פסקי דין על מאהר מנאע | פסקי דין על מהראן מנאע |

19713-08/11 פ     27/02/2012




פ 19713-08/11 מדינת ישראל נ' מאהר מנאע, מהראן מנאע








בית המשפט המחוזי בחיפה

ת"פ 19713-08-11 מדינת ישראל
נ' מנאע(עציר) ואח'
27 פברואר 2012


בפני

כב' השופט כמאל סעב


בעניין:
מדינת ישראל



המאשימה



נגד



1.מאהר מנאע
(עציר)
2.מהראן מנאע
(עציר)



הנאשמים

גזר דין

הנאשמים הובאו לדין בגין עבירות אלימות נגד המתלונן, אולם במהלך הדיון, הוגש כתב אישום מתוקן והודיעו הצדדים על הסדר טיעון.

כתב האישום המתוקן ייחס לנאשמים את העבירות הבאות:

לנאשם 1:

יוחסה עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333, 335(א)(1), הכל לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

לנאשם 2:

יוחסו עבירות של ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ביחד עם 335(א)(1) וסעיף 25, הכל לחוק העונשין. כמו כן, יוחסה לנאשם 2 עבירה של סיוע לאחר מעשה לפי סעיף 260 וסעיף 261(1) לחוק העונשין.

בכתב האישום נטען, כי מדובר בנאשמים שהם אחים, שהיו מסוכסכים עם המתלונן.

ביום 23/07/11, בשעה 02:00, בעת שהמתלונן צעד עם כלבו באחד הרחובות ביישוב בו מתגוררים הצדדים, חלפו הנאשמים, בהיותם ברכבו של נאשם 2, על פני המתלונן, ומשהבחינו באחרון הסית נאשם 2, שנהג ברכב, את הרכב לעברו, כדי לגרום לו חבלה חמורה. המתלונן קפץ הצידה, ועקב זאת לא נפגע. הנאשמים המשיכו בנסיעתם.

כחלוף זמן קצר, שבו הנאשמים לכיוונו של המתלונן, ואז הנאשם 2 עצר את הרכב, נאשם 1 יצא מהרכב ופנה אל המתלונן. לאחר דין ודברים בין הנאשם 1 לבין המתלונן, דחף הראשון את השני והכה בו באגרופן, פגע באפו, בעינו ובראשו, וזה נפל ארצה.

במהלך כל פרק הזמן הזה, הנאשם 2 המתין בתוך הרכב ולאחר שהנאשם 1 תקף את המתלונן, מילט הנאשם 2 את הנאשם 1 מהמקום.

המתלונן אושפז בבית חולים למשך 4 ימים, נותח כי סבל משבר בעצמות האף, חתכים בעפעפיים, המטומות בעיניים, נפיחות בלסת, חתך פנימי בפה, נפיחות בשפתיים ופגיעה בשן.

במסגרת הסדר הטיעון חזרו בהם הנאשמים מכפירתם, הוגש כתב אישום מתוקן, בהתאם לעובדות שהובאו לעיל. הנאשמים הודו בעובדות כתב האישום המתוקן והורשעו בדין.

מוסכם בין הצדדים, כי ביחס לנאשם 1, הטיעון לעונש הינו חופשי, אולם ביחס לנאשם 2 מוסכם כי העונש יהיה 14 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו, 07/08/11, וזאת חרף הודעתם הקודמת שנמסרה ביום 14/11/11 בעמוד 7 לפרוטוקול (בעניין זה ראו גם הפרוטוקול מיום 01/02/12, עמוד 11, שורה 21-22).

המאשימה הגישה את ההרשעות הקודמות של הנאשם 1, ת/1, וההרשעות הקודמות של הנאשם 2, ת/2. כמו כן, הגישה תיעוד רפואי, ת/3.

המאשימה ביקשה מבית המשפט לכבד את הסדר הטיעון ביחס לנאשם 2 ולהטיל עליו את העונש המוסכם. לדעת המאשימה, עונש זה הינו סביר ואינו חורג מרמת הענישה המקובלת, כך שהסדר הטיעון מאוזן ומדוד ואין מקום לדחות אותו, בעיקר משום שיש לו הרשעה אחת בלבד.

ביחס לנאשם 1, טענה המאשימה, כי הוא הנאשם המרכזי והדומיננטי בתיק זה. המדובר בנאשם בן 25, בעברו יש הרשעה אחת בגין תקיפת שוטרים. נאשם זה יורד מהרכב, פונה למתלונן ומכה בו באגרופן, וכתוצאה מכך, גרם לו חבלות ממשיות, שחייבו אשפוז למשך 5 ימים.

שני הנאשמים עצורים מיום 07/08/11.

המאשימה טענה, כי תופעת האלימות מחייבת את בית המשפט לתרום את תרומתו בשירוש נגע זה, כדי להגן על שלום הציבור וכלל הציבור הנורמטיבי.

המאשימה הפנתה לפסיקת בתי המשפט. בסופו של יום ביקשה המאשימה מבית המשפט לכבד את הסדר הטיעון ביחס לנאשם 2 ולהטיל על הנאשם 1 עונש מאסר בפועל משמעותי.

המאשימה ביקשה להטיל על כל אחד מהנאשמים עונשים נוספים, במובן זה שיוטל על כל אחד מהם עונש מאסר על תנאי, קנס כספי וחיובם בתשלום פיצויים למתלונן.

ב"כ הנאשמים הצטרף בטיעוניו לבקשת המאשימה, ושב וביקש מבית המשפט לכבד את הסדר הטיעון ביחס לנאשם 2.
מעשיו של נאשם זה מצטמצמים לכך שהוא הסית את הרכב לעבר המתלונן, זאת על רקע סכסוך קודם שקיים בין משפחתם למשפחת המתלונן. מתברר, כי הרקע לסכסוך הוא עלילה שהעליל המתלונן על הנאשם 1, ושבעקבותיה נפתח נגדו תיק פלילי והוא אף ישב במעצר, על יסוד דברי שקר של המתלונן.

לדעת הסנגור, העונש המוסכם ביחס לנאשם 2 הוא עונש סביר, בהתחשב בנסיבות העבירה ונסיבותיו של הנאשם.

הסנגור הוסיף וטען, כי בבוא בית המשפט לגזור את דינו של הנאשם 1, עליו לתת את הדעת בעניין זה להסדר הטיעון שהתגבש ביחס לנאשם 2, וזאת על יסוד ההלכה שדוגלת באחידות הענישה.

לדעת הסנגור, חלקו של נאשם 1 אינו חמור מחלקו של נאשם 2. נהפוך הוא, המדובר בעבירות שחומרתן כמעט זהה, ואף לנאשם 2 יוחסה עבירה של הסתת הרכב לעבר המתלונן, דבר שלא יוחס לנאשם 1, ובעיקר משום שלנאשם 2 יש עבר פלילי בגינו ריצה עונש במסגרת עבודות שירות.

הסנגור הפנה לפסיקת בתי המשפט, אשר קבעו כי על בתי המשפט לעשות ככל שניתן כדי ליצור אחידות בענישה כמקובל במקרים דומים. הסנגור ביקש שלא להחמיר עם הנאשם 1 ולאפשר לו לשקם את עצמו ע"מ שיחזור לחברה הנורמטיבית.

הנאשמים בדבריהם ביקשו מבית המשפט שלא להחמיר איתם, הביעו התנצלות וחרטה וטענו, כי למדו את הלקח.

לאחר שבחנתי את עובדות כתב האישום המתוקן, הרישום הפלילי של הנאשמים, הפסיקה שהצדדים הפנו אליה ושמעתי את טענות הצדדים, אני סבור, כי הנאשמים הורשעו בעבירות חמורות. האלימות, הולכת ופושה ברבדים שונים של החברה, ולדאבון הלב, עד למידה שיוצרת תחושה ורושם שכל דאלים גבר.

נסיבות העבירות שיוחסו לנאשמים זהות, אם כי לנאשם 1 יוחסה עבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ולעומת זאת, לנאשם 2 יוחסה עבירה של ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות כשלעבירה זו התווספה עבירה נוספת של סיוע לאחר מעשה, עבירה שלא יוחסה לנאשם 1 כלל ועיקר.

עוד מתברר, כי הנאשם 2 ריצה בעבר עונש מאסר של 5 חודשים, בגין עבירות של החזקת חלק או תחמושת של כלי נשק, החזקת כלים להכנת סמים, אגרופן, סמים לצריכה עצמית, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, פירוק חלקים מרכב, פריצה לרכב, גניבה מרכב, ניסיון לקבל דבר במרמה, זיוף סימני זיהוי של רכב, קשירת קשר לפשע, עבירות שבוצעו בין השנים 2008-2009.

עוד ציין הסנגור, כי מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם 2 אינו מסוגל לערוך התגוננות פנימית ואמיתית, ועסוק בבחינת המחירים האישיים שישלם בגין מעשיו.

הנאשם 2 שלל כל נזקקות טיפולית, לא גילה אמפטיה כלפי המתלונן, ושירות המבחן התרשם כי קיימת רמת סיכון משמעותית לחזרה על מעשים אלימים בעתיד.

מכל האמור לעיל, ביקש הסנגור ללמוד על העונש הראוי לנאשם 1, בהתחשב בעונש המוסכם בין הצדדים ביחס לנאשם 2, ולכן הוא סבור כי לנאשם 1 קיימות נקודות זכות לקולא מאלו שיש לנאשם 2, ומכאן לדעתו יש להטיל על הנאשם 1 עונש קל יותר מהעונש שהוסכם עליו בהסדר הטיעון בין הצדדים, ביחס לנאשם 2, וכי לכל היותר יש להטיל אותו עונש על שניהם.

אכן הפסיקה דוגלת באחידות הענישה בין הנאשמים שיוחסו להם עבירות דומות ונסיבותיהן אינן שונות. לעניין זה ראו ע"פ 5268/03 אהרונוביץ נגד מדינת ישראל
, (ניתן ביום 8.1.04 ), שם נאמר:

"עקרון אחידות הענישה אינו עקרון שיש למוד אותו במאזניים אלקטרוניים. עקרון אחידות הענישה הינו עיקרון בנו של השכל הישר והצדק, שמורשעים בדינם לא ישאו בעונשים שונים מקום שהורשעו באותן נסיבות בשעה שהרקע האישי של כל אחד מהם שווה לרקע האישי של חברו".

ראו גם ע"פ 9792/06 סומוד עאוני חמוד נגד מדינת ישראל
, ס' 15 (ניתן ביום 1.4.07).

בחינת הנסיבות שיוחסו לכל אחד מהנאשמים מראה כי אכן ההבדל בין חלקו של כל אחד מהנאשמים אינו גדול ואף במידה מסוימת עולה הרושם כי המעשים בוצעו בצוותא או בתכלית אחת שהיא הפגיעה במתלונן.

יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שחלקו של הנאשם 1 באלימות פיסית שהפעיל כנגד המתלונן, שונה מזו שנקט בה הנאשם 2. הנאשם 1 עשה שימוש באגרופן ופגע פיסית במתלונן, גרם לו חבלות חמורות שחייבו אשפוז וטיפול רפואי.

בנסיבות העניין, לא ניתן לומר כי עונשם של הנאשמים אמור להיות זהה, אך כמובן אינו יכול להיות שונה במידה קיצונית. אופן ביצוע העבירות, המעשים שעשו הנאשמים והשתתפותם בשני השלבים, מחייבת לתת משקל מסוים להסדר הטיעון שהתגבש עם הנאשם 2. כך שהעונש שיוטל על הנאשם 1 אמור לתת ביטוי למשמעות הסדר הטיעון עם נאשם 2 ובהתאם לכך העונש שיוטל על נאשם 1 אמור להיות סביר ומדוד באופן שלא יהיה חמור בהרבה מהעונש שהוסכם כי יוטל על נאשם 2.

כאמור, לגבי נאשם 2 הוסכם שיוטל עליו עונש של 14 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו ובבואי לבחון את הסדר הטיעון, אני מוצא אותו כי הוא נמצא במתחם הסבירות של הענישה ובהתאם להלכה המקובלת בע"פ 1958/98 פלוני נגד מדינת ישראל
, פ"ד נז(1), 577.
אשר על כן, אני מחליט לאמץ את הסדר הטיעון ביחס לנאשם 2 ומטיל עליו 14 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו 07/08/11.

וכי בהתחשב במכלול השיקולים, אני סבור כי העונש ההולם את מעשיו ואת עברו של נאשם 1 הוא 20 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו 07/08/11, זאת בהתחשב בטענת אחידות הענישה, בין היתר.

מבלי להתעלם מחומרת המעשים והטענות שהעלו הצדדים הן לקולא והן לחומרא ובהתחשב בפסיקה שהובאה, אני מחליט להטיל על כל אחד מהנאשמים שנת מאסר על תנאי לשלוש שנים שכל אחד מהם לא יעבור עבירה בה הורשע.

אני מחייב כל אחד מהנאשמים לשלם קנס בסך 5,000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-5 תשלומים שווים, כאשר התשלום הראשון יהיה ביום
1.5.2012 ובכל אחד לכל חודש שלאחריו.

אני מחייב כל אחד מהנאשמים לשלם למתלונן פיצוי בסך 10,000 ₪. הפיצוי ישולם בארבעה תשלומים שווים, כאשר התשלום הראשון יהיה ביום 1.4.2012 וכי במידה ואחד התשלומים לא ייפרע במועד, יעמוד כל הסכום לפרעון מיידי.

הודע לנאשמים זכותם לערער לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.

ניתן היום, יום שני ד' אדר תשע"ב, 27 פברואר 2012, במעמד ב"כ המאשימה עו"ד סרוג'י, הנאשמים שהובאו באמצעות יחידת הליווי ובא כוחם עו"ד באסל פלאח.











פ בית משפט מחוזי 19713-08/11 מדינת ישראל נ' מאהר מנאע, מהראן מנאע (פורסם ב-ֽ 27/02/2012)