פסקי דין על עזאם עזמי מוחמד חסונה | פסקי דין על התביעה הצבאית

3020/09 עמ     13/09/2009




עמ 3020/09 עזאם עזמי מוחמד חסונה נ' התביעה הצבאית




בית המשפט הצבאי לערעורים
בית המשפט הצבאי לערעורים



ע"מ 3020/09
באזור
יהודה
והשומרון






בפני
שופט: סא"ל צבי לקח


העורר: עזאם עזמי מוחמד חסונה
, ת"ז

989426440
(באמצעות ב"כ עו"ד פאדי קוואסמה
)


נגד


המשיבה: התביעה הצבאית

(באמצעות ב"כ
סרן ג'ניה וולינסקי

)


ערר על החלטה של ביהמ"ש הצבאי יהודה (בפני
כב' השופט סרן נפתלי שמולביץ)
בתיק מס' 4438/09 מיום 9.9.09
(הערר התקבל)

תאריך הישיבה: 13 בספטמבר 2009, כ"ד באלול התשס"ט.

החלטה

כתב האישום נגד העורר מייחס לו שתי עבירות: האחת, נוכחות באסיפה של התאחדות בלתי מותרת, בכך שהיה נוכח בישיבה של ארגון החמאס שמטרתה הקמת וועדת ייעוץ לאחד האזורים בחברון (אזור א' בחלוקה הארגונית של העיר בידי ארגון החמאס). השנייה, בכך שבהיותו הבעלים של בית הדפוס אלהודא בחברון, פעל בית הדפוס להדפסת כרוזי חמאס עבור פעילי חמאס.
ערר ההגנה מכוון הן לקיומן של ראיות לכאורה והן לקיומה של עילת מעצר. נטען כי הבסיס הראייתי לאשמת העורר אינו מבוסס כנדרש, שכן מהאמרה המפלילה היחידה של בדר שויכי לא ניתן לדעת מהו המועד בו בוצעה העבירה הראשונה, ואף לא ברור כיצד ניתן לבסס את העבירה השנייה.
התביעה טענה כי אין להתערב בהחלטת בית משפט קמא, והפנתה גם לכך שנגד העורר תלוי מאסר מותנה בר הפעלה של שנתיים..
לאחר שבמהלך הדיון הפניתי את תשומת לב התביעה כי מהאמרה המפלילה את העורר בעבירה הראשונה לא ניתן לדלות את מועד הישיבה המדוברת, וייתכן כי זו התרחשה לפני זמן רב, ואולי אף לפני המועד בגינו נגזר עליו העונש המותנה (שנת 2003), בחנה התביעה בשנית את חומר הראיות נגד העורר. בחינה זו העלתה כי ברשות התביעה זיכרון דברים נוסף מחקירתו של המפליל, בדר שויכי, בו הוא מציין כי המועד הרלוונטי הינו כשנה וחצי טרם חקירתו, היינו ספטמבר 2007. על כך השיב הסניגור כי באותו מועד עומדת למערער טענת אליבי מוצקה, כיוון שהיה נתון במעצר מנהלי מתאריך 10.7.07, ועל כן לא יכול היה ליטול חלק באותה ישיבה.
ראיות לכאורה
העורר מופלל על ידי בדר שויכי. אין כל ראיה ישירה אחרת הקושרת אותו לעבירות המיוחסות לו.
ביחס לפרט האישום הראשון, אמרתו המשטרתית של בדר שויכי אינה נוקטת מועד כלשהו, וכל שנאמר בה הוא כי הישיבה התרחשה בתקופה בה אדם בשם יחיא היה אחראי אזור א' בעיר חברון מטעם החמאס, ואחריו היו האחראים איאד סרור והחל מסוף 2007 היה האחראי בדר שויכי עצמו. מהזכ"ד הנוסף, כאמור לעיל, עולה כי בדר שויכי נוקב בתקופה של כשנה וחצי טרם חקירתו. מאחר ונחקר במרץ 2009, פירושו של דבר שהוא מתייחס לתקופה של ספטמבר 2007 לערך.
התביעה טענה כי מאחר ומדובר בתקופה משוערת, ייתכן ובדר שויכי טעה ומדובר בתקופה שקדמה למעצרו המנהלי של העורר.
פרט האישום השני מבוסס על אותה אמרה בה מסר בדר שויכי כי פעיל חמאס בשם איימן ג'נידי היה אחראי על הפצת כרוזי חמאס בעיר חברון בשנים 2006-2008. בדר שויכי הוסיף כי הכרוזים היו מודפסים באחד משלושה בתי דפוס, ובכלל זה בית הדפוס אלהודא שבעליו הינו העורר. עוד הוסיף בדר שויכי כי בתי דפוס אלה נחשבים כמשרתים את החמאס.
אקדים ואומר כי התשתית הראייתית בעניינו של העורר הינה רעועה. באשר לפרט האישום הראשון, וגם אם נסתמך על הזכ"ד הנוסף, נראה כי קיים קושי בכל הנוגע למועד ביצוע העבירה, לאור עובדת היותו נתון במעצר מנהלי בתקופה הרלוונטית. האם ייתכן שבדר שויכי טעה באשר למועד המשוער? גם אם הדבר ייתכן, באותה מידה ייתכן כי טעה בזהות המעורבים, ובכל מקרה החובה המוטלת לפתחן של הרשויות הייתה להסיר את סימן השאלה הנוגע למועד הרלוונטי, בהתחשב בטענת האליבי האפשרית. זאת לא נעשה כלל. למותר לציין כי העורר כלל לא עומת בחקירתו עם מועד ספציפי ולכן כלל לא יכול היה לומר כי היה נתון במעצר באותה תקופה.
גם באשר לעבירה השנייה קיימת בעייתיות רבה. העורר מסר בחקירתו, עוד בטרם עומת עם אמרתו של בדר שויכי, כי הפסיק להיות הבעלים של בית הדפוס אלהודא בשנת 2005. יש לומר כי העורר מסר אגב הליך המעצר המנהלי בו היה נתון לאחרונה, עוד טרם נחקר בדר שויכי, כי היה בעלים של בית דפוס אולם מכר אותו לאחיו (מ.מ 1018/08). בדר שויכי אינו מפרט עם מי נערכו עסקאות הדפוס, לא ברור אם העורר היה מעורב בהן באופן ישיר ומהי מידת שליטתו כבעלים על הנעשה בבית הדפוס, ובעיקר קשה להשתחרר מהרושם כי דבריו של בדר שויכי נעדרים קונקרטיזציה ולא ברור אם הם עדות ישירה או עדות סברה.
לאור האמור, אני סבור כי הראיה הקיימת בידי התביעה, היינו, אמרתו של בדר שויכי, לוקה בחסר ממשי ככל שמדובר בעורר.
עילת מעצר
התביעה ציינה כי לעורר עבר עשיר, הוא נשפט פעמים רבות, ואף תלוי ועומד נגדו עונש מותנה בר הפעלה בן שנתיים, לאחר שנשפט בשנת 2003 בגין עבירות דומות.
אכן, עונש מאסר מותנה משמעותי יכול לעתים להוות אינדיקציה חזקה לחשש להימלטות מאימת הדין. יחד עם זאת, הדבר מותנה בקיומן של ראיות לכאורה בעלות משקל, שלא כבמקרה שלפנינו. סניגורו של העורר טען כי העורר הינו אדם מבוגר יחסית, חולה, ואין זה סביר כי יהפוך להיות מבוקש או יימנע מהתייצבות למשפטו.
בנסיבות העניין, דומני כי חולשתן של הראיות מצדיקות את שחרורו של העורר. החשש להימלטות מאימת הדין, אף שהוא קיים, אין בו להכריע את הכף נגד שחרורו של העורר. יחד עם זאת, יש להבטיח את התייצבותו באמצעות תנאים מתאימים, והם הפקדה כספית משמעותית וערבות צד ג' של תושב ישראלי.
לפיכך אני מקבל את ערר ההגנה, ומורה על שחרורו של העורר בתנאים הבאים:
א.
יפקיד ערובה במזומן על סך 20,000 ₪.
ב.
ערבות צד ג' של ערב בעל תעודת זהות ישראלית על סך 20,000 ₪.
ניתנה היום, 13 בספטמבר 2009, כ"ד באלול התשס"ט,

בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.


_________________
שופט









עמ בית המשפט הצבאי 3020/09 עזאם עזמי מוחמד חסונה נ' התביעה הצבאית (פורסם ב-ֽ 13/09/2009)