פסקי דין על עו"ד אדיב מח'ול | פסקי דין על שלמה כהן

42186-03/10 תאק     12/02/2012




תאק 42186-03/10 עו"ד אדיב מח'ול נ' שלמה כהן








בית משפט השלום בעכו



תא"ק 42186-03-10 מח'ול נ' כהן






בפני

כב' השופט
וויליאם חאמד

תובע
אדיב מח'ול
, עו"ד


נגד

נתבע
שלמה כהן




פסק דין


בפני
י תביעה כספית לתשלום שכר טרחת עורך-דין בגין טיפול משפטי שביצע התובע, עורך דין במקצועו, עבור הנתבע.

התביעה הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר, ובהחלטה מיום 11/10/10 ניתנה לנתבע, בהסכמת הצדדים, רשות להתגונן. תצהירו של הנתבע, התומך בבקשה למתן רשות להתגונן, משמש כתב הגנה מטעמו, ותגובת התובע לבקשה למתן רשות להתגונן משמשת כתב תשובה מטעמו.

ב"כ הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן לפי כתבי הטענות והתצהירים, על נספחיהם, ולאחר הגשת סיכומים בכתב ( ראה פרוטוקול ישיבת יום 16/6/11 ).

רקע כללי

בין הצדדים נכרת הסכם שכר טרחה בכתב, לפיו, התובע ייצג את הנתבע, ביחד עם אחרים, בתביעה לאכיפת הסכם מכר מקרקעין, באדמות עין שרה שבאזור נהרייה (להלן:"ההסכם").

תמצית טיעוני התובע

בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים, הגיש הנתבע באמצעות התובע תביעה לאכיפת הסכם, בבית המשפט המחוזי, ולאחר הליך משפטי נרחב אשר כלל דיונים רבים, צרוף תביעות וערעורים, התקבל

פסק דין
מיום 20.10.96, אשר קיבל את תביעת הנתבע. על

פסק דין
זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון, והתובע ייצג את הנתבע אף בהליכים אלו. הערעור התקבל בחלקו ולבסוף, בעקבות דיונים שהתנהלו בבית המשפט המחוזי, הגיעו הצדדים להסכם פשרה, אשר ניתן לו תוקף של

פסק דין
ביום 21.03.99, ולפיו, הנתבע, ביחד עם אחרים שיוצגו על ידי התובע, זכו לקבל במשותף חלקים ממגרשים 219,220,221 בחלקות 16 ו- 22, בגוש 18134, מאדמות עין שרה בנהרייה. לטענת התובע, במסגרת הסכם שכר הטרחה, התחייב הנתבע לשלם לתובע שכ"ט השווה ל- 10% מערך המגרש שיקבל ביחד עם רעייתו, במסגרת התביעה לאכיפת הסכם המכר. בנוסף לכך, טוען התובע כי, הנתבע מסר לטיפולו המשפטי מספר עניינים נוספים, בגינם התחייב לשלם לו שכ"ט בסך של 10,000 ₪. בהמשך, פנה התובע, ביום 24/9/01 וביום 27/5/01, לנתבע, במכתבי דרישה לתשלום שכר הטרחה המגיע לו. הנתבע, מצידו, ביקש כי תשלום שכר הטרחה יידחה עד לקבלת החזקה במגרש בו זכה ומימושו בעסקת קומבינציה או במכירה, והתובע נענה לבקשתו של הנתבע והסכים להמתין עד למימוש הנכס. התובע אף מונה ביום 14.11.99 ככונס נכסים על המגרשים נשוא תיק זה, והגיש,
מתוקף כך, תביעה לפירוק שיתוף במגרשים, לצורך מימושם בבית משפט השלום בקריות, וביום 31.01.06 ניתן

פסק דין
בהסכמה, לפירוק השיתוף, וביום 05.02.06 ניתנה פסיקתא, המאשרת את הסכם הפשרה, לפיה, הנתבע יקבל חלק ממגרש מס' 219 (להלן:"המגרש"). ביום 01.02.06 פנה התובע לנתבע במכתב דרישה נוסף לתשלום שכר טרחתו אשר עמד על 10%, בתוספת מע"מ, מערך חלקו במגרש, בגין הטיפול בתביעה בבית המשפט המחוזי, וכן 5% נוספים בתוספת מע"מ בגין הטיפול בערעורים, וכן 10,000 ₪ בגין שכר טרחה בטיפול השוטף בענייניו של הנתבע, אך הנתבע לא נענה לדרישה. התובע הסכים להמתין, לפנים משורת הדין, עד למימוש המגרש בפועל ומכירתו על ידי כונס הנכסים, כפי שנקבע בפסק הדין של בית משפט השלום בקריות. לימים מונה כונס נכסים אחר למגרשים, וביום 09.02.10 הוא הגיש לבית המשפט בקשה לאישור מכירת המגרש, כולל חלקי הנתבע בו, לקבלן, תמורת סך של 3,750,000 ₪ בתוספת מע"מ, וכן הוגשה הצעה נוספת של קבלן אחר לרכישת המגרש תמורת סך של 4,640,000 כולל מע"מ, אך למרות כל אלה, הנתבע ממשיך להתחמק מתשלום שכר הטרחה המגיע לתובע. לטענת התובע, חלקו של הנתבע במגרש מס' 219 הוא 1/18 , ולכן, סכום שכר הטרחה הכולל המגיע לו, המאגד בתוכו את כל המרכיבים שפורטו לעיל, עומד על סך של 54,854 ₪ ( אציין כי, בסעיף 36-37 לתצהירו, טוען התובע כי חלקו של הנתבע במגרש הנ"ל נמכר, בהתאם לפסק הדין של בית המשפט, בסכום של 245,185 ₪, שהינו בשיעור 1/13 מסך כל התמורה, ולכן, שכ"ט המגיע לתובע, בשיעור של 15%, עומד של סך של 36,778 ₪ ומע"מ, בנוסף לריבית והצמדה מיום הסכם המכירה ועד לתשלום בפועל. באשר לטענת ההתישינות, טוען התובע כי, עילת התביעה קמה עם מימוש המגרש, ע"י מכירה או בנייה, ולכן, התביעה לא התיישנה, מאחר ולא חלפו 7 שנים ממועד זה ועד למועד הגשת התביעה, כאשר אין לראות במועד כריתת הסכם שכ"ט או מועד הדרישה לתשלום שכ"ט, משנת 2001, מועד תחילת מרוץ ההתיישנות, משהסכימו הצדדים כי מועד התשלום יידחה עד למימוש המגרש, כאמור ( ראה סעיף 5 לתצהיר העדות הראשית של התובע ). התובע טוען כי ביום 5/2/06 ניתנה פסיקתה לחלוקת המגרש, והנתבע קיבל חלק ממגרש 119, ולכן, בכך מומש המגרש, וזה המועד למרוץ תקופת ההתיישנות ( סעיף 6 לתצהיר התובע ). התובע מכחיש את טענת הנתבע, לפיה, הנתבע ביקש ממנו, בשנת 2001, להפסיק את ייצוגו, ומוסיף כי הפסקת הייצוג אינה רלבנטית, שכן, גם במקרה זה מגיע לו שכ"ט, לפי ההסכם שבין הצדדים, ואין בהפסקת הייצוג כדי להשליךל לעניין זכותו זו או מועד מימושה ( סעיף 20 לתצהירו ).

תמצית טיעוני הנתבע

הנתבע מאשר כי פנה לתובע, יחד עם אחרים, על מנת שזה ייצגם בתביעה לאכיפת הסכם מכר, וכי חתם על הסכם שכר הטרחה במסגרתו נקבע כי ישולמו לתובע שכ"ט בשיעור של 10% מסכום התביעה. יחד עם זאת, טוען הנתבע כי, במסגרת ההסכם נקבע כי "במקרה של הפסקת הטיפול ו/או סיום הטיפול בפשרה, תוך 6 חודשים מהיום, ישולם האמור בסעיף א' לעיל וכן 50% מהאמור סעיף ב' לעיל". לטענת הנתבע, לאחר שלא היה מרוצה משירותיו המשפטיים של התובע, נשלח לתובע, ביום 09.12.99, על ידו ועל ידי אחרים, מכתב חריף, במסגרתו הועלו טענות קשות כנגד התובע, ובהן טענה כנגד הגשת בקשתו של התובע למינויו ככונס נכסים מטעמם על הקרקע נשוא התביעה, בחריגה מהרשאה, והודיעוהו כי " אנו משעים את סמכותך לייצג אותנו". ביום 19.12.99 נשלח לתובע מכתב נוסף מאת "ועד הרוכשים", אשר ייצג את התובע, במסגרתו נדרש התובע לדאוג לביטול מינויו ככונס נכסים, לאחר שפעל ללא הסכמתם וללא רשותם וחתם על הסכם עם קבלן, מבלי שיידע את הרוכשים על כך, תוך פגיעה באינטרסים שלהם. משנוכח הנתבע כי התובע אינו נעתר לפנייתם, הגיש ביום 10.12.99 בקשה לביטול מינויו של התובע ככונס נכסים, ובית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ומינויו של התובע ככונס נכסים בוטל. כן פנו הנתבע והאחרים לעו"ד שמעון רביב, על מנת שזה ייצגם בתביעה כספית נגד מוכרת הקרקע ואחרים, אך בסופו של יום נדחתה תביעתם מפאת מיצוי העילה ומפאת התיישנות, מאחר והתביעה לא הוגשה במועד המתאים, בתוך 7 שנים מיום היווצרות העילה, דבר אשר היה, לטענת הנתבע, באחריות התובע עת ייצג אותם. לגישת הנתבע, אי הגשת התביעה הכספית, כאמור, בטרם חלוף מועד ההתיישנות, מהווה רשלנות מצידו של התובע, ולפיכך, יש לקזז מכל סכום שמגיע לתובע, המוכחש כשלעצמו, את הסכום בו היו זוכים הנתבע ואחרים, אם התביעה הכספית הייתה מוגשת במועד המתאים. עוד נטען כי, התובע הגיש תביעתו זו לתשלום שכר טרחה בחלוף כ- 13 שנים מאז התגבשה העילה, ולאחר כ- 9 שנים מיום משלוח מכתב הדרישה מיום 27.05.01, בו צוין כי " התראה נוספת לא תשלח", ולפיכך, תביעתו התיישנה ויש לדחותה על הסף. הנתבע מכחיש כי ביקש לדחות את מועד תשלום שכר הטרחה עד למימוש זכויותיו במגרש, וטוען כי מאז שנות התשעים לא שוחח ולא פגש את התובע. לטענתו, מעולם לא הסמיך את ה"ועד" להודות בשמו או לשאת ולתת עם התובע בעניין שכר טרחתו. על דרך החילופין, טוען הנתבע כי, יש לדחות את התביעה בשל השיהוי הרב בהגשתה, מאחר שבמשך שנים רבות התובע לא פנה לנתבע ולא דרש ממנו את שכר הטרחה הנטען, ועקב שיהוי זה השתנה מצבו של הנתבע לרעה, שעה שאין בידו כיום כל החומר הרלבנטי לשם הגנתו בתביעה זו. עוד טוען הנתבע כי, ככל שהתובע זכאי לשכר טרחה, המוכחש בפני
עצמו, הרי ששיעורו אינו יכול לעלות על סך של 5% משווי המגרש, זאת בהתאם לסעיף הרלבנטי בהסכם שכר הטרחה המתייחס למקרה של הפסקת הטיפול או סיום הטיפול בפשרה תוך 6 חודשים מיום החתימה. עוד טוען הנתבע כי יש לקזז מכל סכום שייפסק לתובע את שכרו של כונס הנכסים, עו"ד ריצ'ארד מן, שמונה לאחר ביטול מינויו של התובע, אשר מייצג את הנתבע בעניין מכירת הקרקע כיום, וכן את ההוצאות שנפסקו לנתבע במסגרת ההליכים בהם ייצג אותו התובע.

דיון והכרעה

בין התובע, עו"ד במקצועו, לבין הנתבע, נחתם, ביום 31/1/95, הסכם שכר טרחה ( נספח ב' לתצהיר התובע ), לפיו, התחייב הנתבע לשלם לתובע שכר טרחה תמורת ייצוגו על ידי התובע בהליך משפטי,של אכיפת הסכם מכר מקרקעין, לאחר שהנתבע ואחרים רכשו קרקע באדמות עין שרה, מארחת בשם ניגר אמסלם ( אציין כי בסעיף 13(ג) לתצהירו טוען התובע כי הסכם שכר הטרחה הנ"ל נחתם ביום 20/10/1995, והנתבע טען, בסעיף 2 לתצהירו, כי הסכם זה נחתם ביום 17/2/95 ). לפי סעיף 2 להסכם זה, התחייב הנתבע לשלם לתובע שכר טרחה כדלקמן:

" א. החלק היחסי המגיע בגין כל אגרה לבימ"ש או כל הוצאה אחרת, בתנאי ששולמה בפועל.



ב. סכום השווה ל – 10% בתוספת מע"מ מכל סכום ו/או שווה ערך קרקע ו/או כל תמורה שיקבל

צד א' בגין או במקום הקרקע שרכש מאת גב' נייגר אמסלם אם בעקבות התביעה הנ"ל ואם

בדרך כלשהיא אחרת ".


ג. במקרה של הפסקת הטיפול ו/או סיום הטיפול בפשרה תוך 6 חודשים מהיום, ישולם האמור

בסעיף א' לעיל וכן 50% מהאמור בסעיף ב' לעיל ".

בממסגרת טיפולו בעניין הנ"ל, הגיש התובע, בשם הנתבע ואחרים, תביעות לאכיפת הסכם מכר, זאת בתיק אזרחי מס' 248/95 ( נספח א' לתצהיר התובע ). טוען הנתבע, בסעיפים 3-4 לתצהירו, כי התובע פנה אליו בדרישה בכתב, מיום 18/9/97, לשלם לו סך של 5,000 ₪ על חשבון שכר הטרחה המוסכם, והודיע לנתבע, בפני
יה הנ"ל, כי הוא אינו מעוניין לייצגו ואת האחרים בתביעה החדשה, וכי על הנתבע להופיע בעצמו לישיבת בית המשפט שנקבעה ליום 5/10/97. בעקבות הודעה זו של התובע החליטו הנתבע והאחרים, כך לטענת הנתבע, שלא להיזקק יותר לשירותיו של התובע, וביום 9/12/99 שלחו לו מכתב, בו הודיעוהו כי מינויו ככונס נכסים היה שלא לפי הרשאתם והסכמתם, וכי הם משעים את ייצוגם על ידו. עיינתי בפני
יתו בכתב של התובע אל הנתבע והאחרים, מיום 18/9/97, ולא מצאתי בה מפריכה את טענתו של התובע, לפיה, הוא המשיך לייצג את הנתבע והאחרים בתביעה לאכיפת הסכם מכר, נשוא הסכם שכר הטרחה הנ"ל, ובהליך מימוש המגרשים, עד לפירוק השיתוף, כפי שיובהר בהמשך, שכן, מכתבו הנ"ל של התובע, מיום 18/9/07, נשלח לנתבע
לאחר שכבר ניתן

פסק דין
בתביעה לאכיפת הסכם המכר, נשוא הסכם שכר הטרחה, כאשר

פסק דין
זה ניתן ביום 20/10/06, ובכך יש לומר כי התובע השלים את טיפולו בעניין המשפטי שנמסר לטיפולו, ושלגביו נחתם הסכם שכר הטרחה נשוא התביעה שבפני
י, בעוד שמכתבו הנ"ל מיום 18/9/97 התייחס לתביעה אחרת, שהינה תביעה כספית, אשר הוגשה אף היא בשם הנתבע ואחרים, אם כי לא הייתה חלק מהסכם שכר הטרחה נשוא התביעה כאן. המדובר בשני עניינים שונים ובשני הליכים נפרדים, ובשל כך הודיע התובע לנתבע, במכתבו הנ"ל, כי ללא הסדרת עניין שכר הטרחה לעניין התביעה האחרת וללא ייפוי כוח נפרד לכך, הוא לא יוכל להתייצב לדיון הקרוב בה. לראיה, התובע טרח לציין, במכתבו הנ"ל, כי הטיפול בתביעה לאכיפת הסכם מכר הסתיים, עם מתן פסק הדין מיום 20/10/96. הערה זו של התובע בגוף הפנייה הנ"ל תומכת במסקנה כי פנייה זו של התובע עניינה בקשה להסדרת הטיפול והייצוג בתביעה אחרת ונפרדת, כאשר היפוי כוח והסכם שכר הטרחה הנ"ל לא מתייחסים אליה כלל, ואין בהם כדי להסמיכו להופיע בשם הנתבע ויתר בתובעים שם. יתרה מזאת, הודעתם של הנתבע והאחרים לתובע, במכתבם מיום 9/12/99 ( נספח ג' לתצהיר הנתבע ), לפיה, הם משעים את ייצוגם על ידי התובע, אין בה כדי לפגום בזכותו של התובע לקבלת שכר הטרחה המוסכם בהסכם מיום 31/1/95, שכן, התובע ייצג את הנתבע בתביעה לאכיפת הסכם מכר,
עד למתן

פסק דין
בתביעה זו, ביום 20/10/96, ואף ייצגו בהליכי הערעור בבית משפט העליון, וכן בדיונים החוזרים בבית המשפט המחוזי, עד למתן

פסק דין
נוסף ביום 14/11/1999, ובכך קיים התובע את חלקו בהסכם שכר הטרחה, והתגבשה זכותו לקבל שכר טרחה, וקמה חובתו של הנתבע לקיים את התחייבותו לכך. זכותו של התובע לקבל מאת הנתבע שכר טרחה בשיעור של 10% משווי הקרקע שקיבל הנתבע בעקבות התביעה, התגבשה עם מתן פסק הדין בתביעה זו, שהעניק לנתבע חלק בקרקע הנ"ל, בעוד שאין להפסקת הייצוג של הנתבע ע"י התובע, לאחר מכן, כנטען ע"י הנתבע, כל השלכה ומשמעות לעניין זכותו זו של התובע. אעיר, לעניין זה, כי הנתבע לא הציג כל הסבר מניח את הדעת לכך שתגובתו של הנתבע לפנייתו של התובע הייתה ביום 9/12/99, בחלוף למעלה משנתיים מיום קבלת דרישת התובע לתשלום שכר טרחה ובקשתו כי יפנו אליו להסדרת הייצוג בתביעה הכספית החדשה, שהייתה עוד בשנת 1997.

כאמור, פסק הדין בתביעות של הנתבע והאחרים, לאכיפת הסכם מכר מקרקרעין, שהוגשו ע"י התובע, ניתן ע"י בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 20/10/1996 ( נספח ג' לתצהיר התובע ). לפי

פסק דין
זה, התביעות נתקבלו. כן קבע כב' בית המשפט המחוזי כך:

" מן הראוי למנות כונס
על פי תקנה 388 לתקנות סדר הדין האזרחי לצורך הוצאה לפועל של רישום המגרשים בשם התובעים, מימוש החלוקה ורישומם כבעלי מגרשים נפרדים...נראה לי כראוי למנות את עורכי הדין מח'ול וגזיאל, המייצגים את התובעים – הקונים, ככונסי נכסים לבצוע ומימוש אכיפת החוזים...".
( עמוד 8 לפסק הדין ).

בהמשך נקבע כי:

" אני ממנה את עורכי הדין מח'ול וגזיאל ככונסי נכסים לבצוע העיסקאות..".
עמוד 9 לפסק הדין ".

ההחלטה הנ"ל של בית המשפט המחוזי, בפסק הדין לעיל, מוכיחה כי התובע ייצג את הנתבע בתביעה שהוא הגיש בבית המשפט המחוזי, לאכיפת הסכם מכר, וכי הייצוג נמשך גם בזמנים הרלבנטיים למתן פסק הדין הנ"ל מיום 20/10/1996, שכן, בית המשפט המחוזי קובע, מפורשות, כי הוא ממנה את התובע,
כמי שמייצג את הנתבע, ככונס נכסים. כמו כן, ההחלטה הנ"ל בית המשפט המחוזי מלמדת כי בית המשפט מצא למנות, מיוזמתו, את התובע ככונס נכסים, לשם מימוש המגרשים ולביצוע יתר הפעולות הדרושות לאכיפת הסכם המכר. כך, שמינוי כונס נכסים לא היה לבקשת התובע עצמו ומיוזמתו הוא. מסקנה זו מפריכה את טענת הנתבע, לפיה, התובע ביקש מבית המשפט למנותו לכונס נכסים, ללא הרשאתו והסכמתו של הנתבע.

בעקבות הגשת ערעור לבית המשפט העליון, על פסק הדין הנ"ל של בית המשפט המחוזי בחיפה, ולאחר שזה נתקבל חלקית ( ראה סעיף 13 ד' לתצהיר התובע ), הגישו הצדדים, לבית המשפט המחוזי, הסכם פשרה, וביקשו כי יינתן לו תוקף של

פסק דין
חלקי. בית המשפט המחוזי העניק להסכם הפשרה הנ"ל תוקף של

פסק דין
חלקי, זאת ביום 21/3/1999 ( נספח ג' 2 לתצהיר התובע ). לפי

פסק דין
חלקי זה, זכה הנתבע בחלק מהקרקע בחלקות המתוארות בסעיף א(1) להסכם הפשרה הנ"ל, בשטח של 500 מ"ר, בהתאם לטבלה א' שצורפה להסכם הפשרה. התובע מופיע, בגוף ההודעה על הסכם הפשרה הנ"ל, כמי שמייצג את הנתבע. מכאן, הסכם הפשרה הנ"ל ופסק הדין שניתן בהתאם, מוכיחים כי התובע המשיך לייצג את הנתבע, גם בזמנים הרלבנטיים להגשת הסכם פשרה זה, היינו, בשנת 1999, וכי ייצוגו של הנתבע ע"י התובע לא הופסק במועד כלשהוא לפני מועד הגשת הערעור לבית המשפט העליון, אלא שהייצוג ע"י התובע, בתביעה לאכיפת הסכם מכר, המשיך גם לאחר פסק הדין בערעור בבית המשפט העליון, וכן המשיך גם בזמנים הרלבנטיים למתן פסק הדין החלקי, שניתן בבית המשפט המחוזי ביום 21/3/99.

ביום 14/11/1999 מונה התובע, ע"י בית המשפט המחוזי, בת.א. 248/95 הנ"ל, ככונס נכסים על החלקות 219, 220 ו- 221 , לשם מימוש המגרשים. חלקים אלה במקרקעין כוללים גם את חלקו של התובע, בו זכה לפי פסק הדין החלקי מיום 21/3/99 ( נספח ג' 3
לתצהיר התובע ). לטענת התובע, בסעיף 13 ז' לתצהירו, עם מינויו לכונס נכסים כאמור, החל הוא לפעול למימוש המגרשים של הנתבע ויתר הרוכשים בתביעה הנ"ל, אך הנתבע ואחרים התנגדו למהלכים שנקט בהם לשם כך, ועקב כך בוטל מינויו ככונס נכסים ( סעיף 13 ח' לתצהירו ). עיינתי בפני
ית הנתבע ואחרים לבית המשפט המחוזי, מיום 10/12/99, לבטל את מינויו של התובע ככונס נכסים ( נספח ה' לתצהיר הנתבע ), ולא מצאתי בה מחזקת את הגנת הנתבע וגורעת ממשקל ראיות התובע, לעניין התביעה בפני
י, לתשלום שכר טרחה כנגד טיפול התובע בתביעה לאכיפת הסכם מכר. ראשית, הנתבע והאחרים לא מציינים, בבקשה הנ"ל לבית המשפט, כי בד בבד עם ביטול מינויו של התובע לכונס נכסים, הוא יפסיק לייצג אותם. שנית, וכפי שציינתי לעיל, אין כל זיקה בין הפסקת ייצוג הנתבע ע"י התובע, בתביעה לאכיפת הסכם מכר, לבין זכותו של התובע לקבל שכר טרחה מהנתבע, בגין טיפולו בתביעה זו. שכן, הנתבע התחייב, במסגרת ההסכם מיום 31/1/1995, לשלם לתובע שכר הטרחה בשיעור של 10% משווי חלק המקרקעין שיקבל בעקבות התביעה שהגיש התובע בשמו או בדרך אחרת, אלא אם הטיפול יופסק או יסתיים בפשרה, תוך 6 חודשים מיום כריתת ההסכם הנ"ל, אז ישלם הנתבע לתובע מחצית מסכום שכר הטרחה הנ"ל. טיפולו של התובע בהליך אכיפת הסכם המכר לא הופסק במהלך ששת החודשים מיום כריתת ההסכם מיום 31/1/95, אלא שהתובע המשיך לייצג את הנתבע והאחרים, הן בבית המשפט המחוזי, עם מתן פסק הדין מיום 20/10/1996, הן בהליכי הערעור בבית המשפט העליון, והן במסגרת ההליכים החוזרים בבית המשפט המחוזי, כולל הליך גיבוש הסכם פשרה, שקיבל תוקף של

פסק דין
חלקי, ביום 21/3/1999, כפי שהוכח לעיל. ההסכמה בסעיף 2(ג) להסכם הפשרה, שעניינה שכר טרחה בשיעור של 50% משכר הטרחה המוסכם בסעיף קטן ב' להסכם, לא חלה עוד, משחלפו למעלה משישה חודשים מיום כריתת ההסכם, מבלי שהטיפול של התובע בתביעה יופסק או יסתיים. משכך, יש לקבוע כי הנתבע חייב, לפי ההסכם הנ"ל מיום 31/1/1995, לשלם לתובע שכ"ט בשיעור של 10% משווי חלק המקרקעין שהוא קיבל לפי פסק הדין החלקי מיום 21/3/1999, כאשר חלקו של הנתבע הינו בשטח של 500 מ"ר, כאמור בטבלה א' המצורפת להסכם הפשרה, שקיבל תוקף של

פסק דין
, כאמור. כך, שהטענה של הנתבע, לפיה, הוא הודיע לתובע, עוד בשנת 1999, כי הוא אינו מעוניין יותר בייצוג על ידו, אין בה כדי להביא למסקנה כי הנתבע לא חייב בתשלום שכר טרחה, לפי ההסכם מיום 31/1/95.

לכאורה, ובהיצמד להסכם מיום 31/1/1995, מרוץ תקופת ההתיישנות, לגבי התביעה שבפני
י,
התחיל מיום פסק הדין של בית המשפט המחוזי, מיום 21/3/1999, שניתן בתביעה לאכיפת הסכם מכר מקרקעין, שכן, הנתבע קיבל, לפי

פסק דין
זה, את חלקו במקרקעין נשוא הסכם המכר, בשטח של 500 מ"ר, לפי הטבל המצורפת להסכם הפשרה הרלבנטי. יחד עם זאת, מצאתי כי מרוץ תקופת ההתיישנות, לעניין תביעתו של התובע לשכר טרחה, התחיל במועד מאוחר יותר. אנמק:

לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי, מיום 21/3/1999, שהעניק לנתבע חלק מהקרקע, בשטח של 500 מ"ר, ובכך התגבשה זכותו של התובע לקבלת שכר טרחה מהנתבע,
פנה התובע אל הנתבע והאחרים, במכתב מיום 15/12/1999, על מנת שאלה ישלמו לו את שכר הטרחה המוסכם ( נספח ד' 1 לתצהיר התובע ), והנתבע והאחרים השיבו לו, באמצעות ועד הרוכשים, במכתב מיום 19/12/99, כי לפי ההסכם מיום 31/1/1995, תשלום שכר הטרחה הינו עם סיום התביעה. כן ביקשוהו להפסיק לייצגם ולשמש כונס נכסים ( נספח ד' 2 לתצהיר התובע ). אציין כי, הנתבע אישר כי מכתב זה מיום 19/12/99, של ועד הרוכשים, הינו על דעתו ובהסכמתו ( ראה סעיף 5 לתצהירו ונספח ד' לתצהירו של הנתבע ). התובע שלח לנתבע מכתב נוסף מיום 10/1/2000, לאחר ביטול מינויו לכונס נכסים, ודרש את שכר הטרחה המוסכם, בשיעור של 10% מערך הקרקע שקיבל הנתבע, בגין טיפולו בתביעה לאכיפת הסכם המכר, וכן סכר טרחה בשיעור של 3% מערך הקרקע הנ"ל, בגין טיפולו
בעניינו של הנתבע והאחרים בהליך הערעור בית המשפט העליון, ובהליכים הנוספים שלאחר מכן, בבית המשפט המחוזי, באותה תביעה לאכיפת הסכם מכר, וכן שכר טרחה בשיעור של 2% מערך הקרקע הנ"ל, בגין הטיפול בתביעה הכספית ( נספח ה' 1 לתצהיר התובע ), והנתבע, באמצעות ועד הרוכשים, השיב לו כי שכר הטרחה ישולם עם סיום הטיפול המשפטי ( נספחים ה' 2 לתצהיר התובע ). לציין כי המכתב הנ"ל מיום 19/12/99, שהנתבע אישר כי הוא על דעתו ובשמו ( סעיף 5 לתצהירו וכן צורף כנספח ד' לתצהיר ), נשלח לתובע לאחר שכבר ניתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 20/10/96, שקיבל את התביעה לאכיפת הסכם מכר. מכאן, אין כל ספק כי בהודעתם של הנתבע והאחרים, כי תשלום שכר הטרחה יהא בסיום התביעה והטיפול המשפטי, התכוונו הם לכך שהתשלום הנ"ל יהא לאחר מימוש המגרשים ופירוק השיתוף בהם, ולאחר שהנתבע וכל אחד מיתר הרוכשים יקבל בפועל את חלקו במקרקעין. שכן, מכתבם הנ"ל, מיום 19/12/99, בו הודיעו כי התשלום יהא בסיום התביעה והטיפול המשפטי, נשלח על ידם, באמצעות הועד המייצג, לאחר למעלה משלוש שנים מיום מתן פסק הדין שקיבל את התביעה לאכיפת הסכם המכר, ולאחר מתן פסק הדין הנוסף מיום 21/3/99, שהעניק לתובע חלק בשטח של 500 מ"ר. אילו סברו הנתבעים כי תשלום שכר הטרחה הינו עם מתן פסק הדין בתביעה לאכיפת ההסכם, ובטרם מימוש המגרשים ופירוק השיתוף בהם, היו מאשרים בפני
התובע את חובם לשלם את שכר הטרחה מייד לאחר מתן פסק הדין מיום 20/10/96, שקיבל את תביעה זו. בעוד, שביום 19/12/99 הם הודיעו, למעשה, כי מועד תשלום זה טרם חל, והוא יחול בסיום התביעה, ומכאן, כוונתם המשתמעת היא, כי התשלום עם מימוש המגרשים ופירוק השיתוף בהם.

כן יש ללמוד ממכתב התגובה הנ"ל, מיום 10/1/2000, כי הנתבע, באמצעות ועד הרוכשים, לא הודיע לתובע להפסיק לייצגו, אלא שביקש ממנו להודיעו האם הוא ממשיך לייצגו. אין לראות במכתב זה כהודעה לתובע על הפסקת הייצוג. משום מה, בחר הנתבע להתעלם, בתצהיר העדות הראשית מטעמו, משני מכתבי הועד, מיום 19/12/99 והנוסף ( נספח ה' 2 לתצהיר התובע ), כאשר מכתבים אלה תומכים בטענת התובע, לפיה, הנתבע והאחרים ביקשו כי החוב של שכר הטרחה ישולם בסוף ההליך, ולא הסכימו לשלמו לתובע, לפי דרישתו של זה, במהלך השנים 1999-2000, אלא שהודיעוהו כי התשלום יהא בסוף התביעה, היינו, עם למימוש המגרשים, ע"י פירוק השיתוף בהם, תוך שהם מנמקים הדבר במצבם הכלכלי של הנתבע והאחרים. אני דוחה, מטעם זה, את טענת הנתבע ( בסעיף 12.7 לסיכומיו בכתב ), לפיה, התובע לא הציג כל ראיה בכתב להוכיח כי הנתבע ביקש לדחות את מועד תשלום שכר הטרחה עד למימוש המגרשים. כאמור, הנתבע, אשר ביקש להסתמך על מכתב הועד מיום 19/12/99, לא יוכל להכחיש את יתר חלקיו של מסמך זה, במסגרתם ניתנה הצהרה כי מועד תשלום שכר הטרחה הינו עם סיום התביעה והטיפול המשפטי, עקב מצבם הכלכלי של הרוכשים. משכך, בין אם הנתבע והאחרים הודיעו לתובע כי הוא לא מייצג אותם יותר, ובין אם המשיך התובע לייצגם בהמשך, על הנתבע לשלם את שכר הטרחה נשוא ההסכם מיום 31/1/95, עם מימוש המגרשים ופירוק השיתוף בהם, ולא לפני כן. לכן, גם בהנחה ועורך דין אחר ייצג את הנתבע בהליך פירוק השיתוף ומימוש המגרשים, אין בכך כדי לפגום בזכותו של התובע לקבלת שכר טרחה מהנתבע, לפי ההסכם מיום 31/1/1995, שכן זכות זו התגבשה עם מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי ביום 21/3/99, בעוד שהוסכם בין הצדדים, לפי הודעת הנתבע לתובע, כי מימוש זכות זו של התובע, לתשלום שכ"ט, ייעשה במועד דחוי, שיחול עם מימוש המגרשים ופירוק השיתוף בהם, בין אם פירוק שיתוף כאמור ייעשה ע"י התובע או על ידי עורך דין אחר.

ביום 31/1/2006 התקיים דיון בבית משפט השלום בקריות, בת.א. 4676/04, במהלכו ניתן

פסק דין
, לפי הסכם פשרה מטעם הצדדים, לפירוק שיתוף במגרשים שניתנו לנתבע וליתר הרוכשים, לפי פסק הדין של בית המשפט המחוזי ( נספח ט' 1 לתצהיר התובע ). ביום 1/2/06 שלח התובע לנתבע מכתב ובו הודיעו כי ניתן

פסק דין
לפירוק שיתוף במקרקעין וכי הגיעה העת לתשלום שכר הטרחה המוסכם, ודרש מהנתבע לעשות כן תוך 7 ימים ( נספח י' לתצהיר התובע ). הנתבע לא הציג כל ראיה ללמד כי הוא השיב לפנייה הנ"ל של התובע, שבמסגרתה הוא מסתייג מדרשית התשלום של שכר הטרחה, כולו או חלקו, או שהוא אינו משלים עם פסק הדין מיום 31/1/2006, או כל טענה אחרת לעניין ייצוגו ע"י התובע בהליך זה של פירוק שיתוף. ביום 2/2/2006 הגיש התובע, בשם הנתבע כאן ( נתבע מס' 14 לבקשה שם ) ויתר הנתבעים שם, בקשה לאישור פסיקתא. בפסיקתא מיום 5/2/2006 הורה בית המשפט על פירוק השיתוף במגרשים נשוא התביעה, כאשר הנתבע כאן, מר שלמה כהן
, קיבל חלק בשטח של 500 מ"ר, במגרש מס' 219, והתובע מונה לכונס נכסים ( נספח ט' 2 לתצהיר התובע ). ביום 10/1/2007 פנה התובע לנתבע, בכתב, והודיעו כי בהתאם למינויו ככנוס נכסים, הוא ניהל מו"מ והגיע לטיוטת הסכם קומבינציה סופית עם קבלן, ונדרש להתייצב במשרדו של התובע על מנת להציג את עמדתו לכך, וכי בהעדר התגובה את הסתייגות מאת הנתבע עד ליום 25/1/2007, ייראה הדבר כהסכמה של הנתבע להסכם הנ"ל עם הקבלן ( נספח י"ב לתצהיר התובע ). הנתבע הגיב לפנייה הנ"ל של התובע, במכתב מיום 5/2/2007 ( נספח י"ב 1 לתצהיר התובע ), וציין כי הוא פנה למשרדו של התובע וקיבל את טיוטת ההסכם עם הקבלן, וכי בהתאם לפסק הדין מיום 31/1/2006, כל חלקו במקרקעין נמצא במגרש 219, והוא, יחד עם אחרים שתוארו במכתב הנ"ל, מבקשים לקבל בניין אחד הצמוד למגרש 220, וכי:

" 5. אנחנו בהחלט מעונינים בהתקדמות במימוש המגרש, אולם לאור האמור לעיל אנחנו מתנגדים להכללתו בהסכם הקומבינציה לעיל.
6. אנחנו מעוניינים להחליט בעצמנו מי יבנה את הבנין שלנו ובאילו תנאים ".

עינינו הרואות כי הנתבע לא מציין, במכתבו הנ"ל, כל טענה כנגד פעילותו של התובע ככונס נכסים, או כנגד ייצוגו ע"י התובע בהליכי הפירוק, שהתקיימו בבית משפט השלום בקריות, עובר למתן הפסיקתא מיום 5/2/2006, או כנגד הליכי המו"מ שעושה התובע בשמו, למימוש המגרשים. כל אשר טוען הנתבע הוא, כי הוא אינו מסכים להסכם הטיוטה שהושג. אין בכך כדי להוות ראיה כי הוא לא הסכים כי התובע ייצג אותו בהליכי המימוש, או שהוא מתנגד כי התובע ישמש ככונס נכסים, כפי שמונה על ידי בית המשפט. מכתבו הנ"ל של הנתבע מהווה הודאה מפורשת מטעמו, בכך שהתובע המשיך לייצגו ולטפל במימוש המגרשים, במהלך שנת 2006, עובר למתן הפסיקתא, ביום 5/2/06, ובהליכים שלאחריה. אעיר כי לא מצאתי במכתב הנ"ל כל התייחסות של הנתבע לדרישת התובע לשכר טרחה, כפי שזה העביר לנתבע ביום 1/2/2006, לרבות הכחשה של זכות זו, כולה או חלקה.


לטענת התובע, הוא הגיש, בשם הנתבע ואחרים, תביעה כספית לפיצויים, בסכום של 23,000,000 ₪, כאשר שכר הטרחה המוסכם בהסכם מיום 31/1/95 לא כולל טיפולו בתביעה כספית זו. לאחר שבקשתו לפטור אותו מתשלום אגרה, בתביעה הכספית הנ"ל, נדחתה ע"י בית המשפט, העביר, הנתבע, יחד עם חלק מהתובעים האחרים בתביעה הכספית, את הטיפול בתביעה זו לעו"ד רביב, אשר הגיש תביעה כספית זהה לזו שהגיש התובע, ובמסגרת תביעה חדשה זו שילמו הנתבע והאחרים את האגרה, אך תביעתם זו נדחתה, מחמת התיישנות, בעוד שהתביעה הכספית של האחרים, שהתובע המשיך בייצוגם, נתקבלה, ונפסקו להם פיצויים בסכום ניכר. אציין כי התובע אינו עותר, בתביעה בפני
י, לתשלום שכר טרחה בגין טיפולו בתביעה הכספית הנ"ל של הנתבע ( ראה סעיף 25 לתצהירו ).

לפי ההסכם מיום 31/1/95, הנתבע התחייב לשלם לתובע שכר טרחה בשיעור של 10% משווי הקרקע שיקבל הנתבע בעקבות התביעה. הנתבע קיבל, לפי פסק הדין מיום 21/3/1999 ולפי פסק הדין לפירוק שיתוף מיום 5/2/2006, את חלקו במגרש 219, בשטח של 500 מ"ר. התובע טוען, בכתב התביעה, בתצהירו ובסיכומיו בכתב, כי על הנתבע לשלם לו 15% משווי החלק הנ"ל, כאשר סכום זה כולל 10% בגין התביעה, בבית המשפט המחוזי, לאכיפת הסכם מכר, ועוד 5% משווי הקרקע הנ"ל, בגין ההליכים בערעור בבית המשפט העליון וההליכים הנוספים, שלאחר מכן, שהתקיימו בבית המשפט המחוזי, לעניין אותה התביעה ( סעיף 19 לכתב התביעה ), ובנוסף, סך של 10,000 ₪, בגין טיפולו בעניינים אחרים של התובע. טוען התובע, בסיכומיו, כי הסכם שכר הטרחה מיום 31/1/95 מתייחס אך להליך בערכאה הראשונה, בבית המשפט המחוזי, בעוד שהסכם זה אינו מסדיר שכר הטרחה לעניין הליכי הערעור וההליכים שבעקבות ערעור זה, וכי בגין אלה יש לפסוק לו שכ"ט ראוי, כמקובל בהליכים מסוג זה ( ראה סעיף 5 וסעיף 46 לסיכומים בכתב ). הנתבע טוען כי שכר הטרחה המוסכם, לפי ההסכם מיום 31/1/95, הינו לפי תוצאות ההליך ולא לפי סוג והיקף ההליכים שננקטו, ולכן, הוא מתייחס לכל ההליכים, לרבות הליך הערעור שהתקיים ( סעיף 16.7 לסיכומיו בכתב ). אני דוחה את גרסתו הנ"ל של התובע, משלא הוכחה. בהסכם מיום 31/1/95, לא הצהירו הצדדים כי שכר הטרחה המוסכם שם הינו מוגבל אך להליכים בבית המשפט המחוזי, וכי הוא אינו כולל הליכי הערעור ולהליכים שבעקבותיו, במידה ויוגש ערעור על פסק הדין של הערכאה הראשונה. אימוץ טענת התובע, לפיה, ההסכם מוגבל להליך בבית המשפט המחוזי, מהווה פרשנות מרחיבה ולא צודקת של ההסכם, שאין בו כל ביטוי, ישיר או עקיף, לטענה כי שכר הטרחה מוגבל להליך בבית המשפט המחוזי. כמו כן, טענה זו של התובע, לפיה, על הנתבע לשלם לו שכר טרחה נוסף בגין הליכי הערעור בבית המשפט המחוזי ובבית משפט העליון, לא עולה בקנה אחד עם טענתו האחרת, אותה הוכיח התובע, לפיה, מועד תשלום שכר הטרחה נדחה, לבקשת הנתבע, עד למימוש המגרש, כך, שהליכי המימוש, כולל מינויו ככונס נכסים וכן ייצוגו בהליכים אלה, לא מהווים טיפול נוסף של התובע, אלא שהם במסגרת אותו ייצוג נשוא ההסכם מיום 31/1/95. יתרה מזאת, לעומת טענתו, בתצהירו, לפיה, על הנתבע לשלם לו 5% משווי הקרקע, בגין הייצוג בערעור, טען התובע, בסעיף 21 למכתבו אל הנתבע, מיום 15/12/99 ( נספח ד' 1 לתצהירו ), כי שכר הטרחה בגין התביעה לאכיפת הסכם מכר הינו 10% משווי הקרקע, לפי הסכם שכר הטרחה. התובע לא דרש שם כי ישולם לו שכר טרחה נוסף בגין הייצוג בהליכי הערעור, בעניין התביעה הנ"ל. באשר לטענת התובע לחייב את הנתבע בתשלום שכ"ט נוסף בסכום של 10,000 ₪, אף היא נדחית בזאת, מחוסר הוכחה. התובע לא הוכיח את טענתו כי על הנתבע לשלם לו סך של 10,000 ₪ בגין טיפול שוטף אחר, משלא הוכח טיב טיפול שוטף זה ולא הוכח קיומו של הסכם לעניין זה, בין התובע לבין הנתבע. טענה זו נותרה כללית ונעדרת תימוכין בראיה, מה גם ולא מצאה ביטוי בפני
ות התובע לנתבע לתשלום שכר טרחה, בנספחים ד ו- ה' לתצהירו. אציין, לעניין זה, כי התובע טוען בסיכומיו כי, הנתבע לא הכחיש חוב זה, במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן והתצהיר התומך בה, ולכן, יש לראותו כמי שהודה בו. אני דוחה טענה זו. גרסת הנתבע, כפי שתוארה
בתצהירו התומך בבקשה הנ"ל, נסמכת, למעשה, על הטענה לפיה, ייצוגו על ידי התובע הופסק בסמוך לאחר פסק הדין מיום 21/3/1999, וכי הודעה על כך ניתנה לתובע במכתב הרוכשים, מיום 19/12/1999. מכאן, טענה זו של הנתבע, שבסופו של יום לא הוכחה, טומנת בחובה הכחשה לטענת התובע, לפיה, הוא ייצג את הנתבע בעניינים אחרים, מלבד התביעה לאכיפת הסכם מכר והתביעה הכספית האחרת. התובע לא הוכיח טיב הליכים נוספים אלה, ולא הוכיח כי נכרת הסכם שכר טרחה נוסף, בינו לבין הנתבע, לעניין זה, כאמור.

לטענת הנתבע ( בסעיף 9 לתצהירו ), דחיית התביעה הכספית שלו, מחמת התיישנות, שהוגשה ע"י עורך דין אחר, לאחר שהתובע לא הגיש את התביעה תוך 7 שנים מיום היווצרות העילה הכספית, הייתה תוצאה של רשלנות מקצועית של התובע, ולכן, יש לקזז את סכום התביעה והוצאותיה מהסכום שייפסק כאן. דינה של טענה זו להידחות. התובע הוכיח כי הוא הגיש תביעה כספית בשם הנתבע ואחרים, שכאמור, הינה תביעה נפרדת מתביעה לאכיפת הסכם מכר, נשוא ההליך שבפני
י, והוא הפסיק לייצג את הנתבע בתביעה כספית זו עקב אי תשלום אגרה על ידי הנתבע, ולאחר שהנתבע הודיע לתובע כי אינו מעוניין עוד כי ימשיך לייצגו, ושכר את שירותיו של עורך דין אחר. מכתבו של התובע, שצורף לתצהיר הנתבע ( נספח ו' 2 לתצהיר ), מיום 29/11/2001, מוכיח, באופן חד וברור, כי תביעה כספית כאמור הוגשה על ידי התובע, בצד בקשה לפטור את הנתבע מתשלום אגרה, ולכן, טענת הנתבע כי התובע לא הגיש את התביעה, הופרכה. לא זו אף זו, הן התובע והן הנתבע בעצמו מאשרים כי אחרים, שהתובע המשיך לייצגם באותה תביעה כספית, זכו בה ונפסקו להם פיצויים, ויש בכך כדי להביא להוכיח את גרסת התובע.


טוען הנתבע כי יש לקזז את סכום ההוצאות שהוטל לזכותו, בתביעה לאכיפת הסכם מכר, אותן גבה התובע, ללא הרשאה וללא הסכמה של הנתבע ( סעיף 15.7 לתצהיר הנתבע ). אכן, בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, בתיק אזרחי 248/95, פסק בית המשפט הוצאות בסכום של 10,000 ₪, לתובעים שם ( ראה עמור 10, סעיף 15 לפסק הדין, נספח ג' לתצהיר התובע ). יחד עם זאת, הנתבע לא הגיש כל ראיה להוכיח את טענתו, לפיה, התובע גבה בפועל סכום זה מהנתבעים שם, וכי הנתבעים שילמו את ההוצאות לידיו. הנתבע לא הציג הסבר מניח את הדעת להימנעותו מהגשת ראיה, לרבות חשבונית או אישור אחר מאת הנתבעים שם, להוכיח תשלום ההוצאות הנ"ל לידי התובע כאן,שעה שמדובר בראיה מהותית לעניין טענת הקיזוז של הנתבע .

כאמור, הוכח כי התובע זכאי לשכ"ט בשיעור של 10% משוויו של חלק המקרקעין שהנתבע קיבל במסגרת התביעה לאכיפת הסכם מכר ולפי פסק הדין לפירוק שיתוף, בשטח של 500 מ"ר. מחלוקת היא בין הצדדים באשר לשוויו של חלק זה של הנתבע. לפי התובע, שווי חלקו של התובע במקרקעין הינו סך של 257,777 ₪ ( סעיף 19 לכתב התביעה ). התובע מסר גרסה אחרת, בסעיף 36 לתצהירו, לפיה, שווי חלקו של הנתבע הינו בסך של 245,185 ₪. לפי הנתבע, הסכום שהוא צפוי לקבל תמורת חלק הקרקע שקיבל בהליכי המימוש הינו בסך של 210,769 ₪ ( סעיף 16 לתצהירו ). גרסתו של התובע לא עקבית, לעניין זה, ובהעדר הוכחה, אני מאמץ את גרסת הנתבע, לעניין שווי חלקו בקרקע, שקיבל בהתאם להליכי המימוש.

טוען הנתבע לשיהוי בהגשת התביעה, ומחמת זאת, עותר לדחותה. טוען התובע כי לא חל שיהוי בהגשת התביעה, מאחר ומועד תשלום שכר הטרחה נדחה עד למימוש המגרשים, זאת לבקשת הנתבע עצמו, ובהסכמת התובע, ולכן, אין לטעון כי התובע זנח את התביעה
וויתר על זכותו לשכ"ט, אלא שלאורך כל השנים הוא שב ודרש את תשלום שכר הטרחה ונענה לבקשות הנתבע לדחות את מועד התשלום ( סעיף 62-68 לסיכומים בכתב ). אני מאמץ את טענת התובע, לפיה, הסכמות הצדדים והתנהלות הנתבע, כמתואר לעיל, אשר הביאה לדחיית מועד תשלום שכר הטרחה, עד למימוש המגרשים, לפי פסק הדין של בית משפט השלום בקריות, בשנת 2006, ומכתבי התזכורת והדרישה של התובע, במשך השנים החל משנת 2001, לתשלום שכר הטרחה, ותגובות הנתבע והאחרים לפניות אלה של התובע, מובילים למסקנה כי התובע לא זנח את זכותו, וכי הנתבע ידע זאת, ומשכך, לא נגרם לנתבע נזק ראייתי כלשהוא, משלא סבר כי התובע וויתר על זכות זו. יחד עם זאת, מצאתי כי מסקנה זו יפה היא אך עד למועד מתן פסק הדין בבית משפט השלום בקריות, מיום 5/2/2006, עם מימוש המגרשים, הוא המועד בו קמה עילת התביעה לגביית שכר הטרחה. חלוף פרק זמן של כ – 4 שנים עד להגשת התביעה, בשנת 2020, מהווה שיהוי מסוים, שמצדיק כי תוספת בריבית וההצמדה, לסכום שייפסק לתובע, תחל מיום הגשת התביעה ולא לפני כן.

סוף דבר

בהתחשב בשווי חלקו של הנתבע בקרקע, ומכיוון והתובע זכאי לשכר טרחה מוסכם, בשיעור של 10% משווי זה של הקרקע, בתוספת מע"מ, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיו, סך של 21,077 ₪ ומע"מ כדין, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל, וכן הוצאות משפט בסכום של 3,500 ₪.

ניתן היום,
יט שבט תשע"ב, 12 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.












תאק בית משפט שלום 42186-03/10 עו"ד אדיב מח'ול נ' שלמה כהן (פורסם ב-ֽ 12/02/2012)