פסקי דין על מוחמד חמיס אגא | פסקי דין על מהדי חוראני

11564-10/11 תק     28/02/2012




תק 11564-10/11 מוחמד חמיס אגא נ' מהדי חוראני








בית משפט לתביעות קטנות בעכו



ת"ק 11564-10-11 אגא נ' חוראני






בפני

כב' השופטת
זהבה (קאודרס) בנר


תובעים

מוחמד חמיס אגא


נגד


נתבעים

מהדי חוראני




פסק דין


העובדות הצריכות לעניין

1.
בפני
י תביעה כספית שעניינה חוב אשר חייב הנתבע לתובע, בגין חדר שינה שסיפק לו בשווי של 8,000 ₪.

2.
בכתב התביעה

טען התובע כי במעמד הזמנת חדר השינה, מסר הנתבע לידיו שני שיקים: הראשון ע"ס 3,350 ₪ הנושא תאריך פירעון 23/05/2011; והשני ע"ס 3,300 ₪ הנושא תאריך פירעון 23/06/2011, והתחייב לשלם במזומן את יתרת החוב.

3.
התובע טען כי הציג את השיק הראשון לפירעון, אך שיק זה לא כובד, ולכן לא הציג התובע את השיק השני לפירעון. התובע הוסיף וטען כי פנה לנתבע בע"פ ודרש ממנו לשלם את החוב, אך עד למועד הגשת התביעה לא שילם הנתבע את חובו.

4.
בכתב ההגנה

הכחישה הנתבע את טענות התובע, וטען כי אחיו הוא שרכש את חדר השינה מהתובע, והוא רק התלווה אליו לחנות, ועל כן איננו חייב לתובע סכום כסף כלשהו.

רקע משפטי לעניין נטל ההוכחה במשפט האזרחי

5.
נטל השכנוע במשפט האזרחי, כמו גם במשפט הפלילי מורכב משני נדבכים: נטל השכנוע ונטל הבאת הראיה.

6.
"נטל השכנוע" (או "חובת השכנוע") מבטא את החובה להוכיח בראיות קיומה של "עובדה" (עובדה פיזית או הלך נפש), ברמת הוודאות המוטלת על פי הדין על הצד הנושא בחובה זו. משמעותה של החובה הינה שעל הצד הנושא בה, לשכנע את בית המשפט בדבר קיומה של עובדה השנויה במחלוקת, והצריכה על כן הוכחה (י' קדמי, על הראיות (דיונון, תשס"ד-2003), חלק שלישי, עמ' 1439 (להלן: "קדמי")).

7.
במשפט האזרחי, נטל השכנוע מוטל באופן עקרוני על התובע, אשר נושא על גבו את החובה להוכיח את טענותיו בפני
בית המשפט ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות, כלומר עליו להוכיח לבית המשפט, באמצעות הבאת ראיות מספיקות, שהתקיימותה של גרסתו שלו למערכת ההתרחשויות סבירה יותר מהתקיימותה של גרסת הנתבע (בשפה מתמטית ניתן להסביר זאת באמצעות אחוזים – החובה המוטלת על התובע היא להוכיח כי הסבירות כי גרסתו היא הנכונה עומדת על 51%, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 40% לכל היותר). זהו נטל ההוכחה האזרחי.

8.
לכלל זה ישנם מספר חריגים – אלה הם המקרים בהם נטל השכנוע עובר אל כתפי הנתבע [במקרה של טענת הודאה והדחה (וראה: רע"א 7454/96 איזבנסקי נ' טיטלבום (לא פורסם)); במקרה של נזק ראייתי כבד (וראה: ע"א 9328/02 מאיר נ' לאור, פ"ד נח(5)54); וכן במקרים נוספים] או המקרים בהם אין די בקיומה של הטיית מאזן ההסתברויות, ויש צורך בהרמת נטל הוכחה כבד יותר [דך למשל בתביעות נגד עיזבון (וראה: ע"א 5997/92 מלק נ' עיזבון דויטש, פ"ד נא(5)1), בתביעות נגד קטין, חולה נפש או נעדר (ס' 54(3) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971); וכן במקרים נוספים].

9.
נטל הבאת הראיות הוא החובה המשנית והנלווית לנטל השכנוע. על בעל הדין להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע, ואילו על בעל הדין שכנגד להביא ראיות השומטות את הבסיס תחת ראיות שהובאו לחובתו (קדמי, בעמ' 1505-1506; ע"א 99/6160 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124; ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פורסם בנבו (05/10/2006)).

10.
לדוגמה, ניתן לבחון סיטואציה בה פלוני, בעל עסק לממכר מוצרי כתיבה, טוען כי מכר בהקפה לאלמוני כלי כתיבה לילדיו, וזה האחרון אמר כי ישלם לפלוני חובו כעבור חודש ימים. משעבר חודש ימים זה ואלמוני לא הגיע לפרוע חובו, הגיש פלוני תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות על מנת שזה יחייב אלמוני לשלם חובו לפלוני.

על מנת שבית המשפט יפסוק לטובתו של פלוני ראשית עליו לשכנע את בית המשפט כי אכן נערכה עסקת מכר בהקפה בה פלוני מכר לאלמוני הציוד. כיצד יוכיח פלוני לבית המשפט כי אכן נערכה עסקת מכר מעין זו?

אם ימציא לבית המשפט כרטסת עסקו ובה מצויה חתימתו של אלמוני ליד פרטי העסקה (מועד עריכתה, הפריטים שנרכשו, פירוט התחייבות אלמוני לפרוע חובו כעבור חודש ימים ואולי אף הקבלה עצמה ובה מפורטים רכיבי הציוד שנרכש), כי אז יעמוד פלוני בשני הנטלים (נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות) ויקל על בית המשפט לפסוק לטובתו.

היה ואלמוני יתכחש לחתימה המתנוססת על הכרטסת והנטענת כשלון, יהא עליו לבסס אמירתו זו ולהביא ראיותיו לפיהן החתימה הנחזית כשלו איננה שלו אלא מזויפת, ואו אז בית המשפט יפעיל שיקול הדעת המצוי בידיו בכדי לפסול אילו מן הראיות היו חזקות יותר בכדי לגבור על זולתן.

11.
השלב שבו בוחן בית המשפט אם התביעה עמדה בנטל השכנוע, הוא שלב פסק הדין, קרי, לאחר שמיעת הראיות כולן, ותוך שקילת שיקולי מהימנות, משקל ראייתי, ובדיקת דרישת דיות הראיות (קדמי, בעמ' 1445). בשלב זה יבחן בית המשפט האם עמד התובע בחובה שהוטלה עליו והביא די ראיות בכדי לעמוד בהטיית מאזן ההסתברויות, או, אם נחזור למטאפורה המתמטית, האם הוכיח, בסבירות שמעל 51% כי גרסתו שלו היא הנכונה, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 49% לכל היותר.

12.
פסק דינו של בית המשפט מושתת ונקבע על פי השאלה – האם הצליח התובע להוכיח תביעתו מעבר למאזן ההסתברויות, הרי שההחלטה שתינתן על ידי בית המשפט תהיה לצדו, ואולם באם לא הצליח התובע לעמוד בחובת ההוכחה שהוטלה עליו, הרי שתביעתו עתידה להידחות, ייתכן שהלכה למעשה גרסתו של התובע למערכת ההתרחשויות היא המתארת את המציאות בצורה האמיתית והקרובה ביותר, אך בעניין זה, כבולות ידיו של בית המשפט, ועליו להכריע בהסתמך על העובדות שהוכחו בפני
ו ולהתעלם מכל מה שלא הוכח, גם אם נטען בכתבי בי-הדין או בדיון.

13.
ואולם, במקום בו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים התובע והנתבע הינן שקולות, היינו, מקרה של "ספק שקול" או "תיקו ראייתי", יפעל הספק לחובת התובע (אליהו ארנון, דיני ראיות, חלק ראשון 187-193, וכן 200-201, (הדפסה שביעית) 1987; ע"א 2076/09 ח.י. בלאושטיין בניין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם)) ותביעתו תידחה.

הדיון

14.
בדיון שנערך בפני
י ביום 27/11/2011 חזר התובע על דבריו בכתב התביעה וטען כי הנתבע קיבל ממנו את חדר השינה אך לא שילם עבורו.

15.
התובע הוסיף וטען כי הנתבע הוא זה שביצע את העסקה מולו, וכי חדר השינה סופק למצבעה שלו, ולכן הוא בעל הדין הנכון בתביעה זו.

16.
התובע טען כי הנתבע היה אצל עו"ד בכדי לנסות ולהגיע להסדר במחלוקת נשוא התיק דנן, ולא אחיו, והוא זה שלא הסכים להסדר שהועלה באותה פגישה.

17.
הנתבע חזר אף הוא על דבריו בכתב ההגנה וטען כי חדר השינה אותו סיפק התובע נמצא בביתו של אחיו, וכי השיקים שנמסרו לתובע אינם שלו אלא של אדם אחר.

18.
הנתבע אישר את היותו נוכח באותה פגישה אצל עורך הדין שמטרתה הייתה ניסיון פשרה בין הצדדים, ואולם שב וציין כי הרהיטים הועברו לאחיו ולא אליו.

19.
בסוף הישיבה, הורה בית המשפט לתובע לתקן כתב תביעתו בתוך 30 יום, וכן הורה לצדדים להודיע לבית המשפט כיצד פעלו לעניין התשלום לתובע. בנוסף הורה בית המשפט לצדדים להיפגש עם אחיו של הנתבע בכדי להסדיר את עניין התשלום.

20.
לאחר שלא הוגשה כל הודעה מטעם הצדדים, ולא הוגש כתב תביעה מתוקן מטעם התובע, ביום 01/02/2012 ניתנה החלטה ולפיה על הצדדים להודיע לבית המשפט כיצד פעלו לעניין התשלום לתובע בתוך 15 יום, וכי במידה ולא תתקבל כל הודעה, בית המשפט ייתן את

פסק דין
על פי החומר המצוי בתיק.

21.
לאחר שעד מועד זה (28/02/2012), לא נתקבלה כל הודעה מטעם הצדדים ולא הוגש כתב תביעה מתוקן מטעם התובע, החליט בית המשפט ליתן את פסק דינו על פי החומר המצוי בתיק, בהתאם להחלטה מיום 01/02/2012.



הכרעה

22.
לאחר עיון בחומר המצוי בתיק הנני קובעת כדלקמן:

23.
הנני סבורה כי יש לדחות את התביעה כנגד הנתבע באשר לא הוא זה אשר רכש את הריהוט לביתו, אלא אך סייע ברכישה לאחר (אחיו), ואף הריהוט נמצא בבית האח ולא בבית הנתבע.

24.
אשר על כן, דין התביעה להידחות ללא צו להוצאות.

25.
הדיון שנקבע ליום 03/04/2012 – מבוטל.

26.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.








ניתן היום,
ה'
אדר תשע"ב, 28 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 11564-10/11 מוחמד חמיס אגא נ' מהדי חוראני (פורסם ב-ֽ 28/02/2012)