פסקי דין על התביעה הצבאית | פסקי דין על לואי פהמי ע"א מג'יד נאצר אדין

283/10 עמ     02/01/2011




עמ 283/10 התביעה הצבאית נ' לואי פהמי ע"א מג'יד נאצר אדין









בפני
כב' השופט:
law data
law data
1
0
2011-01-02t13:03:00z
2012-02-15t09:23:00z
2012-02-15t09:23:00z
2
975
4879
idf
40
11
5843
11.8122


6 נק'
2

false
false
false







microsoftinternetexplorer4


/* style definitions */
table.msonormaltable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}




                                               
בית
המשפט הצבאי לערעורים                              
ע"מ
283/10


בפני
הנשיא: אל"ם אהרון משניות

העוררת: התביעה הצבאית
 

(באמצעות ב"כ קמ"ש ערן לוי)               

נגד

המשיב: לואי פהמי ע"א מג'יד נאצר אדין,
ת"ז 043135623
 

(באמצעות ב"כ עו"ד עאמר יאסין)


ערר על החלטת ביהמ"ש הצבאי
יהודה (בפני
כב' השופט רס"ן יהודה ליבליין)
בתיק מיום 27.12.10
(הערר התקבל)

תאריך הישיבה: 29 בדצמבר 2010, כ"ב בטבת
התשע"א.

החלטה

א.
כללי
המשיב נעצר ביום 23/12/10 בחשד למעורבות
בעבירות חמורות נגד ביטחון המדינה, וביום 27/12/10 בקשה המשטרה מבימ"ש קמא
להאריך את מעצרו ב-18 יום נוספים. הסנגור התנגד לבקשה, וטען כי המשיב הוא תושב
ישראל ומגורר במזרח ירושלים, ולכן יש לדון בעניינו בבית המשפט המוסמך בירושלים, על
פי דיני המעצר החלים בישראל. לעומת זאת, נציג המשטרה טען כי מדובר בחשד לעבירות
שבוצעו באזור, ולכן הפורום הראוי לדון במעצר הוא בית המשפט הצבאי שאליו הוגשה
הבקשה. השופט הנכבד קמא הביע ספק אם מתקיים בעניינו של המשיב המבחן של מרב הזיקות,
והחליט להאריך את המעצר ב-48 שעות בלבד, "על מנת שהממונים על החקירה יבחנו את
השאלה האם יש מקום להמשיך ולעצור את החשוד על פי דיני האזור או שמא יש לשקול את
המשך מעצרו על פי סדר הדין הפלילי החל בישראל" כלשון בית המשפט בהחלטתו.

ב.
טענות הצדדים
התביעה עוררת כנגד החלטה. לטענת התובע, המעשים
המיוחסים לעורר בוצעו באזור, ולפי המבחן של מרב הזיקות, ראוי שעניינו יידון על פי
דיני האזור. התובע מוסיף וטוען כי בכל מקרה מדובר בהחלטה של התביעה הצבאית,
שהתקבלה כדין לאחר התייעצות עם פרקליטות מחוז ירושלים, וכי אם ההגנה מלינה על
ההחלטה, פתוחה בפני
ה הדרך לעתור לבג"ץ נגד התביעה הצבאית, ואין סמכות לבית
המשפט הצבאי להעביר החלטה מעין זו תחת שבט ביקורתו. לכן, טוען התובע, טעה
בימ"ש קמא כשלא דן בבקשת המשטרה לגופה.

לעומת זאת, הסנגור שב וטוען כי לא הייתה סמכות
לבימ"ש קמא לדון בעניינו של המשיב שהינו תושב ישראל, ולכן מעצרו אינו חוקי.
הסנגור טען עוד בתחילת הדיון, כי הדיון בבימ"ש זה התקיים לאחר שחלפו 48 שעות
מאז ניתנה ההחלטה בבימ"ש קמא, ולאחר שפקעה תקופת המעצר שקצב בימ"ש קמא,
וגם מטעם זה שהה המשיב במעצר בלתי חוקי, ואין מקום להאריך את מעצרו. לעניין זה,
אציין כי ככלל, כאשר בית המשפט מונה את תקופת המעצר בשעות, ראוי כי יציין במפורש
עד השעה המדויקת שבה מסתיימת פקודת המעצר, או לפחות את השעה שבה ניתנה החלטתו.

בהחלטת בימ"ש קמא לא נרשמה השעה שבה
ניתנה, ולכן לא ניתן לדעת מתי בדיוק הסתיים המעצר שנקבע בהחלטת בימ"ש קמא,
ואם אכן היה הדבר לפני השעה 13:30 שבה החל הדיון בפני
. בכל מקרה, לערכאת הערעור
נתונה סמכות מעצר עצמאית, ולכן גם אם נכונה טענת הסנגור בעניין זה, אין בה כדי
למנוע מבית משפט זה לדון בעניין המשך מעצרו של המשיב. אציין עוד כי לאחר ששמעתי את
טיעוני הצדדים, החלטתי להאריך את מעצרו של המשיב עד למתן החלטה בערר.

ג.
התשתית הנורמטיבית
היקף הסמכות של בתי המשפט הצבאיים באזור מוסדר
בסעיף 10 לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון)(מס' 1651),
התש"ע - 2009, אשר זה לשונו בחלקו הנוגע לענייננו:





 




(א). בית משפט צבאי מוסמך לדון בכל עבירה שהוגדרה
בתחיקת ביטחון ובדין.
...


(ה). בית משפט צבאי מוסמך לדון כאמור בסעיף קטן (א)
גם את מי שעשה מחוץ לאזור מעשה שהיה מהווה עבירה אילו נעשה באזור והמעשה פגע או
היה מיועד לפגוע בביטחון האזור או בסדר הציבורי.
מדובר אפוא בסמכות רחבה שמתייחסת 
לכל מעשה עבירה שנעשה באזור, וגם למעשה שלא
נעשה באזור אך מוגדר כעבירה לפי דיני האזור ונועד לפגוע בביטחון האזור, ולכן קיימת
סמכות לבימ"ש צבאי לדון בעניינו של כל עבריין שעבר עבירות כאמור, תהא כתובתו,
אזרחותו או דתו אשר תהא. אולם ביחס לאזרחים ישראלים ולתושבים הרשומים במרשם
האוכלוסין בישראל, קיימת סמכות מקבילה גם לבתי המשפט בישראל, בתקנות שעת חירום
(יהודה והשומרון - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית) (ס"ח התשכ"ז, עמ' 36;
ס"ח התש"ן, עמ' 32), אשר תוקפן הוארך לאחרונה בחוק לתיקון ולהארכת תוקפן
של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשס"ז -
2007.
כאשר קיימת סמכות מקבילה, ההחלטה על מקום ההעמדה לדין נתונה
לרשויות התביעה, ובית המשפט העליון הביע כבר את עמדתו כי ככלל, אין מקום להתערבותו
בעניין זה, כפי שנאמר בבג"ץ 8609/05: "... ההחלטה באיזה בית משפט
להעמיד לדין נאשמים, מקום שבו קיימת סמכות מקבילה כאמור, נתונה לשיקול דעתן
המקצועי של רשויות התביעה ובכללן רשויות התביעה הצבאית. בית משפט זה אינו נוטה
להתערב בשיקול דעתה המקצועי של התביעה הצבאית להוציא בנסיבות קיצוניות..." (בג"צ
8609/05 
איאד ווליד אחמד מהלווס נ'
התביעה הצבאית ביהודה ואח', תק-על 2005(3), 4270 ,עמ' 4271). כך פסק גם בית
משפט זה בעניין חמארשה, כאשר אמר כי "... בשורה של החלטות נקבע כי
אין לבתי המשפט סמכות להתערב בשיקול דעתה של התביעה הצבאית בכגון דא..." (ע"מ
איו"ש 88/00 וראו במראי המקום שם; ראו גם ע"מ 4538/08 בעניין ענבאוי).
ד.
מן הכלל אל הפרט

על רקע
האמור לעיל, נבחן את הנסיבות שלפנינו. חקירתו של המשיב נמצאת בראשיתה, וכדרכם של
חקירות מסוג זה, עיקרו של חומר החקירה חסוי בשלב זה מעיני הסנגור, אולם הוא פורט
בפני
בימ"ש קמא וגם בפני
בית משפט זה, בין היתר במזכר חסוי עדכני ליום הדיון.
מחומר הראיות עולה כי המשיב היה מעורב לכאורה בעבירות שבוצעו בחלקן באזור, ונועדו
לפגוע פגיעה ממשית בביטחון האזור. די בכך כדי להקנות סמכות לבית המשפט הצבאי, גם
אם המשיב הוא תושב ישראל, ובלי כל קשר לשאלה היכן התבצע מעצרו של המשיב.
מדובר אפוא
באחד מאותם מקרים שבהם יש סמכות מקבילה גם לבית משפט צבאי באזור, בשל אופי העבירות
המיוחסות לכאורה למשיב, אשר בוצעו בעיקרן באזור, ונועדו לפגוע בביטחון האזור, וגם
לבית משפט בישראל, מכוח היותו של המשיב רשום במרשם האוכלוסין בישראל. לדבר ה.
ההחלטה לפנות לבית המשפט הצבאי התקבלה ע"י הפרקליט, בעצה אחת עם פרקליט מחוז
ירושלים. בכך פעל הפרקליט במסגרת סמכותו, ואין כל מקום להתערבותו של בימ"ש זה
בהחלטה זו שהתקבלה כדין.
לעצם
העניין, המשיב חשוד כאמור בביצוע עבירות חמורות נגד ביטחון האזור, ושוכנעתי כי יש
בחומר הראיות כדי לקשור את המשיב לחשדות המיוחסים לו. מדובר בחקירה מורכבת ורגישה
שמעורבים בה גורמים נוספים, וקיים אינטרס ציבורי מובהק לאפשר לגורמי החקירה למצות
את החקירה עד תום. החקירה נמצאת בשלביה הראשוניים, ושוכנעתי כי צרכי חקירה שפורטו
בפני
מחייבים בשלב זה את המשך המעצר.
נוכח האמור,
היה מקום להאריך את מעצרו של המשיב לתקופה ארוכה יותר מכפי שפסק השופט הנכבד קמא,
ולכן החלטתי לקבל את הערר. בנסיבות העניין, ובכדי לאפשר פיקוח שיפוטי ראוי על
החקירה, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב עד ליום 10/01/11.
ניתנה היום, 2 בינואר 2011, כ"ו בטבת
התשע"א,
בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר
העתק החלטה זו לידי הצדדים.

_________________
הנשיא






עמ בית המשפט הצבאי 283/10 התביעה הצבאית נ' לואי פהמי ע"א מג'יד נאצר אדין (פורסם ב-ֽ 02/01/2011)