פסקי דין על בנק הפועלים בע"מ | פסקי דין על מונעם אבו סיני

29187-12/09 תאק     07/02/2012




תאק 29187-12/09 בנק הפועלים בע"מ נ' מונעם אבו סיני








בית משפט השלום בנצרת



תא"ק 29187-12-09 בנק הפועלים בע"מ
נ' אבו סיני

תיק חיצוני
:


בפני

כב' הרשמת
רגד זועבי

התובע/המשיב
בנק הפועלים בע"מ


נגד

הנתבע/המבקש
מונעם אבו סיני




החלטה

הבקשה

עניינה של החלטה זו, בבקשת רשות להתגונן שהוגשה על ידי הנתבע כנגד תביעת הבנק/התובע שהוגשה ב"סדר דין מקוצר".

הנתבע חתם ביום 11.7.06 על כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה על סך של 32,800 ₪, אותה נטלה לובנא אבו סיני – אחותו (להלן: "החייבת העיקרית"). משחדלה האחרונה לעמוד בתשלומי ההלוואה הוגשה נגדה תביעה בלשכת ההוצאה לפועל, וביום 27.10.09 ניתנה החלטת ראש ההוצאה לפועל בדבר מיצוי הליכים כנגדה וכך נסללה הדרך להגשת התביעה דנן כנגד הערב-הנתבע.

במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן מעלה הנתבע מספר טענות, כדקלמן:

הנתבע הינו ערב מוגן בהתאם לחוק הערבות, התשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק הערבות").


במעמד החתימה על כתב הערבות, לא הוסבר לנתבע כי מדובר בהלוואה שנועדה להסדרת חוב ופריסתו מחדש. פקידת הבנק לא הסבירה לנתבע מאומה והסתפקה בהנחייתו אודות המקומות שלידם הוא נדרש לחתום. משהופרה חובת הגילוי המוטלת על הבנק, הנתבע פטור מערבותו.

הנתבע מעולם לא קיבל התראה ו/או דרישה לתשלום ו/או הודעה על פיגור בתשלום. משכך, לא ניתנה לנתבע כל הזדמנות לסלק את יתרת הפיגורים או להמשיך לשלם את התשלומים במקום החייבת העיקרית.


דיון והכרעה

הלכה ידועה היא כי, בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן, בית המשפט אינו שוקל את מהימנותו של המבקש ואין המבקש צריך לשכנע בנכונות טענותיו שפורטו בתצהיר. די בכך, שהראה בתצהירו הגנה אפשרית מפני התביעה ולו בדוחק.

תפקידו של ביהמ"ש, בשלב זה, לברר אם בטענת הנתבע, בהנחה שתוכח מהבחינה העובדתית, יש משום עילת הגנה, אך משטענתו עברה מבחן זה אין לבית המשפט לא סמכות ולא שיקול דעת למנוע ממנו להתגונן בעילה זו.
בית המשפט רשאי לדחות את הבקשה רק כאשר הוא משתכנע שאין לנתבע טענת הגנה כלשהי; ושלא נתעוררה כל נקודה הגיונית שאפשר לטעון לטובתו (ראה לעניין זה ע"א 534/61 חפציבה נ' בן ארי, פ"ד ט"ז,
694, 699).

ואולם, על אף קיומם של כללים קפדניים אלו לזכותו של נתבע, עדיין אין לנו לעשות הליך זה סרק, בדרך לבירורה של כל תובענה באופן המוציא שכר בהפסד (ראה ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק המזרחי בע"מ, פ"ד מה
(1) 69, 70).

בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי
אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענת סתמיות וכלליות בתצהירו, אלא חייב הוא להיכבד ולהיכנס לפרטי העובדות שלענין ושעליהן הוא מבסס את טענת הגנתו
(

ע"א 6514/96
חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון
, פ"ד נ"ב
(1) 390, 400 וכן ראה
ע"א 9654/02
חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ
, פ"ד נט
(3), 41).

על רקע ההלכות הנ"ל, תיבחנה טענותיו של הנתבע, כפי שבאו לידי ביטוי בתצהיר התומך בבקשה למתן רשות להתגונן.

לעניין הטענה של היות הנתבע ערב מוגן, אין חולק בין הצדדים בעניין זה. יחד עם זאת, משניתנה החלטת ראש ההוצאה לפועל בעניין מיצוי ההליכים כנגד החייבת העיקרית, הרי שנסללה הדרך להגשת התביעה כנגד הנתבע והטענה בדבר היותו "ערב מוגן" לא תעמוד לו כטענת הגנה כנגד התביעה דנן.

אף הטענה לפיה לא הוסבר לנתבע כי מדובר בהלוואה שנועדה להסדרת חוב ופריסתו מחדש אינה יכולה לשמש לו הגנה טובה בפני
התביעה.

הלכה ידועה היא כי אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו לא ישמע בטענה כי לא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב וחזקה עליו שחתם לאות הסכמתו יהיה תוכן המסמך אשא יהא (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד י"ט, 113)

טענת אפסות מסוג "לא נעשה דבר" התקבלה בפסיקה במקרים קיצוניים וחריגים, למשל מקרה בו החותם על חוזה היה עולה חדש מצרפת, בגיל שיבה, אשר לא ידע עברית כלל, וחתם על מסמכים בבנק (עניין ע"א 1034/91 בנק טפחות נ' ליפרט פ"ד מז(
3) 309).

למותר לציין, כי נטל ההוכחה של טענת אפסות אף הוא כבד מנטל הוכחה הנדרש להוכחת טענות אחרות במשפט האזרחי.

בענייננו, הנתבע חתם על כתב ההתחייבות מתוך ידיעה כי מדובר בערבות לנטילת הלוואה, הנתבע אינו טוען כי חשב שהוא חותם על מסמך שמהותו שונה, אלא ידע היטב כי מדובר בערבות להלוואה. העובדה כי מדובר בפריסה מחדש של חוב קיים אף היא מופיעה באותיות "קידוש לבנה" בסעיף המטרה של ההלוואה. משלא טרח הנתבע לקרוא את הסעיף ואף לא לשאול כל שאלה הרי שהוא פעל בחוסר זהירות ומשכך יש לחייבו בתוצאות חתימתו.

הכלל הוא שהטענה האמורה אינה עומדת למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאותיה של החתימה. רק מקום בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית המשפט נכון להסיק כי החתימה - והמסמך עליו היא מובאת - הם בטלים. הטענה כוללת שני יסודות עיקריים: הטענה לא תעמוד למי שאינו טורח לקרוא ולהבין את תכנו של המסמך שעליו הוא חותם; הטענה לא תעמוד למי שמודע לטיבו של המסמך שעליו הוא חותם" (ע"א 779/87 בליט נ' לאומי, פ"ד מד(3), 304, עמ' 310-311).

מחקירתו הנגדית של הנתבע ניכר היה כי העובדה שהחייבת העיקרית הינה אחותו היא שעמדה ביסוד עצימת עיניו ביחס לפרטי ההלוואה. כשנשאל הנתבע מדוע לא שאל באיזה סוג הלוואה מדובר ואף לא בירר פרטים אודותיה, הוא השיב: "לא שאלתי, זה לא בן אדם זר, זו אחותי". (פרוטוקול הדיון, עמ' 2, שורה 12).


נוכח כל האמור לעיל, ברי כי אין עסקינן בטענת הגנה טובה כנגד התביעה.

הטענה האחרונה שבפי הנתבע הינה להפרת חובת ההודעה בהתאם לסעיף 26 לחוק הערבות.
טענה זו לא נסתרה על ידי הבנק. סעיף 26 (א) קובע כי יש להודיע לערב על אי קיום החייב את חובו, תוך 90 יום. סעיף קטן (ב) קובע את חובת הבנק לפרט בגוף ההודעה את תוכן הוראות החוק הרלבנטיות.


הבנק לא הציג כל ראייה להפרכת הטענה. מעבר לשני מכתבים שנשלחו לנתבע, הבנק לא הציג כל ראיה להוכחת משלוח הודעה לערב בהתאם להוראות סעיפים 26(א) ו- (ב) לחוק הערבות. ככל שהבנק היה שולח מכתב כאמור, ניתן היה לצפות שמכתב זה יוצג במהלך החקירה הנגדית של הנתבע, כפי שנעשה ביחס לשני המכתבים האמורים. משלא הוצג מכתב כאמור, הרי שטענת הנתבע לאי קיום חובת ההודעה מטעם הבנק, לא נסתרה.

בהתאם להוראות החוק, הסנקציה בגין אי משלוח הודעות בהתאם לסעיפים 26(א) ו- (ד), הינה פטור מהנזק שיגרם בשל אי משלוח ההודעה (במקרה של הפרת סעיף 26(א)) ופטור מחובת פרעון מוקדם (במקרה של הפרת סעיף 26(ד)(1)).

דא עקא, במקרה דנן, הנתבע נמנע מלפרט בבקשתו את הסכומים שהצטברו לחוב עקב מחדלו של הבנק מלהמציא לו הודעות מתאימות לעניין פיגורי החייבת העיקרית. לא זו אף זו, העובדה כי עד כה טרם מצא הנתבע לנכון לשלם את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת אף היא מעלה ספקות בקשר לרצינות כוונתו של הנתבע לשלם את החוב.

בנסיבות אלה, ספק אם יעלה בידי הנתבע להדוף את התביעה אף מכח טענה זו.

סוף דבר

הנה כי כן, מכל האמור לעיל עולה כי טענותיו של הנתבע בבקשת רשות להתגונן הינן חלשות ומפוקפקות, ספק אם יעלה בידי הנתבע, בסופו של יום, להדוף את תביעת הבנק. ברם, נוכח המבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין מתן רשות להתגונן, ולאחר ששקלתי את האיזון הראוי בין זכויות הצדדים, הנתבע מחד והבנק מאידך, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל בכפוף לתנאים.

הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכות הנתונה לו, בהתאם לתקנה 210 לתקנות, ויתנה את קבלת הבקשה למתן רשות להתגונן בתנאים, בין היתר, כאשר התצהיר "כמעט" ולא מגלה הגנה וההגנה נראית על פניה קלושה ביותר או כאשר לוקה היא בחוסר בהירות ופירוט.

בע"א 373/69 חונן נ' חגור, פ"ד כג (2) 347, 349 נפסק כי ההפקדה או הערבות יוטלו "בנסיבות מיוחדות, כשאמנם "כמעט" אין לנתבע הגנה, בית המשפט עושה חסד עם נתבע כאשר הוא נותן לו רשות להתגונן, אפילו היא מותנית בתנאי הפקדה"

נוכח כל האמור, אני קובעת כי הבקשה למתן רשות להתגונן תתקבל בכפוף להפקדת סך של 10,000 ₪ בקופת בית המשפט, וזאת בתוך 30 ימים ממועד קבלת העתק החלטה זו.

הוצאות בקשה זו תישקלנה בהתאם לתוצאות בתיק העיקרי.

למעקב ועיון בהתאם.


ניתנה היום, י"ד שבט תשע"ב, 07 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.








תאק בית משפט שלום 29187-12/09 בנק הפועלים בע"מ נ' מונעם אבו סיני (פורסם ב-ֽ 07/02/2012)