פסקי דין על מורן מרגלית | פסקי דין על אביטל מרגלית | פסקי דין על שמחה טישלר | פסקי דין על קוקה טישלר |

50265-10/10 א     05/02/2012




א 50265-10/10 מורן מרגלית, אביטל מרגלית נ' שמחה טישלר, קוקה טישלר








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בעפולה



ת"א 50265-10-10 מרגלית ואח' נ' טישלר ואח'

תיק חיצוני
:




בפני

כב' השופטת
שאדן נאשף-אבו אחמד


תובעים

1
.
מורן מרגלית

2
.
אביטל מרגלית


נגד


נתבעים

1. שמחה טישלר
2. קוקה טישלר



החלטה

החלטה זו עניינה בבקשת הנתבעים לעיכוב ההליכים בתיק דנן בשל הליך
תלוי ועומד בת.א. 46293-05-11 בבית המשפט המחוזי בנצרת.

התביעה שבפני
י

התובעים כאן הינם בעלי זכויות חכירה במגרש המצוי במקרקעין הידועים כמס' 83 בגוש 17029 בכפר תבור [סומן בעבר כמגרש 94א' בגוש (ישן) 17037 או כמגרש 900 או מגרש מס' (ארעי) 114]. מגרש התובעים הוחכר ממנהל מקרקעי ישראל למועצה המקומית כפר תבור עפ"י הסכם חכירה, ובשנת 2007 העבירה האחרונה את הזכויות במגרש הנ"ל לתובעים עפ"י כתב העברת זכות חכירה.

הנתבעים הם בעלי הזכויות במגרש המצוי במקרקעין הידועים כמ' 80 ו-
82 בגוש 17029 [סומנו בעבר כמגרשים מס' (ארעי) 111 ו- 113 או מגרשים מס' 95 ו- 104] שנרכשו מעמידר, ואשר גובלים במקרקעי התובעים.



נטען בתביעה, כי בטרם נרכשו זכויות החכירה ע"י התובעים, פלשו הנתבעים אל חלק ממגרש התובעים והם מחזיקים שלא כדין ברצועת קרקע ברוחב שבין 3.08 ל- 4.23 מ"ר באורך של 24.5 מ"ר בשטח כולל של 0.092 דונם (להלן: "שטח הפלישה").

בתביעה שדנן עותרים התובעים לסילוק ידם של הנתבעים משטח הפלישה והשבתו לידי התובעים כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ. לתמיכה בתביעתם כאן, צירפו התובעים מפה טופוגרפית שנערכה ע"י מודד מוסמך.

הנתבעים התגוננו מפני התובענה דנן וטענו, כי לא פלשו למקרקעי התובעים.

לטענתם, בשנת 1964 הם רכשו כדין ובעד תמורה מעמידר את המגרשים הנ"ל בשטח כולל של 3900 מ"ר, ובכלל זה השטח שלגביו נטען כי פלשו לתוכו, ובפועל הם יושבים בקרקע מאז שנת 1964.

הנתבעים טוענים, כי עקב טעות שנפלה במהלך פעולות מיפוי ומדידה שעשו עמידר והועדה המקומית, נגרעה ממגרשם רצועת שטח ברוחב של כ- 1.5 מ' עד 4 מ' הנמצאת לכל אורך חלקו הצפוני של המגרש, הגובלת במגרשי התובעים והכוללת בתוכה את שטח הפלישה, ואגב כך היא
הוצמדה לשני המגרשים הנמצאים מצפון למגרשם, ובכלל זה אל מגרש התובעים.

הנתבעים פנו אל מודד מוסמך מטעמם אשר הכין עבורם חוות דעת, ממנה עולה כי קיימת התאמה מלאה בין השטח בו הם אוחזים כיום לבין השטח המופיע בתשריט שצורף להסכם הרכישה שחתמו הנתבעים עם עמידר בשנת 1964.

הנתבעים טוענים, כי אין לתובעים זכויות אמיתיות בשטח הפלישה, משום ששטח זה -יחד עם שטחים נוספים- נגרעו שלא כדין ממגרשם, כאמור, ולכן הזכויות הנטענות של התובעים מקורם ברישום מוטעה במיפוי ובמדידת המגרש.

ההליך בת.א. 46293-05-11

ביום 25.05.11 הגישו הנתבעים כאן כנגד התובעים ואחרים (לרבות עמידר והועדה המקומית לתכנון ובניה) תביעה לבית המשפט המחוזי בנצרת בתיק ה"פ 46293-05-11 למתן

פסק דין
הצהרתי, לפיו יצהיר ביהמ"ש, בין היתר, כי רצועת השטח המכילה בתוכה את שטח הפלישה, שנמצאת בחלק הצפוני של מגרש הנתבעים ואשר סופחה עקב מיפוי ומדידה שגויים אל מגרש הנתבעים, הינה בבעלותם הבלעדית של התובעים (הנתבעים כאן). עוד עתרו התובעים שם לתיקון הטעויות ברישום, שלטענתם נפלו אגב מיפוי ומדידות בשטחי המגרשים שלהם ושל מגרשי הנתבעים (התובעים כאן).

ביום 25.05.11 הגישו התובעים, במסגרת תיק התביעה במחוזי, בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על הנתבעים מלנקוט בכל הליך ו/או פעולה של רישום ו/או שינוי בנוגע למגרשים של הצדדים, עד להכרעה סופית במחוזי.


בהחלטתו מיום 26.05.11, נתן כב' השופט עיילבוני צו מניעה ארעי, כמבוקש.

בהחלטתו מיום 28.06.11 של ביהמ"ש המחוזי, ואחר דיון בבקשה במעמד הצדדים שם, ניתן צו מניעה זמני עד למתן

פסק דין
סופי בתובענה.


ביום 21.06.11 החליט כב' השופט ז. הווארי על העברת הדיון בהמרצת הפתיחה להליך של סדר דין רגיל בשל מורכבות הסוגיה שבמחלוקת ומספר הצדדים והעדים.

להשלמת התמונה יצוין, כי הבקשה שהגישו הנתבעים בתיק שם (התובעים כאן) לעיכוב ההליכים בתביעה במחוזי מאותו הטעם של עניין תלוי ועומד, נדחתה, תוך שהתובעים בתיק שם (הנתבעים כאן) מתנגדים לעיכוב ההליכים.

טענות הצדדים

הנתבעים גורסים, כי יש להורות על עיכוב ההליכים בתובענה דנן עד לאחר מתן

פסק דין
סופי בתביעה המקבילה במחוזי.

לטענתם, כיוון שהתיק דנן וההליך בבית המשפט המחוזי מעוררים שאלות דומות נטען, כי מן הראוי לעכב את ההליכים בתיק זה עד להכרעה סופית בהליך בבית המשפט המחוזי וזאת משיקולי יעילות וכדי למנוע הכרעות סותרות.

מנגד, מתנגדים התובעים לבקשה וטוענים, כי בקשה קודמת שהם בעצמם הגישו לביהמ"ש המחוזי לעיכוב ההליכים שם נדחתה בהחלטה מפורטת ומנומקת של כב' השופט ז. הווארי. על כן, מנועים הנתבעים מלהעלות בהליכים מקבילים טענות סותרות. לטענתם, התביעה בביהמ"ש המחוזי הוגשה בחוסר תום לב כאשר המטרה בהגשתה לסרבל את ההליך כאן ולגרום לעיכוב בבירורו.

לאור האמור, עותרים התובעים לדחיית הבקשה תוך חיוב הנתבעים בהוצאות ההליך.


דיון והכרעה

הסמכות לעכב בירור תביעה כאשר קיים הליך תלוי ועומד, הינה סמכות שבשיקול דעת.
שיקול דעת זה הינו רחב כל עוד מתקיימות התכליות שביסודו (ראה: רע"א 2733/07 עמירון ס.טי. מימון והשקעות בע"ם נ' יצחק וולך , וכן ע"א
304/04 עוזי יאיר נ' בית הדין הרבני האזורי ואח' ).

נקבע לא אחת, כי כלל זה מיועד למניעת התדיינויות מקבילות באותה שאלה מהותית שעלולות לגזול זמן שיפוטי יקר, כן מניעת הכבדה על היריב שיצטרך להתדיין פעמיים באותה שאלה עם כל הכרוך בהעדת עדים ובהשחתת זמן ומשאבים [ראו: רע"א 3765/01 הפניקס נ' קפלן, תק-על 2002 (1) 860].

בע"א 9/75 שיח' סולימן אלעוקבי נ' מנהל מקרקעי ישראל ואח', פ"ד כט (2), 477 (להלן: "פס"ד אלעוקבי") נקבע בזו הלשון:



"אין להכביד על בתי המשפט בדיון מקביל באותה שאלה מהותית, שאם לא כן, שני בתי המשפט יצטרכו לשמוע בנפרד ראיות דומות לטיעונים דומים, ואף עלולים הם באותו עניין להגיע לתוצאות סותרות".


הכלל "עניין תלוי ועומד" חל בכל אותם מצבים שבהם מנהלים בעלי הדין תובענות מקבילות בבתי משפט שונים בעלות עילה זהה. זהות העילה נבחנת בהקשר זה במשמעות רחבה יותר, היינו לפי מהות העניין או הנושא.


"כמו כן הלכה זו חלה לא כאשר העילה (כמשמעות המילה לפי הלכה זו) של שתי תביעות זהות, אלא גם נוכח שתי עילות שונות בתכלית כאשר משותף להן שאלה מהותית, שהכרעה בה תכריע את גורלה של העילות בשתי התביעות" (פס"ד אלעוקבי).

המבחן הנדרש לעיכוב הליכים פורש בפסיקה באופן רחב, ולפיו לא נדרשת זהות וחפיפה מוחלטת בין כלל הנושאים הנדונים. די בכך ששאלה מהותית דומה היא שעומדת להכרעה בהליכים אלה. העילות צריכות להיות זהות, אולם הזהות אינה נקבעת לפי צורת התביעות אלא לפי מהותן. דהיינו, אין זה הכרחי שתהיה חפיפה מוחלטת בין כל העניינים העשויים להידון בין התובענות, אלא העיקר הוא שבשתיהן עומדת לדיון אותה סוגיה מהותית.

ברע"א 346/-6 ד"ר באסם חזאן נ' קלאב אין אילת אחזקות בע"מ נקבע, כי יש לתת את הדעת בדיון בשאלת תחולת עיקרון הליך תלוי ועומד לשאלה, האם ההכרעה באחד משני ההליכים צפויה לייתר את ההכרעה בהליך השני. עוד נקבע שם, כי לא תמיד יעוכב ההליך השני בזמן, ויש לבחון גם את השלב הדיוני שבו מצוי כל אחד מההליכים ולהעריך באיזה מהם צפויה הכרעה מהירה יותר.

יישום ההלכה הנ"ל על עובדות המקרה שלפנינו מביאני למסקנה, לפיה יש להיעתר לבקשה שבנדון.

מעיון בכתב התביעה בתיק שהוגש לבית המשפט המחוזי וכן מעיון בכתב התביעה וכתב ההגנה בתיק שבפני
י, עולה אכן קיימת זהות בחלק מהסוגיות והפלוגתאות שבמחלוקת אשר תדונה בשני ההליכים, שכן בשניהם יידרשו בירור והכרעה, בין היתר, בשאלת הבעלות על רצועת השטחים שבמחלוקת ואשר כוללת את שטח הפלישה. במצב דברים זה, התביעה בבית המשפט דכאן 'נבלעת' בתוך ההליך בבית המשפט המחוזי בנצרת. לפיכך, מתן

פסק דין
במסגרת התביעה שמתנהלת בבית המשפט המחוזי ייתר, למעשה, את הדיון בתביעה דנן.

למיותר לציין, כי אין צורך להידרש לשאלת הבעלות על שטח הפלישה בדרך אגבית, כפי שייעשה הדבר בבית המשפט דכאן, מקום שזאת צפויה להיות מוכרעת בערכאה המוסכמת לשם כך, היינו בית המשפט המחוזי בנצרת.


מכיוון שכך, אין כל הצדקה להטריח שתי ערכאות לנהל במקביל, התדיינויות בסוגיות זהות ואף ליצור מצב שבו יכול ותהיינה הכרעות סותרות.

סוף דבר

לאור כל אמור לעיל, הנני מורה על עיכוב ההליכים בתיק זה עד למתן

פסק דין
בתיק 46293-05-11 המתנהל בבית המשפט המחוזי בנצרת.

התובעים יישאו בהוצאות הנתבעים בגין בקשה זו בסך של 2,000 ₪.

ב"כ הצדדים יגישו בתוך 120 יום מהיום הודעה בדבר מצב ההלכים בתביעה במחוזי.

לעיון פנימי ביום 10.06.12.


המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים באמצעות הפקסימיליה ותוודא קבלתה.

ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ב, 05 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 50265-10/10 מורן מרגלית, אביטל מרגלית נ' שמחה טישלר, קוקה טישלר (פורסם ב-ֽ 05/02/2012)