסעיף 7 הם מס המוטל עליו כרוכש ולא מס המוטל על תובע כמוכר.

8.
הנתבעת טוענת, כפי שטענה בכתב ההגנה, כי היה על התובע לעקוב אחר תשלום המסים, ובהנחה שנכונה טענתו שהם מוטלים על הנתבעת -
היה על התובע לפנות אליה בזמן אמת,
ובמקרה של סירוב מצדה היה עליו לנקוט בהליכים נגדה ולא להמתין עד חודש נובמבר 2009 עם הגשת התביעה.

9.
לעניין ההתיישנות טוענת הנתבעת,
בסעיף ג' לסיכומיה,
כי תחילת תקופת ההתיישנות היא עם החתימה על הסכם המכר ביום 7.6.99
ולכן
התביעה התיישנה.


דיון והכרעה

10.
השאלות שעומדות בפני
נו בתיק זה הן:


(א)
האם חלה התיישנות על התובענה;

(ב)
אם התשובה לשאלת ההתיישנות תהיה שלילית – האם חייבת הנתבעת לתובע את סכום מס השבח על פי האמור בסעיף 7 להסכם המכר;

(ג)
אם התשובה תהא שהנתבעת אכן חייבת בתשלום מס השבח על פי סעיף 7 להסכם המכר – תישאל שאלה נוספת: האם על הנתבעת להשיב לתובע את סכום המס כולו, לרבות הקנסות שהצטברו,
או שמא את סכום הקרן בלבד.


אשר להתיישנות

11.
על פי סעיף 6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 (להלן – חוק ההתיישנות), תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה.


סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע:

"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".


סעיף 9 לחוק ההתיישנות קובע:

"הודה הנתבע, בכתב או בפני
י בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה;

ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לעניין סעיף זה.

בסעיף זה, "הודאה" – למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות".

12.
במקרה שלפנינו, שוכנעתי כי עילת התביעה נולדה בחודש אפריל 2005, כאשר שולם רק חלק מהחוב למס שבח.

יש לראות בתשלום בחודש אפריל 2005 הודאה מטעם הנתבעת,
לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, בדבר קיומו של החוב לרשויות המס, שאם לא כן – מדוע שולם חלק כלשהו על ידה?

הואיל והתביעה
הוגשה ביום 9.11.09, בטרם חלפה תקופת ההתיישנות – דין טענותיה של הנתבעת לעניין ההתיישנות
להידחות.



החיוב בתשלום מס שבח

13.
סעיף 7 להסכם המכר, בתרגומו לשפה העברית,
קובע:

"כל ההוצאות להעברת ע"ש הצד השני תהיינה על חשבונו, והצד הראשון איננו חייב להשתתף איתו בכל סכום שהוא, יהיה אשר יהיה, ובמיוחד המסים מכל סוג ומין".

מנוסח הסעיף עולה באופן ברור כי כל ההוצאות, לרבות מסים "מכל סוג ומין",
מוטלות על הקונה, דהיינו על הנתבעת.

14.
בהקשר זה לא ראיתי לקבל את טענותיה של הנתבעת ושל בעלה,
מר אחמד קראעין, כי סעיף 7 להסכם המכר

לא כולל מס שבח אלא מס רכישה בלבד.

הואיל ובסעיף האמור נאמר באופן כולל "מסים מכל סוג ומין"
- אין מקום לטעון כי מס שבח מקרקעין לא כלול בכך.


יצוין, כי מר אחמד קראעין בעדותו הודה כי לאור הוראות סעיף 7 להסכם המכר עליו לשלם את כל המיסים (ראה פרוטוקול עמ' 5 שורות 30 – 33 ועמ' 6 שורות 3 – 4).

15.
מכאן המסקנה, כי הנתבעת הייתה חייבת לשלם לתובע את מלוא סכום השומה שהוצאה על ידי רשויות מס שבח, אשר על פי המסמך ת/1 עמד על סכום של 86,000 ₪ נכון ליום 13.6.02, המועד שבו הוצא צו העיקול הראשון על רכבו של התובע.

16.
על אף האמור, נוכח התנהלות התובע, אינני סבורה שיהא זה ראוי וצודק לחייב את הנתבעת במלוא סכום שומת מס השבח.


הואיל ועל פי חוק חלה חובת תשלום מס השבח על המוכר (והוא רשאי להתנות החזרתו של סכום החיוב על ידי הקונה) -
הוצא דו"ח עיקול הרכב (ת/1) על שם התובע ביום 13.6.02,
ובו צוין כי סכום החוב הוא 86,000 ₪.

אם הנתבעת, מכוח הוראות סעיף 7 להסכם בין הצדדים,
שילמה רק חלק מסכום זה (35,433 ₪) בשנת 2005 – היה על התובע לדעת כי לא שולם מלוא סכום החוב לרשויות המס.

משבחר התובע "לעצום את עיניו" לגבי יתרת החוב,
ולא שילם את המס
בעצמו על מנת להקטין את נזקיו
ואף לא
נקט בשום פעולה כנגד הנתבעת בסמוך לתשלום החלקי שבוצע על ידה – אין לתובע
להלין אלא על עצמו,
ולכן אין מקום לחייב את הנתבעת בסכומי הקנסות שהצטברו בשל החוב האמור.

17.
לפיכך, אני קובעת
כי על הנתבעת לשלם לתובע רק את יתרת הקרן של החוב, דהיינו את ההפרש שבין
86,000 ₪ לבין הסכום ששולם (35,433 ₪)
- סך של 50,567 ₪.


סוף דבר

18.
התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים, סכום של 50,567 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (9.11.09) ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו כן תשלם הנתבעת, תוך המועד האמור, הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪.

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
י"ב שבט תשע"ב, 05 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 11287/09 עווד חסין חסן אבו קולבין נ' מוחמד מחמוד פאיזה (פורסם ב-ֽ 05/02/2012)