פסקי דין על וליד דקה | פסקי דין על משטרת ישראל | פסקי דין על שירות בתי הסוהר |

54950-11/11 עתא     16/02/2012




עתא 54950-11/11 וליד דקה נ' משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר








בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



עת"א 54950-11-11 דקה(אסיר) נ' משטרת ישראל
/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

תיק חיצוני
:



בפני
כב' השופט יונתן אברהם

העותר
וליד דקה


נ
ג
ד

המשיבים
1. משטרת ישראל
2. שירות בתי הסוהר



החלטה

רקע והמחלוקת בין הצדדים.
העותר הוא אסיר בטחוני והוטל עליו מאסר עולם שטרם נקצב בגין עבירות של ירי לעבר אנשים, אימונים צבאיים, חבלה גופנית חמורה וחברות בארגון עוין וזאת החל מיום 25/3/1986. אציין כבר בשלב זה כי בעבר שויך העותר לארגון "החזית העממית" אולם במהלך השנים הודיע שב"ס כי מבחינת השתייכות ארגונית, האסיר הינו ללא שיוך ארגוני וזאת במסגרת תשובה לעתירה שהוגשה בתיק עע"א 1558/06 של בית משפט זה.

עניינה של עתירה זו בבקשת העותר לאפשר לו התייחדות עם רעייתו, הגב' סנאא סלאמה – דקה וסירוב המשיבים להתיר התייחדות זו.

גדר המחלוקת נוגע לשאלה האם מתקיימים תנאי סעיף 4(ב) לפקודת הנציבות מספר 03.02.00 ואשר עניינה כללים ביחס לאסירים בטחוניים, אם לאו.

הפקודה הנ"ל קובעת בסעיף 18 :"האסירים לא יהיו זכאים להתייחדות בין כתלי בית הסוהר, למעט אסירים העומדים בתנאי סעיף 4 ב' (1) ו – 4 ב' (2) לפקודה זו".





סעיף 4 לפקודה קובע כדלקמן:
"א...
ב.
על אף האמור בסעיף קטן א', ניתן לאשר באופן חריג ובהחלטה מנומקת כליאתו של אסיר /עצור ביטחוני שלא בנפרד מאסירים פליליים וכן ניתן להימנע מלהטיל עליו מגבלות כמפורט בסעיף 1.ב. באופן מלא או חלקי, אם נתקיימו לגביו שני התנאים הבאים:
1. מדובר באסיר שלא היה חבר בארגון עוין ולא סייע לארגון עוין עובר לביצוע העבירה או באסיר שהיה חבר בארגון עוין או סייע לארגון עוין עובר לביצוע העבריה, ריצה שליש מתקופת מאסרו או עשר שנים לפי המוקדם שביניהם, ושב"כ או גורם בטחוני אחר שעניינו של האסיר מוכר לו ולאחר התייעצות עם שב"כ, קבע לגביו כי ניתק כל מגע, ישיר או עקיף, עם ארגון כאמור ועם חברי ארגון כאמור.
2. ניתנה חוות דעת שב"כ או גורם בטחוני אחר שעניינו של האסיר מוכר לו ולאחר התייעצות עם השב"כ, כי לא נשקפת כתוצאה מכליאתו שלא בנפרד ומאי הטלת מגבלות מיוחדות עליו, סכנה לפגיעה בביטחון המדינה.
חוות הדעת כאמור לא תינתן אלא לגבי מי שנתקיים לגביו כל האמור בסעיף קטן (1) לעיל"
.

טענות העותר.

לטענת העותר הוא עבר במהלך מאסרו שינויים דרמטיים בחייו, נישא, סיים לימודי תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה ואף הצטרף למפלגת בל"ד המיוצגת בכנסת. למעלה מ – 9 שנים הוא נאבק על זכותו להביא ילד לעולם, זאת בהעדר תקווה או צפי לשחרור עתידי קרוב.
בעבר הגיש עתירה בעניין זה, בית המשפט המחוזי דחה אותה והוא הגיש בר"ע לבית המשפט העליון אולם במהלך הדיון ונכוח הסכמת המשיבים לשוב ולשקול מחדש את עניינו, נמחקה אותה בר"ע.
העותר טען כי הזכות להורות ולהתייחדות הינה זכות חוקתית. לטענתו, השקפת עולמו היא כי יש לשמור על זכויות אדם ומניעת דיכוי והוא מביע את השקפת עולמו זו בין היתר בכתיבת מאמרים. מאווייו של העותר להולדת ילד הם כה עזים עד שכתב מכתב לבנו שטרם נולד אשר תוכנו אף צוטט בכתב העתירה.
לטענתו, הוא הפסיק להשתייך לארגון החזית העממית והצטרף למפלגת בל"ד שהיא מפלגה לגיטימית בישראל. עקב כך, אף שונה שיוכו באופן ששב"ס קבע שאיננו משתייך עוד לאותו ארגון. נאמר כי שינוי זה בא לעותר בעקבות תהליך טרנספורמציה אידיאולוגית שעבר במהלך שנות כליאתו הרבות, שינויים שחלו בעולם ועוד.
לטענתו, בחירתו כדובר האסירים בכלא, אין בה כדי להעיד על היותו מנהיג אידיאולוגי עבור אסירים המשתייכים לארגון עוין אלא היא נעשתה בשל כישוריו כאדם שקול, המקובל על הנהלת הכלא, בעל כושר ביטוי טוב, ניסיון חיים ויחסים טובים עם כלל האסירים.
העותר טוען בנחרצות כי ניתק כל קשר וזיקה עם ארגון החזית העממית וכי את העובדה כי הוא שוהה בחדר אחד עם אסירים חברי ארגון החזית העממית וחברי ארגונים עויינים נוספים, אין לזקוף לחובתו שכן אין הדבר בידו לקבוע באיזה תא או חדר הוא יושם.
הוא הכחיש טענות לפיהן עשוי הוא להשתמש בבני משפחתו כגורם להעברת מסרים לארגונים עויינים או לחבריהם.
ב"כ העותר פירטה באריכות בכתב העתירה את השיקולים למתן התייחדות לאסיר בתוך בית הכלא ובין היתר הפחתת תסכול מיני, תסכול רגשי, עזרה ליציבות הנישואין ושמירה על השקט בין כותלי בית הכלא, היא הפנתה למחקרים מובילים בתחום זה.
במישור המשפטי טענה ב"כ העותר בפני
י וכן בכתב העתירה כי השמתו של אדם בבית הכלא אין בה כדי לנתק אותו מזכויות היסוד שלו למעט שלילת חירותו. היא הביאה מובאות מפסיקה רחבה בעניין זה וכן בדבר זכות אדם להורות ולפריון.
לטענתה, המשיבים אינם עומדים בנטל הראייתי הנדרש לפגיעה חוקית בזכויות החוקתיות הנ"ל, נוכח מכלול הנסיבות. היא הפנתה למבחנים שנקבעו בדעת הרוב בפרשת יונס (רע"ב 6956/09).
לטענתה, בשל כך שהחומר המודיעיני חסוי מעיניה, אין היא יכולה לדעת האם מבוססת הערכת השכ"כ שהוגשה בדבר אי ניתוק הקשר של העותר עם ארגון החזית העממית, על ראיות פוזיטיביות או על ראיות אחרות. בשל כך, טענה בפני
לחלופין.
(בשלב זה של הדיון הבהירה ב"כ המשיבים כי הערכת השב"כ מבוססת הן על ראיות פוזיטיביות והן על ראיות נסיבתיות).
באשר לראיות הפוזיטיביות טענה ב"כ העותר כי הן צריכות להצביע על קשר מהותי בין העותר לבין ארגון החזית העממית. היא הסכימה להגשת החומר המודיעיני וביקשה גם כי בית המשפט יגלה לעותר כל פרט בחומר המודיעיני אשר לפי דעת בית המשפט לא ראוי היה לטעון להיותו חסוי, זאת על מנת שהעותר יוכל לכלכל צעדיו
ולשפר דרכיו להבא, שכן לטעמה העותר איננו מקיים קשר עם אותו ארגון ושינה דרכיו ודעותיו.
לטענתה, קשר מהותי בראי הפסיקה הינה קיומה של אידיאולוגיה שעומדת בבסיס אותו קשר ולא כך הדבר בענייננו.
עוד טענה כי ברמה השניה יש לבחון, הואיל שמדובר בפגיעה בזכות חוקתית, האם מדובר בראיות חד משמעיות המצדיקות פגיעה בזכות שבמעמד חוקתי. היא הזכירה כי המבחן הוא פגיעה בבטחון המדינה. היא הפנתה בעניין זה לתצהיר העותר אשר פירט את הקשיים שיש לו בבית הסוהר, את מהות תפקידו כדובר ועוד.
אשר להערכות המודיעיניות על יסוד ראיות נסיבתיות, הפנתה להלכה שנקבעה ע"י כב' השופטת פרוקצי'ה בפרשת יונס ולמרווח השיקולים שיש לשקול בבוא השב"כ לבצע הערכה זו והיא ביקשה כי בית המשפט יבחן אם אלה אכן מתקיימים.
בסוף דבריה הדגישה את גילו המתקדם של העותר (בן 50) וזה של רעייתו (בת 41) וסיכוייהם ההולכים ופוחתים עם הזמן להביא ילדים ככל שתימנע מהם ההתייחדות.
גם העותר עצמו ביקש לטעון במהלך הדיון ושב על חלק מטענותיה הנ"ל של באת כוחו.
כמו כן, הוגשו לעיוני שני מסמכים נוספים, לבד מאלו שצורפו לכתב התשובה, האחד מהם כתבה על העותר והשני, מכתב שכתב העותר ובו פירט את משנתו לד"ר ענת מטר.

טענות המשיבים.

המשיבים הפנו לתנאים הקבועים בס' 4 ב' לפקנ"צ 03.02.00 וטענו כי אלו לא מתקיימים. הם צירפו לכתב תשובתם מכתבה של עו"ד חגית ג. יועמ"ש מרחב צפון בשב"כ ובו נאמר בנוגע לעותר כפראפרזה מתוך חוות דעת השב"כ:

"הנדון לא ניתק קשריו עם ארגון החזית העממית ולפיכך קיים להערכתנו סיכון
ביטחוני ממתן ההיתר כמבוקש".
בהעדר ניתוק קשר בין העותר לארגון החזית העממית וכן נוכח חוות דעת מודיעינית שנערכה ע"י
השב"כ ואשר הוצגה לעיון בית המשפט בהסכמת ב"כ העותר, נטען כי לא ניתן להסיר את המגבלות החלות על העותר כאסיר בטחוני ואין מקום להתערבות בית המשפט בהחלטה זו.


דיון.

שקלתי את טיעוני הצדדים מכאן ומכאן.
בפרשת יונס הנ"ל נקבע באשר לכללים הקבועים בפקנ"צ 03.02.00, מפי כב' השופטת פרוקצ'ה:

"אני מצטרפת למסקנות של חברי, השופט דנציגר, לפיה אין להתערב במערכת הכללים המסדירה כיום ביקורי משפחות ומכרים אצל האסירים הבטחוניים הכלואים בישראל".

אותם כללים הנוגעים לביקורים אצל אסירים בטחוניים, הם אלה החלים לגבי התייחדות של אסירים בטחוניים. תנאים אלה קבועים בסעיפים 4 ב' (1) ו (2) לפקנ"צ הנ"ל כפי שצוטטו לעיל.
מכאן, שהדרך לבחינת האפשרות למתן התייחדות לעותר תיבחן על פי התנאים הקבועים שם.

העותר היה בעבר חבר בארגון עוין ואף הורשע בעבירה מסוג זה, ועל כן יש לבחון את עניינו לפי החלופה השניה בתת סעיף 4 (ב) (1) הנ"ל. אך בכך אין די. לפי הסיפא לאותו סעיף, נדרשת חוות דעת שב"כ לפיה ניתק הוא "כל מגע, ישיר או עקיף, עם ארגון כאמור ועם חברי ארגון כאמור".

כעולה מחוות דעת השב"כ שהוגשה בענייננו, תנאי אחרון זה אינו מתקיים שכן, לפי חוות הדעת הנ"ל, לא ניתק העותר את קשריו עם ארגון החזית העממית.

לצורך בחינת טענות ב"כ העותר בדבר דיות הראיות בחומר המודיעיני שעמד בפני
המעריך מטעם שב"כ בחוות דעת הנ"ל, עיינתי עיין היטב בחומר המודיעיני ויכול אני לאשר כי מגוון הראיות כולל הן ראיות פוזיטיביות, הן ראיות נסיבתיות והן הערכות הנוגעות למצב הבטחוני הכללי בשטח,
התנהלות העותר לאור חלוף הזמן הרב בכלא, זהותם של אנשים שיש להם זיקה אליו וכיו"ב
שיקולים.

לדאבוני, אין באפשרותי להעתר לבקשת ב"כ העותר לגלות לה מידע רחב יותר מעבר לפראפרזה שפורטה לעיל, שכן מדובר, לפי הבנתי, לאחר עיון בחומר, בחומר מודיעיני רגיש עד מאוד אשר כל חשיפה נוספת של מי מפרטיו, תהיה בה כדי לפגוע במקורות המידע או בחשיפת שיטות איסוף המידע הנ"ל, וכתוצאה מכך, לפגיעה ביכולת השב"כ לאיסוף מודיעין לצורך הגנה על ביטחון המדינה.

בחנתי גם האם מכלול הראיות הפוזיטיביות והאחרות שמפורטות בחומר המודיעיני יש בהם כדי להביא באופן ברור למסקנת חוות הדעת הנ"ל וסבורני שניתן לאשר זאת בבירור.

מן החומר המודיעיני עולה אכן בבירור שהעותר לא ניתק כדרישת הפקנ"צ "כל מגע ישיר או עקיף" עם ארגון עוין וכי במהלך שנות כליאתו, קשר זה נשמר באמצעים כאלה ואחרים אותם לא אוכל לחשוף.

באשר לאופי הקשר הנ"ל, כפי שהוא עולה מתוך הראיות בתיק השב"כ שהוגש לעיוני, עולה גם עולה הזדהות אידיאולוגית עם ארגון עוין באופן שיש בו כדי לסתור את טענת העותר כי שינה את האידיאולוגיה בה החזיק בעבר בהיותו חבר הארגון העוין ויותר מכך, לא ניתן להשתחרר מן הרושם כי בהתנהלות העותר יש גם ניסיון להשגת רווח אישי.

בנסיבות אלה, לא נותר בידי אלא לקבל את טענת המשיבים כי העותר אכן לא ממלא אחר התנאי הראשון הקבוע בסעיף 4 (ב) (1) לפקנ"צ הנ"ל שהינו אחד משני תנאים מצטברים לצורך הענקת התייחדות עם רעייתו.

אשר על כן, לא נמצא בסיס לעתירה ואני דוחה אותה.

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים ולעותר באמצעות שב"ס
.

ניתנה היום, כ"ג שבט תשע"ב, 16 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.








עתא בית משפט לעניינים מנהליים 54950-11/11 וליד דקה נ' משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר (פורסם ב-ֽ 16/02/2012)