פסקי דין על חגי זגורי

24387-08/11 עתא     22/02/2012




עתא 24387-08/11 מדינת ישראל שירות בתי הסוהר נ' חגי זגורי








st1\:*{behavior: }
בית משפט לעניינים מנהליים בבאר שבע



עת"א 24387-08-11 זגורי(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר

עת"א 3457-11-11 פרקליטות מחוז דרום - פלילי נ' זגורי(אסיר)








בפני

כב' השופטת
נחמה נצר

המבקשת/המשיבה
מדינת ישראל – שירות בתי הסוהר
באמצעות פמ"ד
עוה"ד רננה לוי


נגד

המשיב/העותר
חגי זגורי
ת.ז. 028678480
ע"י ב"כ עוה"ד זוהר ארבל



החלטה

שני הליכים הם לפניי. האחד – המשך דיון בבקשת המבקשת להאריך תקופת החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד, בזיקה לאפשרות
כי המשיב יוחזק בהפרדה זוגית. והאחר – בקשת העותר להתיר את התייחדותו עם אשתו.

כזכור, בהחלטה מיום 9.11.11, ראיתי לנכון שלא לקבוע מסמרות ולהימנע מלהכריע באופן קטגורי בבקשת המבקשת להאריך המשך החזקתו של המשיב בהפרדה. תחת זאת, הוריתי למבקשת לבחון בכובד ראש ובאוזן קשובה את האפשרות להקל בתנאי ההפרדה, על דרך של החזקתו של המשיב בהפרדה זוגית, בדגש על בקשת המשיב כי יותר לו לשהות בתנאי הפרדה זוגית יחד עם אחיו – יניב זגורי.

המבקשת נדרשה להשיב לאפשרות זו, בתוך 20 יום.

בעקבות ההחלטה האמורה, הודיעה המבקשת בהודעה כתובה, כי עמדת שב"ס היא, כי לא ניתן לשלב את המשיב בהפרדה זוגית יחד עם אחיו, ובדומה, לא ניתן לאפשר שילובו של המשיב בהפרדה זוגית, עם אסיר אחר.

לעניין דחיית האפשרות לשלב את המשיב בהפרדה זוגית עם אחיו –
צויין, כי סירוב זה מקורו בעובדה כי אחיו של המשיב – יניב זגורי (להלן:"יניב"), מוחזק בכלא שאטה, הממוקם בצפון הארץ, כאשר מקום שהותו האמור, יסודו בהחלטה מנהלית, אשר נתמכה במידע מודיעיני, ובשעה שאותה החלטה מנהלית, עמדה לביקורת שיפוטית ובית המשפט המחוזי בנצרת, בדונו בעת"א 14274-04-11 זגורי נ. שירות בתי הסוהר, ראה לנכון לקבוע, כי "לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות הנטענות, סבורני, כי אכן לא היתה בפני
שב"ס ברירה, אלא להעביר את העותר לכלא המרוחק ממחוז הדרום" (עמ' 2 להחלטה מול השורות 27, 28).

לצד נימוק זה,
ציינה המבקשת, כי בעניינם של האחים זגורי, קיים מידע מודיעיני, חלקו מן הזמן האחרון, אשר משמש יסוד ובסיס להתנגדות שב"ס לשילובם באותו תא.

בעקבות קבלת הודעה זו, נקבע דיון בפני
ליום 8.1.12. בדיון האמור, הוצגו בפני
בית המשפט מידע מודיעיני, התייחסות שב"ס והתייחסות משטרת ישראל לאפשרות להקל בתנאי ההפרדה של המשיב על דרך של העברתו להפרדה זוגית, יחד עם אחיו.

במהלך אותו דיון, ביקשה בא כח המבקשת להוסיף טיעון בעל פה, ביחס למידע מודיעיני ולעניינים נוספים, אשר על פי טיבם ומהותם מצריכים חיסיון. בהסכמת בא כח המשיב, אפשרתי לבא כח המבקשת לבצע השלמת טיעון כאמור, שלא בנוכחות המשיב ואף שלא בנוכחות בא כוחו.

באותו חלק חסוי של הדיון, הוצגו בפני
חומרים חסויים, חלקם מהזמן האחרון, ערב הדיון.

כפי שעולה מהפרוטוקול "הגלוי" שנרשם, במהלך הדיון שהתקיים, כאמור, במעמד בא כח המבקשת בלבד, סברתי כי ישנן סוגיות מסויימות, שמצאו ביטויין בתיעוד החסוי ואשר ראוי כי יוסיפו וייבחנו על ידי הגורמים הרלוונטיים.

בא כח המבקשת ביקשה שהות לצורך השלמת הבדיקה והיערכותה ליתן התייחסות בהתאם.
על דעת בא כח המשיב, נדחה המשך הדיון בשני העניינים (לרבות בסוגיית ההתייחדות), ליום 5.2.2012.

בדיון הנדחה, הציגה בא כח המבקשת את המידע המודיעיני הרלוונטי, תוך שהדגישה, כי חלקו מתעד אירועים או התרחשויות שחלו לאחר הדיון הקודם.

כמו כן, ביקשה להציג השלמת טיעון, לעיני בית המשפט בלבד, ובאין התנגדות של בא כח המשיב לכך, קיבלתי את המסמכים והוריתי כי אלו ישמשו את בית המשפט לצורך הכרעה בבקשות לגופן.


באותו מעמד, השלימו באי כח הצדדים טיעוניהם הן בשאלת שילובו של המשיב בהפרדה זוגית והן בסוגיית ההתייחדות.

לטעמי, יהיה זה נכון לבחון העתירות כל אחת לעצמה, הגם שהמבקשת בהתייחסותה לסוגיות הטעונות הכרעה, ראתה לנכון, להסתמך על אותו מידע מודיעיני לצד ידיעות של גורמי הערכה מוסמכים בשב"ס ובמשטרת ישראל.

לטעמי, יש בהתייחסות הנבדלת, כדי להעמיד דברים על מכונם.

שילובו של המשיב בהפרדה זוגית -

אין חולק, כי החזקה בהפרדה איננה בגדר עונש, אלא היא אמצעי מניעתי, צופה פני עתיד, המכוון לחתור להשגת התכליות המנויות בסעיף 19ב' לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש) התשל"ב - 1971.

לא מיותר
לציין, כי המשיב מוחזק בהפרדת יחיד מאז 8.3.10, זאת במסגרת מעצר עד תום ההליכים שהוא נתון בו, לרגל היותו מואשם בביצוע עבירות רצח, ניסיון רצח, עמידה בראש ארגון פשיעה, עבירות נשק, הלבנת הון, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, סחיטה ואיומים, ועוד.
כאמור, ביום 2.11.11, הגישה המבקשת בקשה להורות על המשך החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד, למשך 6 חודשים נוספים, החל מיום 3.11.11, אז, אמור היה לפוג תוקף החלטה מיום 17.5.11, אשר התירה המשך החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד, עד ליום 3.11.11.

בהחלטתי מיום 9.11.11,
הבעתי דעתי כי המידעים המודיעיניים והערכת גופי המודיעין בשב"ס ובמשטרת ישראל, אשר הוגשו בתמיכה לבקשה להוסיף ולהחזיק את המשיב בהפרדת יחיד, עיקרם בנתונים מן הזמן האחרון, ואלו אכן תומכים בהערכות גופי המודיעין, כי המשך החזקתו של המשיב בהפרדה, דרוש לצורך שמירה על הביטחון והסדר בתוך כתלי בית הסוהר, ואף מחוצה לו.

נכון כי באותה החלטה, ציינתי ושבתי וציינתי כי "הפרדת יחיד" היא בבחינת מוצא אחרון וראוי ליישמה רק כאשר לא ניתן להשיג את מטרת ההפרדה בדרך אחרת.
(ראה בהקשר זה רע"ב 3713/04 פלוני נ. מדינת ישראל, החלטה מיום 13.9.04).

מטעם זה ראיתי לנכון להורות למבקשת לבחון, שמא, ניתן יהיה להשיג את מטרת ההפרדה, גם בדרך של הפרדה זוגית, במיוחד, לנוכח העובדה, כי תקופת החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד, הולכת ומתארכת, וכידוע, ככל שתקופה זו מתארכת, נדרשת המבקשת להצביע על קיומו של צורך חיוני, ממשי ורלוונטי בהמשך ההחזקה בתנאי הפרדה. (ראה בהקשר זה רע"ב 8426/09 יגאל עמיר נ. שירות בתי הסוהר, פס"ד מיום 17.12.10).

המבקשת במסגרת התייחסותה המשלימה, סברה, כמובא לעיל, כי לא ניתן להקל בתנאי החזקתו של המשיב בהפרדה, גם לא במסגרת הפרדה זוגית, כאשר הנימוקים לכך נעוצים הן במיהות הגורם
שעימו וכלפיו נתבקשה אותה הקלה (יניב זגורי), והן בקיומה של תשתית מודיעינית, חלקה מן הזמן האחרון, אשר מבססים את הערכת הגורמים הרלוונטיים, כי רק באמצעות הפרדת יחיד ניתן יהיה להוסיף ולהגן על בטחון הציבור והסדר הציבורי, בתוך כותלי בית הסוהר, ומחוצה לו.


באשר לנימוקי ההתנגדות של המבקשת הנעוצים בקיומה של תשתית מודיעינית בנוגע למשיב –

אמנם מידע מודיעיני אינו חזות הכל, ועל בית המשפט לתת דעתו למידע זה, כחלק משורה של נתונים, אשר יחד, עשויים ליצור תמונה רלוונטית ועדכנית, שתאפשר לבית המשפט לבחון האם קיים
צורך חיוני בהמשך ההפרדה. (ראה בנדון עת"א (נצ') 51818-11-11, מדינת ישראל שירות בתי הסוהר
נ. יצחק זוזיאשוילי, החלטה מיום 23.1.2012).

עיינתי בתיעוד המודיעיני, על סוגיו השונים, לרבות הערכות גורמי המודיעין במשטרה ובשב"ס, ונחה דעתי, כי קיימת אחיזה של ממש לחשש כי גם הקלה חלקית בדמות החזקתו של המשיב בהפרדה זוגית, יהיה בה כדי להעמיד סיכון לביטחון הציבור בתוך כתלי בית הסוהר ומחוצה לו.

מבלי לחשוף יתר על המידה, גם שלא במתכוון, את תוכנם של המידעים המודיעינים, אסתפק בציון העובדה, כי מתוכן זה עולה ומבצבצת אינדיקציה ברורה לכך שאין בחומות הכלא ובבידודו של המשיב, כדי למנוע בעדו לפעול בעצמו ובאמצעות אחרים, להמשיך ולקיים את פעילותו הלא חוקית בתוך כותלי בית הסוהר ומחוצה להם. במיוחד, משקיימת תשתית ראיתית ולו לכאורה, המצביעה על יכולתו של המשיב להמשיך ולהפעיל אחרים למטרות פסולות ובלתי חוקיות, גם בהיותו מאחורי סורג ובריח.
המדובר בתשתית מודיעינית מפורטת, אשר הוצלבה וקיבלה חיזוקים ותמיכות ממקורות שונים.

בהינתן כך, אינני סבורה, כי נפל פגם או דופי בהחלטת הגורמים המוסמכים, שלא להתיר יציאתו של המשיב מההפרדה בה הוא נתון. (ראה בנדון רע"ב 5674/10 מאיר איפרגן נ. שירות בתי הסוהר, החלטה מיום 21.9.10).

כאמור, המשיב ביקש לשלבו בהפרדה יחד עם אחיו יניב. מעבר לעובדה כי לגבי יניב, נתקבלה החלטה שיפוטית, המצדיקה ומאשרת הרחקתו מבתי הסוהר באזור הדרום, והחזקתו בבית סוהר המרוחק מאד ממשפחתו הגרעינית, קיימות אינדיקציות משמעותיות למדי, שמקורן בתיעוד מודיעיני, אשר מאששות את החשש כי חבירתם יחד של שני האחים לתא כליאה אחד , ואפילו בהפרדה מאסירים אחרים, עלולה להגביר הסיכון הנשקף לביטחון הציבור בתוך כותלי בית הסוהר, ומחוצה לו.

לנוכח המפורט מעלה, באתי לכלל דעה, כי התנגדותה של המבקשת לאפשר החזקתו של המשיב בהפרדה זוגית – בדין יסודה.

על כן מורה, כי ניתן להמשיך ולהחזיק את המשיב בהפרדת יחיד לתקופה של 6 חודשים נוספים, שימנו מיום 3.11.2011.


באשר לעתירת המשיב למתן היתר להתייחדות –

אין חולק כי כיום נמנית ההתייחדות בין טובות ההנאה המנויות בפקודת בתי הסוהר (פקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.47.00) (להלן:"פקודת הנציבות"). (ראה בנדון רע"ב 2416/05 פלוני ז"ל נ. שירות בתי הסוהר,

פסק דין
מיום 16.8.07).

אולם, ההכרה בצרכי ההתייחדות של אסיר/עצור, היא בגדר זכות יחסית ולא מוחלטת, שכן, על הרשות המוסמכת לשקול צרכיו של האסיר לקיום יחסי אישות ולאזנם מול אינטרסים אחרים, חלקם נוגדים, ובכלל זה, שיקולי סדר, ביטחון ומשמעת בכלא, לצד הדאגה לשלומו ולביטחונו של הציבור.

למותר לציין, כי עצם ההכרה בזכות ההתייחדות כ"טובת הנאה", אין משמעותה כי זכות זו גוברת בכל מקרה, ועל פני כל נסיבות.

סעיף 5א' לפקודת הנציבות הנ"ל, קובע, כי תנאי למתן היתר להתייחדות, הינו "התנהגות טובה במהלך ריצוי המאסר". בענייננו טוען שירות בתי הסוהר, כי מידע מודיעיני, ובכלל זה, מידע שהתקבל ממשטרת ישראל, מצביע על כך, כי גם במהלך התקופה בה מוחזק המשיב מאחורי סורג ובריח, הוא עדיין מעורב בפעילות עבריינית משמעותית מחוץ לכותלי בית הסוהר, המופעלת באמצעות אחרים ואם לא די בכך, הרי שאשתו של המשיב, שכלפיה ועימה מבוקשת ההתייחדות, משמשת כגורם מרכזי ופעיל, עד למאד, באותה פעילות עבריינית המתרחשת, כאמור, מחוץ לכותלי בית הסוהר.

כפי שנאמר לא אחת, מידע מודיעיני אינו "מילת קסם" ואף אינו חזות הכל. יחד עם זאת, ככל שהתשתית המודיעינית היא בעלת סממנים מובהקים יותר, יש בה כדי להגביר החשד כי המשיב אינו נמנע מלנסות ולקיים את פעילותו העבריינית מחוץ לכתלי בית הסוהר, חרף היותו מאחורי סורג ובריח. מה עוד, שהמשיב, על פי הנטען, אינו נרתע מלעשות שימוש באשתו -
כשלוחתו לצורך כך.

ערה אני לכך, כי מידע מודיעיני זה, אינו
נחלת המשיב ואף לא נחלת בא כוחו וכי המשיב נושא עיניו אל בית המשפט כי זה יבחן בקפידה ראויה ובזהירות מרובה, את העולה מאותם מסמכים הנכללים בקטגוריית "מידע מודיעיני".

עיינתי ושבתי ועיינתי באותם מידעים, ובאתי לכלל מסקנה, כי יש בהחלט רגליים ובסיס לטענות שב"ס כי אין בחומות הכלא, כדי להרתיע לא את המשיב ולא את הפועל בשמו ומטעמו, להמשיך ולקיים את פעילותו הפלילית והעבריינית של המשיב על פי הרשאתו ובהתאם להוראותיו. (בעניין זה ראה רע"ב 6699/08 אלירן דרי נ. שירות בתי הסוהר, החלטה מיום 31.8.08).

לא מיותר לציין, כי בשונה ובמובחן מסוגיית האפשרות להמשיך ולהחזיק אסיר בהפרדה, אשר ההחלטה בה, נתונה לסמכותו הראשונית של בית המשפט, ולא כסמכות ביקורת על החלטות מינהליות של רשויות בתי הסוהר (רע"ב 8426/09 שאוזכר לעיל), הרי שבסוגיית ההגנה על זכויות בסיסיות של אסירים, הנתונות כאמור לשיקול דעתו של נציב שירות בתי הסוהר, כפי שנקבע בפקודת בתי הסוהר ובנהלים שהותקנו מכוחה, מידת ההתערבות השיפוטית, היא צרה ומסוייגת.

ברע"ב 2416/05 שאוזכר לעיל, קובע בית המשפט העליון, בין היתר כך:
"האחריות לניהול בית הסוהר והדאגה לשלום האסירים, מוטלת על פי החוק, על נציב שירות בתי הסוהר, ועליו האחריות והחובה לקבוע נהלים, אשר יבטיחו, מצד אחד את הביטחון ואורח החיים התקין בין כותלי בית הכלא, ומצד שני, יקנו הגנה על זכויותיהם הבסיסיות של האסירים, תוך איזון ראוי במערכת השיקולים הנוגדים. תחום ההתערבות של בית המשפט בנוהלי נציב שירות בתי הסוהר הוא צר. שיקול הדעת המקצועי בקביעת הנהלים להפעלת בתי הסוהר ובאשר לאופן יישומם הפרטני, נתון לגורמים המקצועיים המופקדים על שירות בתי הסוהר. בית המשפט לא יתערב
בשיקול דעת זה, אלא במקרים חריגים, בהם קמה עילה לכך על פי כללי המשפט הציבורי כגון: במצב של שרירות, חוסר תום לב או אי סבירות קיצונית".
(ההדגשות אינן במקור – נ.נ.)

אין ספק, כי שלילת זכותו של אדם בוגר לקיים יחסי אישות הנמשכת על פני זמן ארוך, מהווה פגיעה קשה בהווייתו האנושית וכפי שנקבע "יצר המין הוא דבר טבעי ואנושי ודיכויו של יצר זה, על כורחו של בעל היצר, נוגד את טבע האדם וצרכיו" (בג"צ 114/86 וייל נ. מדינת ישראל, פד"י מא' (3) 447).

ראוי גם לציין, כי הצורך בהתייחדות אינו אך לשם סיפוק הצורך המיני, אלא יש בו גם משום סיפוק צורך נפשי.
בקיום יחסי קירבה עם אדם קרוב, יש באותה אינטימיות משום "קרן אור באפלה", עבור אסיר השוהה תקופה ממושכת במאסר. מקום בו עסקינן במשיב המוחזק בהפרדה מלאה מאז 8.3.10, אין ספק כלל, כי אותה התייחדות מבוקשת, מעבר לצורך המיני שבה, יש בה כדי להקל, ולו לזמן קצוב, מפני תחושות הבדידות והסגירות שחש המשיב .

לטענת המשיב הוא זוכה לביקורים "פתוחים" של אשתו ויש בכך כדי להעיד ששירות בתי הסוהר איננו חושש מקיומם של מפגשים בלתי אמצעיים, בין המשיב לבין אשתו.

אכן בדיונים שהתקיימו בפני
, אישר שירות בתי הסוהר, כי המשיב זוכה על פי הנהלים לביקורים "פתוחים" גם של אשתו, אלא שלשיטתו, לא דומה ביקור "פתוח" לקרבה
בלתי אמצעית כפי שהיא מתבטאת במתן היתר להתייחדות.

בחנתי הנטען, ובאתי לכלל דעה, כי ניתן לאבחן, אף מעבר למימד הזמן, בין ביקור ואפילו "פתוח", לבין אותו קשר בלתי אמצעי, המתבטא בקרבה לא מבוקרת ולא מפוקחת, כפי שבאה לידי ביטוי באותה התייחדות. אבחנה זו יסודה בכך, שלמשיב ניתנת אפשרות לפגוש ברעייתו בחדר, אשר מלבד היותו סגור ומצוי במתחם בית הסוהר, אין בו אמצעים לפקח על השוהים בחדר, על תוכן הדברים הנאמרים ביניהם
ולא יכולה להיות מחלוקת כי מפגש של כ-60 דקות בקירוב, אינו דומה כלל ועיקר למפגש של מספר שעות, במיוחד, כאשר בזמן ההתייחדות, כל אמצעי הפיקוח וההשגחה על המשיב, אינם קיימים למעט העובדה, כי ההתייחדות מתבצעת בתוך כותלי בית הסוהר.

חיזוק נוסף לדעתי זו, מצאתי, בתשתית המודיעינית, שכאמור, מצביעה
על מעורבות משמעותית למדי מצד אשת המשיב בפעילותו העבריינית של המשיב, גם במהלך התקופה הארוכה, שבה מוחזק המשיב מאחורי סורג ובריח.

כשאלה הם פני הדברים, באתי לכלל דעה, כי החלטת שירות בתי הסוהר למנוע מהמשיב את זכות ההתייחדות – אינה נגועה בפגם ואין עילה להתערבות שיפוטית בהחלטה זו.

לא מיותר לציין, כי החלטה השוללת את זכות ההתייחדות נכונה לעיתה ולשעתה. שלא לדבר על כך, כי זו מבוססת על הערכות של הגורמים המקצועיים על סמך נתונים, הנכונים למועד מתן ההחלטה.

בנסיבות אלו ברור, כי בחלוף זמן מה, או עם שינוי נסיבות, יהיה רשאי המשיב, לשוב ולעתור למתן היתר להתייחדות.

המזכירות תמציא החלטה זו לשירות בתי הסוהר, באמצעות פרקליטות מחוז דרום, (לידי עו"ד רננה לוי), לבא כח המשיב, וכן למשיב באמצעות שירות בתי הסוהר.

התיעוד המודיעיני המצוי בלשכתי, יוחזר לגורם מורשה, כפי שיישלח מטעם פמ"ד.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשע"ב, 22 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.








עתא בית משפט לעניינים מנהליים 24387-08/11 מדינת ישראל שירות בתי הסוהר נ' חגי זגורי (פורסם ב-ֽ 22/02/2012)