פסקי דין על זאב אשכולי | פסקי דין על משה וקסלר

4004-10/09 תאק     13/02/2012




תאק 4004-10/09 זאב אשכולי נ' משה וקסלר








בית משפט השלום בנתניה



תא"ק 4004-10-09 אשכולי נ' וקסלר







בפני

כב' הרשמת בכירה
יפעת ביטון אונגר

התובע
זאב אשכולי


נגד

הנתבע
משה וקסלר



החלטה


מבוא:

בפני
בקשה לביטול פסק הדין שניתן כנגד הנתבע בהעדר הגנה ביום 08.03.2010.

הסכסוך בין הצדדים נוגע לשותפות בעסקה עתידית ברומניה, בתחום הצילום, בין התובע ושותפיו לבין חברה רומנית בשם "אינטליקמרה". על פי התביעה, פנו התובע ושותפו, יעקב דר (להלן – "השותף") אל הנתבע, שהיה ידוע בקשריו עם הרומנים, בבקשה לסייע להם בקידום העסקה, ושילמו לו 10,000 יורו.

השאלה שבמחלוקת הינה: האם סוכם בין הצדדים כי הנתבע ישיב לתובע את הסך הנ"ל במידה והעסקה לא תצא אל הפועל בתוך 30 יום?

כנספח א' לתביעה, צורף אישור קבלה מיום 26.03.2008, בו מאשר הנתבע את קבלת הכספים ומתחייב להשיבם בתוך 30 יום, אם לא ייחתם ההסכם נשוא העסקה.

אין מחלוקת כי בתחתיתו של נספח א' הנ"ל, הוסף אישור בכתב יד התובע מיום 06.04.2008, המאשר שקיבל מהשותף 7,000 יורו ומתחייב להחזירם לו, מתוך הסכום שיקבל מהנתבע, וכל עוד לא ייחתם ההסכם עם הרומנים.



טענות הנתבע:
בתצהירו התומך בבקשה טען הנתבע, כי השותף הגיש כנגדו וכנגד התובע תביעה נוספת באותו עניין, ובמסגרתה ניתן כנגדו

פסק דין
, המורה לו לשלם לשותף סך 7,000 יורו בערכים שקליים. הנתבע טוען כי היה על התובע להסב את תשומת לב ביהמ"ש לקיומו של הליך תלוי ועומד בעניין, על מנת שלא ינתנו פסקי דין חופפים. משלא עשה כן, מהווה הדבר עילה לביטול פסק הדין.

מוסיף הנתבע וטוען, כי חרף היכרות טובה בין הצדדים, מכוחם ידע התובע היטב כי הנתבע מתגורר דרך קבע ברומניה, בחר התובע לשלוח את התביעה דנא לכתובתו הרשומה בישראל, תוך שהוא מציג מצג כי לכאורה בוצעה מסירה כדין. זאת ועוד, התובע והנתבע נהגו להתכתב בדואר אלקטרוני, כשהתובע יכול היה לנצל תכתובת זו, כדי להודיע לנתבע אודות ההליך המשפטי. ברם, בחוסר תום לב, תוך שימוש לרעה בהליכי ביהמ"ש, בחר לא לעשות זאת, ובכך הכשיל את הנתבע מלהתגונן בהליך דנא. הנתבע טוען כי נודע לו על פסק הדין רק בעקבות הפעלת הליכי ההוצאה לפועל.

אשר למחלוקת לגופה, טוען הנתבע כי בחודש ינואר 2008 נעתר לבקשת התובע, והחל לפעול בעבורו לקידום העסקה. בין היתר פנה לאיש עסקים רומני בשם דנוץ, אליו העביר את כספי התובע, במטרה
שיפעל לקידום העניין (אישור דנוץ על קבלת הכספים צורף כנספח 2 לבקשה), הכל בידיעת התובע.

הנתבע טען עוד, כי פרט לסכום הנ"ל, הוסיף והוציא מכיסו סכומים לא מבוטלים לשם קידום העסקה. לא זו בלבד שכספים אלה לא הוחזרו לו, אלא שאף לא קיבל שכר בעד פעולותיו.

הנתבע הצהיר כי נספח א' הוגש לחתימתו ברחוב, בשעת לילה מאוחרת וגשומה, והוא חתם עליו בבהילות, תוך שהוא מאמין כי מדובר באישור לקבלת הכספים, ולא יותר.

לא זו אף זו, לאחר שחלפו 30 יום, פנה אל התובע, הסביר כי לא ניתן יהיה להשיג הסכם בדבר העסקה בפרק זמן קצר, בשל הפעולות שיש לבצען (כמפורט בסע' 27 לתצהירו), והתובע נשאל אם הוא מעוניין כי הנתבע ודנוץ ימשיכו לפעול, בפרט כאשר הדבר כרוך בהוצאות נוספות.
לטענתו, התובע אישר להמשיך ולבצע את כל הפעולות הנדרשות.

בהתאם לכך, המשיך הנתבע לפעול יחד עם דנוץ, כאשר התובע עוקב מקרוב אחר ההתקדמות, נוטל חלק בפגישות עם פקידי הממשל הרומני, וכן באירועים וכנסים שארגנו השניים.

גם לאחר שנודע לנתבע כי נוצר סכסוך בין התובע לשותפיו, הודיע לו התובע כי עליו להמשיך בפעולות, וכי התובע ישא באחריות, אם תתפרק השותפות, ולרבות בהוצאות ששולמו לטובת קידום הפרוייקט.
לשם כך, פתח התובע חברה חדשה ללא שותפיו, דרש להגביר את קצב הפעילות של הנתבע בקשר לקידום העסקה, עד אשר בחודש ספטמבר 2008, באופן פתאומי, דרש את החזר הכספים הנ"ל.
יחד עם זאת ובאופן סותר, המשיך להפעיל את הנתבע ואת דנוץ באופן רציף בקשר לעסקה, לרבות העברת חוזה חדש הנושא את שם החברה החדשה וכן מסמכים לצרכי שיווק המצלמות.
מכאן, כי התובע לא עמד על החזר הכספים בכלל, ובפרט לא בתוך המועד הנקוב בנספח א'.

לאור האמור, טוען הנתבע כי סיכויי הגנתו בהליך טובים מאד, באופן המצדיק לבטל את פסק הדין.

תשובת התובע:
אליבא התובע, העובדה כי לנתבע כתובת נוספת ברומניה, אינה מעלה ואינה מורידה, משום שבוצעה מסירה כדין לכתובתו הידועה בישראל. בנוסף לכך, הנתבע עצמו הוסיף בכתב ידו, על גבי נספח א' לתביעה, את כתובתו בארץ. לפיכך אין לו אלא להלין על עצמו.

אם לא די בכך, הנתבע אינו טוען, כי בעת ביצוע המסירה בישראל לא שהה בארץ.

לדידו של התובע, לנתבע אין סיכויים להדוף את התביעה, שכן חתם מרצונו החופשי על ההתחייבות להחזיר לתובע, באופן אישי, את הכספים שקיבל ממנו. לפיכך, אין חשיבות לשאלה אם העביר הנתבע את הכספים לאדם נוסף. מעבר לכך, גרסת הנתבע היא גרסה שבע"פ כנגד מסמך בכתב, ולפיכך חסרת סיכוי.

אשר להסתרה כביכול, של ההליך הנוסף, הפנה התובע לסע' 8 לתביעה, שם ציין את התביעה הנוספת במפורש.



דיון והכרעה:
כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד הוא פגום מסיבה כלשהי, כאשר על פי רוב נובע הפגם מהעדר המצאה כדין, יבוטל פסק הדין, בלי להתייחס למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה. זאת לאור ההשקפה, כי בעל דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים, עובר למתן פסק הדין.

ביטול זה הינו ביטול מחמת הצדק, שכן פסק הדין ניתן מתוך פגם שנפל בהליך ולפיכך אין לקיימו. לכל אדם הזכות שלא יינתן נגדו

פסק דין
, אף אם פסק הדין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה.

במקרה שלפנינו, שוכנעתי כי נפל פגם בהליך, המחייב את ביטולו של פסק הדין, וזאת ללא קשר לשאלת סיכויי ההצלחה של הנתבע בהגנתו.

אין מחלוקת, וכפי העולה מאישור המסירה, כי התביעה הודבקה במען הנתבע בישראל.
אף אם מסר הנתבע מען זה, כמען למסירת מסמכים, אין התובע יוצא ידי חובה במסירת התביעה על דרך הדבקה, שעה שהוא יודע (וטענת הנתבע לעניין זה לא נסתרה), כי הנתבע מתגורר תכופות למשך זמן ממושך, בחו"ל.

העובדה כי השליח לא הצליח לאתר, מספר פעמים,
את הנתבע במען מגוריו בישראל, מלמדת, לאור הנסיבות הנ"ל, כי הנתבע בחו"ל באותה עת. על כן, לכל הפחות, צריך היה תובע לוודא עם הנתבע, עימו היה מצוי בקשר של תכתובת אלקטרונית, כי האחרון זכה לקבל את התביעה.

בנסיבות המקרה דומני, כי ההתעלמות מכך שהמסירה בוצעה על דרך של הדבקה, הובילה לפגם, בכך שהתביעה לא נמסרה בסופו של יום לנתבע, וכאשר הנתבע יכול היה להניח שכך המקרה.
בקשתו לקבל

פסק דין
בהעדר הגנה על יסוד המצאה פורמאלית, שיש יסוד לסבור כי לא צלחה בפועל, לוקה במידה מסויימת של חוסר תום לב בניהול ההליך המשפטי.

אמנם, על פי תקנות סדר הדין האזרחי, ניתן לבצע מסירה בדרך של הדבקה, אולם ראוי לזכור כי המצאה בדרך זו כפופה לעולם לאפשרות שביהמ"ש לא יכיר בה, גם אם מבחינה טכנית נעשתה על פי הכללים הקבועים בתקנות (ע"א 6441/04 מתוקה נ' סונול; ע"א 427/61 דליהו נ' הדייקן בע"מ).


מעבר לצורך אציין, כי מצאתי שטענות הנתבע עשויות להצמיח לו הגנה מוצלחת כנגד התביעה, שהרי בנסיבות אותן תיאר בתצהירו, ומרביתן לא נסתר, לפחות בשלב זה, עשוי התובע להיחשב כמי שויתר על החזרת הכספים, לא כל שכן ויתר על החזרתם בתוך המועד שנקצב מראש.

אשר על כן, פסק הדין יבוטל, כנובע מן הפגם שנפל כאמור.
הנתבע זכאי להגיש בקשת רשות להגן בתוך 20 יום מיום קבלת החלטה זו, ולחילופין להודיע כי הוא מבקש לראות את בקשתו לביטול פסק הדין כבקשת רשות להגן.

המזכירות תקבע מועד נוסף לדיון על פי היומן ותזמן את הצדדים.

התובע ישא בהוצאות בסך 2,000 ₪.

ניתנה היום, כ' שבט תשע"ב, 13 פברואר 2012, בהעדר.








תאק בית משפט שלום 4004-10/09 זאב אשכולי נ' משה וקסלר (פורסם ב-ֽ 13/02/2012)