פסקי דין על איריס בן ציון | פסקי דין על יהודה גלי

20645-06/11 תק     01/02/2012




תק 20645-06/11 איריס בן ציון נ' יהודה גלי








בית משפט לתביעות קטנות ברחובות



ת"ק 20645-06-11 בן ציון נ' גלי

בפני
כבוד השופט בדימוס גדעון ברק





:
התובעת

איריס בן ציון


נגד


הנתבע:

יהודה גלי




פסק דין




1.
הנתבע הינו בעל מוסך המתקרא "מוסך חן" והתובעת הייתה אחת מלקוחותיו במשך מספר שנים ואת רכבה הייתה נוהגת לתקן במוסכו של הנתבע.
בתאריך 13.3.11 התחמם רכב התובעת במהלך נהיגה ובעקבות כך, התקשרה אל הנתבע, אשר ביקש להשאיר את מפתחות הרכב מעבר לדלת המוסך והתובעת עשתה כבקשתו.
מאז השארת המפתחות ומיום הוצאת הרכב לאחר התיקון הראשון – מעלה התובעת טענות שונות כנגד התיקונים שביצע הנתבע ועיקרי התקלות שנמצאו במכונית לאחר התיקון הראשון הם:

א.
א)
ביום 14.3.11 התקשר הנתבע אל התובעת ועדכן אותה, שהמצנן לא תקין ולדבריו עלות המצנן היא 700 ₪. התובעת הסכימה להחלפת המצנן בידיעה שבכך תיפתר הבעיה, אך כאשר הגיעה התובעת לקחת את רכבה ביקש הנתבע 1,264 ₪. התובעת שילמה הסכום המבוקש.

ב)
ביום 27.4.11 גילתה התובעת שהרכב שוב מתחמם ושוב התקשרה לנתבע, אשר ביקש ממנה להגיע למוסך. התובעת הגיעה למוסך, השאירה את הרכב לבדיקה ולאחר מספר שעות התקשרה התובעת לברר מה התקלה שנמצאה ברכב ואז אמר לה הנתבע, שהתרמוסטט התקלקל ועלות התיקון 942 ₪.
בטרם נתנה התובעת תשובה לאפשר התיקון, ביררה עם מוסכים אחרים ונודע לה שעלות תרמוסטט היא כ-150 ₪ (לא כולל עבודה) ולא כפי שאמר הנתבע.


למרות שהיא העירה על כך לנתבע, היא שילמה הסכום שביקש הנתבע – 942 ₪.

ג)
כעבור מספר ימים שוב התחמם הרכב ושוב התקשרה אל הנתבע ושוב חזרה למוסך והנתבע אמר שהוא יחליף את התרמוסטט, משום שהוא כנראה לקוי.
לאחר שהתובעת לקחה את הרכב – גם הפעם הרכב התחמם ואז שוב חזרה למוסכו של הנתבע והנתבע טען, שהוא לא החליף את התרמוסטט אלא ביטל אותו לחלוטין – על אף שהנתבע חייב אותה לשלם עבור אותו תרמוסטט.

ב.
לטענת התובעת, היו החלטותיו של הנתבע שגויות לאורך ביצוע התיקונים והשיא בא לידי ביטוי בכך, שבעת שהיא הגיעה שוב למוסך על מנת לקבל חוות דעת מקצועית חדשה, שאינה קשורה לתקלות החוזרות ונשנות של הרכב, אמר לה בעל המוסך שהלך ברכב ראש מנוע.
התובעת ביקשה לקבל הסבר, האם יכול להיות מצב שרכב שנמצא במוסך קרוב לשבועיים לא מגלה בעל המוסך בעיה בראש מנוע ואז נענתה בזלזול ובחוסר אכפתיות.
בסופו של יום, הוציאה התובעת את הרכב ממוסכו של הנתבע ולאור העלות הגבוהה שהייתה כרוכה בתיקון ראש מנוע, ניסתה התובעת למכור את הרכב עם ראש מנוע לא תקין,.
כך, משלא נמצאו אנשים פרטיים שירצו לרכוש הרכב, מכרה אותו התובעת ביום 20.5.11 לסוכנות טרייד אין בהפסד כספי של 17,000 ₪.

ג.
לאור האמור לעיל, מבקשת התובעת בתביעה זו לחייב הנתבע לשלם לה הסך של 20,206 ₪, הכולל בחובו: ההפרש בין מחיר המחירון של הרכב ובין מכירתו בפועל בסך של 17,000 ₪, עלויות התיקונים בסך של 2,206 ₪, נסיעות בתחבורה הציבורית בסך של 900 ₪ ועלות שיחות פלאפון בסך 100 ₪.






2.
הנתבע סבור שיש לדחות תביעת התובעת, בהעלותו את הטענות העיקריות הבאות:

א.
ביום 13.3.11 עת הודיעה הנתבעת, שהרכב התחמם ביקש ממנה הנתבע להביא הרכב באמצעות גרר, אך היא הביאה הרכב בנסיעה, כאשר המנוע המשיך להתחמם.
הסכום שגבה הנתבע בעד התיקון הראשון בסך של 1,264 ₪ הוא סכום שתאם את העבודה שביצע.
ב.
ההתחממות החדשה, לא הייתה קשורה לרדיאטור שהוחלף אלא הבעיה נבעה מתרמוסטט פגום, אותו החליף הנתבע. הנתבע החליף התרמוסטט הפגום ולא ביטל אותו והנתבע מכחיש הקשר בין מצב ראש המנוע עם התקלות הקודמות בהן טיפל ומכחיש הצורך בתיקון ראש מנוע.

ג.
דרישת התובעת את הפרש המחיר בין מחיר המחירון של הרכב ובין הסכום שקיבלה בפועל – מוכחש ובנוסף לכך, מאשר קונה הרכב, שבעת הקניה נבדק הרכב במכון רישוי והרכב נמצא תקין וכל המערכות פועלות כראוי. זאת ועוד, שמאי אשר בדק הרכב לפני קניה, לא מצא נזק מהותי במנוע.

3.
לאחר שבחנתי את חומר הראיות – כולל עדויות הצדדים למשפט זה- הגעתי למסקנה, שדין התביעה להתקבל בחלקה בלבד – זאת מהנימוקים הבאים:

א.
התובעת צרפה לכתב התביעה חשבוניות שונות על מנת להציג בפני
בית המשפט, שרכב זה טופל במוסך הנתבע עוד משנת 2008 ונעשו בו טיפולים שוטפים.

ב.
התובעת לא הוכיחה, שאותה עבודה שביצע הנתבע ברכבה לא הייתה מקצועית או לא תקינה או שלעבודתו של הנתבע היה קשר ישיר עם תלונותיה בדבר הצורך בתיקון ראש מנוע.
הטענה של פגם בראש מנוע – לא הוכחה על ידי התובעת, לא באמצעות חוות דעת מוסך כלשהו לא באמצעות חוות דעת מומחה.

ג.
א)
לא מובן מדוע צרפה התובעת את חוזה המכר, שבו היא מופיעה כ-"קונה" ו- "שיר דן תחבורה" כמוכר, כאשר עניינו של חוזה זה הוא בכלל רכב בעל מספר רישוי שונה מהרכב נשוא כתב התביעה.
בעדותה בבית המשפט חוזרת התובעת ואומרת, שהיא מכרה את הרכב ל-"שיר דן" ביום 27.5, אך כפי שעולה מאותו חוזה, הרי "שיר דן" הינו המוכר של רכב אחר ולא הקונה. (ראה דברי התובעת בעמ' 2 לפ',ש' 16)

ב)
התובעת צרפה חוזה מכר נוסף, שלפי טענתה מכרה היא את רכבה ביום 20.5.11 למרות שבחוזה זה אין כלל תאריך בו חתמו עליו הצדדים.
בחוזה זה צוין, שהתובעת מכרה את הרכב ל- "גיל אלפסי" – בניגוד לנאמר בכתב התביעה שהרכב נמכר על ידה לסוכנות טרייד אין.
מעניין לציין, שחוזה זה דומה בנוסחו לחוזה לפיו היא רכשה רכב אחר.

ד.
א)
התובעת לא הוכיחה הסיבה האמיתית למכירת הרכב ומכל מקום לא הוכח שהרכב נמכר בשל היות ראש מנוע פגום או בשל העלות לתיקון ראש מנוע, קל וחומר שהתובעת לא הוכיחה שהתיקונים שביצע הנתבע יש להם קשר ישיר עם הפגם, הנטען, במנוע.
התובעת מפנה לחוות הדעת ת/1 וכן לחוות הדעת ת/2, אך בשתי חוות הדעת אין התייחסות לצורך בתיקון ראש מנוע, אלא שבחוות הדעת (ת/1) צוין באופן כללי קיומו של בלאי במנוע ואין להוציא מכלל אפשרות שבלאי זה הוא תוצאה של היות הרכב משנת 2002 ואילו חוות הדעת
(ת/2) מתייחסת לרכב בעל מספר רישוי אחר ולא של הרכב נשוא כתב התביעה.

ב)
בגוף הסכם המכר, הצהיר הקונה, שהוא בדק את הרכב לפי הסכמתו חיצוני ופנימי ומצאו לשביעות רצונו.
בגוף החוזה, אין כל ציון בדבר מצבו של הרכב, אין ציון שהרכב נרכש עם ליקוי כלשהו במנוע ואין גם כל ציון בהסכם שהמחיר נקבע, כפי שנקבע, לאור מצבו של הרכב או מצבו של ראש המנוע.

ג)
מה שעוד נאמר בהסכם המכר הוא: "לקונה ולמוכר ידוע על פגמים וליקויים שנתגלו ברכב לפי בדיקה שנערכה ביום 20.5.11 בעיר יבנה בנוכחות הקונה והמוכר או מי מטעמו, אך אין כל אינדיקציה מה באמת הפגמים שנמצאו, שכן לא צורפו תוצאות הבדיקה הנזכרת בהסכם המכר.

ד)
רק בשולי ההסכם מופיעה הערה בכתב יד האומרת:" הרכב נקנה אם (צ"ל:"עם") מנוע לא תקין". תוספת זו אין לה כל משמעות, שכן אין לדעת מתי נכתבה, על ידי מי נכתבה ואם היא נכתבה ביום ביצוע המכר או בעת שהצדדים חתמו על חוזה המכר, או בכל מועד אחר והשאלה שעדיין נותרה פתוחה היא – מדוע לא צוינה הערה זו בגוף החוזה?

ה.
א)
אין חולק, שביום 28.4.11 הוחלף תרמוסטט בעלות 942 ₪ (כולל מע"מ) ואין נפקא מינה לעובדה ולטענה, שהתובעת ביררה במקום אחר – שם נאמר לה שעלות תרמוסטט היא 150 ₪, שכן התובעת מציינת בעצמה שסכום זה אינו כולל עבודה ואינו כולל מע"מ, כך שאין זה נכון להצביע על הפרשי עלות בין 942 ₪ ובין 150 ₪.
מכל מקום, התובעת ציינה בכתב התביעה, שהבירור לגבי עלות התרמוסטט נעשה על ידה לפני שהנתבע ביצע עבודה זו ולכן, הייתה לה לתובעת האפשרות לעשות העבודה במקום שהציע סכום זול יותר, אך בסופו של יום אומרת התובעת: "אמרתי זאת למר גלי הוא כעס מאד על כך שפקפקתי ביושרו. בצר לי שילמתי...".

ב)
עם זאת, יש להתחשב בטענת התובעת, שכעבור מספר ימים המשיך הרכב להתחמם ואז אמר לה הנתבע, שהוא יחליף התרמוסטט, בהיות הקודם לקוי.
הנתבע מאשר בעדותו, שאכן החליף התרמוסטט ואין לי ספק, שעצם התקנת מוצר כזה שתוך מספר ימים היה צריך להחליפו, מצביע על כך שהתרמוסטט הקודם לא היה תקין והצורך בהתייצבות התובעת שוב במוסך על מנת להחליפו- גרם לתובעת בזבוז זמן – שלא באשמתה. (ראה דברי הנתבע בעמ' 3 לפ',ש' 21- 22 ועמ' 4 לפ',ש' 4- 6)
התרמוסטט אמנם הוחלף, אך התובעת לא שילמה שוב עבור התרמוסטט המוחלף.
לכן, בגין בזבוז הזמן של התובעת, שנגרם כתוצאה מהתקנת תרמוסטט לא תקין – על הנתבע לפצות את התובעת.

4.
לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה ב

פסק דין
זה, אין מקום לחייב את הנתבע בסכום הפיצוי הנתבע על ידי התובעת, אך כפי שנאמר לעיל, יש מקום לחייב את הנתבע לשלם פיצוי לתובעת עבור בזבוז הזמן שנגרם לה כתוצאה מהצורך בהחלפת התרמוסטט, שמלכתחילה הותקן כאשר הוא לא היה תקין.
על כן, לאחר ששקלתי מה סכום הפיצוי בו יש לחייב את הנתבע, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסך של 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.
למעט הסך הנ"ל – אין צו להוצאות.

הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום 1.2.12 (ח' בשבט התשע"ב) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.









תק בית משפט לתביעות קטנות 20645-06/11 איריס בן ציון נ' יהודה גלי (פורסם ב-ֽ 01/02/2012)