פסקי דין על אחמד אבו גאמע | פסקי דין על מנהל האגף לרישוי מקצועית במשרד הבריאות | פסקי דין על משרד הבריאות/המשרד הראשי |

21765-09/11 עתמ     07/03/2012




עתמ 21765-09/11 אחמד אבו גאמע נ' מנהל האגף לרישוי מקצועית במשרד הבריאות, משרד הבריאות/המשרד הראשי








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



עת"מ 21765-09-11 אבו גאמע נ' מנהל האגף לרישוי מקצועית במשרד הבריאות
ואח'






בפני

כב' השופט
יוסף שפירא


העותר

אחמד אבו גאמע
ע"י עו"ד ס' אבו ג'אמע


נגד


משיבים

1.מנהל האגף לרישוי מקצועית במשרד הבריאות
2.משרד הבריאות/המשרד הראשי
ע"י עו"ד ע' איתם
– פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)




פסק דין




לפני עתירה בה העותר מבקש כי יינתן לו רישיון מוגבל לעסוק ברפואה בארץ לתקופה של שישה חודשים להסתכלות, על פי תקנה 2(א)(3) לתקנות הרופאים (תנאים למתן פטור מחובת בחינה), תשמ"ח – 1988 (להלן: "תקנות הרופאים").


רקע כללי
1.
ביום 7.10.93 סיים העותר לימודי רפואה בגרמניה, וביום 24.11.93 פנה העותר בבקשה להיבחן בבחינות לקראת סטאז' ברפואה. בשלב זה לא היה העותר זכאי לקבלת כל פטור מבחינה.
לפיכך, ניגש העותר לבחינה לקראת סטאז' ביום 1.11.94 ונכשל בה.
ציונו בבחינה זו עמד על 54.

ביום 22.08.95 פנה העותר למשרד הבריאות בבקשה להיבחן בבחינות הרישוי וזאת לאחר שהשלים סטאז' בגרמניה.
יצוין כבר עתה כי בחינת הרישוי ברפואה והבחינה לקראת סטאז' הנן למעשה אותה בחינה ממש.
על נבחן שלא ביצע סטאז' בחו"ל לעמוד בבחינה זו כתנאי לתחילת סטאז' ואילו על נבחן שביצע סטאז' בחו"ל לעמוד בבחינה זו לצורך קבלת רישיון לעסוק ברפואה בישראל.
העותר נבחן פעם נוספת ביום 22.7.96 ונכשל, כשציונו עמד על 41.
בשנת 2003 המציא העותר אישור על קבלת תואר מומחה בגרמניה אולם באותה העת לא ביקש לקבל פטור מבחינה אלא ביקש להיבחן פעם נוספת בבחינת הרישוי.
העותר ניגש פעם נוספת לבחינה ביום 25.2.04 ואף בבחינה זו נכשל העותר וציונו עמד על 49.
כך גם נכשל הוא בבחינה נוספת ביום 5.8.04 וציונו עמד על 49.
2.
כאשר מתאפשר לבעלי תואר מומחה בחו"ל לפנות אל המועצה המדעית, האמונה על הכרה בתוארי מומחה מחו"ל, וזאת על מנת לבחון אפשרות עקרונית לקבלת תואר מומחה, עוד בטרם הסדרת עניין הרישוי לעסוק ברפואה בישראל, פנה העותר למועצה המדעית וביום 3.3.05 זו הודיעה לו כי נמצא שחסרים לעותר 15 ניתוחים על מנת שיהיה ניתן להכיר במומחיותו. הועדה המליצה לפטור את העותר מבחינות שלב א' של ההתמחות בלבד וכן נאמר כי על העותר להציג צילום רישיון לעסוק ברפואה בישראל.

ביום 9.2.05 ניגש העותר פעם נוספת לבחינת הרישוי, גם בבחינה זו נכשל העותר וציונו עמד על 58.
ביום 20.3.05 פנה העותר אל משרד הבריאות בבקשה לקבלת פטור מבחינת הרישוי, וזאת לטענתו בשל העובדה כי המועצה המדעית הכירה בהתמחותו בגרמניה והחליטה לפטור אותו מבחינת שלב א'.

ביום 4.4.05 נענה העותר על ידי ד"ר א' שנון, מנהל האגף לרישוי מקצועות רפואיים, כי כיוון שנכשל בבחינת הרישוי לעסוק ברפואה בישראל יהיה העותר זכאי לקבלת רישיון רק לאחר שיעמוד בבחינה זו בהצלחה.
ביום 24.5.05 פנה העותר בשנית באמצעות עו"ד עודד בהרב בבקשה לקבל פטור מבחינת הרישוי ברפואה.

ביום 5.6.05 נענה בא כוחו של העותר דאז על ידי ד"ר שנון, כי העותר אינו פטור מבחינת הרישוי ברפואה בהתאם לתקנות שכן המועצה המדעית לא קבעה שעליו לעמוד בבחינות לשלב ב' בלבד, אלא נקבע כי עליו להשלים 15 ניתוחים לצורך קבלת תואר מומחה בנוסף לבחינות שלב ב'. ד"ר שנון ציין כי בכל מקרה מי שנכשל בבחינות הרישוי ברפואה אינו יכול לקבל פטור מהבחינה.
בהתאם לכך ניגש העותר פעם נוספת לבחינת הרישוי ביום 8.2.06 גם בבחינה זו נכשל העותר וציונו עמד על 46.

ביום 4.9.06 ניגש העותר פעם נוספת לבחינת הרישוי. גם בבחינה זו נכשל העותר, וציונו עמד על 41.
ביום 23.1.07 לאחר שהשלים העותר בגרמניה את 15 הניתוחים החסרים, כפי שקבעה המועצה המדעית, אישרה המועצה המדעית כי לקראת קבלת תואר מומחה יהיה על העותר לעמוד בבחינות שלב ב' בלבד. כן התבקש העותר להציג בפני
המועצה המדעית רישיון בר תוקף לעסוק ברפואה בישראל.

ביום 23.06.07 שב העותר ופנה, הפעם באמצעות עו"ד דכואר סמואל, אל ד"ר א' שנון בבקשה לפטור את העותר מבחינות הרישוי ברפואה.
ביום 15.7.07 השיב ד"ר שנון וחזר על שכתב בעבר, לפיו מי שהוכיח חוסר ידע קיצוני בבחינת הרישוי, אינו יכול לקבל פטור ממנה.
בחלוף כשלוש שנים, ביום 09.08.10, פנה העותר בענין זה פעם נוספת לד"ר שנון וזאת באמצעות ב"כ הנוכחי.

ביום 11.10.10 השיב ד"ר שנון לפניה זו, וחזר עלה דברים האמורים במכתביו הקודמים.
ביום 1.12.10 הגיש העותר עתירה מנהלית, עת"מ 1505-12-10
בבקשה למתן פטור לעותר מחובת עמידה בבחינת הרישוי ברפואה. בסעיף 27 לאותה עתירה , טען העותר כי הוא עומד בכל שלושת סעיפי
המשנה של תקנה 2(א) לתקנות הרופאים, ובכלל זאת תקנה 2(א)(3), היא התקנה נשוא העתירה שבענייננו ועל כן יש לפטור אותו מבחינות הרישוי.


3.
לגבי תקופת ההסתכלות המוסדרת בתקנה 2(א)(3), טען העותר בעתירתו הקודמת כי הוא פנה לאגף לרישוי מקצועות רפואיים בבקשה לקבלת היתר
מוגבל, והוסבר לו כי היתר כזה ניתן רק לרופאים זרים
מחו"ל ולא לרופאים תושבי ישראל. לעניין זה יובהר כבר בשלב זה, כי אף היתר מוגבל אינו מונפק למי שנכשל בבחינת הרישוי הממשלתית ברפואה.
בהחלטה מיום 15.12.10 נדרש העותר להמציא סימוכין לפניית העותר למשרד הבריאות ולתשובת משרד הבריאות בכתב. אולם אישור זה לא הומצא על ידי העותר. ועל כן העתירה הקודמת התמקדה בסעיף 2(א)(2) לתקנות הרופאים.

ביום 15.2.11 הגיש המשיב תגובה מקדמית וטען כי החלטת המשיב היתה סבירה, הסמכות לקביעת פטור מחובת בחינה הנתונה למנהל הינה סמכות שבשיקול דעת כולל בתוכו פרשנות מצמצמת של הוראות התקנות לאור העובדה שהמדובר בחיי אדם, וכי הענקת תואר מומחה או מתן אפשרות לגשת לבחינות לצורך קבלת תואר מומחה, מבוססת על ההנחה כי המבקש זכאי לקבל רישיון לעסוק ברפואה בישראל, נסיבות
אשר אינן מתקיימות במקרה של העותר.

ביום 21.2.11 ניתן פסק הדין (כב' השופט משה סובל)בעתירה הקודמת, אשר דחה העתירה על הסף נוכח העובדה שהסמכות לפטור מועמד לתואר מומחה מבחינת התמחות כלשהי מסורה למשיב אשר החליט שלא לפטור את העותר מבחינת התמחות שלב א' מאחר ואין הוא בגדר "רופא" שכן לא עבר את בחינות הרישוי.
ביום 10.4.11 פנה העותר פעם נוספת למשיב בבקשה חוזרת להנפיק לעותר היתר מוגבל לצורך תקופת הסתכלות בארץ.

ביום 3.7.11 ניתנה החלטת המשיב אשר דחתה פעם נוספת את בקשת העותר על בסיס כישלונות העותר לעבור את בחינות הרישוי ומכאן העתירה שלפניי.


טיעוני העותר
4.
עיסוק ברפואה בישראל מחייב קבלת רישיון ממשרד הבריאות על פי הוראות פקודת הרופאים [נוסח חדש] תשל"ז-1976 (להלן: "הפקודה"). רישוי זה מהווה פיקוח מצד המדינה על ההשתלבות בעיסוק ברפואה בישראל.
בפקודה יש הבחנה בין הליך הרישוי של בוגרי לימודי רפואה במוסדות לימוד מוכרים בישראל לבין הליך הרישוי של בוגרי לימודי רפואה בבתי ספר מוכרים בחו"ל.
לימודי הרפואה בישראל נמשכים שבע שנים. בשש השנים הראשונות הלימודים נערכים מטעם בית הספר לרפואה, ובשנה השביעית מתקיים סטאז' (השתלמות מעשית), בהשגחת רופא מורשה במוסד רפואי שאושר לצורך זה. בתום השנה השביעית, לאחר השלמת כל החובות בהצלחה – ובכללן עמידה בבחינות הארציות, כתיבת עבודת גמר והשלמתה סטאז' – הסטודנטים זכאים לתואר
md
(דוקטור לרפואה). סטודנטים אלה זכאים לרישיון לעסוק ברפואה כללית בישראל ללא תנאים נוספים.

רופאים עולים ובוגרי בתי ספר מוכרים לרפואה בחו"ל, בעלי דיפלומה מוכרת, המבקשים לקבל רישיון לעסוק ברפואה בישראל, נדרשים לעמוד בהצלחה בבחינה לקראת סטאז' ברפואה או בבחינת רישוי ממשלתית ברפואה. העומד בהצלחה בבחינה מקבל רישיון לעסוק ברפואה כללית בישראל.
העותר הינו רופא שלמד בגרמניה ועומד בתנאים הקבועים בפקודה ובתקנות המקנים לו את הפטור מבחינת הרישוי כפי שטוען הוא
בעתירה זו.

כן נטען, כי העותר הינו תושב אזרח הארץ אשר סיים לימודי רפואה באוניברסיטת יואנס
גוטנברג בעיר מיינץ בגרמניה בשנת 1993 ועוסק ברפואה בגרמניה מזה כ-16 שנים, והיום מכהן בתפקיד סגן מנהל ביה"ח האוניברסיטאי "מיינץ" שהנו בית מרפא רב מערכתי לכירורגיית לב חזה ומערכת כלי דם.
העותר חזר ארצה וניגש למבחני הרפואה במספר הזדמנויות, אך למרבה הצער נכשל במבחנים, ולטענתו בשל העדר נוסח גרמני במבחנים ולא בשל
חוסר ידע.
המאפיין את העותר שהוא מנתח לב זהיר ועושה כן בתדירות מאוד גבוהה, כאשר ביצע נכון להיום יותר מ-5,000 ניתוחי לב וחזה. המאפיין ביותר את עבודתו הינה העובדה שהוא מוכשר ומנוסה לנתיחת לב בזמן דופק, כאשר במדינת ישראל ישנו רופא אחד בלבד המומחה לניתוחים מסוג זה.


דיון
5.
התייחסתי לעיל בפרוט לטיעוני העותר, ולהלן אתייחס בדיון אף לטיעוני המשיב. נבחן ראשית את התנאים הקבועים לפטור מבחינות רישוי למקצועות רפואיים מפורטים בתקנה 2 לתקנות הרופאים (תנאים למתן פטור מחובת בחינה) תשמ"ח-1983, הקובעת:

"קיבל תואר מומחה בחוץ לארץ מגוף שהכיר בו המנהל, בתנאי שהוא חייב לעמוד בבחינות התמחות שלב ב' בלבד לצורך קבלת תואר מומחה, בהתאם לתקנות תואר מומחה, ובלבד שעסק ברפואה ברצינות 5 שנים;
עסק ברפואה קלינית במשך 14 שנים, ונתקיימו בו כל אלה:
(א) עבד בישראל 6 חודשים רצופים במוסד מוכר כמשמעותו בתקנה 1 לתקנות תואר מומחה, לפי היתר מוגבל (להלן: תקופת ההסתכלות);
(ב) בתום תקופת ההסתכלות-
(1) ניתנה לגביו חוות דעת חיובית של מנהל המוסד המוכר כאמור; ולאחריה,
(2) ניתנה לגביו הערכה חיובית של הועדה על כושרו הקליני; לא היתה הערכת הועדה חיובית, רשאי הוא להופיע לפניה להערכה אחת נוספת בלבד, תוך תקופה שלא תעלה על שנה ממועד ההערכה הראשונה"



כאמור, חלק מהתנאים לפטור מבחינת הרישוי מתייחס להכרת המועצה המדעית בתואר מומחה שרכש העותר מחוץ לארץ, כאשר משרד הבריאות אינו מונע מבעלי תואר מומחה בחו"ל לפנות למועצה המדעית, האמונה על ההכרה בתוארי מומחה מחו"ל, על מנת לבחון אפשרות עקרונית לקבלת תואר מומחה בארץ.

במהלך שנת 2005 פנה העותר למועצה המדעית ועתר להכרה בתוארו כמומחה ונמצא כי חסרים לו 15 ניתוחים על מנת שיהיה ניתן להכיר בהתמחותו.

6.
בעתירתו הקודמת נימק העותר את טענותיו ובין היתר ציין, כי הוא עומד בשלושת התנאים הקבועים בהתאם בתקנה 2 לתקנות הרופאים ובכל שלושת התנאים הקבועים שם במיוחד בתנאים השני והשלישי לתקנה, דהינו, בס"ק(2), וכן בס"ק(3).

העותר טען כי תשובתם של המשיבים בנוגע לתקופת ההסתכלות ניתנה בעל פה ולא בכתב וכי במסגרת עת"מ 1505-12-10 התבקש להציג מסמכים ו/או תשובה בכתב בנוגע למי ניתן ההיתר המוגבל, עשה העותר מאמץ כדי לקבל תשובה זו בכתב מאת המשיבים אך כל פניותיו עלו בתוהו.


7.
סעיף 4(א) לפקודת הרופאים [נוסח חדש] תשל"ז 1976 (להלן: "פקודת הרופאים"), קובע כי מי שנתקיימו בו כל אלה זכאי לקבל רישיון לעסוק ברפואה:

"
)
א) מי שנתקיימו בו כל אלה זכאי לקבל רשיון לעסוק ברפואה:
(1)
הוא אדם הגון

(2)
הוא בעל השכלה רפואית
;
(3)
הוא עמד בבחינות שקבע

המנהל, בהתייעצות עם המועצה המדעית, זולת אם הוא בעל השכלה רפואית כאמור בסעיף קטן

ב (1)
) (4)
הוא אזרח ישראלי או בעל רשיון לישיבת קבע בישראל
.
(5)
הוא

בעל ידע בסיסי בשפה העברית
.
(א1)המנהל רשאי, לאחר התייעצות עם המועצה המדעית

ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, לקבוע בתקנות תנאים למתן פטור, מחובת בחינות

כאמור בסעיף קטן (א) (3), כולן או מקצתן
.
(א2) השר, באישור ועדת העבודה

הרווחה והבריאות של הכנסת, יקבע הוראות לעניין הידע הבסיסי בשפה העברית

(ב)ואלה בעלי השכלה רפואית לענין סעיף קטן (א)


(1)
מי שפקולטה או בית ספר

לרפואה במוסד להשכלה גבוהה בישראל העניקו לו תואר המעיד על סיום חוק לימודיו כרופא
,
ובלבד שהמועצה להשכלה גבוהה הכירה באותו מוסד ובאותו תואר
;
(2)
מי שלמד רפואה

באוניברסיטה או בבית ספר לרפואה בחוץ לארץ שהמנהל הכיר בהם, ניתנה לו דיפלומה

שהמנהל הכיר בה וסיים תקופת הסטז' שהמנהל הכיר במשכה ובתנאיה".

העותר טען כי התנאים הלא מצטברים למתן פטור מחובת בחינה שבתקנות הרופאים חלים עליו, הוא הוכר על ידי המועצה המדעית כזכאי לתעודת מומחה, המועצה המדעית קבעה כי הוא פטור מבחינת שלב א' למומחיות וכי לשם קבלת תעודת המומחה הוא נדרש לגשת לבחינת שלב ב' בלבד, עסק ברפואה בחו"ל ברישיון חמש שנים לפחות, העותר עסק ברפואה קלינית בחו"ל 14 שנים לפחות.

לפיכך,טענתו היא כי כל שנותר לו בכדי לקבל פטור מחובת בחינה הוא לעבור תקופת הסתכלות בת שישה חודשים רצופים במוסד מוכר כמשמעותו בתקנה 1 לתקנות תואר מומחה, לפי היתר מוגבל (להלן: "תקופת ההסתכלות") וכי בתום תקופת ההסתכלות אם תינתן לגביו חו"ד חיובית של מנהל המוסד המוכר כאמור וכן תינתן לגביו הערכה חיובית של הועדה על כושרו הקליני, יהא זכאי לפטור.

העותר מפנה לעמדת המדינה בבג"ץ 7931/06 ד"ר רעיה קוריאט נ' מנכ"ל משרד הבריאות. באותו עניין הוגשה עתירה נגד משרד הבריאות לאחר שנדרש מהעותרות שסיימו לימודי רפואה באוניברסיטת תל אביב לגשת לבחינות טרום סטאז', כתנאי לרישום לסטאז'. לאחר בחינה מקיפה של הנושא הודיע משרד הבריאות כי הוא מוכן לאפשר לעותרות לעשות סטאז' ללא צורך בבחינת רישוי. בית המשפט העליון נתן תוקף של

פסק דין
להסכמת הצדדים בה נאמר: "משרד הבריאות יאפשר לעותרים להתחיל בסטאז' לאלתר, ללא צורך בבחינת רישוי (בחינה לפני סטאז' ובחינה אחרי הסטאז')".

עוד טען העותר כי בקביעתו של המשיב כי הוא אינו עונה על אף חלופה שבתקנות יש פגיעה ממשית בחופש העיסוק שלו, וזאת בניגוד לחוק יסוד חופש העיסוק אשר קיבל מעמד משפטי עליון, שיובטח על ידי שלל הגנות, ואשר קובע בסעיף 4 לחוק יסוד זה:

"אין פוגעים בחופש העיסוק אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת שיראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו".

כן מפנה העותר לעת"ם (מחוזי י-ם) 8458/08 סאמי נאלסי נ' משרד הבריאות, שם לא התייחסו לשאלה באם העותר ניגש למבחן או לאו, ולא לשאלה אם העותר קיבל ציון נמוך או לא. בית המשפט בקובעו אם העותר זכאי לפטור בתקנות, התייחס רק לתנאים הקבועים בתקנה 2 לתקנות הרופאים ולא מעבר לכך, וציין כי באם העותר היה עונה על אחד התנאים שבתקנה אזי היה מקבל את הפטור שבתקנה זו.

8.
לא אוכל לקבל את טענות העותר המפורטות לעיל.
אפרט.
הנה כי כן, המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה האם עותר אשר בחר במסלול של הליכה למבחן ואשר נכשל בו מספר פעמים, ובמקרה דנן 7 פעמים, רשאי חרף זאת לשנות כיוון ולנסות לילך במסלול המתווה
בתקנה 3 לתקנות הרופאים ולאפשר לו להיות בתקופת הסתכלות, חלף מבחן.

אכן תנאי לקבלת רישיון לעסוק ברפואה לפי סעיף 4(א)(3) לפקודת הרופאים היא הקובע כי על רופא בעל השכלה
מחו"ל לעמוד בבחינות הרישוי. תקנות הפטור הבאות כחריג לדרישת קבלת הרישיון על פי הפקודה, ונועדו לפטור מבחינה רופאים שעלו לישראל מחו"ל ואשר ניסיונם הרב והידיעות שצברו במשך השנים במקצוע מזכים אותם בפטור.

עמדת המשיבים לפיה תקנות אלו לא נועדו לשמש כמסלול עוקף לבחינות הרישוי הקבועות בחוק לצורך קבלת רישיון נראית בעיני כנכונה בנסיבות מקרה זה שלפניי. קיומם של מספר מסלולים לקבלת הפטור, אין משמעותם כי מדובר במסלולים מקבילים או חלופיים אשר ניתן לעבור באחד מהם חרף כישלון במשנהו.
בחירת מסלול תקופת ההסתכלות מיועדת למי שעוסק במשך שנים במקצוע ולאחר מכן מגיע לישראל, או אז זכאי הוא לבקש פטור בשל עבודתו בחו"ל למעלה מ-14 שנה. אם רופא עולה לישראל לאחר שביצע התמחות ובידיו תואר מומחה, הוא זכאי לנסות ולבקש להיכנס בשערי הפטור שניתן לרופאים מומחים.

העותר דכאן הגיע לישראל לאחר סיום לימודיו, ניגש לבחינות הרישוי ונכשל 7 פעמים. רק לאחר מכן
פנה הוא בבקשה לקבל פטור מבחינה בהתבסס על הכרת המועצה המדעית בתואר המומחה שבידיו. המועצה החליטה שלא להכיר בתואר המומחה שבידיו באופן מלא כי אם לדרוש מהעותר להשלים מספר ניתוחים. לאחר שלא עמד בבחינות הרישוי ותואר המומחה שבידיו לא הוכר באופן מלא ע"י המועצה המדעית, הוא מבקש לקבל פטור על סמך עבודה של 14 שנה במקצוע.
תקנות הפטור לא נועדו לשמש כ"מפלט" לנכשלים בבחינות הרישוי ע"י פניה לחו"ל לצורך השלמת התמחות כלשהי ברפואה ובקשת פטור בהתבסס על תואר המומחה שבידם חרף כישלונם בעבר בבחינת הרישוי.

לפיכך נראה בעיני, כי החלטת המשיבים לפיה משבחר העותר ללכת במסלול מסוים ולגשת לבחינות הרישוי ולא הצליח לעמוד בדרישות באותו מסלול, תוך הפגנת חוסר ידע מקצועי, הרי שאינו יכול לפנות אל מסלול אחר על מנת לעקוף את אותן דרישות סף בהן לא עמד, הינה סבירה בנסיבות העניין ואינה חורגת ממתחם הסבירות.

9.
אין בתקנות כדי לשלול את שיקול הדעת אשר ניתן למנהל לקבוע מי זכאי לקבל פטור מבחינת הרישוי לקבלת רישיון לעסוק ברפואה בישראל, וסמכות זו לקביעת פטור מחובת בחינה הינה סמכות שבשיקול דעת.
לא אוכל לקבל את טענת העותר לפיה המנהל לא רשאי להפעיל כל שיקול דעת בבוחנו בקשות לפטור מבחינות הרישוי דבר שעשוי להביא לתוצאות לא רצויות. כך למשל התקנות אינן מעניקות באופן מפורש למנהל סמכות לבדוק האם המבקש עוסק ברפואה או שמא בניהול או האם התרשל מקצועית בעת עיסוקו ברפואה
בחו"ל או מה רמת הרפואה במקום עבודתו, ואין למנהל כלים לבדוק ולהעמיק חקר בכך.

במקרה שלפניי מדובר במקצוע הרפואה ובמקרה דנן אף בניתוחי לב, ולפיכך הקפדה על מקצועיותו של העותר ראויה היא בהחלט.

עצם מתן הרשאה להסתכלות משך 6 חודשים, משמעותה מתן היתר לעותר לבצע טיפול קליני בחולים

בישראל, וקביעת המשיבים כי מתן היתר שכזה לאדם אשר הוכיח בעבר חוסר ידע בסיסי ונכשל שבע פעמים בבחינות הרישוי אינו סביר.

כך נאמר בדברי הכנסת, בישיבה השלוש מאות ארבעים ותשע של הכנסת האחת עשרה מיום רביעי, ג' באב התשמ"ז (29 ביולי 1987), על ידי ח"כ אורה נמיר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה), לעניין מתן פטור לפי תקנה זו:

"מתוך מגמה ורצון להבטיח רמת רפואה גבוהה, כפי שאנו רגילים לה בארץ בכל השנים,
הו כנסו בחוק סעיפים מספר, הקובעים חובת בחינות בתנאי לעיסוק ברפואה כדלקמן: הוועדה קיבלה את הצעת הממשלה לקבוע חובת בחינה לכל הסטודנטים לרפואה כתנאי לתחילת הסטאז'. חובה זו לא תחול על מי שסיים את לימודיו באחת הפקולטות לרפואה בארץ. לגבי
רופאים שסיימו את לימודיהם בחוץ לארץ ובאו לעבוד בארץ קבעה הועדה חובה לעמוד בבחינה כתנאי לקבלת רישיון לעסוק ברפואה בארץ. מנכ"ל משרד הבריאות יהיה רשאי לקבוע כללים למתן פטור מחובת הבחינה במקרים שימצא לנכון, בהתייעצות עם המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית. הכוונה בעיקר למומחים בתחומי רפואה שונים שהוזמנו לפעילות רפואית בארץ".

ובהמשך :

"רבותי חברי הכנסת, מי שלומד בבית-ספר טוב בחוץ-לארץ, אין לו
שום בעיה לעבור בחינה נוספת. מי שלומד בבית ספר שרמת לימודי הרפואה בו נמוכה יותר, חובתנו, כמי שמצווים לדאוג לרמת רפואה גבוהה בארץ, ולהתנות את עבודתו בבית חולים בבחינה".
(שם, שם).


10.
אשר לטענת העותר כי סיבת כישלונו בבחינות הרישוי נעוצה בהעדר נוסח בשפה הגרמנית במבחנים ולא בשל חוסר ידע, מפנים המשיבים לכך שביום 22.8.95 פנה העותר בבקשה לאפשר לו להיבחן בשפה הגרמנית ולחלופין בשפה האנגלית. הואיל ומבחני הרישוי לא מתקיימים בשפה הגרמנית, נבחן העותר בשפה האנגלית. דא עקא, שהעותר לא ערער על הפנייתו לבחינה בשפה האנגלית, ולא טען כי אינו בקיא באף אחת מהשפות האחרות שבהן ניתן לבצע הבחינה והן עברית, ערבית, אנגלית, רוסית או ספרדית.

כך גם, לאור האמור לעיל, מתיימר הצורך לדון בטענות המשיבים כי העתירה לוקה בשיהוי.

בית המשפט לעניינים מנהליים איננו מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הרשות המקצועית, ויעשה כן רק בנסיבות חריגות. (ראו:
בג"צ 2324/91
התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, משרד הפנים
, פ"ד מה(3), 678(1991); בג"צ 4004/07 רימה טרונישבילי נ' משרד הבריאות, (לא פורסם, 19.7.07).

לאור כל האמור לעיל העתירה נדחית בזאת.

העותר יישא בהוצאות
המשיבים בסך 5000 ₪.

ניתן היום,
י"ג
אדר תשע"ב,7 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.















עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 21765-09/11 אחמד אבו גאמע נ' מנהל האגף לרישוי מקצועית במשרד הבריאות, משרד הבריאות/המשרד הראשי (פורסם ב-ֽ 07/03/2012)