פסקי דין על מוחמד סנעאללה | פסקי דין על מחמוד סנעאללה | פסקי דין על חאפז סנעאללה ואח' |

51725-01/12 מת     20/02/2012




מת 51725-01/12 מדינת ישראל נ' מוחמד סנעאללה, מחמוד סנעאללה, חאפז סנעאללה ואח'








בית המשפט המחוזי בחיפה



מ"ת 51725-01-12 מדינת ישראל
נ' סנעאללה(עציר) ואח'

תיק חיצוני
:
215/12



בפני
כב' השופט רון שפירא

המבקשת
מדינת ישראל


נגד

המשיבים
1.
מוחמד סנעאללה
(עציר), ת"ז 307891788
2.
מחמוד סנעאללה
(עציר), ת"ז 023485642
3.
חאפז סנעאללה (עציר), ת"ז 302496591
4.
עבדאללה סנעאללה (עציר), ת"ז 021857743
5.
מוסטפא סנעאללה (עציר), ת"ז 039220736



החלטה

בפני
בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996 (להלן: "חוק המעצרים").
כנגד הנאשמים סנעאללה מוחמד ("המשיב 1"); סנעאללה מחמוד ("המשיב 2") ; סנעאללה חאפז ("המשיב 3"); סנעאללה עבדאללה ("המשיב 4"); סנעאללה מוסטפא ("המשיב 5"; ויחדיו "המשיבים"), הוגש כתב אישום המייחס למשיבים 2-5 עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיפים 329(2) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"); למשיב 1 מיוחסת גם עבירה של ניסיון לחבול בחומר נפיץ עבירה לפי סעיף 330 לחוק העונשין; עבירות נשק, החזקה ונשיאה, לפי סעיף 144 לחוק העונשין; למשיבים 1, 2 ו-3 מיוחסת גם עבירה של החזקת סכין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין; למשיבים 1, 2 ו-3 עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 334+ 335 לחוק העונשין; למשיבים 1, 2 ו-3 עבירה לפי סעיף 368ב(א) רישא לחוק העונשין; למשיבים 1, 2 ו-3 עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380 + 382(א) לחוק העונשין.
במסגרת כתב האישום הובהר כי משפחת עותמאן (להלן: "משפחת המתלוננים") ומשפחת סנעאללה מתגוררות בסמיכות זו לזו בכפר דיר אל אסד (להלן: "הכפר"). נטען כי ביום 6.1.12 בעת שנסע הקטין ח.ע יליד 1996 (להלן: "ח.ע") עם אכרם אסדי (להלן: "אכרם") ברכבו של האחרון בכפר, נפגשו השניים עם המשיב 1 שנסע באותה עת ברכב מסוג ברלינגו לבן (להלן: "הרכב") השייך לבני משפחתו, כשיחד איתו נסעו ברכב המשיבים 2 ו-3. המשיב 1 ביקש מח.ע ואכרם להגיע לשכונת אלכראג'את בכפר, בטענה כי עליו להעביר להם דבר מה. ח.ע ואכרם נענו לבקשת המשיב 1 ובהגיעם לשכונת אלכראג'את חסם אותם המשיב 1 עם רכבו. המשיבים 1, 2 ו-3 ירדו מהרכב וניגשו לעבר ח.ע ואכרם, המשיב 1 ריסס גז מדמיע בעיניהם של ח.ע ואכרם והוא והמשיבים 2 ו-3 החלו לתקוף בצוותא חדא את ח.ע.. המתלוננים, ח.ע ואכרם, הצליחו להימלט מהמקום בנסיעה והגיעו לקונדיטורית אלסולטאן שבבעלות אביו של אכרם (להלן: "הקונדיטוריה") על מנת לשטוף את פניהם. כעבור מספר דקות מהגעתם לקונדיטוריה, הגיע המשיב 2 ותקף שלא כדין את ח.ע וסטר לו על פניו. לאחר מכן הגיעו לקונדיטוריה המשיבים 1, 3, 4 ו-5. המשיבים 1 ו-3 החזיקו בידם סכין מחוץ לביתם. בהמשך למתואר הגיע לקונדיטוריה קאסם עותמאן אחיו של ח.ע (להלן: "קאסם") וניסה לברר מה מתרחש שם. בהגיעו לקונדיטוריה תקפו המשיבים 1, 2 ו-3 בצוותא חדא את קאסם, המשיב 2 נגח בו בפני
ו והורה למשיב 1 לדקור את קאסם בבטנו. בשלב זה, המשיבים 1 ו-3 דקרו, בצוותא חדא את קאסם וגרמו לפציעתו בירך (להלן: "אירוע הדקירה"). כתוצאה מאירוע הדקירה נגרמו לקאסם שני פצעי דקירה בירך ימין ופצע באף והוא נזקק לאשפוז של יממה אחת בביה"ח. בנוסף נגרמו לח.ע נפיחות ואודם בעין שמאל, דימום תת לחמיתי נרחב ורגישות במרפק יד שמאל ובגב תחתון.
בהמשך, ולאחר שניסיונות הסולחה בין שתי המשפחות כשלו, הגיעו למחרת היום, ביום 7.1.12 שעה 14:30 המשיבים 2, 3, 4 ו-5 לקרבת ביתה של משפחת רשיד עותמאן (להלן: "הבית") כשכל אחד מהם מחזיק שלא כדין, אקדח (להלן: "האקדחים"). המשיב 2, שהבחין בח.ע וטאלב עותמאן (להלן: "טאלב") עומדים מחוץ לבית, ניגש לעברם וממרחק של מטרים בודדים ירה לעברם מספר כדורים, לאחר מכן ומשהבחין באחמד עותמאן (להלן: "אחמד") ובאביו רשיד עותמאן (להלן: "רשיד") עומדים במדרגות המובילות לקומה השנייה של הבית, ניגש לעברם וממרחק של מטרים בודדים ירה לעברם מספר כדורים. בד בבד, ירה המשיב 4 מהאקדח לעבר הקומה השלישית של הבית וקליעים חדרו דרך אחד מחלונות הבית לתוך חדר הילדים ומשם לסלון וגרמו נזק לקירות של הבית. כל זאת עשה המשיב 4 בכוונה לפגוע ביושבי הבית. המשיבים 3 ו-5 עמדו באותו זמן במרחק של עשרות מטרים וירו מהאקדחים שהיו ברשותם באוויר מתוך כוונה להפחיד את משפחת עותמאן ולחזק את ידם של המשיבים 2 ו-4. מיד לאחר עזיבת המשיבים 2, 3, 4 ו-5 את המקום, הגיע המשיב 1 לרחבת חנייה הסמוכה לבית המתלוננים כשהוא מחזיק בידו מטען חבלה מאולתר המורכב מצינור פלסטיק אטום (להלן: "מטען החבלה"). כל זאת במטרה להשליך את מטען החבלה על הבית בו שהו באותה עת המתלוננים ולחבול בהם. המשיב 1 הדליק את מטען החבלה והשליכו אל עבר הבית בכוונה לגרום להתפוצצותו ולחבלה במתלוננים ובבני משפחתם. המטען נפל בחניית רכבים הצמודה לבית המתלוננים ולמסגד של הכפר, התפוצץ ורסיסים ממנו התפזרו לכל עבר.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם.
המבקשת הפנתה לראיות לכאורה הקיימות בתיק. מהן: גרסת הקטין ע.ח. המתאר את תחילת האירוע, תקיפתו ותקיפת אחיו קאסם בקונדיטוריה, ותקיפתם בביתם יום למחרת; גרסתו של קאסם עותמאן המתארת את נסיבות האירוע בקונדיטוריה ונסיבות דקירתו; הודעתו של טאלב עותמאן אחיו של ח.ע, המתאר את אירוע הירי לעברם וזיהויו ע"י משיבים כמי שביצעו המיוחס להם בכתב האישום; הודעת רשיד עותמאן אביו של ח.ע, אשר ראה המשיבים 2 ו-4 יורים לעברם באמצעות אקדחים; הודעת אחמד עותמאן אחיו של ח.ע, אשר ראה המשיבים מבצעים המיוחס להם בכתב האישום, וכן סירובו של עד זה להמשיך ולערוך עימותים על רקע חששו מהמשיבים; הודעת חוסאם אסדי, הבעלים של הקונדיטוריה, שראה את המשיב 2 סוטר לקטין ח.ע ובהמשך ראה מספר של אנשים מתנפלים על קאסם; סרטון מצלמת אבטחה בקונדיטוריה בו נראים המשיבים מגיעים לקונדיטוריה ובמשיבים 1 ו-3 מחזיקים חפצים הנחזים כסכינים; תעודות רפואיות, המתארות הפגיעות שנגרמו לקטין ע.ח. ולאחיו קאסם; חוות דעת מעבדות נשק; דו"ח זיהוי ממצאים בזירה ונזקים שנגרמו עקב הירי. כך גם פירטה המבקשת את גרסאות המשיבים, הפנתה לסתירות הקיימות, וחולשת האליבי שסופק על ידיהם. מעבר לכך הפנתה המבקשת לחזרת המתלוננים מתלונתם לאחר שהושג הסכם סולחה בין שתי המשפחות, וכן הפנתה למזכרים המלמדים על חששותיהם של המתלוננים מפני המשיבים.
המבקשת טענה לקיומה של עילת מסוכנות בהתחשב בחומרה הרבה העולה מהאירועים, למידת האלימות בה נעשה שימוש, לעשיית שימוש בנשקים חמים וקרים, התפרסות האירועים על מספר מועדים בשני ימים וכן התפתחות האירוע לממדים אלה חרף כך שהסיבה בגינה ארע אירוע זה הינו פעוט. בנוסף הפנתה המבקשת לעברו הפלילי של המשיב 2 הכולל תשע הרשעות קודמות, בעיקר בעבירות של אלימות, ולעברו הפלילי של המשיב 4 הכולל שלוש הרשעות קודמות. כך גם לגישת המבקשת קיים חשש לשיבוש הליכי משפט, כפי שאכן אירע עקב לחצים שונים שהופעלו על המתלוננים ממשפחות ממרכז הארץ וועדת סולחה, דבר שגרם למתלוננים לחזור בהם מתלונתם. כמו כן כי ישנם מספר עדים המתגוררים בסמיכות למשיבים וקיים חשש להשפיע עליהם ולהביא לשינוי גרסתם. בנוסף כי המשיב 2, התחמק מהמשטרה במשך חמישה ימים, זאת עת שידע שהינו דרוש לחקירה. לנוכח האמור ובהתחשב בכלל נסיבות האירוע, לגישת המבקשת לא ניתן להשיג את מטרות המעצר בחלופת מעצר, ויש להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו.
בא כוח המשיבים
התנגד לקיומן של ראיות לכאורה. בא כוח המשיבים הפנה למחדלים משטרתיים שנכחו בחקירת המשיבים, מהן העדר הימצאותם של עדים אובייקטיבים, חרף דרישותיו של בא כוח המשיב לחקור עדים אובייקטיביים. אף מעבר לכך ואף שנמצאו זימונים רבים למספר עדים, הרי שעדויות אלו אינן נמצאות בחומר החקירה, ואף לא נמצאו מזכרים שיסבירו זאת. מכאן כי בהיעדר גביית אותן עדויות, הרי שהמדובר במחדל חקירתי חמור שעליו לקבל משקל אף בשלב המעצר עד תום ההליכים. מחדל נוסף אליו הצביע הינו היעדר ביקור בזירת האירוע ובחינה למקום הימצאות העדים בעת האירוע ויכולתם לראות את מה שמסרו שראו. כך גם אין התייחסות בחוות הדעת שהוכנה באשר למטען הנפץ אם ניתן להדליקו. כך גם לא נערכה בדיקת שרידי ירי למשיב 4, אף שנעצר בסמוך לאירוע. וכן הפנה למחדלי חקירה, שבאו לידי ביטוי בהיעדר ביצוע עימותים בין המשיב 3 למתלוננים.
בא כוח המשיב, הפנה לעדותם של העדים שבאירוע הירי על בית משפחת עותמאן, הכוללים אך את עדויותיהם של בני משפחת עותמאן, שהינם עדים בעלי אינטרס מובהק להביא להפללת המשיבים והפנה לכך שקיימות סתירות רבות בין עדויותיהם של העדים השונים, כמו כן כי הן אינן מתיישבות עם הממצאים בזירה. כך בהתאם לדו"ח תפיסה וסימון מיום 7.1.12 נמצא אך תרמיל אחד בלבד, דבר הסותר הטענה של המתלוננים לפיה נורה לעברם מספר רב של יריות. כך גם בהתאם להודעותיהם של העדים טאלב ורשיד, הם מסרו שראו המשיב 4 יורה לעבר הבית שלהם, בעוד שאחמד עותמאן מסר שראה את אותו משיב יורה לעבר ביתו של הדוד. כך גם כי העדויות מתנגשות עם עדותו של מוחמד עוסמאן מיום 9.1.12, אשר באותן שעות עמד על גג הבית והיה לו מרחב הראיה הטוב ביותר לעבר הזירה, עד זה מסר שראה רק אדם אחד היורה לעבר משפחת עותמאן, וראה לאחר מכן אחר זורק מטען. ככל שהדברים עניינם בזירת התקיפה בקונדיטוריה, הפנה בא כוח המשיבים למספר עדויות וכן לדוחות העימותים בין הצדדים, עת שלגישתו קיימות בהן סתירות מהותיות. לדו"ח צפייה לדיסק האבטחה של החנות, בו לא נראה מי מהחשודים כמחזיק סכין. לעימות שנערך עם המשיב 5 בו אחד המתלוננים חוזר בו מהודעתו המפלילה. לדוחות הרפואיים המלמדות על הפציעות שנגרמו לקאסם, עת שלגישת בא כוח המשיבים יש בכך לייחס עבירה פחותה בחומרתה. לנוכח אלו, טען בא כוח המשיבים לחולשה ממשית בראיות לכאורה המצדיקה את שחרור מרשיו לחלופת מעצר.
בא כוח המשיבים התייחס בנוסף לעניין הסולחה שנערכה בין משפחת המשיבים למשפחת המתלוננים, וציין כי אף שישנם מתלוננים שחזרו בהם מעדותם לנוכח הסולחה, הרי שלא היה למשיבים חלק בכך, שכן הסולחה נעשתה על ידי מכובדים בכפר, ולא היה למשיבים חלק בשיבוש הליכי המשפט.
מעבר לכך, לגישת בא כוח המשיבים, המדובר בצעירים ללא עבר פלילי, ממשפחה נורמטיבית, המפרנסים את עצמם ובני משפחתם, ויש להורות על שחרורם למעצר בית, במקום המרוחק מכפר דיר אלאסד, הכפר בו אירע האירוע, עם הפקדת בטוחות כספיות ממשיות.
דיון ומסקנות

ראיות לכאורה

מחדלי חקירה
כאמור, בא כוח המשיב הפנה למספר מחדלי חקירה במהלך חקירת הפרשה. אם כי לאחר בחינת הראיות לכאורה בתיק, אינני סבור כי היו מחדלים מעין אלה אליהן הפנה בא כוח המשיב. בהתאם לחומר שנפרש בפני
, נראה כי המשטרה חקרה מספר רב של עדים, וכן גבתה זאת במזכרים. כך גם השוטרים נכחו בזירה ובחנו אותה. אמנם העדים לא ביצעו דוח הובלה והצבעה על מנת שניתן יהיה לעמוד במדויק על מיקומם, אם כי הדבר נבע ככל הנראה עקב סירובם של המתלוננים לשתף פעולה עם המשטרה בעקבות הסכם הסולחה הנטען, וככל הנראה מתוך חששם מהמשיבים, זה הוא הדין גם באשר להיעדר ביצוע עימותים בין המתלוננים למשיבים. עוד אציין כי קיימת חוות דעת בעניין המטען שהושלך בזירת האירוע מיום 7.1.12, ועולה כי המדובר במטען עם יכולת להביא לפגיעות גוף [ראו חוות דעת מסומן מט']. מעבר לכך וככל שהדברים עניינם אי עריכת בדיקה לשרידי ירי למשיב 4, הרי שאני סבור כי עניינה של בדיקה זו ומבחינת התרומה הראייתית הינה בהימצאותם של ממצאים ולא בהיעדרם, זאת בייחוד מקום שהמבקשת מגבה הטענות בדבר כך שהמשיב 4 ביצע ירי, באמצעות ראיות אחרות המסתמכות בעיקרן על עדויות ישירות, שאינן חסרות ערך. מעבר לכך אציין כי ככל שקיימות לגישת בא כוח המשיבים מחדלי חקירה, הרי שאין בכך להביא בהכרח לזיכויו של נאשם. אלא, בית המשפט ייתן דעתו לשאלה האם חרף קיומם של מחדלי החקירה, הונחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת אשמתו של הנאשם בעבירות שיוחסו לו [ע"פ 2694/09 פלוני נ' מדינת ישראל
, פסקה 11 לפסק הדין (23.6.2010); ע"פ 2404/09 אלחמידי נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, 1.9.2009) ע"פ 102/09 פלוני נ' מדינת ישראל
, פסקה 18 לפסק הדין (טרם פורסם, 7.4.2011)] בהתאם גם בחינת טענות בדבר מחדלי חקירה בשלב הדיון בבקשת המעצר, עת שקיימות ראיות לכאורה לייחוס המעשים למשיבים.
האירוע מיום 6.1.12:
אין ספק כי המתלוננים אכן נפצעו ערב אותו יום מדקירת סכין, וזאת בעקבות תקיפה לה היו נתונים. מהדו"ח הרפואי שתיעד פציעותיהם, ניתן לראות תיעוד לחבלות שנגרמו לקטין ח.ע [ראו תעודה רפואית מיום 6.1.12 מסומן ו']. כך גם נמצאה תעודה רפואית המתעדת את הדקירות שנגרמו לקאסם ברגלו [ראו תעודה רפואית מיום 8.1.12 מסומן ז']
בהתאם להודעת הקטין ח.ע, עולה כי בזמן שהסתובב בכפר עם בן דודו אכרם אסדי, הם נתקלו במשיב 1, אשר ביקש מאכרם להתלוות אליו אל עבר שכונת "אלכראג'את", על מנת למסור להם דבר מה שיעבירו לחבר שלהם. במהלך נסיעתם לשכונה, הגיח רכב וחסם דרכם. מהרכב ירדו המשיבים 1, 2 ו-3 ריססו אותו ואת אכרם בגז מדמיע והכו אותם. עוד מוסיף הקטין כי הוא ואכרם ברחו אל קונדיטורית אלסולטאן, שנמצאת בקרבת מקום. בשלב מה, הגיעו לקונדיטוריה שלושה רכבים, שמהם ירדו מספר אנשים וביניהם המשיבים 1, 2, 3 ו-4. המשיבים נתנו לקטין מכות. בהמשך וכשנכנס אחיו של הקטין, קאסם, הוא ראה המשיבים תוקפים את אחיו, וכן ראה את המשיב 1 אוחז בידו סכין [ראו עימות מיום 9.1.12 מסומן כז] ובמקום אחר הוא מסר כי הוא ראה את המשיב 1 דוקר את קאסם ברגלו [ראו הודעת הקטין מיום 7.1.11 מסומן 35 א].
קאסם, אחיו של הקטין ח.ע מסר בהודעתו כי עבר במקרה ליד קונדוטורית אלסולטאן. הוא הבחין בהתקהלות וירד לראות את פשר הדבר. משנכנס קאסם לקונדוטוריה, ניגשו אליו המשיב 1 והמשיב 2. המשיב 2 נגח בו ואז התנפלו עליו שישה אנשים והחלו להרביץ לו. הוא שמע אף צעקות "תהרגו אותו, תגמרו אותו". תוך כדי כך המשיב 1 הוציא סכין ודקר אותו פעמיים ברגל ימין. קאסם אף הוסיף כי שמע המשיב 2 אומר למשיב לדקור אותו בבטנו [ראו הודעתו מיום 8.1.12 מסומן 34 ב; ראו בנוסף עימות מיום 9.1.12 מסומן כט']. אציין כי המתלונן קאסם, חזר בו במסגרת עימות שערך עם המשיב 5, מהודעתו המפלילה את המשיב 5 בטענה כי נפלו לו המשקפיים והוא לא ראה אותו במאה אחוז [ראו עימות מיום 12.1.12 מסומן ל'] אם כי בנסיבות העניין, ובהתחשב בכך כי החזרה מהגרסה המפלילה באה על רקע הסכם הסולחה וחששו של המתלונן מהמשיבים, כפי שהדברים אף קיבלו ביטוי במסגרת העימות, אין לקבל טענה זו של המתלונן לפיה הוא לא זיהה את המשיב, במיוחד משמסר המתלונן כי הוא לא שיקר בהודעותיו הקודמות. בנוסף לכך יש להפנות להודעת המשך שנגבתה מהמתלונן [מיום 12.1.12 מסומן 34 ג'] בה המתלונן מוסר כי איננו מעוניין לערוך עימותים, כי הוא חושש שמי מהמשיבים או מטעמם יפגעו בו, וכי כל מה שמסר הוא נכון.
הכלל בשלב המעצר עד תום ההליכים, הינו כי אין בית-המשפט נדרש לשאלות של מהימנות עדים או למשקל העדויות אלא אם מדובר בפירכות מהותיות וגלויות לעין המצביעות על כרסום ממשי בקיומן של ראיות לכאורה. [ראו לעניין זה:בש"פ 6982/10 דני ארביב נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, 6.10.10); בש"פ 8031/08 איטח נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, 15.10.2008).] במקרה דנן,

מלבד טענתו של בא כוח המשיב בדבר הימצאותן של סתירות בהודעות של העדים, הרי שהוא לא הפנה לסתירות מוגדרות בחומר הראיות, והטענות נשארו ככאלה. בבחינתן של אותן הודעות משטרתיות אינני סבור כי הן מכילות סתירות גסות כאלו שיש בהן להפריך את גרסת מי מהעדים ולשלולה. כך גם יש לדחות הטענה לפיה יש בהודעות המתלוננים לבדם להביא להחלשת הראיות לכאורה, בהיותם עדויות "מטעם" משפחת עותמאן. אמנם, המאסה הקריטית של הראיות הינן "הודעות צד", לומר הודעות שלבעליהן אינטרס מובהק בהטיית המציאות העובדתית כפי שהתרחשה, והצגתה לטובת הצד שהוא נמנה עימו. אם כי אין בכך להביא לשלילת אותן הודעות או להפחית מכוחן הראייתי הלכאורי. תפקיד בחינת הראיות לעומקן, קביעת מהימנות וההסתמכות על אותן ראיות לצורך הרשעה בדין, נתון באופן מובהק לערכאה המבררת, תוך כדי הכפפת ההודעות לחקירות הפרקליטים בעת מתן העדות וכן בהצלבת העדויות ובהבחנות המתבקשות, ואלו ניתנים באופן מלא למסקנות השופט הנסמכות על התרשמותו מהעדים במעמד מתן העדות בפני
ו.

מה גם שהודעות המתלוננים נתמכות בראיות חיצוניות, מהן התעודות הרפואיות, צילומי מצלמת האבטחה של העסק הסמוך לקונדיטוריה, ובהמשך במסגרת האירוע השני, בממצאים המלמדים על שימוש בנשק חם בזירת התרחשות האירוע מיום שבת ה-7.1.12.
בא כוח המשיב הפנה בנוסף לדו"ח צפייה לדיסק האבטחה של החנות, וטען כי לא נראה מי מהחשודים כמחזיק סכין. אם כי בבחינת אותו דו"ח צפייה אינני מוצא על מה בא כוח המשיב הסתמך בטענתו זו. כך בהתאם לסרטון מצלמת אבטחה של העסק הנמצא בסמוך לקונדיטוריה שבה אירעה הקטטה, נראים המשיבים מגיעים לקונדיטוריה עת המשיבים 1 ו-3 מחזיקים בידם חפצים הנחזים להיות סכינים [ראו מזכר דו"ח צפייה של השוטר סואעד עלי מסומן מב1; מג1]. על כך אוסיף כי המשיב 3, הודה כי דקר את המתלונן קאסם [ראו הודעתו מיום 22.1.12 מסומן 18 ב ].
מעבר לכך, יש לדחות טענת בא כוח המשיבים בדבר ייחוס עבירה פחותה למשיבים, בהתחשב בפציעות שנגרמו למתלונן קאסם. אף שבא כוח המשיבים לא הפנה לעבירה מעין זו, ומשכך גם לא ירדתי לסף דעתו בעניין זה, הרי שהפציעות שנגרמו למתלונן קאסם שעניינן שתי דקירות בירך מקיימים התוצאה הנדרשת בהתאם לעבירת הפציעה מכוח סעיפים 335 + 334 לחוק העונשין, זאת כפי שמוגדרת התוצאה בסעיף 34 כד לחוק העונשין.
האירוע מיום 7.1.12:
בא כוח המשיב, הפנה לעדותם של העדים שבאירוע הירי על בית משפחת עותמאן, הכוללים אך את עדויותיהם של בני משפחת עותמאן, שהינם עדים בעלי אינטרס מובהק להביא להפללת המשיבים והפנה לכך שקיימות סתירות רבות בין עדויותיהם של העדים השונים.
בשלב המעצר עד תום ההליכים הכלל הוא, שיש צורך להפנות לסתירות הבולטות על פניו שיש בהן למוטט הגרסה מהיסוד, אם כי בבחינת הראיות שבפני
י לא מצאתי פירכות ממשיות בחומר הראיות. בשלב הלכאורי, אין די בהצבעה על סתירות בדברי העדים, אלא יש להראות כי הסתירות גלויות על פניהן, וכי הן מקעקעות את הגרסה באופן שלא יאפשר ליתן בה כל אמון ויציגה כמשוללת יסוד. ראו לעניין זה:
"על מנת לכרסם כרסום של ממש בפוטנציאל הראייתי הגלום בראיות בשלב הלכאורי, אין די בהצבעה על סתירות בדברי העדים, אלא יש להראות כי הסתירות גלויות על פניהן, וכי הן מקעקעות את הגרסה באופן שלא יאפשר ליתן בה כל אמון ויציגה כמשוללת יסוד (ראו: בש"פ 385/11 ציון נ' מדינת ישראל
([פורסם בנבו], 20.1.11) (להלן: עניין ציון); בש"פ 9376/09 פלוני נ' מדינת ישראל
([פורסם בנבו], 1.12.09))."

[ בש"פ 352/11 ארז איאסי ברי נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, 25.1.11). פסקה 9 להחלטה].
בהודעה נוספת של הקטין ח.ע מיום 8.1.12, הוא תיאר את ההתרחשויות שאירוע ביום 7.1.12, במהלכן ירה המשיב 2 ירה לעברו ולעבר אחיו טאלב, מספר יריות, כמו כן כי המשיב 2 והמשיב 4 ירו באוויר [מסומן 35 ב].
כך גם מסר רשיד עותמאן, אביו של הקטין ח.ע, עת תיאר שביום 7.1.12 בזמן ששהה בחצר ביתו, שמע קולות ירי. הוא הסתכל מהחלון וראה המשיב 2 יורה באמצעות אקדח. כך גם ראה המשיב 4 יורה באמצעות אקדח לעבר ביתו. העד רשיד, התקרב אל דלת ביתו ואז הוא ראה את המשיב 2 עומד מולו וירה לכיוונו שתי יריות אשר לא פגעו במי מהאנשים. [ראו הודעתו מיום 8.1.12 מסומן 37 א].
אף שרשיד עותמאן מסר כי הוא ראה את המשיב 4 יורה לכיוון ביתו, הרי שאין בכך להקים סתירה, עת שהעדים טאלה ואחמד עותמאן מסרו שהם ראו המשיב 4 יורה לעבר בית דודם יחיא. מהעדויות עולה כי שני הבתים סמוכים ואין מן הנמנע שהמשיב 4 ירה לשני המקומות, כך גם כי במקרה בו מדובר במספר עדים, הינו אך טבעי שכל אחד מהעדים יראה חלק מההתרחשויות זאת בהתאם למיקומו ולזמינותו באותו מקום.
כך העד, טאלב עותמאן, אחיו של ח.ע עת מסר בהודעתו כי ביום 7.1.12 הבחין במשיבים 2, 3, 4 ו-5 כשהם אוחזים באקדחים. בנוסף הוא הבחין במשיב 1 אוחז בידו מטען חבלה. הוא תיאר, שראה המשיב 2 מתקרב לכיוונו והחל לירות על הרצפה ואל עבר אחיו אחמד שעמד סמוך אליו. בנוסף ראה המשיב 4 יורה אל עבר בית דודו יחיא הנמצא בקומה השלישית לבניין המגורים. העד מסר כי המשיבים 3 ו-5 ירו באוויר ואל עבר בית הדוד יחיא, וכן המשיב 1 זרק מטען בו אחז אל עבר החצר [ראו הודעתו מיום 8.1.12 מסומן 41].
אחמד עותמאן, אחיו של ח.ע מסר שביום 7.1.12 בזמן ששהה בביתו שמע יריות ויצא מביתו. הוא ירד במדרגות והבחין במשיב 2 מחזיק אקדח וירה ממנו באוויר ולקרקע. בהמשך משהבחין בו המשיב 2, הוא ירה לעברו. העד הוסיף כי הוא גם ראה המשיב 4 יורה אל עבר בית דודו יחיא. כך גם המשיב 3 והמשיב 5 יורים באוויר. אחר כך ראה המשיב 1 זורק פצצה אל עבר החנייה. [הודעה מיום 7.1.12 מסומן 40; הודעה מיום 8.1.12 מסומן 40 א'].
בנוסף כי אין לראות בהודעות, ככאלה המתנגשות עם הודעתו של העד מוחמד עוסמאן. שכן עצם הימצאותו של עד זה על גג ביתו, הרי שאין בכך להוות לו "מרחב הראייה הטוב ביותר לעבר הזירה" כטענת בא כוח המשיבים. העד מוחמד עוסמאן, אכן מסר כי הוא הבחין אך במשיב 2 יורה, והמשיב 1 זורק מטען חבלה אותו הוא הדליק עם מצית, ולא ראה את שאר ההתרחשויות והמעורבים, אם כי הוא הבהיר במסגרת הודעתו "לא אני עמדתי על הגג ומאיפה שעמדתי לא יכולתי לראות את כל השטח למטה" [הודעת מוחמד עוסמאן מסומן 44 ש' 31].
עוד יש להוסיף כי בזירה נמצאו לכל הפחות שני תרמילי ירי וקליע [ראו זכ"ד מיום 7.1.12 מסומן ג'] זאת מעבר לכך שבזירה נמצאו מספר סימנים המלמדים על ביצוע מספר יריות [ראו לדוגמא לוח תצלומים מיום 7.1.12 של רס"מ פרידמן]. מכאן כי הדבר תואם את גרסת המשיבים ותומך בהודעותיהם.
ככל שהדברים עניינם בגרסת המשיבים, במהלך חקירתם משיבים אלו הרחיקו מעורבותם מהאירוע. אם כי לא מצאתי לקבל את טענותיהם בנסיבות העניין, בזמן שקיימות ראיות לכאורה מוצקות נגדם. כך המשיב 1 הכחיש את המיוחס לו ושלל מכל וכל כל קשר לאירוע, ובהמשך שמר על זכות השתיקה, זאת אף שנמצא תיעוד צילומי לשהותו בקונדיטוריה במהלך האירוע הראשון.
המשיב 2, הכחיש גם הוא המיוחס לו והרחיק עצמו מזירת האירוע, אם כי בהמשך ולאחר שהמשיב ראה עצמו מצולם בסרט האבטחה של הקונדיטוריה, הוא אישר כי הוא היה בקונדיטוריה ומסר כי הוא נכנס לדבר עם חוסאם על בנו, ולא ראה מה עשו אחרים בפני
ם, כך גם העד המשיך להכחיש מעורבותו באירוע הירי [ראו הודעתו מיום 22.1.12; הודעותיו מסומן 8]. בעניינו של משיב זה, אפנה תשומת לב המבקשת בדבר בלבול שבא לידי ביטוי בעיקרי הטיעון שהוגשו מטעמה, בין ההתייחסות למשיב 2, לחשוד אחר בשם מחמוד סנעאללה
[הודעותיו של האחרון מסומנות 17].
כך גם המשיב 3 הכחיש, בתחילת חקירתו כל קשר לאירועים, ומסר הודעת אליבי לפיה היה בג'דידה אצל ארוסה של אחותו. אם כי בהודעתו מיום 22.1.12 הוא מודה כי דקר את קאסם באירוע שהתרחש בקונדיטוריה, דקירה אחת [ראו הודעתו מיום 22.1.12 מסומן 18 ב']. כך גם בהתאם למזכר של השוטר הלאל בדר, הוא מוסר כי עת הגיע לזירת אירוע הירי הוא הבחין במשיב 3 כמי שנכח במקום והחזיק בידו חפץ מברזל [ראו מזכר מסומן י"ג 9.1.12].
המשיב 4, הכחיש כל קשר לאירוע המיוחס לו. הוא אישר כי הגיע לקונדיטוריה של אלסולטאן, הוא מסר כי הוא נכנס למקום אחרי קאסם, כך גם אישר כי ראה במקום את המשיבים 1 ו-2, אם כי הוא הדגיש שלא תקף אף אחד [ראו הודעותיו מסומן 2].
המשיב 5, הכחיש מעורבותו באירועים ומסר כי הוא היה בכפר ג'דידה אצל ארוסה של אחותו הודא ובהמשך שמר על זכות השתיקה [ראו הודעותיו מסומן 11]. אם כי הן אחותו הודא [הודעה מיום 18.1.12] והן ארוסה [הודעה מיום 18.1.12], שללו שהמשיב היה עמם ואישרו רק את נוכחותו של המשיב 3 עמם.
כללו של דבר, לא מצאתי בהפניות בא כוח המשיבים, לסתירות נטענות הקיימות בהודעות המתלוננים, משום דחיקה או הפרכה לגרסת המתלוננים, בשלב זה של ההליך המשפטי. הלכה היא, כי בשלב זה אין בית המשפט קובע "ממצאים מרשיעים או מזכים" ואין הוא עוסק בסיכום הראיות ובהכרעה באשמה. על בית המשפט להעריך את סיכויי ההרשעה וזאת בשים לב לערכן הראייתי הגולמי של הראיות שבפני
ו. מדובר בהערכת הסיכויים הגלומים בראיות, כאשר על בסיס כל אלה על בית המשפט להעריך את סבירות הסיכוי להרשעה.
עילת מעצר
כלל הוא כי קיומן של ראיות לכאורה, בעבירות שנעשו תוך שימוש בנשק קר או חם, מקימות עילת מעצר על פי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996.
וכן הפסיקה הדגישה חוזר ושוב, את המסוכנות הרבה הנובעת מהשימוש החפוז בחפצים חדים לפציעת האחר, והכלל שנקבע הינו שביחס לתת תרבות הסכין, לא ניתן לאיין המסוכנות באמצעות חלופת מעצר, אלא בנסיבות חריגות ומיוחדות. [השוו לעניין זה: בש"פ 139/10 מדינת ישראל
נ' אדיר מנור (טרם פורסם, 17.1.10); בבש"פ 5506/09 מושאילוב נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, 30.7.09)].
מידת מסוכנות המשיבים מתעצמת בהתחשב באירוע שאירע ביום העוקב, קרי ביום 7.1.12, עת שהמשיבים, במבצע חבלני מתוכנן בעד מועד קבעו יעדיהם בפגיעה במשפחת המתלוננים ללא אבחנו. בהצטיידותם בכלי נשק חמים, אקדחים ומטען חבלה, פנו כלל המשיבים לבית משפחת המתלוננים והחלו לירות עליהם. בהמשך לכך המשיב 1 הפעיל מטען שהיה בידו וזרקו ברחבה שליד ביתם של המתלוננים.
מעשיהם של המשיבים, ובמתן הדעת לכל נסיבות האירוע, מניעיו, התפתחותו, ותוצאתו מצביעים על מסוכנותם הרבה של המשיבים.
מעבר לעילת המסוכנות, נסיבות המקרה והקשר שבין המשיבים לעדים אחרים, מקים חשש לשיבוש מהלכי משפט ואפשרות של ניסיון להשפעה על עדויות. חששם של המתלוננים מפני המשיבים, ניכר בתלונותיהם של המתלוננים ובהמשך בחזרתם מתלונתם. אף שהדברים באו לכאורה בעקבות הסכם סולחה בין שתי המשפחות [ראו הודעה על ההסכם מסומן קזה'], הרי שאין בהסכם לכשעצמו להביא לחזרה מהתלונה, ונראה בבירור כי לחששם של המתלוננים מפני המשיבים, ורצונם של המתלוננים לסיים פרשה זו ולהימנע מעימות עתידי עם המשיבים, היה משקל בחזרתם מהתלונה [ראו לדוגמא הודעת קאסם מיום 12.1.12 מסומן 34 ג'; הודעת אחמד עותמאן מיום 12.1.12; מזכרים של השוטר אמיר עאמר מסומן קל"א; קכ"ט]. כך גם ניכר כי חלק מהעדים, הנכללים מחוץ למשפחה הגרעינית של המתלוננים, מסרו הודעות מתחמקות ועמומות, ככל הנראה מתוך רצון להימנע ממעורבות ישירה באירוע או לאותת על נקיטת צד כנגד האחר. מכאן כי בהתחשב בכלל נסיבות האירוע אני סבור כי ישנה עילת מעצר שעניינה חשש לשיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים.
בעניין הסולחה אוסיף, כי להתרשמותי אין המדובר בהסכם סולחה שיש בו להביא לריסון המשיבים מפני התנהגות פורצת גבולות בעתיד, זאת בהתחשב בהתנהגות הקיצונית בה נקטו המשיבים, והאופי העברייני העולה מהם בהתחשב בשימוש בכלי הנשק וכן אף להחזקת כלי נשק מסוגים אלו. דבר שיש בו גם ללמד על נגישותם של המשיבים לתשתית עבריינית פלילית, וכן על מוכנותם של המשיבים להפר איסורים פליליים ולגרום לפגיעות חמורות בגופו של אדם. כך גם על אדישות המשיבים להשלכות מעשיהם על חיי אחרים והיעדר מתן הדעת לפעולה ריבונית כנגד מעשיהם. נראה כי במקרה זה עומד מאחורי הסולחה בעיקר נסיון למנוע מהגעת הסכסוך ובירור בפני
בית המשפט ולא נסיון של ממש להשכין שלום.

חלופת מעצר

בא כוח המשיבים עותר לשחרור מרשיו, לחלופת מעצר בתנאים מגבילים, בכל תנאי שיקבע. זאת בדגש על החובה בבחינת חלופת מעצר בכל מקרה ומקרה אף בעבירות חמורות. ואכן כבר נקבע כי גם כשקיימות עילות מעצר כנגד נאשם, על בית המשפט לבדוק אם יש בחלופת המעצר כדי לענות על דרישות המעצר בפועל, אם לאו כקבוע בסעיף 21(ב) לחוק, כאמור:
"האיזון הראוי בין זכות האדם לחירותו לבין הצורך להגן על שלום הציבור, המעוגן בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, מחייב שלא לעצור נאשם – על אף קיומה של עילת מעצר, לרבות חששות לשיבוש הליכי משפט ולסיכון שלום הציבור – אם ניתן להסיר חששות אלה בדרך של שחרור בתנאים מגבילים, שפגיעתם בחירותו של הנאשם חמורה פחות."

[בש"פ 4414/97 מדינת ישראל
נ' סעדה ואח'
(טרם פורסם, ניתן ביום 17.7.97)].
ראו בנוסף:
"כידוע, חומרת העבירה כשהיא לעצמה, אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים, וגם כאשר קיימת חזקת מסוכנות, העולה מנסיבות המקרה, עדיין חייב בית המשפט לשקול אם חלופת מעצר עשויה להשיג את מטרת המעצר. במקרים רבים אין בידי הנאשם דרך להוכיח בראיות חיצוניות כי הוא לא ינצל את חלופת המעצר באופן שיסכן את בטחון הציבור, או ישבש את הליכי המשפט, או יפגע בדרך אחרת במטרות המעצר. לפיכך, במקרים כאלה חייב השופט לסמוך במידה רבה על הרקע של הנאשם, ובעיקר על הרקע העברייני ככל שהוא משתקף במרשם הפלילי, ועל התרשמות אישית מן הנאשם ומנסיבות המקרה"

[בש"פ 3442/98 מדינת ישראל
נ' אייל מלכא (טרם פורסם, ניתן ביום 5.6.98), ראו גם את בש"פ 8121/06 שמעון אביסדריס נגד מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 21.11.06)].
על אף האמור, יש להבהיר כי בטרם יורה בית המשפט, על שחרור לחלופת מעצר, על בית המשפט להשתכנע כי החלופה המוצעת אכן תפחית את הסיכון הנשקף מן הנאשם במידה סבירה, עוד יש להבהיר כי ייתכנו מקרים אשר בהם יגיע בית המשפט למסקנה, לאחר שישקול בדבר ואף בלא שיידרש לחלופה קונקרטית, כי אין מקום להורות על חלופה כלל בשל הסיכון הרב הנשקף מן הנאשם.
במקרה דנן, למשיב 2, עבר פלילי הכולל 9 הרשעות קודמות, עת שעיקרן עבירות אלימות. כך גם ביום 2.10.11 הורשע המשיב בעבירה של בריחה ממעצר, תקיפת שוטר והפרעה לשוטר, השוללים בהתאם לאופיים היכולת לתת במשיב האמון שישמור על תנאי מעצרו ויסור למסגרת של חלופת מעצר בתנאים מגבילים. כך גם לחובת המשיב 3 הרשעות קודמות שיש בהן ללמד על אופיו של המשיב ומידת ציותו לאיסורים פליליים.
ככל שהדברים עניינם במשיבים 1, 3 ו-5, הרי שלמשיבים אלו אין עבר פלילי כלל. כך ככל שהדברים באים ללמד על אופיים של משיבים אלו והרקע ההתנהגותי שלהם, הרי שיש לזקוף זאת לטובתם ולאבחן עניינם מהמשיבים האחרים בעניין זה. בצד זאת ולאחר שנתתי דעתי לכל נסיבות האירוע, במיוחד המשכיות האירוע והשימוש בכלי נשק חמים, אני סבור, כי אין מקום לשקול, לעת הזו, את שחרור המשיבים לחלופת מעצר. המסוכנות העולה מהמשיבים היא ברורה ובולטת. תקיפת המתלוננים בוצעה באלימות רבה ובצוותא, תוך שימוש בכלי נשק קרים וחמים. התנהלות המשיבים ומידת הכוח שהופעלה שברובה הינה חד צדדית, מלמדת על אכזריות והיעדר רחמים, ובעיקר על פריצת גבולות, וחוסר מורא מהחוק. בהימצאותם של אלה, אני סבור שאין חלופה שתוכל לאיין את מסוכנותם, ושאלת ההתאמה לחלופת מעצר אינה מתעוררת [השוו: בש"פ 6313/10 סיף אל דין בישר נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, 13.9.10). פסקה 9 להחלטת כב' השופטת חיות; בש"פ 9198/04 אבודלייב נ' מדינת ישראל
, (טרם פורסם, 7.11.2004). פסקה 7 להחלטת כב' השופט עדיאל].

על כן, ולאחר ששקלתי כל נסיבות האירוע בעניינם של המשיבים, הנני מורה על המשך מעצרם עד תום ההליכים נגדם בת"פ 51654-01-12, המתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה.

בשולי האמור אציין כי בשים לב להבדלי גרסאות והבדלים אחרים בין הנאשמים, ראוי כי יישקל אופן ייצוגם מחמת אפשרות לניגודי עניינים ביניהם.

ניתנה היום, כ"ז שבט תשע"ב, 20 פברואר 2012, במעמד הצדדים ובאי כוחם.

ר' שפירא, שופט







מת בית משפט מחוזי 51725-01/12 מדינת ישראל נ' מוחמד סנעאללה, מחמוד סנעאללה, חאפז סנעאללה ואח' (פורסם ב-ֽ 20/02/2012)