פסקי דין על יעל כהן | פסקי דין על רמי כהן | פסקי דין על אילניר ו-ראיין

21758-01/12 עא     26/02/2012




עא 21758-01/12 יעל כהן, רמי כהן נ' אילניר ו-ראיין








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 21758-01-12 כהן ואח' נ' ו-ראיין




בפני
כב' הרשם
משה בר-עם

המערערים


1
.
יעל כהן

2
.
רמי כהן


נגד

המשיבה

אילניר ו-ראיין


החלטה

כללי

1.
מונחת לפניי בקשת המשיבה למחיקת כתב ערעור מיום 11.1.2012 על

פסק דין
של בית משפט קמא (ת"א 8468/02, כב' השופט יחזקאל ברקלי), מיום 26.3.2009 (להלן – "פסק הדין"), מחמת איחור בהגשתו.

רקע עובדתי ודיוני

2.
בבית משפט קמא התבררה תביעת המשיבה כנגד המערערים, שכנים בבית משותף, שעניינה תביעה לתיקון ליקויי בנייה ופיצוי כספי. בפסק הדין חייב בית המשפט את המערערים לשלם למשיבה סך של 65,398 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ושכר טרחת עו"ד. המערערים לא השלימו עם פסק הדין והגישו ערעור, ולצידו, בקשתם להארכת המועד, שהוגשה "לשם הזהירות בלבד", לנוכח טענתם, כי פסק הדין הומצא להם, רק לאחרונה, כדין.
בהחלטתי מיום 12.1.12 קבעתי, כי בקשה להארכת מועד מצריכה טעם מיוחד. הבקשה לא העלתה טעם כלשהו, לא כל שכן טעם מיוחד ולפיכך, נדחתה. יחד עם זאת, הוספתי, כי ככל שפסק הדין נמסר למערערים במועד הנטען, אין צורך להזדקק לבקשה והדגשתי, כי זאת בכפוף לידיעת המערערים על פסק הדין, ידיעה בפועל שאינה שנויה במחלוקת.

3.
נוכח האמור, הוגשה בקשת המשיבה למחיקת ו/או דחיית ההליך על הסף בשל איחור בהגשתו ולעיון מחדש בהחלטתי מיום 12.1.12. על פי הנטען, אין לקבל את טענת המערערים, לפיה פסק הדין נמסר להם רק ביום 1.1.12, שכן המשיבה החלה בהליכים לביצוע פסק הדין, בחודש אוקטובר 2011. עם פתיחת תיק ההוצאה לפועל נמסרה אזהרה למערערים ביום 9.11.11 (להלן: "האזהרה") וזאת, כעולה מאישור המסירה שצורף לבקשה. המשיבה הוסיפה וטענה, כי ב"כ המערערים, עו"ד סאסי פנה מטעמם בבקשות ללשכת ההוצאה לפועל, לביטול הליכים שננקטו וציין כי קיבל לידיו את "החומר" מהלשכה, ביום 23.11.11. בנסיבות אלה, נטען, כי, גם לשיטת המערערים, חלף המועד להגשת הערעור, ומשבקשתם להארכת המועד נדחתה, בהחלטתי מיום 12.1.12, יש להורות על סילוק כתב הערעור על הסף.

המשיבה הוסיפה וטענה, כי פסק הדין נמסר כדין למערערים כבר בשנת 2009 באמצעות נציגה מטעמה, אשר אישרה בכתב את דרכי המסירה לידי המערערת 1 ביום 12.5.09
ובהמשך, חתמה על תצהיר ערוך כדין, בעניין זה. בנסיבות אלה, נטען, כי מקום בו המערערים פנו בבקשות ללשכת ההוצאה לפועל לביטול הליכים, אין לקבל את טענתם, לעניין העדר המצאה ויש לראות בהתנהגותם חוסר תום לב דיוני, המצדיק, ככל שהדבר דרוש, סטייה מהכלל הקבוע לעניי ן ההמצאה ולמנות את הימים ממועד ידיעתם על מתן פסק הדין.

4.
בתגובתם, דוחים המערערים את טענות המשיבה. המערערים. לטענתם, אין לקבל את טענת המשיבה, לפיה פסק הדין נמסר להם, במסגרת המצאת האזהרה מיום 9.11.11, כמו גם את טענתה, בדבר ידיעת עו"ד סאסי על קיומו של פסק הדין, במסגרת הבקשות שהגיש לביטול הליכים שננקטו כנגדם.
המערערים סומכים ידיהם על תצהירו של עו"ד סאסי, לפיו פירט את הפעולות שנקט לעניין קבלת פסק הדין מלשכת ההוצאה לפועל, בגדר בקשותיו לביטול הליכים שנקטה המשיבה, לביצועו. המערערים דחו את טענת המשיבה, לעניין המצאת פסק הדין בשנת 2009 ולחילופין, חזרו וביקשו לעיין מחדש בהחלטתי מיום 12.1.12, ולהאריך להם את המועד להגשת הערעור.

דיון והכרעה


5.
ייאמר מיד, כי לאחר שבחנתי את הבקשה על צרופותיה, תגובת המערערים על נספחיה, חזרתי ועיינתי בהחלטתי מיום 12.1.12, ושקלתי את השיקולים הנוגעים בעניין, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש להורות על סילוק כתב הערעור על הסף, כמבוקש.

6.
תקנה 397 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – "התקנות"), קובעת, כי "מועד להגשת ערעור בזכות על החלטה של בית משפט הוא 45 ימים מיום מתן ההחלטה".
תקנה 402 קובעת, כי
"...מניין הימים שנקבעו בסימן זה יתחיל בין אם ניתנה ההחלטה בפני
המערער או המבקש ובין אם ניתנה שלא בפני
ו, ובלבד שהוזמן כדין לשמוע את החלטה; ניתנה החלטה שלא בפני
המערער או המבקש בלי שהוזמן כאמור, יראו כיום מתן ההחלטה את היום שבו הומצא לו העתק ממנה".

7.
אכן נכון, נקודת המוצא, לעניין מניין הימים, לנקיטת הליך השגה לבית משפט זה, בין בדרך של ערעור בזכות ובין אם בבקשת רשות ערעור, היא מועד ההמצאה כדין (להלן –
"כלל ההמצאה"). ממילא, עובדת הידיעה של בעל הדין אודות פסק הדין או החלטה מושא הערעור קודם למועד ההמצאה כדין, אינה צריכה, ככלל, לפעול לחובתו של אותו בעל דין וכך גם נפסק (ע"א 127/60 "שרונה" מושב עובדים להתיישבות בע"מ נ' שינברג פ"ד י"ד 2187 (1960)). יחד עם זאת, עם השנים, חל ריכוך בפרשנות תקנה 402 ויישומה הלכה למעשה ונקבע, כי במצבים חריגים ומיוחדים, בנסיבות בהן נטען לפגם בהמצאה חרף ידיעה של בעל הדין, על פסק הדין, העולים כדי השתק או חוסר תום לב, רשאי בית המשפט לסטות מכלל זה ולמנות את מניין הימים מעת הידיעה של בעל הדין ולא מעת ההמצאה ובלבד, שאין חולק כי הייתה ידיעה בפועל של אותו בעל הדין, ידיעה מלאה ולא חלקית ומקוטעת, ידיעה שאינה שנויה במחלוקת ממשית ורלבנטית (להלן – "כלל הידיעה"). אולם, הודגש, כי בהתקיים ספק בשאלת הידיעה, אין להתבסס עליה ויש למנות המועדים מעת המצאת ההחלטה כדין (לסקירת התפתחות הפסיקה וניתוח הגישות השונות, לעניין המועד הקובע לתחילת מניין הימים, בגדר תקופת הערעור והתכלית העומדת ביסוד ההמצאה של כתבי בית דין

,
ראה: רע"א 11286/05 איציק זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, 8.7.2007, כמו כן, רע"א 8467/06 לובנה אבו עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ, 8.7.2010). ומכאן, לענייננו.

לעניין המצאת פסק הדין

8.
על פי הקבוע בסעיף 7(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן – "חוק ההוצאה לפועל"), משהוגשה בקשה לביצוע

פסק דין
, תנאי מוקדם לכך הוא שפסק הדין יומצא לחייב, בצירוף אזהרה של מנהל לשכת ההוצאה לפועל, לפיה עליו למלא אחר פסק הדין. מכאן, "..יוצא שלא רק בית המשפט אלא גם משרד ההוצאה לפועל מוסמך להמציא לחייב את פסק הדין" (ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי 229 (מהדורה שביעית, 1995)) (להלן – "זוסמן"). כעולה מאישורי המסירה שצורפו לבקשה, האזהרה למערערים הומצאה, כאמור ביום 9.11.2011 לאחד בשם עידן, בכתובת המגורים של המערערים ואשר על פי הנחזה מאישור המסירה, הינו בן משפחה המתגורר עימם. בעניין זה יוטעם, כי ביום 27.11.2011 קבעה רשמת ההוצאה לפועל, בהחלטתה, כי יש לדחות את בקשת המערערים לביטול הליכי הוצאה לפועל (תיק הוצל"פ
03-25379-11-5 כב' הרשמת סיגל אלבו), שכן האזהרה נמסרה למערערים, כדין. מכאן, ומשלא נטען אחרת, יש להניח, כי פסק הדין נמסר, למערערים, יחד עם האזהרה (כפי שקובע חוק ההוצאה לפועל).

המערערים בתגובתם אינם כופרים בטענת המשיבה, לעניין המצאת האזהרה ולא מעלים כנגדה כל טענה רלבנטית הקשורה לעניין דרכי המסירה, לרבות לעניין זהותו של מי שקיבל עבורם את מסמכי ההוצאה לפועל. התייחסותם היחידה, לעניין המצאת האזהרה, הובאה בתצהירו של עו"ד סאסי. עיון בתצהיר מעלה, כי עו"ד סאסי לא הצהיר דבר וחצי דבר, לעניין המצאת האזהרה (ופסק הדין), לידי המערערים, ביום 9.11.2011. כל שנטען, בגדר התצהיר, הוא לעניין ניסיונתיו לקבל מתיק ההוצאה לפועל את המסמכים הרלבנטיים, לצורך הגשת בקשות לביטול הליכים שננקטו כנגדם. בהקשר זה, יוטעם, כי "..הנטל להוכחת הגשת הערעור במועדו, מוטל על כתפי בעל הדין המערער, שכן על הטוען שמילא אחר תנאי קודם להגשת הערעור- עליו הראיה" (ר"ע 8467/06, לעיל, פסקה 32). בעניייננו, לא הובא טעם מבורר, מדוע אין לראות במסירת האזהרה, המצאה כדין של פסק הדין וממילא, לא הונחה תשתית ראיייתית לביסוס הטענה להעדרה. מכאן, ומשנמצא, כי אין חולק בדבר מסירת האזהרה( בצירוף פסק הדין), כדין, במועד הנטען, "..המצאה זו כוחה יפה לכל עניין ודבר, לא רק לצורך הוצאתו לפועל, אלא גם לצורך התחלת מועד הערעור כאשר מועד ההמצאה הוא רלוונטי, כאמור בתקנה 402" (זוסמן, 229).

9.
ודוק, אין יסוד לטענת המערערים, כי מעולם לא הומצא להם פסק הדין, לאחר סיום ההליכים המשפטיים בבית משפט קמא, שכן אין מקום לעמידה דווקנית על המצאה פורמאלית של פסק הדין, לאחר שניתן, כאשר "... ההלכה החדישה איננה מחייבת שימוש בדרך אחת דווקא לביצוע המצאה של

פסק דין
, שניתן בהעדרו של בעל דין שלא הוזמן לשימוע. כאשר פסק הדין מגיע בדרך כלשהי לבעל הדין, או לבא כוחו, רואים את ההמצאה כמבוצעת כדין, ולא חשוב איך הגיע פסק הדין לידיעתם" (דוד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, כרך א' 70 (מהדורה שביעית, 2011); ע"א 3380/92 פרג' נ' דוד, פ"ד מט(2) 66, 67).

10.
כללו של דבר, המערערים כשלו בהוכחת טענתם, בדבר העדר המצאת פסק הדין, במועד הנטען על ידי המשיבה, קרי: 9.11.11. מכאן, הנני קובע, כי פסק הדין נמסר למערערים, כדין, ביום 9.11.11 ומשכך היה עליהם להגיש את הערעור בתוך 45 יום ומשלא עשו כן, דין הערעור להימחק על הסף.

11.
למעלה מהצורך, יוער כי בחינת ההליכים שנקטו המערערים בלשכת ההוצאה לפועל מעידה בעליל על כי אלה ידעו על פסק הדין, ידיעה ממשית ורלבנטית, אף אם זה טרם נמסר להם, לטענתם, כדין. בנסיבות אלו, יש לראות בהתנהגותם חוסר תום לב דיוני המשמיט את הקרקע תחת טענתם (ר"ע 8467/06 לעיל, פסקה 19 ואילך). עיון בתצהירו של עו"ד סאסי מעלה (סעיף ח') כי לכל המאוחר ביום 17.11.11 הובא לידיעתו (ולידיעת המערערים – באמצעות המערער 2) דבר קיומו של פסק הדין (כמפורט בסעיף ט') ומשכך, אף לטענתם, היה עליהם להגיש את הערעור עד ולא יאוחר מיום 31.12.11 (ובחלוף 45 ימים) ומשלא עשו כן, איחרו את המועד. בשולי הדברים, יצוין, כי יש ממש בטענת המשיבה, לעניין המצאת פסק הדין, למערערים, בשנת 2009.
בחינת תצהיר המערערת 2, לעניין זה, מעלה כי אין בגדרו כל התייחסות לטענה, כי פסק הדין נמסר לידיה. לפיכך, ובשים לב לפרק הזמן הרב שחלף, ואף אם נפלו פגמים בהמצאת פסק הדין באותו המועד, יש לראות בהתנהגותה, לאור חלוף הזמן, כניסיון נפסד להשתמש "..בפגם בהמצאה על מנת לזכות להארכת מועד דה פקטו... למרות שידע על מתן
פסק הדין וניסיון ההמצאה לידיו, והתמהמהותו נובעת למעשה מניסיון להשיג יתרון דיוני בדמות הארכת המועד להגשת הערעור" (שם, פסקה 29).

12.
כללם של דברים, המערערים לא השכילו להוכיח, במידה הדרושה, כי הערעור הוגש בטרם חלף המועד להגשתו, כדין ולמצער, הנני קובע, כי התנהגותם, ממועד מתן פסק הדין, בשנת 2009, עליו ידעו והשתהותם הממושכת, כמו גם הבקשות שהגישו לביטול הליכים שנקטה המשיבה, לביצועו, עולה כדי חוסר תום לב דיוני, שמכוחו יש לדחות את טענתם להגשת הערעור, במועדו.

לעניין הארכת המועד

13.
טוענים המערערים, לחילופין, כי בטענותיהם שהובאו, יש כדי להקים "טעם מיוחד" להארכת המועד, כקבוע בתקנה 528 לתקנות. ראשית, יוער בעניין זה, כי הגשת הבקשה להארכת המועד, היא, כשלעצמה, יש בה משום ויתור על הטענה כי פסק הדין לא הומצא כדין (ב"ש 681/86 פרץ נ' פרץ פ"ד מ(3) 820(1986)). שנית, כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 12.1.12, לא נמצא טעם מיוחד בבקשה. אכן נכון, המבחן של "טעם מיוחד" נועד לאזן כראוי בין האינטרסים של מבקש הארכה, למיצוי זכותו להשיג על

פסק דין
או החלטה שניתנה בעניינו, וכן להימנע מתוצאה שרירותית ומנוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין; לבין אינטרס המשיב, כמו גם של הציבור בכללותו, לסופיות ההליך, להשמת גבול להתמשכות ההליכים וכן לחיזוק הוודאות והיציבות המשפטית. קיומו של "טעם מיוחד" נבחן לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו (ע"א 3832/10 אריאל מיטרני נ' קלמן מחלוף 18.10.2010). בהקשר זה יש לשקול, בין היתר, את משך האיחור. יש להדגיש, כי על פי פסיקת בית המשפט, גם איחור של יום אחד הינו איחור המצריך טעם מיוחד (ה"מ 513/77 בוסקילה נ' משרד החינוך והתרבות, פ"ד ל"א(3) 447(1997)). עוד יש לשקול את מהות הטעם שהוצג להגשתו של ההליך באיחור. ככלל, "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד הוא טעם שאינו מצוי בשליטתו או בתחום ציפייתו הסבירה של מבקש הארכה.

14.
בענייננו, טוענים המערערים, כי המשיבה נמנעה מלבצע את פסק הדין בסמוך למועד בו ניתן, בשנת 2009. בנוסף נטען, כי המשיבה מנהלת הליכים רבים בחסות המדינה ובסיוע משפטי מטעם המדינה ללא תשלום אגרות ואף משתמשת בהליכים משפטיים על מנת לנגח את המערערים בשל סכסוכי השכנים ביניהם. כמו כן, פסק הדין מעולם לא נשלח לב"כ המערערים והוא לא חתם על אישור קבלה והיה על המשיבה לפעול לפי הנחיית בית המשפט ולשלוח את פסק הדין אל ב"כ המערערים ולהחתימו. המערערים הדגישו, כי ככל שלא תינתן להם ההזדמנות להשמיע את טענותיהם, בערעור, ייגרם להם עיוות דין והמערערים יגיעו לפת לחם, משום שדירתם עוקלה על ידי המשיבה והדבר יגרום להתמוטטותם הכלכלית. בנוסף, נטען כי מצבה הנפשי של המשיבה 1 אינו שפיר והיא מטופלת על ידי המחלקה לבריאות הנפש. לסיכום נטען, כי סיכויי הערעור גבוהים.

15.
כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 12.1.2012 טענות אלו על פי טיבן, אינן עולות לכדי "טעם מיוחד". עם כל הצער וההבנה למצבם הכלכלי הנטען של המערערים, נקבע כי "..חשיבות העניין הנדון איננה טעם עצמאי, העומד על רגליו, לצורך הארכת

המועד להגשת ערעור
" (בש"א 5778/94 מדינת ישראל נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות דלק ואח', מח(4) 872, 1994)). זאת ועוד, אין לקבל את טענתם, לפיה עו"ד סאסי פעל מטעמם לקבלת פסק הדין, זאת משום שתקלה במישור היחסים עם עורך דין איננה טעם מיוחד להארכת מועד (בש"א 2760/09 אספדי נ' רקושה (16.4.2009); בש"א 7364/05 כהן נ' דגן (25.8.2005); ב"ש 600/86 שינפלד נ' כורים בע"מ (22.10.1986)).

16.
מעבר לנדרש, יש להוסיף, כי בחינת סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי נחזים לקלושים, שכן על פניו לא נמצא פגם בפסק הדין של הערכאה הדיונית, היורד לשורשו של עניין והמצדיק, לכאורה את התערבות ערכאת הערעור (ע"א 7079/09 ראיף שיבלי נ' בית החולים האנגלי, 13.2.2012). הלכה פסוקה היא כי בית משפט שלערעור לא יתערב בפסק דינו של בימ"ש קמא אלא אם מסקנותיו אינן עומדות במבחן ההיגיון והשכל הישר. במיוחד כך, כאשר מדובר בקביעות המבוססות על חוות דעת של מומחים מקצועיים (ע"א 8382/04 הסתדרות מדצינית הדסה ואח' נ' רויטל מזרחי, 2.2.2006; ע"א 6768/01 אורי רגב ואח' נ' מ.י.,22.4.2004 ; ע"א 9749/01 אלעד סאיר נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית ,12.12.2002 ), עיון בפסק הדין מלמד כי הוא מבוסס על נתונים עובדתיים ועל יסוד חוות דעת מומחים, אשר לא נחקרו על ידי המערערים, שבחרו שלא להגיש חוות דעת נגדיות מטעמם. בנסיבות אלו, אין לומר כי סיכויי הערעור מצדיקים, להענות לבקשתם להארכת המועד.

סוף דבר

17.
הנני מורה על סילוק כתב הערעור, על הסף, כמבוקש. המערערים יישאו בהוצאות המשיבה בסך של 3,500 ₪.

ניתנה היום, ה' באדר תשע"ב, 26 בפברואר 2012, בהעדר הצדדים.
משה בר-עם
, רשם







עא בית משפט מחוזי 21758-01/12 יעל כהן, רמי כהן נ' אילניר ו-ראיין (פורסם ב-ֽ 26/02/2012)