Google

גור פורת - הפועל אלטשולר שחם גלבוע גליל עליון - גליל גולן א.ח.ר. בע"מ, המועצה האזורית גלבוע, ירון אוחיון

פסקי דין על גור פורת | פסקי דין על הפועל אלטשולר שחם גלבוע גליל עליון - גליל גולן א.ח.ר. | פסקי דין על המועצה האזורית גלבוע | פסקי דין על ירון אוחיון |

10564-01/12 סע     29/02/2012




סע 10564-01/12 גור פורת נ' הפועל אלטשולר שחם גלבוע גליל עליון - גליל גולן א.ח.ר. בע"מ, המועצה האזורית גלבוע, ירון אוחיון




בפני
השופט חיים ארמון





בפני
השופט חיים ארמון

בענין:
גור פורת



ע"י עו"ד עפר יחיאלי

התובע





1. הפועל אלטשולר שחם גלבוע גליל עליון - גליל גולן א.ח.ר. בע"מ
ע"י עו"ד גיל פויסטרו
2. המועצה האזורית גלבוע
3. ירון אוחיון



ע"י עו"ד אילן מירון
הנתבעים



ה
ח
ל
ט
ה
בבקשת נתבעת מס' 1
לעיכוב הליכים מכח סעיף 5 לחוק הבוררות


1.
בכתב התביעה, עתר התובע לחייב את נתבעות מס' 1 ו-2 לשלם לו שכר עבודה ותשלומים נוספים שלטענתו מגיעים לו בעד עבודתו הנטענת אצל נתבעות אלה (כשחקן אצל נתבעת מס' 1, וכמאמן אצל נתבעת מס' 2), וכן עתר לחייב את נתבעת מס' 1 ואת נתבע מס' 3 (נושא תפקיד אצל נתבעת מס' 1 ואצל החברה הכלכלית של נתבעת מס' 2) - לשלם לו פיצוי בגין טענת התובע על כך שנתבע מס' 3 פרסם לשון הרע כנגד התובע.

2.
בבקשה שבפני
, עותרת נתבעת מס' 1, לעכב את ההליכים בתובענה זו, על פי סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (שייקרא להלן: "חוק הבוררות"), ולהעביר את המחלוקת לבוררות. הבקשה נסמכת על החוזה בין הצדדים שבו נקבעה תניה בדבר העברת חלוקי דעות בין הצדדים לבוררות בהתאם לתקנון המוסד לבוררות של איגוד הכדורסל בישראל.

3.
התובע, בתגובתו על הבקשה, הביע התנגדות לה.

4.
נתבעים מס' 2 ו-3 הגישו כתב הגנה, שבו צויין על ידיהם כי הם מסכימים להעברת הסכסוך לבוררות, לפי המבוקש על ידי נתבעת מס' 1.

5.
בטרם אחליט בבקשה לגופה, אדגיש כי - כאמור לעיל - הבקשה הוגשה על פי סעיף 5 לחוק הבוררות, וההחלטה בה - תהיה בהתאם. הבקשה אינה נסמכת על הוראות סעיפים 10 ו-11 לחוק הספורט, התשמ"ח-1988 (שייקרא להלן: "חוק הספורט"), ואילו היתה מוגשת בהתאם להוראותיו של אותו חוק, ייתכן שההחלטה בה היתה שונה.

6.
ברקע הבקשה - אציין כי נראה שאין חולק בין הצדדים שהתובע ונתבעת מס' 1 חתמו על הסכם שבו נכללה תניית בוררות, כנטען על ידי נתבעת מס' 1 (ההסכם צורף לבקשה). אין חולק גם על כך שלאיגוד הכדורסל הישראלי יש מוסד לבוררות, אשר לו תקנון.

7.
למרות זאת, דעתי היא כי אין לעכב את ההליכים מכח סעיף 5 לחוק הבוררות, וזאת - כבר בשל עצם העובדה שהתובענה מכוונת כנגד נתבעים נוספים, נתבעים מס' 2 ומס' 3, אשר בינם לבין התובע אין הסכם בוררות כלשהו.


אמנם, כאמור לעיל, נתבעים מס' 2 ומס' 3, מסכימים להחיל על עצמם את הבוררות לפי תניית הבוררות שבהסכם בין התובע לבין נתבעת מס' 1, אך הסכמה זו אינה מספיקה כדי ליצור הסכם בוררות ביניהם לבין התובע, כך שלא ניתן לכפות על התובע להתדיין בבוררות בתובענתו כנגד נתבעים מס' 2 ומס' 3.


קבלת הבקשה, ועיכוב ההליכים רק כלפי נתבעת מס' 1, תביא בהכרח לפיצול ההתדיינות בתובענה זו, ובמצב כזה - אין זה נכון לעכב את ההליכים מכח סעיף 5 לחוק הבוררות.


אילו התובענה היתה מוגשת רק כנגד נתבעות מס' 1 ומס' 2, ייתכן שהיה ניתן לסבור כי הכללת שתיהן בתביעה אחת היא מלאכותית, באשר מדובר בשתי מעבידות שונות, ובמצב כזה, ייתכן שהיה ניתן לשקול אפשרות להפריד את התובענה לשתיים, לפי תקנות 16 או 18 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, ולעכב את ההליכים רק בתובענה שכנגד נתבעת מס' 1, אך אין צורך להתעמק בשאלה זו, באשר משהתובענה הוגשה גם כנגד נתבע מס' 3 אישית (באופן שלכאורה אפשרי על פי סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969), והסעד המבוקש כלפי נתבע מס' 3, מבוקש גם כלפי נתבעת מס' 1, ועל כן - לדעתי - לא ניתן באופן סביר להפריד את התובענה לשתיים.


על כן, דין הבקשה להידחות.

8.
התוצאה היא, כי אני דוחה את הבקשה.

9.
על נתבעת מס' 1 לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בגין הבקשה, בסך 870 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/4/12, אם לא ישולם לפני כן, והחיוב בו אינו תלוי בתוצאות הדיון בתובענה.

10.

כל אחד

מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על החלטה זו תוך 15 ימים מהיום שבו ההחלטה תומצא לו.

11.
מעבר לכל האמור לעיל, אני ממליץ לתובע לשקול אפשרות להסכים לכך שהתובענה תועבר להידון בפני
בורר מוסכם לרבות - בוררות על פי תקנון איגוד הכדורסל הישראלי (אין צורך להפנות את ההמלצה לנתבעים, מאחר שנתבעת מס' 1 ביקשה זאת, ומאחר שנתבעים מס' 2 ומס' 3 הביעו כבר את הסכמתם).


בענין זה, אני מפנה את תשומת לב הצדדים לכך שדחיית הבקשה שהוגשה מכח חוק הבוררות, אינה מונעת את בחינת הענין על פי הוראות חוק הספורט.


בסעיף 10 לחוק הספורט נאמר כך:
"(א)

התאחדות או איגוד יתקינו תקנונים שיסדירו את הניהול התקין של הענף או של ענפי הספורט שהם מרכזים, לרבות תקנונים בדבר משמעת, שיפוט פנימי, ... שכר ותשלומים לספורטאים, למאמנים ולבעלי תפקידים אחרים.
(ב)

...
(ג)

התקנונים האמורים יחייבו את אגודות הספורט, הספורטאים ובעלי התפקידים שבאותו ענף או באותם ענפי ספורט.".

ובסעיף 11 לחוק הספורט נקבע:
"הסמכות הבלעדית לדון ולהחליט בענינים הקשורים לפעילות במסגרת התאחדות או איגוד, תהיה בידי מוסדות השיפוט הפנימיים שנקבעו בתקנון; החלטות ערכאת השיפוט הפנימית העליונה בענייני משמעת יהיו סופיות ואין לערער עליהן לפני בית משפט.".


זמן לא רב לאחר כניסתו לתוקף של חוק הספורט, נדון סעיף 11 האמור על ידי בית המשפט העליון, שדן בשאלת יישומו על תקנוני איגוד הכדורסל. מדובר בע"א 463/90 איגוד הכדורסל בישראל נ' ל.כ.ן. לקידום כדורסל נשים (פ"ד מד(2) 806).

כך, בין השאר, קבע שם בית המשפט העליון:
"על ידי האיגוד הותקנו תקנונים לניהול תקין של ענף הכדורסל, תקנונים הכוללים הוראות בענין שכר ותשלומים לספורטאים, למאמנים ולבעלי תפקידים אחרים וכן כוללים אלה הוראות בדבר שיפוט פנימי במסגרת האיגוד. כאמור בסעיף 10(ג) לחוק הספורט, מחייבים התקנונים הן את אגודות הספורט, והן את הספורטאים בענף הכדורסל.
...
לאור האמור בסעיף 11 לחוק הספורט, ברי שלא רק כוונת הגורמים המוסמכים באיגוד, אלא גם כוונת המחוקק היתה, שסכסוכים בענינים הקשורים לפעולות במסגרת האיגוד, יובאו בפני
מוסדות הספורט הפנימיים של האיגוד.
כבר נקבע לא אחת לגבי גופים וולונטריים, שכשיש לאלה מנגנון שיפוט פנימי, מן הראוי למצות את אותם הליכי שיפוט פנימיים. הדבר ראוי הן משום שכך קבעו אותם גופים וולונטריים, כשכל המצטרף אליהם יודע ומקבל על עצמו את ההוראות בדבר השיפוט הפנימי, והן משום שלמוסדות השיפוט של גופים אלה הידע והמומחיות, הקשורים בפעילות אותם גופים. וכך בעניננו: אין ספק שלשופטים בבית הדין יש את הידע והנסיון הנוגע לפעולות האיגוד והאגודות המסונפות אליו, ידע ונסיון שיש בהם לסייע ולהקל על קבלת ההכרעות המתאימות. יש להזכיר בהקשר זה, שכל חברי בית הדין הם משפטנים (סעיף 6(ב)(3)(ב) של תקנון היסוד), כך שגם מלאכת פירוש משפטי של התקנונים אינה זרה להם. פניה למוסדות השיפוט הפנימיים לצורך הכרעה בסכסוכים, קודם פניה לבית המשפט יהיה בה גם למנוע ריבוי מיותר של פניות חברי איגודים וולונטריים למיניהם לבית המשפט.

ועוד נאמר שם:
"הענין שבפני
נו שונה מהענינים שנידונו באותם פסקי הדין הנוגעים לסעיפי בוררות ביחס לסכסוכים באגודות שיתופיות הניזכרים בפיסקה 6 לעיל. בכל הענינים שנידונו שם, השאלה היתה אם ראוי לבית המשפט להורות על עכוב ההליכים בפני
ו ועל העברת הענין לבוררות, או שמא בשל היות הסכסוך המועבר לבוררות נוגע לענין 'חוקתי', להבדיל מסכסוך בענין 'פנימי' של האגודה, אין מן הראוי להורות על עכוב ההליכים. הן בסעיף 5 לפקודת הבוררות והן בסעיף 5 לחוק הבוררות תשכ"ח 1968, שבא במקומה, הוקנתה לבית המשפט סמכות שלא להורות על עכוב הבוררות, אם ראה טעם מתאים לכך. ... בחוק הבוררות הנוסח הוא ש'בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא ידון בבוררות' ...
בעניננו המצב שונה. אין אנו עוסקים במקרה בו היה על הערכאה הראשונה להחליט אם ראוי היה להפסיק את ההליכים מכוח סמכות שהוקנתה לה בחוק הבוררות על הערכאה הראשונה היה להחליט אם על פי סעיף 11 לחוק הספורט היה מקום לדון בענין שהובא בפני
ה, כשלא מוצה ההליך של פניה למוסדות השיפוט הפנימיים של האיגוד, אשר להם הסמכות לדון בכך מכוח החוק. בעניניהן של איגודים והתאחדויות ספורט ראה המחוקק להורות שבענינים הקשורים לפעילות במסגרת התאחדות או איגוד - מבלי הבחנה בין ענין שהוא 'חוקתי' או 'פנימי' - הסמכות לדון ולהחליט בכך היא בידי מוסדות השיפוט הפנימיים, שנקבעו בתקנונים של אותם איגוד או התאחדות ספורט. נוכח דברו המפורש של המחוקק בענין זה, מן הראוי שהסכסוך בו עסקינן ימצא את דרכו תחילה למוסדות השיפוט הפנימיים של האיגוד.
בהקשר זה ראוי להזכיר, שעל אף שיקול הדעת המסור לבית המשפט בסעיף 5 לחוק הבוררות אין בית המשפט יכול להמנע מלהעביר ענין לבוררות, כשהבוררות הינה בוררות חובה על פי החוק ...".



בדרך דומה, הלך גם בית הדין הארצי לעבודה, בבר"ע 1020/00 כהן - מכבי תל אביב ואח' (החלטה מיום 18/6/00), עת דחה בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב לעכב הליכים בתובענה בשל הוראות סעיף 11 לחוק הספורט. אמנם שם הנתבעים הגישו לביה"ד האזורי בקשה לעיכוב הליכים, ולא בקשה בטענה לחוסר סמכות, אך חלק מההנמקות לשם דחיית בקשת רשות הערעור, מתאימות גם לענין חוק הספורט. כך, בין השאר, נאמר בפסק הדין:
"סעיף 11 לחוק הספורט מקנה אוטונומיה שיפוטית למוסדות השיפוט הפנימיים, שנקבעו בתקנון. סעיף 10(א) לחוק הספורט מחייב התאחדות או איגוד להתקין תקנונים, שיסדירו, בין השאר, את השיפוט הפנימי. על-פי סעיף 10(ג) לחוק הספורט, התקנונים האמורים יחייבו את אגודות הספורט, הספורטאים ובעלי התפקידים שבאותו ענף.
מלשונם של סעיפים אלה עולה כוונת מכוון של חוק הספורט לרכז ולהסדיר את המחלוקות המתעוררות בענפי הספורט במסגרת מערכת השיפוט הפנימית.
מערכת שיפוט פנימית זו באה לידי ביטוי, בין השאר, בסעיפי הבוררות הקיימים בתקנוני מוסדות הבוררות של התאחדות הספורט בישראל והתאחדויות הכדורגל והכדורסל.
המעיין, בהוראות חוק הספורט וסעיפי תקנוני המוסדות לבוררות במשולב, מגיע למסקנה, שאכן קיימת מגמה חקיקתית ברורה להחלת 'בוררות חובה'.
...
לאור האמור לעיל, חשיבותו של סעיף הבוררות בהסכם נספח ג', היא משנית לאור החובה הקיימת מכוח הוראות חוק הספורט עצמו...".


באופן דומה פסק בית הדין הארצי לעבודה בתיק ע"ע 5/97 עג'אג' - הפועל שפרעם (פס"ד מיום 6/11/00), שבו נאמר - בין השאר - כך:
"קבוצה שנרשמת באיגוד הספורט וכן שחקן הרשום באיגוד מרגע הרישום כפופים למרות האיגוד, ובכלל זה תקנון המוסד לבוררות.
הן השחקנים והן הקבוצות הרשומות מתחייבים, כי כל סכסוך העולה בגדר המקרים המנויים בסעיף 2 לתקנון יתברר במוסד לבוררות.
...
תכלית חוק הספורט ותכלית התקנונים שהותקנו לפיו מחייבת, שכל בירור יעשה במוסד לבוררות תוך מיצוי ההליכים הפנימיים, כפי שנפסק לא אחת על ידי בית הדין ...".


אני מודע, כמובן, לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בתיק ע"ע 791/05 כץ ואח' - ספיר (פס"ד מיום 4/5/06), ולהחלטת בית הדין הארצי לעבודה בתיק בר"ע 575/09 הפועל ירושלים - שוויג (החלטה מיום 15/12/09) שבהם ננקטה גישה אחרת על ידי בית הדין הארצי לעבודה, אך ייתכן שהסעדים שהתובע עותר להם בתובענה זו, מתאימים יותר להחלת פסקי הדין הקודמים שאזכרתי לעיל, ולאו דווקא מתאימים לכך שיוחל עליהם פסק הדין בתיק ע"ע 791/05 או ההחלטה בתיק בר"ע 575/09.


לפיכך, כאמור, מומלץ לשקול בחיוב את העברת הענין לבוררות, אף שדחיתי את הבקשה לעיכוב הליכים מכח חוק הבוררות.

12.
משדחיתי את בקשתה העיקרית של נתבעת מס' 1, עלי להידרש לבקשתה החלופית; הבקשה להאריך את המועד להגשת כתב ההגנה עד תום 30 ימים מהיום שבו יוחלט בבקשתה לעכב את ההליכים מכח חוק הבוררות.


בקשה זו, מקובלת עלי והמועד להגשת כתב הגנה על ידי נתבעת מס' 1, מוארך עד יום 1/4/12.


ניתנה היום,
ו' באדר תשע"ב, 29 בפברואר 2012, בהעדר הצדדים.



חיים ארמון
, שופט









סע בית דין אזורי לעבודה 10564-01/12 גור פורת נ' הפועל אלטשולר שחם גלבוע גליל עליון - גליל גולן א.ח.ר. בע"מ, המועצה האזורית גלבוע, ירון אוחיון (פורסם ב-ֽ 29/02/2012)














מידע

© 2024 Informer.co.il    אינפורמר       צור קשר       תקנון       חיפוש אנשים