פסקי דין על ברעם שרון | פסקי דין על ברעם ורד | פסקי דין על שקרוב אילן | פסקי דין על שקרוב ג'ולי | פסקי דין על שטיין שאול | פסקי דין על שטיין נחמה | פסקי דין על שפירא רמי | פסקי דין על אדלר רלי | פסקי דין על הולצמן חב' לבניין ד.ר. 1988 |

113517/00 א     07/07/2004




א 113517/00 ברעם שרון, ברעם ורד נ' שקרוב אילן, שקרוב ג'ולי, שטיין שאול, שטיין נחמה,שפירא רמי, אדלר רלי, הולצמן חב' לבניין ד.ר. 1988




1
בתי המשפט
א 113517/00
בית משפט השלום תל אביב-יפו
07/07/2004

כב' השופטת אחימן יעל

בפני
:
התובעים
1 . ברעם שרון

2 . ברעם ורד

בעניין:

עו"ד קליר זוהר

ע"י ב"כ
נ ג ד

הנתבעים
1 . שקרוב אילן

2 . שקרוב ג'ולי

ע"י ב"כ עו"ד חוטבא

3 . שטיין שאול

4 . שטיין נחמה

ע"י ב"כ עו"ד אורן

5 . שפירא רמי

ע"י ב"כ עו"ד טירן
6 . אדלר רלי

ע"י ב"כ עו"ד ראש
7 . הולצמן חב' לבניין ד.ר. 1988

ע"י ב"כ עו"ד קוזוקין
פסק-דין

התובעים, בני זוג, הבעלים של דירה בת 3 חדרים (להלן: "הדירה") בבניין מגורים משותף (להלן: "הבניין") בקומה ב' בכניסה א' ברחוב בארט 7 בת"א , הנתבעים 1-4 דיירים באותו בניין בקומה מעל ובקומה מתחת.

בין השנים 1997-1998 או בסמוך נערכו בבניין עבודות בנייה במטרה להרחיב את שטח הדירות בבניין בתוספת של כ- 35 מ"ר (להלן: "העבודות").

התובעים, שלא היה להם באותה עת עניין בהגדלת שטח הדירה, הסכימו לביצוע עבודות הבנייה , אלא שלטענתם נעשו העבודות באופן לא תקין וכתוצאה מכך , נוצרו הפרשי גובה בתוך הדירה וליקויים נוספים שהוצגו בראיות מטעמם.

התובעים מייחסים את האחריות לכשלים אלה לנתבעים 1-4 שהם, כאמור, הדיירים הנוספים בבניין, לנתבע מס' 5 שהיה המהנדס המתכנן של העבודות (להלן: "המהנדס") , לנתבעת מס' 6 שהייתה האדריכלית של העבודות (להלן: "האדריכלית"), וכן לנתבע מס' 7 שהיה המבצע של העבודות (להלן: "הקבלן").

ראיות התובעים הוצגו באמצעות עדותם של שני התובעים ושתי חוות דעת האחת נעשתה ע"י מהנדס ראובן כץ (להלן: "כץ"), והשנייה על-ידי השמאי עופר ניר (להלן: "ניר").

ראיות הנתבעים 1-2 הוצגו באמצעות עדותו של הנתבע מס' 1 .

ראיות הנתבעים 3 ו- 4 הוצגו באמצעות עדותו של הנתבעת מס'
4.
ראיות הנתבע 5 הוצגו באמצעות הנתבע עצמו וחוות דעת מומחה של מהנדס בשם אילן גורן (להלן: "גורן").

ראיות הנתבעת 6 הוצגו באמצעות עדותה.

ראיות הנתבעת 7 הוצגו באמצעות מנהלה אברהם הולצמן (להלן: "הולצמן").

בית המשפט מינה מומחה מטעמו בשם מהנדס יוסף גולדקלנג (להלן: "המומחה") מרמת-גן וחוות דעתו שהוגשה מהווה אף היא חלק מחומר הראיות המונח בפני
.

הצדדים שבפני
נחלקים איפוא לכל אורך החזית , הן לשאלת האחריות ואופן חלוקתה ביניהם והן לשאלת היקף הנזק.

נכון איפוא לחלק את הדיון בתביעה לחלקים נפרדים , לפי העניינים השונים, וכך אעשה.
הטענות המרכזיות העומדות ביסוד התביעה ומוצגות בראיות התובעים הינן כמפורט:

א. קיומה של תרמית מצד הנתבעים 1-4 אשר באמצעותה הצליחו אלה להקים מסביב דירת התובעים, ללא ידיעתם, מעטפת בנויה בגבולות שטח ההרחבה במקום עמודים בלבד, בנייה המהווה פגיעה קשה באיכות חייהם של התובעים . תרמית זו מיוחסת גם לנתבעת מס' 6.

ב. הפרת התחייבותם של הנתבעים 4-1 לסיים את העבודות בתוך חודשיים ימים והתמשכותם בפועל על פני כשנה , הפרה אשר הביאה על התובעים הפסד של דמי שכירות לתקופה של כשנה.

ג. ביצוע לקוי של העבודות בשל התרשלותם של נתבעים 5,6,7 שהיו אנשי המקצוע, לה אחראים גם הנתבעים 1-4 באחריות שילוחית, אשר גרם להפרשי גובה בין הדירה לבין שטח ההרחבה והקטנת גובה הדירה. עוד מתבטאים הליקויים בהתקנת צנרת ביוב גלויה. חלק זה של ההפרה גרם לתובעים נזקים כפי שאלה מתוארים בחוות דעתם של כץ וניר. נזקים אלה כוללים עלות תיקון הפגמים הניתנים לתיקון, והערכת ירידת הערך בעקבות אלו מן הנזקים אשר אינם ניתנים לתיקון.
פרק ראשון ובו תידון הטענה בדבר קיומה של תרמית מצד נתבעים 1-4 ו-6 -

התובעים טוענים למעשה תרמית מצידם של הנתבעים 1-4 , ו-6 אשר באמצעותו הוטעו התובעים לחשוב כי הקמתה של "מעטפת" אינה נכללת בעבודות.
בעניין זה, אין התובעים מכחישים, כי הבקשה להיתר אשר נושאת את חתימתם והוגשה לעירייה, כוללת, הקמתה של מעטפת בנויה בגבולות ההרחבה, הן בחלק של התשריט המצורף והן בחלק המילולי. התובעים טוענים כי בשלב שבו נדרשו לחתום על הבקשה להיתר "הוסתר" התשריט המצורף לבקשה "מאחורי הבקשה", ואילו החלק המילולי הכולל את רישום המילה "מעטפת" היה ריק והוסף בתרמית בשלב מאוחר יותר ללא ידיעת התובעים.
התובעים אף טוענים כי בתקופה זו, שבה נערכה הבקשה להיתר, נמצאו אלה בנסיבות אישיות מיוחדות של מחלה ולידה ולכן לא גילו את דבר ההטעיה ואת קיומה של התוכנית שצורפה לבקשה מ"אחור".

בידיהם של התובעים , אין עותק של הבקשה המקורית להיתר הבניה אשר היה בו כדי לתמוך את גירסתם ובהעדר כל תמיכה לגירסה מסוג זה, המוכחשת מכל וכל על ידי הנתבעים, לא מצאתי כי יש בסיס להעדפת עמדת התובעים כבסיס לקביעת מימצא עובדתי בדבר קיומה של תרמית.

עצם הודאתם של התובעים לקיומה של התוכנית הכוללת את תשריט המעטפת ככזו שנמצאה "מאחורי" הבקשה ומשום מה לא ראו אותה, יש בה כדי להפריך את גירסת התרמית.

חלק התביעה העוסק בקיומה של תרמית מצד הנתבעים 4-1 ו-6 דינו לדחייה .

פרק שני - ובו תידון הטענה בדבר הפרת התחייבות הנתבעים 1-4 לתקופת העבודות -

אשר לחלק התביעה המייחס לנתבעים 4-1 הפרה של התחייבותם למשך תקופת הבניה ככזו אשר אינה עולה על חודשיים ימים - חלק זה של התביעה מבוסס על עדותם של התובעים לדברים שנאמרו להם על ידי נתבע מספר 3 בלבד, ומכאן, כי על פני הדברים אין כל בסיס ראייתי לחיובם של יתר הנתבעים בהצהרות שנמסרו כביכול מצד נתבע 3 בלבד.
דברים אלה מוכחשים על ידי הנתבע 3 באמצעות עדותה של הנתבעת 4 שהיא אשתו וגם בלעדיה, אין באמירה סתמית מסוג זה המיוחסת לנתבע 3 כדי להוות בסיס לחיובו באחריות להתמשכות העבודות מעבר לחודשיים ימים.

יסוד ההטעיה מחייב, כידוע, את הוכחתם של מספר יסודות בנוסף לאלה של מתן הצהרת הכזב כביכול, היינו, אלה המתייחסים לאמון שנתנו התובעים באמירה זו ולהיותו של אמון זה, הבסיס להסכמתם לביצוע העבודות. בתוך זה, היה על התובעים להוכיח, כבסיס למתן האמון בהצהרת הכזב, בהנחה שהיתה זו הצהרת כזב, כי אכן על פי היקף וטיב העבודות לביצוע נראתה מסגרת הזמן של חודשיים ימים כמסגרת זמן סבירה וכי, אלמלא זאת לא היו אלה מסכימים לביצוע העבודות. דומה כי שיקוליהם של התובעים היו מורכבים במקצת מכפי אלה המצומצמים לתקופת העבודות, ומכל מקום אין בחומר הראיות שהוצג מצידם בעניין זה, כדי להניח את הדעת .

למעלה מן הצורך יצויין, כי גם לו הייתי קובעת כי הוכחו יסודות התרמית כלפי הנתבע 3 או מי מהנתבעים האחרים לא היה בכך כדי לסייע לתובעים שכן אלה נכשלו כישלון חרוץ בהוכחת נזקי הפסד השכירות, שעה שהוברר בעדותם כי בתקופה זו שבה "הפסידו" כביכול דמי שכירות, עשו הן התובע 1 והן התובעת 2 שימוש בדירה בתקופות שונות למטרות לימודים או עבודה .
חלק התביעה העוסק בקיומה של הפרת התחייבות מצד הנתבעים בנושא תקופת משך ביצוע העבודות ודמי השכירות הנדרשים בעקבות זאת דינו לדחייה.

פרק שלישי ובו תידון טענת התובעים להתרשלות נתבעים 5,6,7 -

אשר לחלק התביעה העוסק בהתרשלותם של הנתבעים 5,6,7 בביצוע העבודות נוכח הפרשי הגובה שנוצרו בין הדירה לבין שטח ההרחבה והקטנת גובה הדירה שנוצרה בשל כך בחלק ההרחבה - בעניין זה, נסמכים התובעים על חוות דעתו של כץ כבסיס לקביעה בדבר קיומו של הפרש הגובה ועלות תיקון הליקוי ועל חוות דעתו של ניר לעניין היקף ירידת הערך של הדירה בשל הקטנת הגובה .
ואכן, כץ בחוות דעתו מציין כי מפלס ריצפת הבטון שנוצקה בשטח ההרחבה גבוה ב- 2 ס"מ ממיפלס הריצוף בדירה, וכך הוא אומר בעמ' 3 לחוות דעתו:

"מפלס ריצפת הבטון שנוצקה גבוה ב- 2 ס"מ ממפלס הריצוף בדירה, מקטין את גובה החלל הפנימי (לאחר הריצוף)- ל- 2.34 מטר בלבד- מתאים למחסן ולא לדירה (ראה תקנות התכנון והבנייה)."
המומחה תומך במימצאים אלה וקובע כי גובה פני הבטון בחלק ההרחבה גבוה בכ-1 ס"מ - 2 ס"מ מפני הריצוף במיבנה הקיים (עמ' 7 לחוות הדעת פרק ג').
כץ סבור כי, ליקוי זה בגובה יציקת הריצפה יוביל להקטנת גובה הדירה ל-2.35 מטר בלבד וזאת בניגוד לתקנות התיכנון והבנייה. המומחה, מסכים לפגיעה בגובה הדירה כתוצאה מהליקוי בגובה יציקת הריצפה בתוספת ההרחבה , הגם שהוא סבור כי הפגיעה בגובה הדירה קטנה מכפי שטוען לה כץ, וכך הוא אומר בחוות דעתו בפרק ג':

"בתוספת הבנייה בחלק דרומי זה, נמדד גובה פנימי ברוטו 247 ס"מ, מדוד מפני הבטון ברצפה ועד לפני תחתית תקרת הבטון...".
"...אין ספק, כי חיפוי רצפת התוספת בדירת התובעים באריחים או בשטיח בהתייחס למצב הגבהים הנוכחי שם, מהווה בעיה ביחס להמשכיות מפלס פני הריצוף בדירה המקורית ובתוספת..."
מימצאים אלה אינם מוכחשים בראיות הנתבעים 1, 2, 3, 4, 5. הנתבעים 6 ו-7 הם אלה הבודדים החולקים על נתונים אלה ואולם, אין בחומר הראיות שלהם דבר שיחליש את משקל הראיות התובעים בעניין זה .
טענותיה של נתבעת 6 המכחישות כליל קיומה של אי התאמה מבחינת הגבהים של הריצוף בשטח ההרחבה אל "מול" הדירה הן טענות בעלמא העומדות בסתירה לחוות דעתם של שני אנשי מקצוע , אחד מהם מומחה נייטראלי שמונה מטעם בית המשפט ואינן מגובות בכל תמיכה ראייתית מניחה את הדעת.
נהפוך הוא. חומר הראיות של הנתבעת 6 עצמה, ובמיוחד נספחים נ/6 א' , נ /6 ב' שהם הצילומים המקוריים של המיבנה סותרים את גירסתה שעה שהפרש הגובה הניצפה בין הדירה לתוספת, מימצא התומך במסקנות המומחים המבוססות על התפיסה המקצועית בדבר הצורך בקיומו של הפרש גובה לצורך הנחת ריצוף כמעט ולא קיים. העדרו של הפרש גובה מתאים הוא היוצר את בעיית ההנמכה של התוספת לדירה לאחר הנחת הריצוף.
זאת ועוד. נספח נ/12/6 המתיימר להוות חוות דעת נגדית בעניין של מומחה מטעמה של נתבעת 6 נעדר כל משקל ראייתי לאחר שזה לא זומן לעדות מטעמה.

ראיות אלה, הינן בסיס לקביעת מימצא עובדתי ולפיו נוצקה ריצפת התוספת להרחבה בדירה באופן לקוי וכתוצאה מכך נגרמים הפרשי גובה בין שני חלקי הדירה והקטנת גובה בחלק תוספת ההרחבה לדירה.
לסיכום חלק זה של ההכרעה, ייאמר, כי המאזן הראייתי להוכחת קיומו של ליקוי בנייה בגובה יציקת הריצוף בשטח ההרחבה של הדירה והקטנת גובה תוספת ההרחבה לדירה בעקבות זאת, נוטה במפורש לטובת התובעים.

פרק רביעי ובו תידון טענת התובעים להיקף הליקוי ועלות תיקונו -

היקף ההפחתה בגובה הדירה, כאמור, שנוי אף הוא במחלוקת.

לפי חומר הראיות של התובעים, המבוסס כאמור על חוות דעתם של כץ וניר, מתקבלת בסופו של עניין דירה ובה שטחים הבנויים במפלסים שונים כאשר הפרש הגבהים הצפוי בין המפלסים לאחר הנחת הריצוף יהיה כ- 13 ס"מ כך שבדירה תיווצרנה מדרגות. לפי חומר הראיות הנ"ל יש לראות את כל שטח הדירה כיחידה אחת פגועה כתוצאה מהפרשי הגבהים. ליקוי זה, לפי חוות דעתם של כץ וניר אינו ניתן לתיקון בדרך כלשהיא ויש לאמוד את ניזקם של התובעים אך ורק בהיבט של ירידת ערך דירתם. ירידת הערך לפי חוות דעתו של ניר היא בשיעור של
15.8%.
חומר הראיות שהוצג מטעם הנתבעים, אינו כולל התייחסות ישירה, סותרת, לדרך זו של הערכת הנתונים בחומר הראיות של התובעים. המומחה לעומת זאת, אומד את הפרשי הגובה שנוצרו בהיקף מצומצם משמעותית מזה שנקבע ע"י כץ , כאמור לעיל ומציע בחוות דעתו פיתרון לליקוי שנוצר בדרך שתיצור גובה אחיד בכל שטח הדירה כולל התוספת. הפיתרון שמציע המומחה יבוצע באמצעות החלפה של חלק מהריצוף וחיפויו של החלק האחר בשטיח או בקרמיקה בהדבקה מתפלסת ללא מילוי .
עלות של פיתרון מסוג זה לפי חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש הינה 18,000 ₪ כולל ההטמנה של הצינורות הגלויים ולאחר השקעה זו, יהא הגובה הפנימי בדירה בגבולות 2.40 מ' כאשר הפחתה זו בגובה יש לשום בשיטות של הערכת ירידת ערך.
היקף ירידת הערך במקרה כזה, לפי חוות דעתו של המומחה הינו בשיעור של 3.09%.

מבין שתי הגישות המקצועיות הללו, נראית בעיני גישתו של המומחה מקצועית יותר ומציאותית יותר לאחר שלא נסתרה בכל דרך שהיא והיא נייטראלית ואמינה. לעניין משקלה של חוות דעת מקצועית ונייטראלית שניתנה על ידי מומחה מטעמו של ביהמ"ש שלא נסתרה ראה ע"א 293/88 ניימן להשכרה נ' רבי ואח'.

על בסיס חוות דעתו זו של המומחה עליה אני סומכת - אני קובעת כי הליקוי שנגרם בבניית התוספת לדירה ניתן לתיקון בעלות של 18,000 ₪ לפי חוות דעתו של המומחה, ועל כך יש להוסיף פיצוי בגין ירידת ערך הדירה בשיעור של 3.09%.

אשר לשווי הדירה על בסיסו לחשב את ירידת ערכה -

לפי חוות דעתו של ניר , שווי הדירה בשוק החופשי כבנויה בגובה פנימי אחיד ותיקני הינו 360,000$ . מומחה ביהמ"ש סומך את ידיו על הערכה זו.

הנתבעים כולם חולקים על גובה הערכת שווי הדירה וטוענים כי הוא מופרז בשיעור של כ- 100%.

הגם שהיו בליבי ספיקות באשר לסבירותה של הערכה זו בדבר שווי הדירה בהתחשב באילוצים התיכנוניים הנובעים מהתוספת המאוחרת לבנייה, וממידותיה הנמוכות של הדירה מלכתחילה, עדיין מדובר בשני אנשי מקצוע הרואים את הדברים עין בעין - ועל בסיס חוות דעתם מותר כי אצא מהנחה ולפיה ערך הדירה אכן הינו 360,000 דולר.

עדיין, עלי להתייחס לאופן חישוב ירידת הערך בשיעור של 3.09%. סבורני כי במקרה זה אין זה נכון להעריך את שיעור ירידת הערך מתוך ההערכה הכוללת של הדירה לאחר השלמתה , שכן בפועל לא חפצו התובעים לבצע את הרחבת הדירה.

לא הגיוני ולא צודק לחשב את שיעור ירידת הערך של הדירה משווי של דירה שאינו קיים בפועל ושתנאי להתממשותו הינו בסיום עבודות ההרחבה המצויות כיום במצב שילדי בלבד, לאחר ביצוע השקעה כספית משמעותית.

ההגיון והצדק מחייבים את חישוב ירידת הערך של הדירה כפי מצבה הנוכחי, מצב שבו בחרו התובעים להימצא לאחר שסירבו להצטרף ליוזמת יתר הדיירים והסתפקו בהקמת שלד התוספת בלבד.

ההערכה הנכונה של ירידת הערך צריכה להתבסס על שוויה של הדירה שהיא בת 3 חדרים ולה תוספת שלד להרחבה ל- 2 חדרים נוספים בעתיד.

לפני לא הונחה אמנם חוות דעת שמאית באשר לשווי הדירה במצבה כיום, ממנה יש "לגזור" את ירידת הערך ואולם, הנתונים שהונחו לפני בעניין, די בהם כדי לבסס הערכה מסוג זה על בסיס אריתמטי פשוט. הדרך הנכונה היא, להעמיד בשלב הראשון את ערך הדירה שהיא כיום בת 3 חדרים בלבד על 3/5 מערכה לכשתהיה בת 5 חדרים עם השלמתה. שוויה של הדירה לפי זה, הינו 210,000 דולר. בשלב השני, יש לאמוד את תוספת הערך לדירה לאחר הקמת השלד במסגרת עבודות ההרחבה עפ"י עלות הקמתו בפועל בהסתמך על ההסכם שנערך עם הקבלן נספח ט"ו לעדותה של נתבעת 4, בחלוקה בין הדיירים בסך של 9,000 דולר.

באופן זה, נכון לאמוד את שווי הדירה כפי מצבה כיום שהיא דירת 3 חדרים עם שלד להרחבה על סך של 219,000 דולר.

ירידת הערך בשיעור של 3.09% הינה בסך של 6,767 דולר שהוא הסך בשקלים השווה ל- 30,654 ₪.
סך כל היקף ניזקם של התובעים כולל את עלויות תיקון הליקויים בפרק ב' לחוות דעת המומחה בסך של 250 ₪, ואת היקף הנזק לפי פרק ג' לחוות דעתו בסכום של 18,000 ₪ ובתוספת ירידת ערך לפי קביעתי בסך של 30,654 ₪, ובסך הכל זכאים התובעים לפיצוי בסך של 48,904 ₪.

פרק חמישי ובו תידון שאלת אופן חלוקת האחריות בין הנתבעים -

המחלוקת שנותרה איפוא להכרעה היא שאלת אופן חלוקת האחריות בין שלוש הנתבעים 5,6,7, לאחר שקבעתי כי כלפי נתבעים 4-1 לא קיימת כל עילת תביעה.

שלוש הנתבעים מכחישים כל אחד את אחריותו לליקוי שנוצר, ומטילים אותה כל אחד על האחר.

במיוחד "הגדילה לעשות" הנתבעת 6 שעה שבסיכומיה מוצגים נתונים עובדתיים שלא בא זיכרם בעדותה, כמו לדוגמא הטענה ולפיה היו תוכניות האדריכלות שלה בגדר "תוכנית אדריכלית רעיונית" בלבד, וכן הטענה ולפיה הועברו התוכניות על ידי הנתבע 5 לביצוע ללא ידיעתה. חלק מהטענות המעלות בסיכומי הנתבעת 6 עומד בניגוד מוחלט לחומר הראיות שהוצג מטעמה כולל עדותה שבה עמדה בפה מלא על טענתה ולפיה הכינה תוכנית אדריכלית למיבנה ונשאה באחריות לביצועה. בניגוד לטענה בסיכומים ולפיה לא ביצעה כלל מדידות בשטח , אמרה הנתבעת 6 בעדותה בס' 6 ג' כי ביצעה מדידות במיבנה.
המדידות המתבצעות במסגרת זו, של הכנת תוכנית אדריכלית, אינן נוגעות בכל דרך שהיא לשאלת היותה של נתבעת 6 בגדר מודד מוסמך, וודאי כי אין כל צורך בשילובו של מודד מוסמך דווקא בביצוע הפרוייקט נשוא התביעה.

נכון איפוא להתעלם מטענות אלה המועלות בסיכומים, שלא כדין, על ידי נתבעת 6 וההתייחסות מכאן ולהבא בשאלת האחריות תתבסס על החומר הראייתי שהוצג בפני
.

נתבעת 6 שהיא האדריכלית, רוחצת בניקיון כפיה, וטוענת כי הכינה תוכניות אדריכלות מקצועיות, נתבע 7 שהוא המתכנן של המיבנה כמהנדס מסתמך על תרשומת שנעשתה על ידי נציג מחלקת הרישוי והבנייה בעיריית ת"א, נספח ד' לעדותו, כאישור לתקינות עבודתו, נתבעת 5 שהיא המבצעת של עבודות הבנייה פורקת מעצמה את עול האחריות בהסתמך על הטענה ולפיה ביצעה את העבודות בהתאם לתוכניות שנמסרו לה.

לפי חוות דעתו של המומחה שנעשתה באוקטובר 2002, קיימים כשלים בעבודת התיכנון כאשר התשריט שצורף לבקשה להיתר בנייה מתייחס למידות שאינן תואמות את המציאות בשטח הן מבחינת הגובה והן מבחינת עובי התיקרה הקיימת. מישגה נוסף שנפל בשלב התיכנון האדריכלי, לפי מומחה ביהמ"ש הוא הימנעות מהגשת תוכניות ביצוע.

לפי חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש נפלו כשלים בשלב התיכנון ההנדסי כיוון שתיכנון זה שגוי בפירטי עובי התיקרות.
עוד קובע המומחה כי, קיימת אי התאמה בין תוכניות האדריכלות לבין תוכניות העבודה ההנדסיות בנושא זה של עובי תיקרות הבטון ובתיכנון הגבהים , כאשר המהנדס קבע את גובה ריצפת הבטון ב- 5 ס"מ יותר מכפי שעשתה האדריכלית.

מומחה ביהמ"ש קובע כי נפלו כשלים גם בשלב הביצוע שעה שהקבלן יצק את כל תיקרות הבטון החדשות בקו תחתון זהה לתיקרות הקיימות ובשל כך נוצר הפרש הגובה , בנוסף לגורמים הקשורים בעובי תיקרות הבטון.

נתבעת 6 בחקירתה מאשרת כי לא בדקה את ההתאמה בין תוכנית המתכנן לבין התוכניות האדריכליות לאחר שהסתבר לה כי תוכנית המהנדס לא מותאמת לתוכנית שהיא ערכה וכך נשמעו הדברים בפרוטוקול בעמ' 8 שורה 3:

"עכשיו לאחר מחשבה אני אומרת כי ביקשתי מהמהנדס תוכנית מתוקנת. לא זכור לי שקיבלתי תוכנית מתוקנת".

בהמשך חקירתה הנגדית עולה, כי הנתבעת 6 הייתה מודעת לאי ההתאמה הקיימת בין תוכניותיה לתוכניות המהנדס , ואולם עדותה אינה מניחה את הדעת באשר לפעולות שננקטו על ידה לצורך הבטחת תיקון אי ההתאמה טרם מסירת התוכניות לביצוע לקבלן וכך נשמעו הדברים מפיה בפרוטוקול בעמ' 8 שורה 7:

"התוכניות שעשה המהנדס הן אינן לקויות רק אין בה מירווח ביטחון למקרה שדייר לא מבצע את העבודה עם הקבלן הראשי. לא היו ליקויים בתוכניות. מירווח הביטחון שדרשתי היה 5 ס"מ. הפער היה של 2 ס"מ. הפער היה בן 1 ס"מ . הכוונה לפער בן התוכנית שלי לתוכנית המהנדס. לשאלתך, מה עשיתי עם הידיעה שיש בעיה עם "מירווח ביטחון" נתתי הוראה לקבלן לתת את המירווח הזה וזה מופיע ביומני העבודה באתר. אין לי אפשרות להציג יומנים אלה".

הנתבעת 6 מאשרת היא עצמה בחקירתה את אחריותה לביצוע התקין של יציקות הבטון וכך נשמעו הדברים מפיה בעמ' 7 לפרוטוקול שורה 1:

"לכולם יש אחריות לעניין ביצוע תקין של היציקות של הבטון בשטח, גם לאדריכל, גם למהנדס, גם לקבלן - לכולם".

עוד מאשרת נתבעת 6 בעדותה את אחריותה לביצוע פיקוח כשהיא אומרת:

"אני אחראית על התיכנון ועבורו קיבלתי שכר, הייתי גם אמורה לעשות פיקוח".
עוד מוסיפה נתבעת 6 ואומרת:

"אם היה ליקוי הוא היה צריך להיות מתוקן בעת ביצוע העבודות".

מכאן, כי לפי עדותה של הנתבעת 6, נכשלה זו במילוי חובתה לפקח על ביצוע תקין של יציקות הבטון בשטח בגבהים הנכונים. המומחה מציין אף הוא בהבהרות שהגיש כי פיקוח עליון לקוי של עורך הבקשה הראשי (האדריכלית) תרם אף הוא להיווצרות הליקוי בגובה התוספת לדירה.

אחריותה של הנתבעת 6 לליקוי שנוצר בתוספת ההרחבה לדירה נקבעת בהסתמך על זיהוי קיומם של כשלים בשלב התיכנון האדריכלי כפי חוות דעתו של המומחה שבדק את התוכניות, וכן על הודאתה של הנתבעת 6, כפי שהיא עולה מתוך חקירתה הנגדית, בהימנעותה מלבצע פיקוח עליון, ובכישלונה מלבדוק את ההתאמה של תוכניות המהנדס לתוכנית שנערכה על ידה.
כל אחד מכישלונות אלה לבדם, וכולם במצורף, הינם בסיס לקביעת אחריותה של הנתבעת 6 לכשל בבניית גובה התוספת לדירה.
אשר לאחריותו של נתבע מס' 5 הוא המהנדס -

בעניינו, קובע כאמור המומחה, קיומה של אי התאמה בין תוכנית הקונסטרוקציה לפיה עובי התיקרות הינו 23 ס"מ במקום 20 ס"מ כפי שקבעה התוכנית האדריכלית, וכן אי התאמה בקביעת הגבהים של היציקות לעומת אלה שנקבעו בתוכנית האדריכלית.
הנתבע מס' 5 בחקירתו הנגדית חזר וטען כי קיימת התאמה מלאה בין תוכניות הקונסטרוקציה שהכין לבין תוכנית האדריכלות תוך שהוא מסתמך על מוצגים נ/5 א' ונ/5 ב' שהם תוכניות הקונסטרוקציה המקוריות שנערכו על ידו , ואולם לא עלה בידו לערער את מימצאיו הסותרים במובהק של המומחה.

עם זאת, מאשר המהנדס בחקירתו כי לא נכח בעת ביצוע היציקות, ובכך יש למצוא חיזוק לחומר הראיות של התובעים ולפיו, הפר הנתבע מס' 5 את חובתו כמהנדס לפקח על העבודה ופיקוח כזה גם כשאיננו צמוד מחייב נוכחות בשלב היציקה .

בהסתמך על שיקולים אלה , אני קובעת כי הוכחה אחריותו של הנתבע מס' 5 לכשלים שנפלו בביצוע עבודות הבנייה וההרחבה, בהכנת תוכניות קונסטרוקציה שאינן תואמות את תוכניות האדריכלות, ובכישלון לבצע את עבודת הפיקוח העליון בהעדרותו מהשטח בשלב היציקות .

אשר לנתבעת מס' 7 -

בעדותו מאשר מנהלה כי מימצאי המומחה אינם שגויים (עמ' 39 שורה 23 לפרוטוקול) לעניין קיום הליקויים , אלא שלדבריו לא היו בפני
ו מלוא הנתונים וכתוצאה מכך נגרם המישגה וכך הוא אומר בפרוטוקול:

"כאן לא היו לנו נתוני הגובה מבפני
ם, לכן זה קרה, אני התחייבתי אליו שאני אעשה את אותו גובה".
משמע, נתבעת 7 ביצעה את העבודה ביודעה כי קיים ליקוי או חסר כלשהוא בעניין התוכניות ובכך נכשלה בקיום חובתה.

אחריותה של הנתבעת מס' 7 לביצוע הכושל אינה מופחתת בשל קיומן של תוכניות כושלות מבחינה ארכיטקטונית והנדסית, ועלייה הייתה החובה, להימנע מביצוע בנסיבות שנוצרו.

המסקנה העולה מכל אלה הינה כי נתבעים 5,6, ו-7 שלושתם ביחד וכל אחד לחוד אחראים במשותף לכשל שנפל בביצוע עבודות בניית התוספת וההרחבה בדירת התובעים והאחריות מוטלת עליהם בחלקים שווים.

אשר לקיומה של אחריות שילוחית לנתבעים 1-4 -
התובעים טוענים כי יש לייחס לנתבעים 1-4 אחריות שילוחית לקיומם של הליקויים שהוכחו , כיוון שהתרשלו בבחירתם של הנתבעים 7, 6, 5 .
מאחר ועל פי חומר הראיות שבפני
, ידעו התובעים על זהותם של הנתבעים 7, 6, 5 כמבצעי העבודות , חתמו על התוכניות ועל בקשות ההיתר שנערכו על ידם ולא התנגדו בכל שלב שהוא לבחירתם בשל נימוקים הנוגעים לידע או לניסיון שלהם , אין אחריותם פחותה מזו של הנתבעים 1-4 .
אין איפוא כל בסיס לחיובם של הנתבעים 1-4 באחריות שילוחית.
לסיכום:

התביעה נדחית ביחס לנתבעים 1-4 .

התובעים ישלמו לנתבעים 1-4 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ בחלוקה שווה בין הנתבעים 1 ו- 2 מצד אחד לבין הנתבעים 3 ו- 4 מצד שני .

התביעה הוכחה כנדרש במשפט אזרחי והיא מתקבלת באופן חלקי כנגד הנתבעים 5, 6 ו- 7.

הנתבעים 5, 6 ו- 7 ישלמו לתובעים כולם ביחד וכל אחד לחוד את הסך של 48,904 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

אשר להוצאות -

הגנת הנתבעים 5, 6, 7 הייתה, להבנתי, הגנת סרק.

מעבר לכך הייתה התנהלותה של הנתבעת 6 יוצאת דופן מבחינת ההכבדה שיצרה על ניהול ההליך.
ההכבדה על ניהול ההליך, התבטאה בין היתר בהעדרותה שלא כדין מחלק מהדיונים, בהימנעותה מלפעול עפ"י החלטות ביהמ"ש בכל הנוגע למועדים שנקצבו להגשת ראיות, בחוסר שיתוף הפעולה מצידה בכל הנוגע להעמדת ייצוג משפטי, בהגשת בקשות סרק עד לשלב הסיכומים, בהופעתה באולם ביהמ"ש ביחידות שלא במועדי הדיון. לכשהחליטה, בשלב מאוחר על העמדת ייצוג משפטי, היו מהלכיה מכוונים להשהיית ההליך השיפוטי בבקשות לשאלות הבהרה למומחה שאינן במקומן וכו'. מקוממת, איפוא, טענתה בהקשר זה לפגיעה בזכויותיה לאחר שאלה מוצו עד תום.
עם מינויו של בא-כוחה של הנתבעת, הפך הבירור של התביעה למאבק בעל מאפיינים אישיים כלפי ביהמ"ש.
צר לי על כך.

הנתבעים 5, 6 ו- 7 ישלמו לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 24,000 ₪.

הנתבעים 5, 6 ו- 7 ישיבו לתובעים את החזר האגרה לפי הסכום שנקבע בפסק-הדין וכן את התשלום למומחה ביהמ"ש בסך 3,540 ₪ , ותשלום חלקי נוסף עבור חוות הדעת שהוכנה בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ.

סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.
ניתנה היום י"ח בתמוז, תשס"ד (7 ביולי 2004) במעמד הצדדים ב"כ התובעים עו"ד ברננקה , במעמד עו"ד חוטבה בשם הנתבעים 1, 2 , במעמד עו"ד אורן
בשם הנתבעים 3 ו- 4, בשם נתבע 5 עו"ד קול , במעמד עו"ד ראש בשם נתבעת 6 ומתמחה שרון כהן בשם נתבעת 7.
יעל אחימן, שופטת
ראיות: 3.12.03, 6.1.04
סיכומי תובעים: 5.5.04
סיכומי נתבעים: 8.6.04








א בית משפט שלום 113517/00 ברעם שרון, ברעם ורד נ' שקרוב אילן, שקרוב ג'ולי, שטיין שאול, שטיין נחמה,שפירא רמי, אדלר רלי, הולצמן חב' לבניין ד.ר. 1988 (פורסם ב-ֽ 07/07/2004)