פסקי דין על מואסי מוחמד ח'אלד ׁ | פסקי דין על מועצה אזורית זבולון

9953-06/10 א     20/02/2012




א 9953-06/10 מואסי מוחמד ח'אלד ׁ נ' מועצה אזורית זבולון








בית משפט השלום בקריות



ת"א 9953-06-10 ח'אלד נ' מועצה אזורית זבולון






בפני

כב' השופט
ערן נווה

תובע
מואסי מוחמד ח'אלד

ׁ(קטין)


נגד

נתבעת
מועצה אזורית זבולון




פסק דין



בפני
תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף של קטין.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט בישיבה מיום 20.2.2012 לסיים את התיק על דרך של קדם משפט מורחב, אשר שימש דיון סופי ובמהלכו שמע בית המשפט את נסיבות פגיעתו של הקטין אשר אף הגיש תצהיר על נסיבות פגיעתו, וכן עד שהושיט עזרה לקטין מר ג'אבל מועין מכפר עיבטין, אשר הינו שכן של משפחת הקטין ואשר הישיבה מיום 27.10.11, נדחתה לצורך העדתו. עוד שמע בית המשפט את אימו של הקטין אשר נכחה באולם בזמן עדותו של הקטין והעד.

על פי תצהירו של הקטין, כפי שהוגש לתיק בית המשפט, היו נסיבות פגיעתו כדלקמן:
"ביום
21.11.08 (בהיותי בן 12.6 שנים), נדרשתי על ידי אימי גב' סמארה מואסי לקנות דברים מהמכולת השכנה כדי להגיע למכולת היה עלי לעבור דרך שביל עפר המיועד לשימוש הולכי רגל ונמצא במדרון תלול בלתי מעובד ומלא מכשולים ומפגעים לרבות אבנים חצץ חול ואף סלעים. למיותר לציין כי שביל זה נמצא בשטח ציבורי הנמצא בשליטת מועצה איזורית זבולון".

ובהמשך :
"תוך כדי הליכה באותו שביל עפר, החלקתי מעדתי ונפלתי. כתוצאה מהארוע, התאונה נחבלתי באופן קשה ברגלי השמאלית. למשמע צרחותי מרוב כאבים, הגיע שכני מר אבו ג'אבל מועין, אשר נשא אותי והחזירני לביתי ומשם הובלתי לבית החולים בני ציון בחיפה כשאני מתפתל מכאבים. בבית החולים טופלתי ואובחן אצלי שבר בקרסול רגל שמאל ..." .

בחקירתו בביהמ"ש לא קשר הקטין, שכיום הינו בן 15, בשום דרך בין הדרך המשובשת נשוא תצהירו ובין נסיבות פגיעתו וזאת למרות שנשאל מס' פעמים ביחס לנסיבות פגיעתו. כך תיאר בביהמ"ש את נסיבות נפילתו: "הלכתי למכולת לקנות שקית חלב לאמא שלי. החלקתי וראה אותי השכן שלי. הלכתי. הייתי עם נעלי ספורט ואז הרגל שלי התעקמה ונפלתי".
כאשר נשאל הקטין לגבי נסיבות הפגיעה, אשר תוארו במסמך הרפואי הראשון מביה"ח בני ציון, אליו נלקח הקטין, ואשר התיאור המופיע בו הוא כדלקמן: "לדברי הוריו היום בריצה נפל ונחבל בקרסול שמאל" ענה בהתחלה, כי רץ ובהמשך: "לא רצתי. הלכתי רגיל ואז נפלתי". ויודגש, גם אז לא קשר בין הדרך המשובשת עם האבנים, החצץ והמפגעים אליהם מפנה בתביעתו ובין נפילתו.
אמו של הקטין העידה, כי לא ראתה את הילד נופל ואולם הכחישה, כי אמרו כי הילד רץ בביה"ח.
משהוברר, כי אין בעדותו של הקטין כדי להכשיר את התביעה ציפיתי שאותו עד, מר ג'באן מועין יסייע בידי התובע.
ואולם, עדות זו הייתה בלתי אמינה בעליל וגם לא יכלה הייתה לסייע לתובע.
ראשית, העד כלל לא ראה את התובע בעת הנפילה. עפ"י עדותו בביהמ"ש ציין: "אני גר ליד הכביש. פתאום שמעתי צעקות. מישהו בוכה. הסתכלתי החוצה וראיתי את הילד על הסלע, על הכביש. שמעתי אותו בוכה ושוכב על הסלע. אין לי מושג אם הוא רץ או הלך... הוא היה על שביל עפר. זה לא נקרא שביל. זה כולו עפר וסלע".
אומר כך, ראשית, בתצהירו שהוגש לביהמ"ש כלל לא תיאר העד כי מצא את הקטין/התובע על סלע, ולמעשה המילה סלע כלל לא מוזכרת בתצהירו.
שנית, ב"כ הנתבעת הראה לעד תמונה שבה הראה הקטין, לטענתו, איפה נפל, כאשר הקטין עצמו משחזר את מקום נפילתו הנטען.
באותה תמונה, אשר מסומנת על ידי מ/1 לצורך נוחות, צוין במלל: "הנפגע עומד במקום שבו על פי הנטען נפל. בתמונה התחתונה ניתן לראות כי המדובר בשביל הנמצא בין שני בתים של המשפחה".
בין אם מלל זה משקף את המקום המדוייק או לא, אין ספק שהנפגע עצמו עומד ליד אותו מקום, מקום שהעד לא זיהה כלל או מכל מקום לא זיהה כמקום התרחשות התאונה, והדבר מלמד על כך שאין לתת אמון בעדותו כלל.

התובע לא הוכיח, כי נפגע בנסיבות המלמדות על קיומו של מפגע או רשלנות מצידה של הנתבעת. לא הוכח כל קשר סיבתי בין מקום הנפילה, כפי שתואר בכתב התביעה, בתצהירים ובתמונות שצורפו, ובין התאונה נשוא כתב התביעה.
בגירסתו של הקטין עצמו לא למדתי על רשלנות, שכן תיאר מצב של עיקום רגלו שגרם לנפילה ולשבר, כאשר בגיליון חדר המיון צויין אף כי "רץ" ובנסיבות אלה של ריצה נפל.

דין התביעה על כן להידחות.

שקלתי בנושא הוצאות משפט.
מצד אחד, מדובר בקטין ועצם דחיית התביעה ביחס אליו היא כשלעצמה הינה דבר קשה. יש לזכור גם, כי הקטין עבר שבר ברגלו והיה בטיפולים ממושכים, לרבות העובדה שלא הגיע לביה"ס.
אלמלא היה התיק מתנהל בדרך הדיונית שהוריתי עליה, היו הקטין ומשפחתו צריכים לשלם את יתרת האגרה ומדובר בסכום משמעותי של אלפי שקלים.
עם זאת, אני סבור, גם כהרתעה, כי יש מקום לחייב בהוצאות משפט, אם כי לאור הערותיי דלעיל אני לא אפסוק הוצאות ריאליות אלא במשורה.

התובע, באמצעות הוריו, ישלם לנתבעת הוצאות בסך 2,000 ₪.
סכום זה ישלמו הורי הקטין לנתבעת תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
ניתן בזה פטור מיתרת האגרה החלה, וזאת לאור ההסכמה הדיונית.
את התמונה יש לסרוק לתיק ביהמ"ש. הנ"ל סומנה על ידי מ/1.


ניתן היום,
כ"ז שבט תשע"ב, 20 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 9953-06/10 מואסי מוחמד ח'אלד ׁ נ' מועצה אזורית זבולון (פורסם ב-ֽ 20/02/2012)