פסקי דין על מ.י. לשכת תביעות ירושלים (פלילי) | פסקי דין על רחמים טהוליאין

9053/08 פ     05/02/2012




פ 9053/08 מ.י. לשכת תביעות ירושלים (פלילי) נ' רחמים טהוליאין








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בירושלים



ת"פ 9053-08 מ.י. לשכת תביעות ירושלים (פלילי)
נ' טהוליאין






בפני

שופט דב פולוק



בעניין:

מ.י. לשכת תביעות ירושלים (פלילי)



המאשימה



נגד


רחמים טהוליאין



הנאשם


הכרעת דין



הנאשם זכאי מחמת הספק.

הנאשם הואשם בעבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 ובתקיפה, עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין תשל"ז - 1977.

על פי כתב האישום ביום 2.2.07 בשעות הערב, בבית החולים ביקור חולים בירושלים, במהלך ויכוח איים הנאשם בפגיעה שלא כדין על האחות רבקה ביטון כאשר אמר לה "אני ארצח אותך ואהרוג אותך אם יקרה משהו לאשתי...כלבה בת כלבה, זבל, מי את, שתחליטי שאשתי תלך לניתוח.". לעניין התקיפה, על פי כתב האישום במהלך הויכוח הנאשם "הכה את האחות במצח".

לאחר שמיעת הראיות עולה שאין מחלוקת שהיה ויכוח סוער בין הנאשם לבין האחות. אשתו של הנאשם עמדה לעבור ניתוח כשהמנתח הוא רופא כירורג פרטי מטעם הנאשם. ביום האירוע, הנאשם נקרא להגיע לאלתר לבית החולים הואיל והוחלט שמצבה הרפואי של רעייתו מחייב לא להמתין למועד שנקבע לניתוח בעוד יומיים והיא חייבת לעבור את הניתוח כבר באותו יום. הנאשם ביקש להמתין עד להגעתו לבית החולים של המנתח הפרטי שמגיע מתל אביב. לעומת זאת, האחות הודיעה שאין להמתין ורופא תורן ינתח את אשתו. יצוין, שבסופו של דבר, המנתח הגיע מתל אביב וניתח את אשתו של הנאשם.

לדברי האחות רבקה ביטון, במהלך הויכוח, הנאשם אמר לה הדברים המצוינים בכתב האישום שהזכרתי לעיל. כן טענה שהנאשם נתן לה מכה על המצח.

האחות הזעיקה את המשטרה שהגיעו לבית החולים אך לדברי העדה, הנאשם נעלם מהמקום. לאחר שהתייעצה בסוף המשמרת עם בעלה, היא שקלה לוותר על הגשת תלונה נגד הנאשם למען אשתו החולה. אולם היא שינתה את דעתה
הואיל ולמחרת שמעה את הנאשם בשיחת טלפון עם מאבטחי בית החולים, חוזר ומאיים עליה.

האחות העידה שהיא מסרה את הודעתה במשטרה יומיים לאחר האירוע, אך במהלך שמיעת הראיות עלתה שהודעתה נמסרה רק כעבור שמונה ימים.

הנאשם מודה שהיה ויכוח בינו לבין האחות וכן מודה שאמר דברים מעליבים לאחות, אם כי גם העיד שדבריו נאמרו בתגובה לדברים שנאמרו על ידי האחות. הנאשם הכחיש "שנעלם" מבית החולים אלא שפגש את השוטרים שהגיעו למקום וסיכם איתם להגיע למסור עדות ביום ראשון. לדבריו, לאחר ששוחח עם השוטרים הוא פשוט עבר לחדר ההמתנה כשאשתו עברה את הניתוח.

באמרתו במשטרה (ת/1) הנאשם מסר לחוקר שהיה ויכוח, ובתגובה לדברי האחות שהוא "יסתום את הפה" אמר לאחות שהיא "תסתום את הפה" ושהיא "חתיכת זבל" (ת/1 שורות 11 - 13). הוא הכחיש שהוא איים על האחות או תקף אותה והודיע שהוא "מוכן להיחקר בכל מכונת אמת בעולם" (ת/1 שורה 1).בסוף אמרתו שהוא הוסיף ביקש סליחה מהאחות. בעדותו הסביר שהסליחה התייחסה לדברים הלא נעימים שאמר לאחות, הוא ביקש סליחה כבן אדם וכאיש שומר מצוות ואין ללמוד מכך שהוא מודה בדברים המיוחסים לו בכתב האישום.

ד"ר סיבירסקי, שעל פי עדותה של האחות היה נוכח בעת האיום והתקיפה, לא הובא להעיד בבית המשפט כעד תביעה. אדרבא. הודעתו במשטרה שנמסרה כשנתיים אחרי האירוע הוגשה כראייה מטעם הנאשם (נ/1). מהאמור בהודעתו עולה שהוא לא ראה או זוכר כל אירוע תקיפה ולא שמע או זוכר שהנאשם איים לרצוח ולהרוג את האחות. מהודעתו עולה ביקורת מסוימת על האחות שנכנסה לויכוח עם הנאשם ולא איפשרה לנאשם לשוחח עמו כרופא (נ/1 שורות 13 - 14).

המאבטח שכביכול שוחח עם הנאשם בטלפון ולדברי האחות, הנאשם שוב איים על האחות במהלך השיחה, לא הוזמן לעדות.

האחות רימה צבוסר שהייתה במשמרת עם רבקה ביטון, תיארה ויכוח קולני של ממש בין הנאשם לבין האחות רבקה ביטון אשר הגיע עד כדי הפרעה לחולים. מעדותה עולה שבהודעתה שמסרה במשטרה כשבועיים אחרי האירוע ציינה שהנאשם אמר שהוא "יהרוג אותה" (את האחות רבקה ביטון ד.פ.). למרות זאת, בעדותה בבית המשפט אמרה שהיא לא זוכרת שהנאשם אמר מילים אלו במהלך הוויכוח. לדבריה, "הוא לא אמר "לרצוח" גם "להרוג" לא אמר. אבל התוקפנות שלו לא היה בסדר ושאחת האחיות מפחדת לבוא לעבודה זה לא בסדר ואי אפשר ככה לטפל בחולים" (ע' 16 לפרוטוקול מיום 23.10.11 שורות 21 - 22- ראה גם ע' 17 כנ"ל שורות 3 - 4 ו-6 -7). כן ציינה העדה שהיא לא הבחינה בשום שלב שהנאשם תקף את האחות רבקה ביטון.

הנאשם העיד את דודתה של אשתו וכן את אשתו כעדי הגנה. הן תמכו בעדותן שהיה ויכוח סוער בין הנאשם לבין האחות רבקה ביטון, אך על פי עדותן, הנאשם לא איים על האחות להרוג או לרצוח אותה ולא תקף את
האחות.

לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם ולאחר שעיינתי בחומר הראיות ושקלתיה, החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

לעניין העבירה של תקיפה, האחות רבקה ביטון אמרה שדלת חדר הטיפולים פגעה בידה כשהנאשם פתח את הדלת. למותר לציין, שאירוע זה אינו כלול בכתב האישום ואף אליבא דגרסתה של האחות, לא מדובר באירוע מכוון.

לגבי המגע במצח, האחות רבקה ביטון העידה "הוא הרים עלי את הקול ונפנף ידיים גבוהה והוא נתן לי מכה במצח" (ע' 2 לפרוטוקול מיום 7.7.10 שורה 17). כאמור, ד"ר סיבירסקי שהיה במקום לא הבחין בכל אירוע תקיפה. אף מתיאור האירוע על ידי האחות רבקה ביטון, גם אם היה מגע, לא נראה שהיה כוונה של הנאשם לתקוף או לגעת באחות. בנסיבות אלו החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

לעניין עבירת האיומים, לא כל דבר לא נעים ולא מנומס נכנס להגדרת של איום לפי סעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז - 1977. גם אם הנאשם אמר לאחות רבקה שהיא "זבל" (ואינני נכנס לטענת הנאשם שהוא הגיב לכינוי דומה של האחות), אין מקום להעמיד אדם לדין בעבירת איומים. העלבה אינה איום.

אכן, האחות רבקה העידה שהנאשם אמר ש"הוא יהרוג אותה או ירצח אותה אם קורה משהו לאשתו" ומילים אלו מהוות איום מובהק. אלא, הנאשם הכחיש שאמר את המילים כבר בעת מסירת אמרתו ואף ביקש מיזמתו לעבור בדיקת פוליגרף. הוא הודה בפה מלא כבר בעת מסירת אמרתו במשטרה לעצם הויכוח הסוער וגם על דברים לא נעימים ולא מנומסים שאמר לאחות במהלך הויכוח. אף אדם אחר, לא שמע את הדברים שכביכול נאמרו בקול רם ובצעקות.

בסיכומיו בכתב טען ב"כ המאשימה שאף אם בית המשפט יגיע למסקנה שאין לקבוע שוודאות
מילות האיום נאמרו, ניתן להרשיע את הנאשם בעבירה הואיל והייתה בהתנהגותו של הנאשם ובצעקותיו על האחות, כדי להפחיד את האחות רבקה ביטון.

אכן, האחות רבקה ביטון הגישה תלונה במשטרה על איומים ויש להניח שהיא הרגישה פחד מסוים וחשש מסוים מהנאשם בעת הגשת התלונה. אולם, אילו היה חשש סובייקטיבי ממשי, אין להבין
את עדותה שהיא החליטה תחילה לוותר על הגשת התלונה אחרי ששוחחה עם בעלה. גם אין להבין את השיהוי במסירה עדותה במשטרה.
מבחינת המבחן אובייקטיבי, מהעדויות בפני
, הויכוח הקולני של הנאשם עם האחות לא היה כדי לאיים על האחות אלא למנוע מאחות לקבוע, בניגוד לרצונו של הנאשם ואשתו החולה ובניגוד כנראה לרופא המחלקה, שרופא תורן ינתח את אשתו של הנאשם ולא את המנתח הפרטי.


בנסיבות אלו, הגעתי למסקנה שיש לזכות את הנאשם מחמת הספק גם בעבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז -1977.

אשר על כן,
החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק בעבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 ובתקיפה, עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 המיוחסות לו בכתב האישום.


ניתנה היום,
י"ב שבט תשע"ב , 05 פברואר 2012, במעמד הצדדים








פ בית משפט שלום 9053/08 מ.י. לשכת תביעות ירושלים (פלילי) נ' רחמים טהוליאין (פורסם ב-ֽ 05/02/2012)