פסקי דין על אלחנן בלייכר | פסקי דין על טוני דואב כהן | פסקי דין על יעקב סויסה | פסקי דין על אליהו חברה לביטוח בע''מ ואח' |

379-10/11 תק     17/02/2012




תק 379-10/11 אלחנן בלייכר, טוני דואב כהן נ' יעקב סויסה, אליהו חברה לביטוח בע''מ ואח'








בית משפט לתביעות קטנות בטבריה



ת"ק 379-10-11 בלייכר נ' סויסה ואח'
ת"ק 403-10-11 טוני דואב כהן
נ' סויסה ואח'






בפני

כב' השופטת
רים נדאף

בעניין ת"ק מס': 379-10-11

התובע


אלחנן בלייכר


נגד


הנתבעים

1.יעקב סויסה
2.אליהו חברה לביטוח בע''מ



ובעניין ת"ק מס': 403-10-11



התובעת

טוני דואב כהן



נגד


הנתבעים

1.יעקב סויסה
2.אליהו חברה לביטוח בע''מ


פסק דין


1.
עניינה של התביעה הנדונה הוא בתאונת דרכים מיום 26.10.2010. אין מחלוקת כי הנהג מטעם נתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע"), נהג בקטנוע של הנתבע, פגע ברכב התובעת בתיק 403-10-11, המשיך ופגע ברכב התובע בתיק 379-10-11 אשר חנה בצד הדרך. אין מחלוקת אם כך, בשאלת האחריות, אין מחלוקת בעניין נזקי התובעים בשני התיקים, והמחלוקת בתיק היא בין הנתבע לבין נתבעת מס' 2 (להלן:"המבטחת").

2.
טענות המבטחת הן כי לא נמסר מידע על ידי המבוטח, הנתבע, על כך שאותו קטנוע נשוא התביעה משמש את התובע בעסקי שליחויות בהם הוא עוסק, לפיכך השימוש שנעשה בקטנוע במועד קרות התאונה, לצורך שליחות, אינו מכוסה בפוליסה.

3.
היום 17.2.2012
התקיים דיון בתיק בו שמעתי את עדותו של הנתבע, וכן את עדותו של סוכן הביטוח שלו, מר רוני בליש, ושמעתי את טיעוני הצדדים.

4.
מעיון בהצעת הביטוח שהוצאה לנתבע, עולה כי לא צוין בה כל סייג או חריג לביטוח הקטנוע באופן המגביל את הכיסוי הביטוחי למטרות פרטיות, להבדיל ממטרות עסקיות.

5.
סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח קובע כיצד על מבטחת לציין את הסייגים או החריגים לכיסוי הביטוחי, כדי להסב את תשומת לב המבוטח לאותם כיסויים, וכך נקבע בו:

"תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצויינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם".

לא רק שלא צוין שום סייג, או תנאי או חריג בהצעת הביטוח לכיסוי הביטוחי של הקטנוע למטרות עסקיות, אלא שגם ברשימת הביטוח שהוצאה לנתבע, גם שם לא צוין כל חריג, או תנאי או סייג כאמור, לא בכתב רגיל, לא בהבלטה, ולא באדום.

6.
ברשימה של הביטוח שהוצאה לנתבע מופנה הוא לכך שהשימוש בכלי הרכב הוא אך ורק בהתאם לסעיף 14 בפוליסה. סעיף 14 לג'קט של הפוליסה קובע כך:


"14. השימוש ברכב
השימוש ברכב יהיה אך ורק למטרות חברתיות ופרטיות ולמטרת עסקו של המבוטח, ולאחת או יותר מהמטרות המנויות להלן, באם צויינו ברשימה במפורש:
.
.
.
ח. הובלת סחורות בשכר".

7.
אין מחלוקת כי עיסוקו של הנתבע הוא בשירותי שליחויות, לפיכך על פי סעיף 14 לפוליסה, קיים כיסוי ביטוחי לשימוש זה, במיוחד כשאותו שימוש גם הוא מהווה אחד השימושים המותרים בסעיף 14, גם אם זה לא היה למטרת עסקו של המבוטח, הנתבע.

8.
הנתבעת מפנה בכתבי ההגנה שהוגשו מטעמה בשני התיקים, למסמך שכותרתו: "הוראות כלליות לקבלת עסקי כלי רכב". היא מבקשת להסיק מאותו מסמך, שאין כיסוי ביטוחי למבוטח, הנתבע, כיוון שאותו מבוטח לא הודיע מראש על מהות עסקו, ולא נתקבל אישור מראש של המבטחת לביטוח הקטנוע למטרות אלו.


אין לקבל טענה זו מהטעם הפשוט, שסוכן הביטוח של הנתבע, הודה בבית המשפט בהגינותו, כי אותו מסמך הוא מסמך פנימי ביחסים בינו לבין המבטחת, ואינו מובא לידיעת המבוטחים, לרבות הנתבע.

9.
סוכן הביטוח גם הודה בהגינותו כי בהצעת הביטוח שהוצאה לנתבע, אין שום סייג או החרגה לשימוש למטרות עסקיות, להובלות או שליחויות.

10.
סוכן הביטוח העיד כי ברישיון הקטנוע כתוב שהוא רכב "פרטי", וכביכול מכך ביקשה המבטחת להסיק כי הוסתר ממנה מידע על ידי הנתבע.


טענה זו דינה להידחות מהטעם שהנתבע הוא אדם פרטי, בעל עסק פרטי, עוסק מורשה, ואינו חברה בע"מ, כך שהקטנוע אמור היה להיות רשום בבעלות פרטית כפי שנרשם בפועל. סוכן הביטוח גם הודה בכך שכיוון שהקטנוע היה בבעלות פרטית של בעל העסק קרי- הנתבע, לא היה צריך לרשום ברישיון הרכב שום דבר חוץ ממה שנרשם בפועל.

11.
תמוהה בעיני עמדתה של המבטחת, שמצד אחד טוענת להעדר כיסוי ביטוחי, ומצד שני מרשה לעצמה לגבות מהמבוטח, הנתבע, את סכום השתתפות עצמית, באמצעות חיוב כרטיס האשראי שלו.


תמוהה גם הצעתה של הנתבעת לשאת במחצית הנזק של שני התובעים, ולהטיל את המחצית השנייה על הנתבע המבוטח.

12.
המסקנה מכל האמור לעיל היא כי המבטחת לא סייגה את חלות הכיסוי הביטוחי לשימושים בקטנוע בכל דרך שהיא, ולא צוין בשום מקום, שהכיסוי הביטוחי ניתן למטרות פרטיות בלבד. לא שוכנעתי כי המבוטח הסתיר מידע מהותי מסוכן הביטוח אשר יש בו כדי לשלול את הכיסוי הביטוחי, אלא שוכנעתי כי הנתבעת היא זו שפעלה שלא כדין, בעת שלא דאגה להביא לידיעתו הברורה של המבוטח שאין כיסוי ביטוחי לשימוש בקטנוע למטרות עסקיות.


המבטחת לא פעלה כמבטח סביר בנסיבות העניין, לא מילאה אחר הדרישות של סעיף 3 לחוק חוזה ביטוח, לא הגבילה את הכיסוי הביטוחי לכל מטרה שהיא, ומשכך קיים כיסוי ביטוחי מלא לקטנוע לכל שימוש, לרבות למעורבותו בתאונה נשוא התביעות דנן.

13.
המסקנה מכל האמור לעיל היא, כי יש לחייב את נתבעת מס' 2 בנזקי התובעים בשני התיקים, לפיכך אני קובעת כלהלן:


בתיק 379-10-11 – אני מחייבת את נתבעת מס' 2 לשלם לתובע סך של 4,378 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 26.10.2010 ועד ליום התשלום המלא בפועל, וכן הוצאות משפט בסך 300 ₪.
אני מחייבת את נתבעת מס' 2 לשלם לנתבע מס' 1 הוצאות משפט בסך 500 ₪.


בתיק 403-10-11 – אני מחייבת את נתבעת מס' 2 לשלם לתובעת סך של
5,726 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 26.10.2010 ועד ליום התשלום המלא בפועל, וכן הוצאות משפט בסך 300 ₪.
אני מחייבת את נתבעת מס' 2 לשלם לנתבע מס' 1 הוצאות משפט בסך 500 ₪.

המזכירות תמציא העתק

פסק דין
זה לצדדים בשני התיקים
.

ניתן היום,
כ"ד שבט תשע"ב, 17 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.










תק בית משפט לתביעות קטנות 379-10/11 אלחנן בלייכר, טוני דואב כהן נ' יעקב סויסה, אליהו חברה לביטוח בע''מ ואח' (פורסם ב-ֽ 17/02/2012)