פסקי דין על יעקב פינחסוב | פסקי דין על פלינה חיימוב | פסקי דין על אהרן-חי נסימוב | פסקי דין על זיוה נסימוב | פסקי דין על יעקובוב סולומון |

6131-11/09 תאמ     23/02/2012




תאמ 6131-11/09 יעקב פינחסוב, פלינה חיימוב נ' אהרן-חי נסימוב, זיוה נסימוב, יעקובוב סולומון








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום ברמלה



23 פברואר 2012

תא"מ 6131-11-09 פינחסוב ואח' נ' נסימוב ואח'






בפני

כב' השופט
ד"ר עמי קובו

תובעים
1
.
יעקב פינחסוב

2
.
פלינה חיימוב

ע"י ב"כ עו"ד אמיר דדבקש


נגד

נתבעים
1. אהרן-חי נסימוב
2. זיוה נסימוב

ע"י ב"כ עו"ד עמי נבון


3. יעקובוב סולומון

ע"י ב"כ עו"ד בועז כהן





פסק דין


רקע
1.
לפניי תביעה בסדר דין מהיר בסך של 44,535 ₪. התובעים הם הבעלים של דירה ברח' דוד רזיאל 2 ברמלה, בקומה החמישית. הנתבעים הינם הבעלים של דירה באותו בניין בקומה הרביעית.
2.
לטענת התובעים, הנתבעים פעלו להורדת אחד הקירות בדירתם ללא לווי של אנשי מקצוע. לטענת התובעים, בעקבות פעולת הנתבעים החלו להיווצר סדקים בדירת התובעים, ונוצר חשש ליציבות הדירה. בשל כך, נגרמו לתובעים נזקים שונים, לרבות הוצאות בגין תיקון הנזקים, הפסד שכר דירה ועוגמת נפש.
3.
הנתבעים 1-2 טענו להתיישנות כאשר לטענתם השינויים בדירה בוצעו על-ידי צד ג' (להלן: "הנתבע 3") בשנת 1998, ומכאן שלטענתם התביעה התיישנה, הואיל והוגשה רק בשנת 2009, כלומר כ- 11 שנים לאחר מועד האירוע הרלוונטי. בנוסף טענו הנתבעים 1-2 להעדר יריבות כאשר לטענתם הם מעולם לא ביצעו שום שינוי בדירה, אלא קנו אותה בשנת 2004 מהנתבע 3, לאחר התיקון האמור, וככל שבוצעו תיקונים בדירה הם בוצעו על-ידי הנתבע 3. הנתבעים צירפו חוזה מכר לפיו הם רכשו מהנתבע 3 את הדירה בשנת 2004 (נספח ג' לכתב ההגנה), וכן תצהיר מאת הנתבע 3 אשר מאשר כי בשנת 2004 מכר לנתבעים 1-2 את הדירה, וכי הוא ערך את השיפוץ הרלוונטי בשנת 1998.
4.
הנתבע 3 הגיש כתב הגנה מטעמו. הנתבע 3 חזר על טענות הנתבעים לפיהם התביעה התיישנה, הואיל והשיפוץ בוצע בשנת 1998, וכי לא נגרם לתובעים שום נזק. עוד טען הנתבע 3 כי שינויים דומים בוצעו ברוב דירות הבניין עוד לפני שבוצעו על-ידי הנתבע 3, וכי התובעים ביקרו בדירה מיד לאחר השיפוץ, ידעו על השיפוץ, ולא העלו בפני
ו, מעולם, כל טענה או דרישה. בנוסף העלה הנתבע 3 טענות שונות כלפי הנתבעים 1-2.
העדויות והראיות
5.
התובע הגיש תצהיר מטעמו והעיד בבית-המשפט. התובע מסר בתצהירו כי מדירת הנתבעים הוסר קיר תומך ללא ליווי מקצועי מתאים. בעקבות זאת פנה למהנדסת העיריה. לטענתו בעקבות הסרת הקיר התומך נוצרו סדקים בדירתו, ונוצר חשש ליציבות המבנה. התובע העיד כי רכש את הדירה בשנת 1992 והתגורר בה עד שנת 2001.
6.
מטעם התובעים הוגש תצהיר על-ידי מר יורי בורוכוב. מר בורכוב העיד כי הוא מָכָּר של התובעים, ועוסק בשיפוצים. בשנת 2009 הגיע לדירתם כדי לסייע בשיפוץ. התובע מסר לו כי נתגלה לו לאחרונה שהוסר קיר תומך מדירת הנתבעים, וכי לא ידע על כך קודם לכן. מר בורכוב העיד כי ראה סדקים במקום (עמ' 6, ש' 28).
7.
הנתבע 1 הגיש תצהיר מטעמו. הנתבע 1 מסר בתצהיר כי רכש את הדירה מהנתבע 3 בשנת 2004, וככל שבוצעו עבודות בדירה הן בוצעו על-ידי הנתבע 3 בשנת 1998. הנתבע 1 מסר כי דיירים רבים ביצעו שינויים דומים בדירותיהם. הנתבע 1 העיד בבית-המשפט ומסר שרכש את הדירה בשנת 2004 (עמ' 31, ש' 20). לדבריו, במועד רכישת הדירה כלל לא ידע על הסרת הקיר, אלא הדבר נודע לו בדיעבד מספר חודשים לאחר שרכש את הדירה (עמ' 31, ש' 22-31).
8.
מטעם הנתבעים צורף אף תצהיר של מר שרון בן מורה, טרום מתמחה במשרד עו"ד נבון אשר שוחח עם השוכר הדירה של התובעים, מר אוסקר הרננדס, ורשם מפיו דברים. העד אף נחקר בבית-המשפט. ברם, הואיל וכל הדברים שמופיעים בתצהיר הינם דברים ששמע מאדם אחר, הרי שכל התצהיר והעדות הינם בגדר עדות מפי השמועה אשר אינה קבילה לאמיתות התוכן. לפיכך, יש להתעלם מתצהירו ועדותו של העד, אשר אינם קבילים.
9.
הנתבע 3 הגיש תצהיר מטעמו. הנתבע 3 מסר כי שיפץ את פנים דירתו בשנת 1998, וכי התובעים ביקרו בדירתו מיד לאחר השיפוץ הפנימי מספר פעמים, וכל טענה שהייתה להם ביחס לשיפוץ, הייתה ידועה להם כבר בשנת 1998. נתבע 3 טען כי שיפוץ דומה נערך בתשע דירות בבניין.
המסמכים מטעם המהנדסים
10.
שני הצדדים הסתמכו בטיעוניהם על מכתב מטעם המהנדסת בלשכת מהנדס העיר, אגף ההנדסה בעירית רמלה, גב' תלמה וינברגר (להלן: "חוות דעת המהנדסת"). חוות הדעת קובעת כדלקמן:
"לבקשתך, נערכה בקרה של דירות מגורים, שנמצאות זו מעל זו, בקומה 5 ובקומה 4 בבניין שבנדון, ולהלן מסקנותיי:
1. המבנה הינו מבנה טרומי, נבנה, כנראה, בשנות 60-70.
2. המאפין את הבנין הינו יחידות סמך יצוקות שהובאו בשלמותן לאתר והורכבו במקום, הן עבור קירות חוץ, קירות פנים ותקרות.
3. במבנה שכגון זה אין עמודים פנימיים וקורות (כמקובל בבניה קונבנציונאלית) אלא קירות נושאים מבטון מזוין, שנוצקו במפעל לאלמנטים טרומיים בעוביים: 15, 16 ס"מ, והורכבו במקום.
4. באותם שנים טרם חושב המבנה לכוחות רעידת אדמה, אלא על-פי תקן ישן, שהינו מחמיר פחות מהנדרש היום.
5. שינויים מבניים אכן בוצעו בקומה 4, בבית משפחת אהרון חי ניסימוב, והוסרו חלקים מהמחיצות הנושאות הפנימיות.
6. לא נצפו שקיעות / סדקים בקומה החמישית שמעל הקומה בה הוסרו חלקי מחיצות נושאות.
7. יש להפעיל מהנדס בנין שיבדוק את המבנה בשלמותו, ויחשב את עמידותו בעומסי רעידת אדמה ע"פ התקן החדש. ולפעול בהתאם למסקנותיו".
(ההדגשה אינה במקור- ע.ק.).
11.
גב' תלמה וינברג מסרה אף תעודת עובד ציבור, אשר הוגשה מטעם הנתבעים 1-2.
12.
בנוסף הוגש מטעם התובעים צו הסרת סכנה מיום 26.1.11, מופנה אל הנתבעים 1-2 חתום על-ידי אינג' זאנה סלובייצ'יק, סגנית מהנדסת העיר, אשר קובע כדלקמן:
"בתוקף סמכותי לפי סעיף 3(א) לחוק עזר לרמלה (מבנים מסוכנים) התש"ס-2000 הריני לקבוע כי... שוכנעתי כי בדירת המגורים מס' 15 בקומה רביעית שברחוב דוד רזיאל 2 ברמלה (להלן: "המבנה") יש לבצע בדחיפות, עבודות הסרת סכנה.
1. בביקורו של אינג' טומי עברון – מהנדס בניין ובהתאם לחוות דעתו נמצא כי:
1.1 הורדתם שני קטעים של קירות נושאים.
1.2 הקירות הנושאים של כל הקומות נשענים אחד על השני ומעבירים את הכוחות לעמודים בקומת הקרקע.
1.3 הריסת קטע הקיר בדירתכם מסכנת את יציבות המבנה.
2. מכיוון שכך ומאחר והינכם בעלי הנכס, הריני מורה לכם לבצע במיידית, עבודות להסרת הסכנה כדי למנוע נזק נוסף אשר יפגע ברכוש ובנפש.
3. יש להעביר לח"מ אישור כי העבודה בוצעה כנדרש והמבנה אינו מהווה סכנה כלל. העבודה חייבת להיות מבוצעת בהנחיית ובפיקוח מהנדס קוסטרוקטור, ובהתאם להוראות כל דירה, ובהתאם להיתר בניה, וכן ע"י קבלן רשום אשר זו התמחותו.
4. האחריות לכל נזק אשר ייגרם לרכוש או נפש כתוצאה ממצב המבנה תחול עליכם..."
13.
בנוסף לכך, הוגשה על-ידי התובעים חוות דעת הנדסית שנערכה על-ידי אינג' טומי עברון, אשר קובעת כדלקמן:
"בתאריך 21.3.11 ביקרתי באתר, על מנת לבדוק חלק מן הדירות...
1. תאור:
בנין בן 8 קומות על עמודים... נבנה על-ידי חברת "יבנה" בשנות ה- 70. המבנה עם קירות נושאים טרומיים ומחיצות טרומיות...
2. ממצאים:
קיר 2... דירה 15 הרסו את כל הקיר.
קיר 5, דירות 6,15,27, 31 – הרסו קטע קיר באורך של כ- 70 ס"מ.
3. מסקנות והמלצות:
הריסת קטע קיר מס' 5 ... אינה מסכנת את יציבות המבנה.
קיר מס' 2 – מחייבת תוספת שני עמודי פלדה בדירה 15...
4. סיכום:
יש להוסיף באופן מיידי עמודי חיזוק בדירות... 15... כמפורט בדו"ח. את החיזוק יש לבצע תוך 60 יום. ללא ביצוע החיזוקים המבנה מסוכן".
14.
יש לציין כי מדובר בשלוש חוות דעת או מסמכים הנדסיים מטעם עירית רמלה, ולא במסמכים שהוכנו מטעם מי מהצדדים. בכך יש כדי להעניק למסמכים האמורים משנה תוקף. אין ביכולתי לקבל את טענת הנתבעים 1-2 כי יש להתעלם מחוות הדעת האמורות הואיל ועורכי המסמכים לא העידו. זאת בפרט לאור העובדה שאף הנתבעים 1-2 עצמם מסתמכים בסיכומיהם על האמור באותם מסמכים (ר' למשל סעיף 38 א'-ב' לסיכומי ההגנה).
דיון והכרעה
טענת ההתיישנות
15.
הנתבעים טענו כי התביעה התיישנה. לטענתם השינויים בדירה הנוגעים לכתב התביעה בוצעו על-ידי הנתבע 3 בשנת 1998, כלומר, כ- 11 שנים בטרם הגשת התביעה, ומכאן שהתביעה התיישנה. לשיטתם המועד שבו נולדה עילת התביעה הינו מועד הסרת הקיר בדירתם, ולפיכך התביעה התיישנה בחלוף 7 שנים ממועד זה (סיכומי הנתבע 3, פסקה 9-10), או בחלוף 10 שנים ממועד אירוע הנזק (סיכומי הנתבעים 1-2 פסקאות 25-26).
16.
התובע טען לעומת זאת, כי נודע לו על הנזקים רק בשנת 2009.
17.
בכל הנוגע לטענת ההתיישנות, סבורני כי הדין עם התובעים.
18.
סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1959 (להלן: "חוק ההתיישנות") קובע כדלקמן:
"תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".
19.
סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע:
"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".
20.
בכדי לקבוע את המועד שבו נולדה העילה, כלשונו של סעיף 6 לחוק ההתיישנות, יש לפנות לסעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") אשר קובע כדלקמן:
"לעניין תקופת התיישנות בתובענות על עוולות

—

"היום שנולדה עילת התובענה" הוא אחד מאלה:
(1)
מקום שעילת התובענה היא מעשה או מחדל

—

היום שבו אירע אותו מעשה או מחדל; היה המעשה או המחדל נמשך והולך

—

היום שבו חדל;
(2)
מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל

—

היום שבו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שאירע

—

היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק".
יפים לעניין זה דברי כב' השופטת א' חיות בע"א 7193/10 שמעון ברנס נ' מדינת ישראל (מיום 20.2.12):
"

ובעוולה אשר אחד מיסודותיה הוא נזק - כפי מצב הדברים לגבי חלק מן העוולות שצויינו בענייננו - מונים את תקופת ההתיישנות על-פי הוראת סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין) מן "היום שבו אירע אותו נזק", ואם לא נתגלה הנזק ביום שבו אירע - "היום שבו נתגלה הנזק", ובלבד שתקופת ההתיישנות לא תעלה בשום מקרה על עשר שנים ממועד אירוע הנזק (ראו: רע"א 901/07 מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית נ' גיא-ליפל, פסקאות 32-34 (19.9.2010); רע"א 2368/08 - אבנ"ר - איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקאות 9-12 (70.7.2011))".
21.
במקרה דנן, שבו עילת התובענה היא נזק שנגרם לטענת התובע על-ידי מעשה או מחדל, כאמור בסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, הרי המועד שבו נולדה עילת התביעה, שהינו המועד הקובע לתחילת תקופת ההתיישנות, הינו המועד שבו נגרם הנזק, ולא מועד המעשה או המחדל. שהרי, עד שלא נגרם הנזק, לא נולדה עילת התביעה. לפיכך, העובדה שהמעשה או המחדל (קרי: השיפוץ והסרת הקיר) אירעו בשנת 1998 אינה מעלה ואינה מורידה. זאת הואיל והמועד הקובע הינו מועד הנזק. אין בפי הנתבעים טענה שהנזקים, המוכחשים על-ידיהם, נגרמו כבר בשנת 1998.
22.
מכאן, אפילו אם תתקבל כמהימנה טענת הנתבעים לפיה התובע ידע על השיפוץ בדירתם כבר בשנת 1998, אין בכך כדי להוביל למסקנה שתקופת ההתיישנות נמנית ממועד זה, וזאת הואיל ואין שום אינדיקציה לכך שבשנת 1998 נגרם נזק כלשהו לדירת התובעים בדמות סדקים או פגמים שדרשו תיקון. כאמור לעיל, המועד הקובע לתחילת תקופת ההתיישנות הינו מועד הנזק (ולחילופין המועד שבו התגלה הנזק לתובע), ולא מועד המעשה או המחדל (או המועד שבו התגלה המעשה או המחדל לתובע).
23.
ככל שתתקבל טענת התובע כי בדירה נוצרו נזקים (כגון סדקים או שקיעות) בשנת 2009 או זמן מה קודם לכן, הרי שדין טענת ההתיישנות להידחות. ככל שלא יוכחו נזקים כאמור, ממילא תידחה התביעה לגופו של עניין.
24.
לפיכך, דין טענת ההתיישנות להידחות.
25.
לאור האמור לעיל, תידון התביעה לגופה.
דיון לגופו של עניין – עוולת הרשלנות
חובת זהירות מושגית וקונקרטית
26.
בנוגע לחובת הזהירות המושגית והקונקרטית, סבורני כי קיימת חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית הן מצדם של הנתבעים 1-2 והן מצדו של הנתבע 3, לאור יחסי השכנות ביניהם.
27.
חובת הזהירות הקונקרנטית מוטלת על הנתבע 3, כמי שביצע את הסרת הקיר בעת שהיה הבעלים של הדירה בשנת 1998.
28.
חובת הזהירות הקונקרטית מוטלת על הנתבעים 1-2 בהיותם הבעלים הרשומים והמחזיקים של הדירה האמורה מאז שנת 2004, וכמי שלא תיקנו את הדרוש תיקון בדירתם לאחר שרכשו אותה.
התרשלות
29.
בנוגע לנתבע 3, אני מקבל את טענת התובעים כי הנתבע 3 התרשל עת הסיר קיר בתוך הדירה ללא לווי ופיקוח של מהנדס. הנתבע 3 אישר כי ביצע את השיפוץ ללא לווי מהנדס, ואף ללא תוכניות, כאשר לדבריו, בדק בעיריה והבין שאין צורך באישור או בתוכניות לשיפוץ פנים הדירה (עמ' 43). אמנם, כפי שטען הנתבע 3, לשיפוץ פנימי בדירה ככלל לא נדרש אישור. ברם, במקרה דנן, כאשר עסקינן בהסרת קיר שלם בתוך דירה במבנה טרומי, יש בכך יצירת סיכון בלתי סביר כאשר הדבר נעשה ללא פיקוח מהנדס מתאים. לפיכך, אני קובע כי הנתבע 3 התרשל בכך שהסיר את הקיר בתוך הדירה בקומה 4.
30.
אודות ההתרשלות בהסרת הקיר על-ידי הנתבע 3 ניתן ללמוד אף מחוות הדעת שנערכה על-ידי אינג' טומי עברון, ממנה עולה כי בדירה הרלוונטית בקומה 4 (דירה מס' 15) הרסו שני קירות, האחד באופן מלא (קיר מס' 2) והאחד באופן חלקי כך שהרסו קטע קיר באורך של כ- 70 ס"מ. הריסת קטע קיר מס' 5 אינה מסכנת אמנם את יציבות המבנה. ברם, הריסת קיר מס' 2, מחייבת לדעת המהנדס תוספת שני עמודי פלדה בדירה 15. לדעת המהנדס יש להוסיף באופן מיידי עמודי חיזוק בדירה 15 (כמו גם בדירות אחרות), ללא ביצוע החיזוקים המבנה מסוכן.
31.
אדם סביר היה יכול וצריך לצפות כי הסרת קיר בדירה עלולה לגרום לנזקים לדירה שמעליה.
32.
בנוגע לנתבעים 1-2 הרי שהם התרשלו בכך שלא ביצעו חיזוקים כלשהם לדירה, לאחר שהנתבע 3 הסיר את הקיר במסגרת השיפוץ. הנתבעים 1-2 אמנם רכשו את הדירה רק בשנת 2004, קרי מספר שנים לאחר הסרת הקיר על-ידי הנתבע 3 בשנת 1998, ואולם הם לא טרחו לבצע חיזוקים כלשהם בדירה. מדובר במחדל מתמשך מצד הנתבעים 1-2. לנתבעים 1-2 היה ידוע, החל מזמן קצר לאחר שרכשו את הדירה, כי הנתבע 3 הסיר ממנה את הקיר. מכאן, שאדם סביר היה יכול וצריך לצפות כי אי-הוספת חיזוקים לדירה, לאחר שהוסר ממנה קיר, עלולה לגרום לנזקים לדירה שמעליה. לנתבעים אף הובהר, אם כי בדיעבד, בדיוק מהו הדרוש תיקון, וזאת בהתאם לחוות דעת המהנדס, טומי עברון, אשר קובעת בפרק המסקנות וההמלצות כי הריסת הקיר מחייבת תוספת שני עמודי פלדה בדירה. אי-הוספת העמודים האמורים מהווה מחדל העולה כדי התרשלות.
33.
לפיכך, אני קובע כי הנתבעים 1-3 התרשלו. הנתבע 3 התרשל בכך שהסיר את הקיר שבדירתו, ומתחת לדירת התובעים, והנתבעים 1-2 התרשלו במחדל כאשר לא ביצעו חיזוקים לדירה, לאחר שנודע להם כי הנתבע 3 הסיר את הקיר האמור.
קיומו של נזק וקשר סיבתי
34.
התובעים טענו בכתב התביעה למספר נזקים כמפורט להלן:
א. רכישת ציוד עבור תיקונים בסך 1,800 ₪ (נספח ג' לכתב התביעה) (שיפוץ מאי 2009).
ב. שעות עבודה שהשקיעו התובעים בתיקון, בהערכה ל- 2,500 ₪ (שיפוץ מאי 2009).
ג. הוצאות בגין שיפוץ בסך 10,135 ₪ (נספח ד' לכתב התביעה) (שיפוץ ספטמבר 2009).
ד. פיצוי בגין 5 חודשי שכירות שבהם הדירה לא הייתה מושכרת בסך 10,000 ₪.
ה. עוגמת נפש בסך 20,000 ₪.


סה"כ 44,435 ₪.
יש לבחון נזקים נטענים אלה אחד לאחד, כמפורט להלן:
35.
בנוגע לרכישת ציוד בסך 1,800 ₪
, הרי שמעיון בחשבונית עולה כי מדובר ברכישת קרמיקה ביום 22.5.09. התובע העיד, בתשובתו לשאלת בית-המשפט, כי החשבונית האמורה אינה קשורה לסדקים (עמ' 18, ש' 4-5). לפיכך, סבורני כי אין קשר סיבתי בין החשבונית האמורה לבין סדקים כלשהם שנגרמו למבנה, ככל שנגרמו, ומדובר ברכישה שביצע התובע שאין בינה לבין התביעה ולא כלום. גם עיון בטופס ההזמנה שביצע התובע ממרכז הקרמיקה (נספח ג' לתצהיר התובע) מעלה שמדובר, בין היתר, ברכישת ברזים לדירה, כאשר סבורני שלא קיים קשר סיבתי כלשהו בין רכישת הברזים החדשים לדירה הישנה, לבין מעשי או מחדלי הנתבעים.
לפיכך,
התביעה בגין ראש נזק זה נדחית.
36.
בנוגע לשעות העבודה הכרוכות בתיקון
, הרי שלפי כתב התביעה מדובר בעבודות שביצעו התובעים עצמם, בכל הנוגע להתקנת הקרמיקה המפורטת בחשבונית האמורה לעיל (נספח ג' לכתב התביעה). מדובר בשיפוץ שערכו התובעים בחודש מאי 2009. הואיל ונקבע כי החשבונית האמורה אינה קשורה לתביעה, הרי שגם שעות העבודה שבוצעו על-ידי התובעים בנוגע להתקנת הקרמיקה אינן קשורות לתביעה ואין לפצות בגינן.
כאמור לעיל, לאור עדותו של התובע לא שוכנעתי כי השיפוץ שערך בחודש מאי 2009 היה קשור לפגמים שנגרמו עקב הסרת הקיר בקומת הנתבעים. לדברי התובע מדובר בשיפוץ אשר כלל את החלפת המקלחת, הקרמיקה, הברזים, תיקון נזילות ועוד (עמ' 19, ש' 24-25). בשים לב לכך שמדובר בדירה שנבנתה בשנות ה- 70 (כפי שעולה מחוות הדעת), הרי שהשיפוץ האמור הינו סביר וצפוי ללא שום קשר להסרת הקיר. התובע עצמו אישר בעדותו שהחלפת הברזים, נקודות המים והמקלחת אינם קשורים לנזק (עמ' 24, ש' 8-9).

לפיכך, התביעה בגין ראש נזק זה נדחית.
37.
הוצאות בגין שיפוץ בסך 10,135 ₪ בחודש ספטמבר 2009
(נספח ד' לכתב התביעה). החשבונית המצורפת הינה מטעם חברת "רקורד עיצובי מתכת" בגין תמיכות ברזל בתקרה.
בעניין זה העיד התובע כי בנוסף לשיפוץ האמור בחודש מאי, ביצע שיפוץ נוסף בחודש ספטמבר 2009 (עמ' 20, ש' 9; עמ' 23, ש' 5). לפי עדות התובע מדובר בשיפוץ שנעשה פעם נוספת, משום שהופיעו שוב סדקים בקירות (עמ' 20, ש' 10-11).
ברם, קיים קושי בטענה זו של התובעים, אשר אינה עולה בקנה אחד עם חוות דעת המהנדסת, ותעודת עובד הציבור עליה חתמה, גב' תלמה וינברגר. המהנדסת ביקרה במקום ובחנה את נושא הסדקים והשקיעות והגיעה לכלל מסקנה כי לא נצפו שקיעות או סדקים בקומה החמישית שמעל הקומה בה הוסרו חלקי מחיצות נושאות. לפי תעודת עובד הציבור מסקנתה בדבר העדר סדקים או שקיעות נכונה ליום הוצאת המכתב, קרי: 3.8.09.
אם ביום 3.8.09 לא היו שום סדקים או שקיעות בדירה, קיים קושי לקבל את טענת התובע שבתחילת חודש ספטמבר (חשבונית נספח ד' לכתב התביעה מיום 1.9.09) נוצר צורך לבצע תיקון בשל סדקים בדירה. זאת בהעדר כל צילום של הסדקים האמורים. יש לציין כי לא הוגשה שום תמונה לתיק אשר מתעדת סדק כלשהו בדירה במועד האמור.
כאשר נשאל התובע בחקירתו הנגדית האם יש בידו צילום של סדק כלשהו, בין אם בחודש מאי ובין אם בחודש ספטמבר 2009, השיב כי יש צילום של השמאי (עמ' 21, ש' 15-20). בחנתי את התמונות בחוות דעת השמאי (אשר לא נתקבלה כראייה), ולא מצאתי בה תמונות של סדקים (התמונות סרוקות בצבע ב'נט המשפט'), וממילא חוות דעת של השמאי הינה מחודש פברואר 2010.
לדברי התובע קיימים אף צילומים אצל המהנדסת, אך הוא לא לקח אותם, משום "שלא התכוון להגיע לבית-המשפט" (עמ' 22, ש' 15-18).
כמו-כן, קיים קושי להבין מתוך עדות התובע בגין מה הוצאה החשבונית בסך 10,135 ₪. בתצהירו, לא הסביר התובע בגין מה הוצאה החשבונית. כל שפירט בתצהיר בעניין זה הינו האמור להלן (סעיף 12 לתצהיר):
"פניתי למכר שלי, מר יורי בורוכוב, שמתעסק מזה שנים בתחום השיפוצים, על מנת שיוכל לסייע לי בצורה יסודית יותר על מנת למזער את הנזק ולשפר את יציבות המבנה. ואכן ביחד איתו עשינו כל שביכולתנו למזער את הנזק... מצ"ב חשבונית על סך 10,135 ש"ח".
כלומר, התצהיר לא מסביר את הקשר שבין החשבונית לשיפוץ.
עיון בחשבונית עצמה מעלה כי החשבונית הינה בגין "תמיכות ברזל בתקרה ותיקונים מסביב".
לעומת זאת, התובע הסביר בעדותו את הדברים כדלקמן (עמ' 26, ש' 4-11):
"הם עשו את כל הברזלים מלמטה של המקלחת. בין המקלחת לסלון שלי יש גובה של 7 ס"מ, לזה הם השתמשו, הכול היה רטוב לגמרי.
ש. הם עשו את התיקונים למטה או למעלה?
ת. למטה.
ש. לפניך העיד כאן מר יורי בורוכוב, הוא העיד שהוא עשה לבד את התיקונים.
ת. והפועלים שלו.
ש. מי ביצע את התיקונים.
ת. יורי, הפועלים שלו, רקורד".
ראשית, קיימת לכאורה סתירה בין החשבונית המתארת תיקון בתקרה לבין עדות התובע המתארת תיקון "למטה". שנית, בניגוד לתובע, העיד העד מטעמו מר יורי בורוכוב כי חברת רקורד לא ביצעה את התיקונים (עמ' 9, ש' 13), ולאחר מכן הוסיף ש"אולי התובע הזמין מישהו מרקורד" (עמ' 9, ש' 24). כמו-כן, מר בורוכוב העיד כי הוא ביצע את התיקונים עם התובע, ולא הזכיר דבר וחצי דבר על כך שבמקום עבדו גם פועלים מטעמו, כטענת התובע. האפשרות שבורוכוב העסיק פועלים אינה סבירה לאור העובדה שלא קיבל שום תמורה בגין העבודה, אלא סייע לתובע כחבר (עמ' 9, ש' 26). אף בתצהירו של מר בורוכוב אין שום אזכור לפועלים האמורים.
כאמור לעיל, סבורני כי הוצאה זו בחודש ספטמבר 2009 עומדת בסתירה לחוות דעת המהנדסת, גב' תלמה וינברגר, ממנה עולה כי לא נצפו שקעים או סדקים בדירה. אם בעת ביקור המהנדסת (ביום 3.8.09 או זמן מה קודם לכן) לא נצפו שקעים או סדקים, לא ניתן לקבל את גרסת התובע לפיה כחודש לאחר מכן נוצרו סדקים ושקיעות אשר חייבו תיקון. יש אף להניח כי אילו היו בדירה סדקים או שקיעות בעת ביקור המהנדסת, היה התובע מפנה את תשומת לבה לכך, שהרי למטרה זו פנה לעירייה.
בפרט בעניין זה קיימת חשיבות לכך שבשום שלב לא הוגשו מטעם התובע תמונות אשר יעידו על הסדקים הנטענים בדירה, ואשר יפריכו את האמור בחוות דעת המהנדסת, אשר בעת שהיא ביקרה בדירה, שבועות אחדים בטרם השיפוץ בספטמבר לא הבחינה בשום סדקים או שקיעות.
לאור האמור לעיל, אין ביכולתי לקבל את עדות התובע ועדות בורוכוב בעניין זה כמהימנות.

לפיכך, התביעה בגין ראש נזק זה נדחית.
38.
פיצוי בגין 5 חודשי שכירות שבהם הדירה לא הייתה מושכרת בסך 10,000 ₪
. התובע טען כי נגרם לו הפסד שכר דירה בשל עזיבת שוכר באמצע תקופת השכירות בשל חששו ליציבות המבנה בסך 2,000 ₪, ומאז לא השכיר את הדירה במשך 5 חודשים. בעניין זה לא שוכנעתי כי התובע הוכיח את נזקו. התובע טען כי השוכר, מר הרננדס, עזב את הדירה בתוך תקופת השכירות ובטרם סיומה, בשל חששו מפני יציבות המבנה. ברם התובע לא הביא את מר הרננדס לעדות, ואי-הבאת העד לעדות נזקפת לחובת התובע. יש להניח שאילו היה מובא העד לעדות, עדותו לא הייתה תומכת בגרסת התובע. אמנם, העדות מטעם הנתבעים בנוגע לשיחה שקיים מי מטעמם עם השוכר נפסלה בשל הכלל האוסר עדות מפי השמועה. ואולם, הואיל והנטל להוכיח את הנזקים מוטל על התובעים, הרי שהמסקנה היא שהתובעים לא עמדו בנטל האמור.
זאת ועוד, אמנם הדירה נותרה ריקה כפי הנראה במשך מספר חודשים, אך כאמור, לא שוכנעתי כי השוכר הקודם עזב את הדירה בקשר כלשהו לתביעה זו. כמו-כן, לא הוכח ששיפוץ דירת התובעים ארך כ- 5 חודשים. זאת ועוד, לאחר השיפוץ ועד למועד עדות התובע, התגורר בדירה בנו של התובע (עמ' 24, ש' 10-11). מכאן נראה שהתובע כלל לא ניסה להשכיר את הדירה לאחר עזיבתו של הרננדס, אלא ייעד את הדירה למגורי בנו.
לפיכך, התביעה בגין ראש נזק זה נדחית
.
39.
עוגמת נפש.
במקרה דנן לא מצאתי עילה לפסוק לתובעים פיצויים בגין עוגמת נפש. התובעים כלל אינם מתגוררים בבניין, ולא שוכנעתי כי עקב מעשי או מחדלי הנתבעים נגרמה להם עוגמת נפש אשר מצדיקה פיצוי במקרה דנן.
לפיכך, התביעה בגין ראש נזק זה נדחית
.
סוף דבר
40.
בסיכומו של דבר, הוכח בפני
י כי הנתבעים 1-3 אכן חבים חובת זהירות כלפי התובעים, ואף התרשלו במעשיהם. הנתבעים יצרו סיכון חמור, לרכוש ולנפש, במעשיהם ובמחדליהם. ברם, לא הוכח קיומו של נזק, וקיומו של קשר סיבתי בין נזק כלשהו לבין מעשיהם או מחדליהם של הנתבעים.
41.
אשר על-כן, התביעה נדחית
.
התובעים יישאו ביחד ולחוד בשכר טרחת ב"כ הנתבעים 1-2 בסך 7,000 ₪ כולל מע"מ, וכן בהוצאות הנתבעים 1-2.
התובעים יישאו ביחד ולחוד בשכר טרחת ב"כ הנתבע 3 בסך 7,000 ₪ כולל מע"מ, וכן בהוצאות הנתבע 3.
הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 ימים מהיום, וככל שלא ישולמו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
42.
בשולי הדברים, ולאור החשש שמא יגרמו בעתיד נזקים לדירות בבניין, אני מורה כי מזכירות בית-המשפט תשלח העתק פסק-הדין למהנדס העיר בעיריית רמלה, אשר ייתן דעתו המקצועית לצורך למנוע חשש כלשהו בכל הנוגע לבניין ברח' דוד רזיאל 2 ברמלה.
זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי, תוך 45 ימים.


ניתן היום,
ל' שבט תשע"ב, 23 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 6131-11/09 יעקב פינחסוב, פלינה חיימוב נ' אהרן-חי נסימוב, זיוה נסימוב, יעקובוב סולומון (פורסם ב-ֽ 23/02/2012)