פסקי דין על גסאן עומר

1586/04 פ     04/07/2004




פ 1586/04 מדינת ישראל נ' גסאן עומר




1
בתי המשפט

פ 001586/04
פ 001579/04
פ 001587/04
בית משפט השלום נצרת
04/07/2004
תאריך:
כב' השופטת לילי יונג-גפר

בפני
:

מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה

נ ג ד
גסאן עומר
הנאשם

החלטה

1. 1. בפני
בקשת ב"כ הנאשם להפרדת אישומים.
הנאשם שהינו עורך דין, מואשם בשלושה אישומים שעניינם כמפורט להלן:
בת.פ. 1586/04 מואשם הנאשם בעבירות של איומים והטרדת עד בכך שבחודש יוני 1999, איים על מי שהיה התובע במשפט שבו היה הנתבע לקוחו של הנאשם כי הוא והנתבע יטפלו בו בצורה חריפה וידאגו לחסלו, וזאת לאחר שהתובע זכה בתביעתו.

2. 2. בת.פ. 1579/04 מואשם הנאשם בעבירה של הדחה בחקירה, בכך שבחודש דצמבר 1999 ניסה להניא את שכנתו מלהגיש תלונה במשטרה נגד בעלה בגין אלימות, וזאת על אף שבעבר ייצגו במספר תיקים פליליים בעבירות דומות. האשה הגישה בכל זאת את תלונתה, והנאשם קיבל על עצמו את ייצוג בעלה גם בקשר עם עבירה זו.

3. 3. בת.פ. 1587/04 מואשם הנאשם ב- 9 אישומים בעבירות של גניבה בידי מורשה, קבלת דבר במרמה, זיוף, שימוש במסמך מזוייף ושיבוש מהלכי משפט. ביסוד כל האישומים תלונות שהגישו לקוחות שונים של הנאשם, רובם בגין אי העברת כספים שנתקבלו עבורם מחברות ביטוח ואחרים קשורים בדיווחים כוזבים שמסר הנאשם ללקוחותיו בדבר התנהלות הליכים משפטיים שבהם ייצג אותם הנאשם.

4. 4. כתבי האישום הוגשו בתחילה לבית משפט השלום בצפת אך בשל החלטות של שופטים שונים לפסול עצמם מלדון בעניינו של הנאשם בשל היכרותם עמו, הועברו לבית משפט השלום בטבריה ולבסוף, על פי החלטת כב' הנשיא לבית משפט זה לשמיעה בפני
.

5. 5. בישיבת יום 18.4.04 הודיע ב"כ הנאשם כי הוא מסכים לאיחוד הדיון בשלושת התיקים וגם התובע הסכים לכך. בהחלטה מאותו יום לא ניתנה אמנם, מחמת טעות שבהסח הדעת, החלטה פורמלית לאחד את הדיון, אך בפועל נהגו מאותו מועד ואילך הן בית המשפט והן הצדדים כאילו אוחד הדיון. הדיון והפרוטוקול נוהלו במאוחד לגבי שלושת התיקים, וגם בקשתו של הסניגור מהיום הינה להפריד את הדיון בין כל אחד ואחד מכתבי האישום, וכן בין האישומים השמיני והתשיעי שבת.פ. 1587/04 לבין שאר האישומים שבאותו כתב אישום.

6. 6. יצויין כי בקשתו זו של הסניגור - לפחות לגבי הפרדת האישומים שבת.פ. 1587/04, הינה למעשה בגדר טענה מקדמית של פגם או פסול בכתב האישום שאותה יש לטעון בהזדמנות הראשונה. לא זו בלבד שהטענה לא הועלתה על ידי הסניגור בהזדמנות הראשונה, אלא שבאותה הזדמנות ראשונה נתן, כאמור, ב"כ הנאשם את הסכמתו לאיחוד הדיון עם שני התיקים האחרים ולא אמר דבר בקשר לאישומים 8 ו- 9 שבת.פ. 1587/04.
הטענה הועלתה לראשונה בישיבת יום 28.6.04, מועד שנקבע לתחילת שמיעת הראיות, והיא טעונה רשות להעלאתה בשלב זה (ר' סעיף 149 ו- 151 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב - 1982).
מאחר ושמיעת הראיות בתיק טרם החלה, מתירה אני לב"כ הנאשם לטעון הטענה ואדון בה לגופו של ענין.

7. 7. הסניגור מנמק את בקשתו בכך שהמבחן לצירוף אישומים הוא קיומו של מכנה משותף לגבי זמן, מקום, טיב העבירה וזהות העדים, וכי בנסיבות הענין אין האישומים השונים עומדים באותן אמות מידה.
לטענתו, ראוי כל כל אחד מכתבי האישום וכן האישומים השמיני והתשיעי שבת.פ. 1587/04 ישמעו בנפרד ובפני
מותבים נפרדים.

8. 8. התובעת מתנגדת להפרדת האישומים בת.פ. 1587/04, מאחר ולדעתה מדובר באישומים שבהם שיטת הביצוע זהה לאישומים האחרים, העבירות נעברו כולן על ידי הנאשם במסגרת תפקידו כעורך דין ובכולם הונה את לקוחותיו. מספר מצומצם של חוקרים ניהל את החקירה לגבי כל המקרים ואלו אף צפויים להעיד לגבי כל האישומים.
9. 9. מאידך משאירה התובעת לשיקול דעת בית המשפט את השאלה אם להפריד את כתבי האישום האחרים מאותו כתב אישום, וטוענת כי מטרת הצירוף היתה להביא ליעול ההליכים ולחסוך זמן שיפוטי.

10. 10. המצב החוקי
סעיפי החוק הנוגעים לענייננו הם סעיפים 86 ו- 90 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק").

11. 11. סעיף 86 לחוק קובע:
"מותר לצרף בכתב אישום אחד כמה אישומים אם הם מבוססים על אותן עובדות או על עובדות דומות או על סדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת ; בצירוף אישומים כאמור מותר, על אף כל דין אחר, לצרף לאישום בבית משפט מחוזי גם אישום בעבירה שאינה פשע.
סעיף 90 לחוק קובע:
"בית המשפט רשאי, בכל שלב שלפני הכרעת הדין, לצוות על איחוד הדיון בכתבי אישום נפרדים התלויים ועומדים באותו בית משפט, אם מותר לצרפם בהתאם להוראות סעיפים 86 או 87 ובית המשפט סבור שהצירוף לא יגרום לעיוות דין".

12. 12. סעיף 87 נוגע לשאלת תקינות צירופם של האישומים השמיני והתשיעי לשאר האישומים בת.פ. 1587/04, ואילו סעיף 90 נוגע לתקינות איחוד הדיון בשלושת כתבי האישום.
מאחר וסעיף 90 קובע כי אמות המידה שינקטו בשאלת איחוד הדיון הן אותן אמות מידה הקבועות בסעיף 86, הרי שניתן להתייחס, מבחינת הדיון הנורמטיבי לשני הנושאים גם יחד.

13. 13. צירוף אישומים מותר, איפוא, בשלושה מקרים:
1) 1) כאשר האישומים מבוססים על אותן עובדות.
2) 2) כאשר האישומים מבוססות על עובדות דומות.
3) 3) כאשר האישומים מבוססים על סדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת.

14. 14. הגישה שהותוותה על ידי בית המשפט העליון לצורך פרשנותו של סעיף 86 לחוק הינה גישה מרחיבה, המעודדת צירוף אישומים או צירוף נאשמים ככל שהדבר עולה בקנה אחד עם הוראות החוק ואינו פוגע בהגנתו של הנאשם.
ר' בג"ץ 5283/98 - ג'ומעה חדר נ' הרכב כב' השופטים י' צמח, פ"ד נה(3), 721 ,עמ' 727-728 ואשר אושר בדנג"ץ 7010/98 - ג'ומעה חדר נ' הרכב כב' השופטים י' צמח, תק-על 99(1), 1446, וכן את ע"פ 60/81 - צבי גור נ' מדינת ישראל
, פ"ד לו(4), 505 ,עמ' 525-526.
הטעם בכך הוא ברור, ועניינו יעול הדיון בהליכים הנובע מצירוף הדיון במספר עניינים, חסכון זמן שיפוטי, והקלה על מלאכת בירור האמת על ידי בית המשפט.

15. 15. כמובן שהדברים כפופים תמיד ובראש ובראשונה לכלל שאין לפגוע בהגנתו של הנאשם על מזבח יעילות הדיון. ר' למשל ת"פ (נצרת) 592/97 - מדינת ישראל
נ' יאן שאולוב , תק-מח 97(3), 2196 ,עמ' 2199.

16. 16. יש לבדוק, איפוא, תחילה האם עומדים צירוף האישומים ואיחוד הדיון באמות המידה שנקבעו בסעיף 86 לחוק, ובמידה והתשובה לכך חיובית - האם יש באותם צירוף ואיחוד כדי לפגוע בדרך כלשהי בהגנת הנאשם.

17. 17. צירוף האישומים בת.פ. 1587/04
על פי האישום השמיני טוענת התביעה כי בשנת 1999 ייצג הנאשם במשפט פלילי את המתלונן. המתלונן הורשע, והנאשם המליץ בפני
ו להגיש ערעור. המתלונן הסכים ואף שילם לנאשם סך של 3,000 ₪ בתמורה להגשת הערעור.
כעבור כחודשיים מסר הנאשם למתלונן כי הערעור הוגש, וזאת על אף שידע כי לא הגיש את הערעור, ואף אין בדעתו לעשות כן משום שהמועד להגשתו חלף בינתיים.
בהמשך העביר הנאשם למתלונן מסמך הנחזה להיות עותק מהודעת הערעור, לרבות מספר הנחזה להיות מספר התיק בבית המשפט, ו- 8 חודשים מאוחר יותר הודיע למתלונן כי ערעורו נדחה, אף שכאמור לא הוגש כלל.

18. 18. על פי האישום התשיעי מואשם הנאשם כי במסגרת תביעת פיצויים בעקבות תאונת דרכים שבה ייצג את המתלונן אל מול חברת הביטוח, הגיע הנאשם בשנת 1998 לפשרה בשם המתלונן שבמסגרתה שולמו לו עבור המתלונן 10,500 ₪. הנאשם לא העביר סכום זה לידי המתלונן, ובמשך כ - 6 שנים, משנת 1995 ועד שנת 2001, שב וטען בפני
המתלונן כי התיק נמצא עדיין בטיפול.

19. 19. הסניגור מבהיר כי שני אישומים אלו יכולים לדור בכפיפה אחת ולהידון במאוחד, אך יש להפרידם משאר האישומים באותו כתב אישום מאחר ואין הם עומדים באמות המידה שנקבעו בסעיף 86 לחוק.

20. 20. על מנת לברר את הטענה יש לבחון מה טיב האישומים האחרים שבאותו כתב אישום:
האישומים 1-5 ו- 7 דנים כולם במסכת עובדתית דומה: בכל אחד ואחד מן המקרים ייצג הנאשם במהלך השנים 1999 ו- 2000 מתלונן בתביעה נגד חברת ביטוח, הגיע עם חברת הביטוח לפשרה בשמו של המתלונן, קיבל כספים מחברת הביטוח במסגרת אותה פשרה, אך העביר ללקוחות סכומים קטנים בהרבה מאלו שקיבל, כשהוא טוען בפני
הם כי סכום הפשרה היה נמוך יותר.

21. 21. האישום הששי עניינו אף הוא תלונה של לקוח שאותו ייצג הנאשם בתיק פירוק בבית המשפט המחוזי בתל אביב. כעבור שנתיים, בשנת 1999, ביקש המתלונן להצטרף אל הנאשם לדיונים בבית המשפט על מנת לבדוק את התקדמותם. הנאשם טען בפני
הלקוח כי הדיון הוקדם וכי הסתיים כבר, וזאת אף שלא נכח כלל בדיון. מאוחר יותר, משביקש המתלונן לקבל עותק של פרוטוקול הדיון מאותו יום, דחה אותו הנאשם בלך ושוב, ורק לאחר שהמתלונן איים לפטרו המציא לו דף הנחזה להיות פרוטוקול של הדיון ממנו הושמטו הפרטים המגלים כי הנאשם כלל לא נכח בדיון וכי הדיון בתיק מתעכב בעטיו.

22. 22. כפי שהובהר לעיל, מתייחס האישום התשיעי, כמו האישומים 1-5 ו- 7, לאי העברתם של כספי פשרה עם חברת ביטוח ללקוחו של הנאשם, החל משנת 1998.
בנסיבות אלו ניתן לומר כי מדובר באישומים המבוססים על עובדות דומות: ייצוג לקוח, פשרה בתביעה, קבלת כספים ואי העברתם בחלקם או במלואם ללקוח, תוך טענות כוזבות בדבר קיומה של פשרה או בדבר טיבה.
המעשים שבאישום התשיעי מתייחסים לתקופות קרובות לאלו של שאר האישומים, ואינני רואה כל הבדל ממשי בין אישום זה לבין שאר האישומים כמוסבר לעיל.
צירופו של האישום התשיעי לכתב האישום עומד, איפוא, באמות המידה שנקבעו בסעיף 86 לחוק.

23. 23. האישום השמיני עניינו הונאת לקוח שאותו ייצג הנאשם במסגרת תפקידו כעורך דין, גביית שכר טרחה עבור הגשת ערעור, אי הגשתו ומסירת דיווח כוזב הן לגבי עצם הגשת הערעור והן לגבי תוצאותיו.

24. 24. עובדותיו של אישום זה דומות דמיון רב לעובדות האישום הששי, גם שם דיווח הנאשם דיווח כוזב ללקוח בדבר התקדמותם של הליכים משפטיים שבהם ייצגו. הסניגור אינו טוען דבר לגבי האישום הששי ותקינות צירופו לכתב האישום, ולא ברור לי, איפוא, מדוע סבור הוא כי האישום השמיני שונה במידה שאינה מאפשרת צירופו.
ואולם, גם אלמלא האישום הששי, סבורני כי קיים דמיון בין האישום השמיני לבין שאר האישומים שבכתב האישום, מבחינה זו שמדובר בהונאת לקוח של הנאשם כעורך דין, במסירת דיווחים כוזבים לגבי ההתפתחויות והתוצאות של תביעה משפטית שבה ייצג הנאשם את המתלונן, וכן בשימוש באמצעי זיוף לשם הסתרת מצב הדברים האמיתי, וכל זאת באותה תקופה - שנת 1999.

25. 25. בבג"ץ 5283/98 ג'ומעה חדר שאוזכר לעיל, קבע בית המשפט כי מוצדק לצרף לאותו כתב אישום שני מקרים נפרדים של רצח ונסיון לרצח כולל שוד וגניבת רכב על רקע יחסים הומוסקסואליים, וזאת משום הדמיון בנסיבות בין שני המקרים, הרקע והמניע. אינני רואה הבדל בין יסודות הדמיון באותו מקרה לבין אלו שבפני
, בכל הנוגע לאישום מס' 8 או לצורך הענין - כל אישום אחר באותו כתב אישום.
צירופו של האישום השמיני עומד, איפוא, אף הוא באמות המידה שבסעיף 86 לחוק.

26. 26. אמות המידה שבסעיף 86 לחוק אינן אלא תנאי יסוד לצירוף אישומים, אך עדיין יתכן מצב שבו עומד אישום באותן אמות מידה, ועדיין אין מקום לצירוף משום שיש באותו צירוף כדי לפגוע בהגנתו של הנאשם או להכביד עליה באורח בלתי סביר.
סבורני כי במקרה שבפני
אין כל חשש לפגיעה כזו. יש לזכור כי עצם העובדה שמתנהל בפני
בית המשפט דיון במספר אישומים אין בו כדי לגרום לפגיעה כזו, שכן בית המשפט מזהיר עצמו מפני האפשרות של השפעה של אישום אחד על אישום אחר, ואין זה דבר יוצא דופן שבנסיבות כאלו מורשע לעתים נאשם בחלק מן העבירות ומזוכה מאחרות. ר' בג"ץ 5283/98 - ג'ומעה חדר נ' הרכב כב' השופטים י' צמח שאוזכר לעיל, בעמ' 728-729.

27. 27. התוצאה מן האמור לעיל הינה, כי אני דוחה את בקשת הסניגור להפרדת האישומים 8 ו- 9 מכתב האישום בת.פ. 1587/04.

28. 28. איחוד או הפרדת הדיון בת.פ. 1587/04 עם האישומים בת.פ. 1586/04 ובת.פ. 1579/04
עניינם של כתבי האישום בת.פ. 1586/04 ו- 1579/04 שונה במעט, אך איננו מנותק לחלוטין מן האישומים שבת.פ. 1587/04.

29. 29. הדמיון נובע מן העובדה כי המעשים נעשו בקשר עם עבודתו של הנאשם כעורך דין וכי נעברו באותה תקופה שבה נעברו לכאורה העבירות נשוא ת.פ. 1587/04.
השוני נעוץ בכך שאין מדובר בהונאה מכל סוג שהוא אלא במעשי איומים, הטרדה והדחה, וכן - וזה העיקר - משום בשונה מת.פ. 1587/04, קורבנותיו הנטענים של הנאשם על פי שני אישומים אלו לא היו לקוחותיו אלא דווקא בעלי דינם של הלקוחות. באותם מקרים לא ניתן היה להצביע על רווח כספי ישיר שנגרם לנאשם כתוצאה ממעשו, כאשר לפחות באחד המקרים - ת.פ. 1586/04, דובר בדברים שנאמרו לאחר מעשה ולא היה בהם, איפוא, כדי להשפיע אפילו על תוצאות המשפט וממילא על רווחיו של הנאשם.

30. 30. גם לגבי ת.פ. 1579/04, לא ברור כלל אם היתה לנאשם כוונה להפיק רווח כספי כתוצאה מדבריו למתלוננת, שהרי באותו שלב טרם הוגשה כלל תלונה, והנאשם לא ידע אם תוגש תלונה כזו. למעשה במקרה זה פעל הנאשם בניגוד לאינטרס הכלכלי שלו בכך שניסה להניא את המתלוננת מהגשת תלונה שתניב דרישה לייצוגו, וגם לא ברור היה אם בכלל ייצג את בעלה באם תוגש תלונה כזו.

31. 31. מדובר במקרה גבולי מבחינת נסיבותיו, אך נוכח עמדת המאשימה שאיננה מתנגדת להפרדת הדיון בשני אישומים אלו מזה שבת.פ. 1587/04, ומאחר והנאשם אינו מסכים לאיחוד הדיון, אני נעתרת לבקשה ומורה על הפרדת הדיון בין ת.פ. 1586/04 ו- 1579/04 מן הדיון בת.פ. 1587/04.

המזכירות תעביר את ת.פ. 1586/04 ו- 1579/04 לכב' הנשיא לקביעת מותב שידון בהם.

המזכירות תעביר החלטה זו בדחיפות בפקס לב"כ הצדדים.

ניתן היום ט"ו בתמוז, תשס"ד (4 ביולי 2004) בהעדר הצדדים.

לילי יונג-גפר
, שופטת








פ בית משפט שלום 1586/04 מדינת ישראל נ' גסאן עומר (פורסם ב-ֽ 04/07/2004)