פסקי דין על יפה מימון | פסקי דין על שירותים קבלניים בע"מ

1428/09 תעא     06/02/2012




תעא 1428/09 יפה מימון נ' שירותים קבלניים בע"מ




בפני






בפני

כב' השופטת אורית יעקבס


התובעת

יפה מימון
071574966
ע"י ב"כ עו"ד ח'אלד עבד אלעאל


נגד


הנתבעת

שירותים קבלניים בע"מ
510520729
ע"י ב"כ עו"ד גיא פלדמן



פסק דין

1.

התובעת עבדה במחלקת הניקיון בסניף של חברת החשמל בעיר עפולה (להלן: "חברת החשמל") מספר שנים, ועד ליום 28/9/09, אז פוטרה.
הנתבעת, חברה בע"מ, העסיקה את התובעת בחלקים מתקופה זו, ואף היתה מעסיקתה האחרונה במקום.
בתביעתה לפניי, מבקשת התובעת לקבוע, כי התקיימה רציפות בעבודה, וכן מבקשת לחייב את הנתבעת לשלם לה רכיבים שונים בקשר לתקופת עבודתה ובקשר לסיומה של תקופה זו.

2.

ביום 11/3/09 הוגש כתב התביעה המקורי.
בתאריכים 14/9/09 ו-16/9/10, התקיימו שני דיונים מוקדמים בפני
כבוד הרשמת סלווא שאמי (כתוארה אז). בסיום הדיון הראשון הוחלט לאפשר לתובעת לתקן את כתב תביעתה, ובמהלך הדיון השני נקבעו המוסכמות והפלוגתאות בתיק.
כתב התביעה המתוקן הוגש ביום 30/5/10 (להלן: "כתב התביעה"), וכתב הההגנה המתוקן הוגש ביום 13/6/10 (להלן: "כתב ההגנה").
ביום 31/10/11 התקיימה ישיבת הוכחות, בתחילתה הוחלט, בהתאם לבקשת הצדדים, כי התיק יידון בפני
בית הדין כדן יחיד.
במסגרת ישיבת ההוכחות שמעתי את עדותה של התובעת ואת עדותו של מר משה מוסרי - אחד המנכלי"ם של הנתבעת (להלן: "מר מוסרי").

3.

להלן העובדות הרלוונטיות, כפי שעלו מחומר הראיות, העדויות ומרשימת המוסכמות:

א.

התובעת עבדה במחלקת הניקיון של חברת החשמל במשך כמה שנים, ועד יום 28/9/09.
ב.

במהלך תקופה עבודתה של התובעת בחברת החשמל, התחלפו כמה פעמים חברות כוח האדם שהעסיקו אותה (להלן ייקראו האירועים הללו: "ההחלפות").
ג.

הנתבעת, חברה בע"מ, העסיקה את התובעת בחלקים מתקופה זו, ואף היתה מעסיקתה האחרונה במקום.
ד.

הנתבעת פיטרה את התובעת ביום 28/9/08.
ה.

ביום 25/2/09, הפקידה הנתבעת בחשבונה של התובעת סכום של 4,443 ₪.
ו.

לתובעת שולם סכום של 8,082 ₪, בגין פיצויי פיטורים עבור התקופה בה הועסקה על ידי חברת ""אנוש אבטחה ואחזקה" (להלן: "חברת אנוש"), מיום 1/1/02 עד יום 30/12/04.

4.

הערה מקדימה
הסוגיות בהן נדון, כפי שיפורטו להלן, מבוססות על הפלוגתאות , אשר גובשו במהלך הדיון המוקדם, אך מטעמי יעילות אוחדו חלק מהן ושונה, לעיתים, סדר הדיון בהן.

5.
להלן הסוגיות בהן נדון -

א
.
מה היתה תקופת העבודה של התובעת?
ב
.
שאלת זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים ולפיצויי הלנת פיצויי פיטורים מהנתבעת.
ג
.
האם על יחסי הצדדים חלות הוראותיו של ההסכם הקיבוצי ו/או צו ההרחבה בענף הניקיון, או שמא חלות הוראותיו של ההסכם הקיבוצי המיוחד שלו טוענת הנתבעת?
ד
.
האם זכאית התובעת לפדיון חופשה שנתית מאת הנתבעת?
ה
.
האם זכאית התובעת לדמי הבראה מאת הנתבעת?
ו
.
האם זכאית התובעת לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן הפנסיה?

6.

מה היתה תקופת העבודה של התובעת?

התובעת טענה, כי תקופה העבודה החלה בחודש 1/1988 והסתיימה ביום 28/9/08.
בדיון המוקדם טענה הנתבעת, כי התובעת עבדה בשירותה בשתי תקופות נפרדות, כדלקמן:
תקופה ראשונה:
מחודש 1/1999 עד חודש 1/2002.
תקופה שנייה:
מחודש 1/2008 עד יום 28/9/08.
בדיון ההוכחות הבהיר ב"כ הנתבעת, כי התובעת עבדה אצל הנתבעת בתקופות נוספות, מלבד שתי התקופות הנ"ל.

התובעת טענה, כי במהלך תקופת עבודתה בחברת בחשמל, התחלפו חברות כוח האדם שהעסיקו אותה, ובכלל זה הנתבעת עצמה. עיון בתלושי השכר של התובעת מחזק את טענתה זו. התובעת מצידה לא טענה, כי מתכונת העבודה של התובעת היתה שונה. כמו כן, טענתה של התובעת, כי התחילה לעבוד בחברת החשמל בחודש 1/1988 לא נסתרה על ידי הנתבעת. טענותיה של הנתבעת בעניין תקופת העסקתה של התובעת לא מתמקדות בתחילת עבודתה בחברת החשמל, אלא בתקופות שבהן נחשבה היא, הנתבעת, כמעסיקתה.
מכאן שבעוד שמקום העבודה של התובעת מחודש 1/2008 עד יום 28/9/08 היה בחברת החשמל, הרי שמעסיקיה - הם שהתחלפו.
מעיון בתלושי השכר של התובעת (ת/1. להלן: "תלושי השכר"), ולנוכח הבהרותיו של מר מסורי בעדותו, בנוגע לתקופות הנוספות שבהן עבדה התובעת אצל הנתבעת, הריני קובעת, כי במהלך עבודתה של התובעת בחברת החשמל, היא הועסקה על ידי הנתבעת, בתקופות הבאות:
מיום 15/1/99 עד חודש 1/2002; מחודש 1/2006 עד חודש 9/2006; מחודש 1/2007 עד חודש 10/2007; מחודש 1/2008 עד יום 28/9/08.
בנקודה זו יצויין כי בשל הטעם שמצאתי בטענות ב"כ התובעת באשר להנפקת התלושים, כפי שהדבר עלה גם מחקירתו של מר מסורי (עמ' 14-16 לפרוטוקול), החלטתי שאין מקום, בהכרח, להתבסס בקביעתי הנ"ל, על המופיע בתלושים.

7.

שאלת זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים ולפיצויי הלנת פיצויי פיטורים מהנתבעת:

טענות התובעת

א.

התובעת טענה, כי מחודש 1/2008 עד יום 28/9/08, מקום עבודתה היה חברת החשמל בעפולה, וכי במהלך עבודתה, התחלפו כמה פעמים המעסיקים, לרוב ללא ידיעתה. לכן, טענה שיש לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצויי פיטורים בגין כל תקופת עבודתה במקום העבודה.
ב.

לשיטת התובעת, שכרה הקובע הינו 3,412 ₪, וסכום זכאותה לפיצויי פיטורים מסתכם בסך של 68,248 ₪.
ג.

התובעת הוסיפה, כי לאחר ניכוי פיצויי הפיטורים, ששולמו לה בגין עבודתה אצל חברת "אנוש" (על סך 8,082 ₪), עומד סכום זכאותה לפיצויי פיטורים מהנתבעת על סך של 60,166 ₪.

טענות הנתבעת

א.

הנתבעת טענה, כי במקרה דנן לא מתקיים רצף זכויות, ולכן אין לחייבה בתשלום פיצויי הפיטורים, בגין התקופה שבה עבדה התובעת אצל מעסיקים אחרים.
ב.

עוד טענה הנתבעת, כי התובעת קיבלה פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתה אצל מעסיקים אחרים, ולכן אין לחייבה לשלם לתובעת פיצויי פיטורים בגין התקופה זו.
ג.

לשיטת הנתבעת, השכר הקובע הינו 3,105 ₪.
ד.

הנתבעת הוסיפה, כי לתובעת שולמו פיצויי הפיטורים בגין התקופה שמחודש 1/1999 עד חודש 1/2002. לעניין זה טענה הנתבעת, כי לתובעת הועברו שתי המחאות: על סך 1,963 ₪ ועל סך 490 ₪. עוד טענה, כי לתובעת שולמו 5,983 ₪ על ידי חברת הביטוח "מבטחים".

דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית:
סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") קובע:

"1. הזכות לפיצויי פיטורים:
(א)
מי שעבד שנה אחת ברציפות...אצל מעביד אחד או במקום

עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי

פיטורים
" [ההדגשה אינה במקור. א.י].

לא אחת נקבע, כי את הדיבר "
מקום עבודה אחד
" יש לקרוא בהקשר התעשייתי-מפעלי, וכי הדבר ייעשה לא רק מן המימד של 'בעלות', אלא גם מן המימד של 'זכויות העובדים' [דיון (ארצי) מב/3-132 משה שנייד - משה פרנסה, פד"ע יד(1) 264, 270-271 (1983); ע"ע 142/03 מוני סהר - פיקאסו הרצליה 1993 בע''מ, עמ' 8-13 (14/6/05)].
עוד נפסק, כי: "
לפי הכלל שהותווה בסעיף 1(א) לחוק, המעסיק האחרון חייב בתשלום פיצויי פיטורים לעובד אם ביצע עבודה באותו מקום והתחלפו בו המעסיקים. ככל שהמעסיק האחרון יוכיח כי שולמו פיצויי הפיטורים על ידי מעסיקים קודמים, יהא פטור מתשלום פיצויים בגין כל התקופה
" [ע"ע 685/08 ויקטור רומננקו - חברת וורק אפ בע''מ, עמ' 6 (1/11/11). וראו גם:
עד"מ 1011/04 א. דינמיקה שירותים 1990 בע''מ - טטיאנה וורונין ו-5 אח', עמ' 4-14 (21/8/05); ע"ע 1363/02 דינה חזין - תנופה שירותים כ''א ואחזקות 1991 בע''מ, עמ' 26, 34-37 (5/11/06); ע"ע 184/09 פיודור קרבצ'נקו - חברת השמירה בע''מ, עמ' 18-19 (18/12/11)].

מן הכלל אל הפרט:
האם במקרה דנן התקיימה רציפות בעבודה?
עיון בטענות הצדדים ובחומר הראיות, וכן שמיעת העדויות, מלמדים, כי במקרה דנן התקיימה רציפות בעבודה מחודש 1/1988 ועד יום 28/9/09, תקופה במהלכה עבדה התובעת בחברת החשמל בעפולה כאשר היו חילופים של חברות כוח האדם שהעסיקו אותה, כאש גם הנתבעת נכללה בין חברות אלה.

לפני הונחו שני מכתבים, המודפסים על גבי מסמך לוגו של הנתבעת, ובראשם רשומים בכתב יד שמה ומספר תעודת הזהות של התובעת. במסגרת המכתבים, האחד מיום 30/11/01, והשני מיום 15/9/06 (ת/3 ו-ת/4 בהתאמה), מודיעה הנתבעת לתובעת על הפסקת עבודתה אצל הנתבעת. בתחתית שניהם מתנוססת חתימה מטעם הנתבעת, ובתחתיתו של אחד מהם מתנוססת גם חתימתה של התובעת.
על אף שעיון במכתבים אלו מלמד, כי לפחות חלק מן ההחלפות לוו בפיטורים של התובעת, אין בכך כדי למנוע את המסקנה, בדבר התקיימותה של רציפות בעבודה, באשר התובעת נשארה לעבוד באותו מקום עבודה [וראו: דב"ע (ארצי) נז/3-135 אגודת השומרים בע''מ - אברהם פיסקון, פד"ע לב 78, 89-90 (1998)].

מתצהירה ומעדותה של התובעת עולה, כי במהלך עבודתה בחברת החשמל, פעלו במקום מפקח מטעם חברת החשמל ומפקח מטעם החברות המעסיקות, וכי בעל התפקיד האחרון התחלף כאשר התחלפה החברה המעסיקה. לטענת התובעת, המפקח מטעם חברת החשמל "
לא היה בא במגע איתנו. הוא, באם נוצר איזשהו עניין, היה פונה למפקח עלינו שמטעם חברות כוח האדם
". עדות זו לא נסתרה לפני, ואני מקבלת אותה.
עניין זה מחזק את המסקנה, כי הן מהבחינה הגיאוגרפית והן מהבחינה הפרסונאלית, בשים לב להקשר התעשייתי, התובעת עבדה ב-"
מקום עבודה אחד
", כמשמעו בסעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים, וכי במקרה דנן מתקיימת רציפות בעבודה לעניין חוק זה.

האם בנקודת זמן כלשהי במהלך עבודתה של התובעת שולמו לה פיצויי הפיטורים בגין תקופת עבודתה אצל מעסיקים אחרים - אין לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצויי פיטורים בגין התקופה זו?

לתצהירה של התובעת צורף מכתב שנשלח אליה ביום 6/6/07 מהמוסד לביטוח לאומי, וכותרתו: "
תביעתך מס'...לתשלום חוב שכר עבודה ופיצויי פיטורים. המעביד: אנוש אבטחה בע"מ
" (ת/5. להלן: "המכתב מהמל"ל"). על פי מכתב זה, תביעתה לתשלום החוב הנ"ל אושרה, וחשבונה זוכה בסך של 8,351 ₪, בהתאם לרכיבים ולחישובים השונים אשר פורטו במכתב. אחד הרכיבים שבהם עוסק המכתב הוא פיצויי פיטורים (לתובעת שולם סכום של 8,082 ₪, בהתייחס לכך שחברת "אנוש" העסיקה אותה מיום 1/1/02 עד יום 30/12/04.
מעדותה של התובעת עולה, כי מכתב זה (שאין חולק לגבי מהימנותו או לגבי נכונות הנתונים המפורטים בו) הוא פרטי תביעה, שהוגשה על ידי כמה מהעובדים, והיא בכללם.
עיון במכתב מהמל"ל מלמד, כי פיצויי הפיטורים שלהם היתה זכאית התובעת בגין עבודתה מחודש 1/1988 עד יום 30/12/04 - שולמו לה. זאת, בהתחשב בכך שהחלפת המעסיקים שנעשתה במקום העבודה של התובעת לא הפסיקה את הרציפות בעבודה, בשים לב לעדויות לגבי המכתב מהמל"ל, ולנוכח שאר הראיות בתיק זה.

בנקודה זו יצוין, כי המקרה שלפנינו שונה מפרשת ע"ע 438/07 תבל אבטחה בע''מ - אולג טיכונוב, עמ' 8-12 (9/6/09) - שבה העובד חתם על מסמך, לפיו הוא קיבל פיצויי פיטורים מהמעסיק הראשון, ומשום כך אין לו תביעה מן המעסיק החדש. זאת, משום שהקביעה הנ"ל לא מבוססת על ההצהרה, שעליה חתומה הנתבעת, ואשר צורפה לתצהירו של מר מסורי (נ/1. להלן: "ההצהרה").
הצהרה זו מנוסחת בלשון זכר. היא הודפסה על גבי מסמך לוגו של הנתבעת, בראשה רשומים בכתב יד שמה ומספר תעודת הזהות של התובעת, והיא אינה נושאת תאריך כלשהו. במסגרתה מצהירה התובעת "
על קבלת כל הכספים המגיעים לי מחברת שירותים בע"מ. כמו כן, לא יהיו לי בעתיד כל תביעות מכל סוג שהוא לגבי חופשה/ הבראה/ פיצויים
".
ראשית
, ההצהרה אינה נושאת תאריך, ובעיקר - אין בה פירוט של הסכומים ששולמו לתובעת. מר מסורי נשאל בעדותו על כך, אך לא הצליח לספק את הפרטים הללו.
שנית
, לפי ההלכה הפסוקה, יש ליתן משקל מועט מאוד לכתבי וויתור של עובדים, וגם זה ייעשה רק במקרים חריגים. דברים אלו נכונים גם כאשר עסקינן בכתב קבלה וויתור לאחר סיומם של יחסי עובד-מעביד [ע"ע 712/07 מנשרוף שמשון - חיים גלנצר, (13/5/09)]. על כן, במידה שהתובעת חתמה על הצהרה זו בעקבות קבלתם של סכומים מסוימים, אך סכומים אלו מהווים רק חלק מהסכומים שלהם היא זכאית - להצהרה זו תינתן משקל מועט מאוד.

האם לתובעת שולמו פיצויי פיטורים נוספים, מעבר לסכום ששולם לה בגין רכיב זה עד ליום 30/12/04?
על שאלה זו יש להשיב בשלילה באשר טענותיה של הנתבעת בעניין זה, כאמור לעיל, בסעיף ד לטענותיה - לא הוכחו.
לתצהירו של מר מסורי צורפו שני טפסי 161 (נ/5) שבכל אחד מהם מלאים רק חלק מן השדות, בכתב יד. שני הטפסים, הנושאים את תאריך "
15/1/02
", אינם חתומים. כמו כן, חלק מן השדות שעוסקים בסכומים, מלאים בסכומים שונים. זאת ועוד, הטפסים צורפו לתצהיר ללא כל הסבר נוסף, ולא הוזכרו גם בסיכומיה של הנתבעת. לפיכך, אינני נדרשת לטפסים אלו. הוא הדין בנוגע לצילום של שני ספחי המחאות, הנושאים את תאריך "
1/2/02
", אשר צורפו לתצהירו של מר מסורי (נ/6). אחד מרכיביה של פלוגתא מס' 9, כפי שנקבעה בדיון המוקדם, הוא: "
האם נמסרו על ידי הנתבעת הצ'קים ...אשר הוצגו מטעם ב"כ הנתבעת...
". בדיון המוקדם, שנערך ביום 16/9/10, נטען, כי הסכומים הנקובים בצילום (1,963 ₪ ו-490 ₪) שולמו לתובעת, אולם טענה זו לא הוכחה לפני.
לנוכח כל האמור לעיל, הריני קובעת כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים מהנתבעת, בגין תקופת עבודתה מיום 31/12/04 עד יום 28/9/08.

מהו סכום פיצויי הפיטורים שלו זכאית התובעת מהנתבעת?
שיעור הפיצויים יחושב על פי הוראותיהם של סעיף 12 ושל סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים, ובהתאם להוראותיה של תקנה 4 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964. במקרה דנן, היקף העבודה של התובעת השתנה, וכך גם שכרה החודשי. במצב דברים זה, השכר האחרון לא ישקף נכונה את שכרה במהלך תקופת העבודה, ויש לחשב את הפיצויים לפי שכרה הממוצע ב-12 החודשים שקדמו לפיטורים, ולא לפי כל תקופת העבודה [דב"ע (ארצי) נז/3-57 סנונית הדגמות וקידום מכירות 1989 בע"מ - שלומית פרץ, פד"ע ל 364, 370-372 (1997)].
עיון בתלושי השכר מלמד, כי שכרה הממוצע ב-12 החודשים שקדמו לפיטורים, הוא: 3,165 ₪.

לפיכך, הריני קובעת, כי בגין תקופת עבודתה מיום 31/12/04 עד יום 28/9/08, זכאית התובעת לפיצויי פיטורים, בסכום של 11,869 ₪.

האם זכאית התובעת לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים מהנתבעת?
עיון במכתב מטעם ב"כ התובעת לנתבעת מיום 28/1/08 (ת/6) ובטענות הצדדים לפנינו בנוגע לרציפות בעבודה, מלמד, כי בין הצדדים שררו חילוקי דעות, שיש בהם ממש, ביחס לעצם הזכות לפיצויי פיטורים. על כן, מקרה זה נופל בגדרו של סעיף 20(ד)(1) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958.
לפיכך, אינני מחייבת את הנתבעת בתשלום של פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, אלא בתשלום הפרשי ריבית והצמדה כחוק, בלבד.

לסיכום סעיף זה, בגין תקופת עבודתה מיום 31/12/04 עד יום 28/9/08, זכאית התובעת לפיצויי פיטורים, בסכום של 11,869 ₪.

8.

האם על יחסי הצדדים חלות הוראותיו של ההסכם הקיבוצי ו/או צו ההרחבה בענף הניקיון, או שמא חלות הוראותיו של ההסכם הקיבוצי המיוחד שלו טוענת הנתבעת?

לטענת התובעת, על יחסי הצדדים חלות הוראותיו של ההסכם הקיבוצי ו/או צו ההרחבה בענף הניקיון.

לטענת הנתבעת, על יחסי הצדדים חל "
הסכם קיבוצי מיוחד שנחתם בינה לבין ההסתדרות
". להוכחת טענתה, היא צרפה צילום של מסמך, המחזיק שישה עמודים, והמודפס על גבי מסמך לוגו של "
הפניקס ניהול קרנות פנסיה וגמולים בע"מ
" (להלן: "חברת "הפניקס"") כאשר בראשו נכתב כי הוא נערך ונחתם בחודש 12/2000 (נ/2. להלן: "המסמך מטעם הנתבעת"). על גבי מסמך זה מופיעות שתי חתימות בלבד: של מר דני בן שטרית, מטעם ההסתדרות ושל חברת "הפניקס". ליד חתימות אלה, מודפס הביטוי "
החברה
", מבלי שתופיע לידו כל חתימה.
התובעת טענה מצידה, כי ההסכם, לו טוענת הנתבעת, לא אושר על ידי משרד התעשייה והמסחר, ואין לו כל תחולה על יחסי הצדדים. עוד הוסיפה, כי
מדובר בהסכם לא חוקי,
אשר שולל זכויות קוגנטיות המגיעות לעובד על פי דין.
במקרה שלפניי הנתבעת לא הוכיחה את טענתה, כי המסמך שהוגש מטעמה מהווה הסכם קיבוצי מיוחד, וכי הוא חל על יחסי הצדדים.
בכל הקשור לחלות ההסכם הקיבוצי הכללי בענף הניקיון והתחזוקה, מאחר ולפניי לא הוכח כי התקופה הרלוונטית לתביעה או בכלל, היתה הנתבעת חברה ב-"
איגוד הכל ארצי של מפעלי הניקיון והתחזוקה בישראל
" (כאמור בהסכם), הריני קובעת, כי על יחסי הצדדים חל צו ההרחבה במפעלי ענף הניקיון והתחזוקה (י"פ 2574 התש"מ, ע"מ 189. להלן: "צו ההרחבה בענף הניקיון").


9.

האם זכאית התובעת לפדיון חופשה שנתית מאת הנתבעת?

התובעת טענה, כי היא לא יצאה לחופשה ולא קיבלה פדיון חופשה. לטענתה, היא זכאית לפדיון חופשה שנתית, בגין שלוש השנים האחרונות לעבודתה בחברת החשמל, על פי החישוב שלהלן: 84 (ימים)

x

131.23 ₪
(3,412/26 ₪)
=
11,023 ₪.

מנגד, טענה הנתבעת, כי התובעת ניצלה כמעט את כל ימי החופשה, שלהם היא היתה זכאית על פי דין, וכי את יתרת הימים היא קיבלה כפדיון חופשה, על סך של 1,563 ₪. לפיכך, יש לדחות את הרכיב הזה בתביעתה.

דיון והכרעה
סעיף 3(א) לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, בדומה לסעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים, קובע גם הוא כי הזכאות לחופשה צומחת, בין היתר, בעבודה "אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד" [ההדגשה אינה במקור. א.י]. רציפות בעבודה יכולה להתקיים, אם כן, גם לעניין הזכאות לחופשה שנתית [דיון (ארצי) נד/1-4, ההסתדרות הכללית של העובדים בא''י - התעשייה האווירית לישראל בע"מ, פד"ע כט(1) 601, 638-639 (1996)].
במקרה שלפנינו, לנוכח האמור לעיל, בסעיף 7 ל

פסק דין
זה, הריני קובעת כי גם לעניין הזכאות לחופשה שנתית, קיימת רציפות בעבודה.
לפיכך, גם אם במהלך שלוש השנים האחרונות של התובעת בחברת החשמל, היו תקופות שבהן המעסיקה שלה היתה חברה אחרת, על הנתבעת לשלם לה את פדיון החופשה השנתית, שלו היא זכאית עם פיטוריה.
על פי סעיף י"ב(7) לצו ההרחבה בענף הניקיון, זכאית התובעת ל-69 ימי חופשה שנתית בתשלום, וידוע כי נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה מונח לפתחו של המעביד, הוא הנתבעת בענייננו [וראו: עד"מ 19/10 עמוס 3 בע"מ נ. סלוצקי שי (25/1108)].
לתצהירו של מר מסורי צורפו דוחו"ת היעדרות "
חופשה ומחלה
" של התובעת, אשר הופקו בתאריכים הבאים: 9/2006, 11/2007, 9/2008 ו-1/2009 (נ/3. להלן: "דוחו"ת ההיעדרות"). עיון בדוחו"ת ההיעדרות ובתלושי השכר של התובעת בגין שלוש השנים האחרונות לעבודתה, מלמד, כי בתקופה זו קיבלה התובעת 18 ימי חופשה שנתית בתשלום.
לפיכך, זכאית התובעת לפדיון חופשה שנתית של 51 ימים, ובסך של 6,726 ₪.

מעיון בתדפיס התנועות שנעשו בחשבון הבנק של התובעת עולה, כי ביום 25/2/09 הופקד בחשבונה סכום של 4,443 ₪ (ת/7). התובעת טענה כי הפקדה זו נעשתה על ידי הנתבעת, וכי היא איננה יודעת בגין איזו זכות הועבר לה סכום כסף זה.
מר מסורי הבהיר בעדותו, כי הסכום הנ"ל הועבר לתובעת לאחר סיום עבודתה, בגין פדיון חופשה שנתית ובגין דמי הבראה.
לפיכך, ובשים לב להבהרה הנ"ל
הריני קובעת, כי התובעת זכאית ליתרת פדיון חופשה שנתית, בסך של 2,283 ₪.

10.

האם זכאית התובעת לדמי הבראה מאת הנתבעת?

התובעת טענה, כי במהלך עבודתה היא לא קיבלה דמי הבראה ולכן היא זכאית לדמי הבראה, בגין השנתיים האחרונות לעבודתה בחברת החשמל, על פי החישוב שלהלן: 20 (ימים)

x

320 ₪
=
6,400 ₪.
מנגד, טענה הנתבעת, כי התובעת עבדה אצלה רק תשעה חודשים, כך שאין לחייב את הנתבעת לשלם לה דמי הבראה.
הנתבעת הוסיפה, כי היא שילמה לתובעת סכום של 2,986 ₪ עבור דמי הבראה בגין השנתיים האחרונות לעבודתה אצלה, בהתחשב בכך שהתובעת עבדה, כך לטענת הנתבעת, בשיעור משרה של 82%.

דיון והכרעה
צו ההרחבה בענף הניקיון, החל על יחסי הצדדים, אינו מכיל הוראה למקרה שבו מתקיימת רציפות בעבודה, כפי שמתקיימת במקרה דנן לעניינם של פיצויי הפיטורים ושל פדיון החופשה. מכאן שסוגית הזכות לדמי הבראה במקרה זה לא תושפע מקיומה של הרציפות. אולם בשים לב לטענתה החלופית של הנתבעת, אותה ניתן לראות כראשית הודאה ובשים לב לכך שלתובעת הונפקו תלושי שכר מהנתבעת מחודש 1/07 עד חודש 10/07 ושוב מחודש 2/08 ועד חודש 9/08, כאשר בין לבין הונפקו תלושי שכר ממעסיק אחר, אשר תלושים מטעמו הונפקו לתובעת, מעת לעת, גם קודם למועדים הנ"ל וכן בשים לב לסעיף י"ב(8) לצו ההרחבה בענף הניקיון, ולכך שעיון בתלושי השכר של התובעת מעלה, כי במהלך התקופה הנ"ל, לא שולמו לה דמי הבראה. ומאחר והנתבעת לא הוכיחה את טענתה, כי שילמה לתובעת סכום של 2,986 ₪ עבור דמי הבראה או כי התובעת עבדה בשיעור משרה של 82%, הריני קובעת כי התובעת זכאי לדמי הבראה בסך של 1,655 ₪.

11.

האם זכאית התובעת לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן הפנסיה?

טענת התובעת
התובעת טענה, כי על פי ההסכם הקיבוצי ו/או צו ההרחבה בענף הניקיון, היה על הנתבעת להפריש עבור התובעת 6% משכרה לקרן פנסיה.
לטענת הנתבעת, הפרשה זו לא בוצעה, ולכן זכאית התובעת לפיצוי בגין 7 השנים האחרונות לעבודתה, בסכום של 16,632 ₪.

טענת הנתבעת
הנתבעת טענה, כי התובעת לא עבדה אצלה ב-7 השנים האחרונות, ולכן יש לדחות את הרכיב הזה בתביעתה.
הנתבעת הוסיפה, כי התובעת לא עבדה במשרה מלאה ולא עבדה אצל הנתבעת יותר משנה, ולכן, בהתאם להסכם הקיבוצי המיוחד, שהנתבעת טענה לתחולתו על יחסי הצדדים – התובעת אינה זכאית לפנסיית יסוד.

דיון והכרעה
מאחר וקבעתי כי על יחסי הצדדים לא חל המסמך מטעם הנתבעת, אלא צו ההרחבה בענף הניקיון, הרי שגם זכאותה של התובעת להפרשים לקרן הפנסיה תיקבע בהתאם להוראותיו.
על פי סעיף י"ב(1) לצו ההרחבה בענף הניקיון, על המעסיק להפריש לקרן הפניה סכום בשיעור של 6% לטובת העובד.
צו ההרחבה בענף הניקיון אינו מכיל הוראה למקרה שבו מתקיימת רציפות בעבודה, ולכן הרכיב דנן לא יושפע מקיומה של הרציפות. בהתאם לכך, תיבחן השאלה, האם לטובת התובעת הופרשו הכספים הנ"ל, במהלך 7 שעות עבודתה האחרונות, אך בגין התקופות שבהן עבדה אצל הנתבעת עצמה.
מעיון בתלושי השכר בגין התקופות הללו עולה, כי על הנתבעת היה להפריש סכום של 4,851 ₪. מר מסורי הבהיר בעדותו, כי עד שנת 2008 הנתבעת לא הפרישה כספים לקרן פנסיה עבור הנתבעת. הבהרה זו עולה בקנה אחד עם תלושי השכר של התובעת.
עיון בתלושי השכר מלמד, כי במהלך שנת 2008 הפרישה הנתבעת לקרן פנסיה ע"ש התובעת, סכום של 617 ₪.
לפיכך, הריני קובעת, כי התובעת זכאית לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשה לקרן הפנסיה, בסך של 4,234 ₪.

12.

לסיכום

לנוכח כל האמור לעיל ולאחר שקבעתי, כי מקום העבודה של התובעת, מחודש 1/1988 עד יום 28/9/08, היה חברת החשמל בעפולה, לאחר שקבעתי את התקופות שבהן נחשבה הנתבעת למעסיקה של התובעת, לאחר שקבעתי, כי על יחסי הצדדים חל צו ההרחבה בענף הניקיון, לאחר שקיבלתי באופן חלקי את התביעה לפיצויי פיטורים, לפדיון חופשה, לדמי הבראה ולפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, וכן לאחר שדחיתי את התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, הריני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

א.

11,869 ₪ בגין פיצויי פיטורים.
ג.

2,283 ₪ בגין פדיון חופשה.
ד.

1,655 ₪ בגין דמי הבראה.
ה.

4,234 ₪ בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה.

הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק, מיום 11/5/09 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

13
.
הוצאות

בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, הריני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של בגין

850 ₪ בגין הוצאות משפט וסכום של 2,500 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד.
הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום, אם לא ישולמו בתוך 30 יום.

14.

כל אחד מהצדדים רשאי להגיש ערעור על

פסק דין
זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום שפסק הדין יומצא לו.

ניתן היום,י"ג/שבט/תשע"ב י"ג בשבט תשע"ב, 6 בפברואר 2012, בהעדר הצדדים.


אורית יעקבס
, שופטת








תעא בית דין אזורי לעבודה 1428/09 יפה מימון נ' שירותים קבלניים בע"מ (פורסם ב-ֽ 06/02/2012)