פסקי דין על שלמה אפל | פסקי דין על אשר אפנג'ר

1348/08 תק     06/03/2012




תק 1348/08 שלמה אפל נ' אשר אפנג'ר








בית משפט לתביעות קטנות בעכו



ת"ק 1348-08 אפל נ' אפנג'ר






בפני

כב' השופטת
זהבה (קאודרס) בנר


תובעים

שלמה אפל


נגד


נתבעים

אשר אפנג'ר




פסק דין


העובדות הצריכות לעניין

1.
בפני
י תביעה כספית שעניינה חוב אשר חייב הנתבע לתובע, שהינו סוכן נסיעות, בגין נופש אשר סיפק התובע לנתבע, בחג הפסח בשנת 2006.

2.
בכתב התביעה

טען התובע, סוכן הנסיעות, כי ביום 11/04/2006 הזמין ממנו הנתבע נופש לכל ימי חג הפסח באתר הנופש תולי באכזיב. המחיר שנקבע לתשלום היה 4,650 ₪. הנתבע מסר את פרטי כרטיס האשראי שלו, אך ביקש לשלם באמצעות שיקים לכשיגיע לאתר הנופש. התובע טען כי הסביר לנתבע כי מבחינתו מדובר בעסקת כרטיס אשראי וכי כל תשלום בעייתי או חוסר הופעה שלו בערב החג, יגרמו להפעלת כרטיס האשראי. הנתבע הסכים לתנאי זה.

3.
התובע טען כי ביום 12/04/2006, התקשר עימו הנתבע והודיע לו כי הוא הגיע לאתר הנופש, אך הוא מאוכזב מאוד מרמת האתר. לפיכך הציע לו התובע להתארח באתר נופש סמוך, אולם זאת רק ליומיים הראשונים של החג, שכן בהמשך החג לא נותרו חדרים פנויים במקום. התובע ציין כי הדגיש בפני
הנתבע כי מדובר במחיר גבוה יותר, ובתגובה השיב לו הנתבע כי פרטי כרטיס האשראי שלו מצויים בידי התובע, וכי יוכל לפרוע ממנו את הפרש המחיר.

4.
בתום היומיים בהם התאכסן הנתבע באתר הנופש החלופי, ומשנתבקש לשלם עבור האירוח, השיב הנתבע, לטענת התובע, כי לאחר שימצא לו התובע מקום חלופי – ברמת חמישה כוכבים – ישלם הנתבע עבור האירוח כולו. כאשר מצא התובע מקום אירוח חלופי עבור הנתבע במלון קיסר בטבריה, מסר לו הנתבע כי רק לאחר שיקבל בפקס אישור שאכן נעשתה עבורו ההזמנה ושולמה, יפנה את החדר.

5.
התובע טען כי נציגו ששהה במקום, שינה בלא סמכות ובלא ידיעתו את ההסכם הכתוב שנערך בין התובע לבין הנתבע ואישר לנתבע, בחתימתו, כי לא ישתמש בכרטיס האשראי, וכן קיבל משותפו של הנתבע לחדר המחאות דחויות בסכום של 4,000 ₪ (במקום 4,650 ₪) למועדים שלאחר האירוח.

6.
לאחר חג הפסח ביקש התובע מן הנתבע כי ישלם את ההפרשים כפי שסוכם מראש, ואולם הנתבע סירב לעשות כן.

7.
התובע טען כי לאחר שנועץ בעו"ד הפעיל את כרטיס האשראי של הנתבע, ואולם כארבעה חודשים לאחר שהכרטיס חויב, פנה עוה"ד של הנתבע לחברת האשראי, והביא לביטול החיוב. מכאן התביעה שבפני
י.

8.
בכתב ההגנה

הכחישה הנתבע את טענות התובע, וטען כי אמנם הזמין מהתובע נופש בתאריכים הרלוונטיים, ואולם הכחיש כי מדובר בעסקת אשראי, וטען כי במועד קבלת החדש חתם נציגו של התובע על כך שסוכם על תשלום בסך 4,650 ₪ אשר ישולמו בארבעה תשלומים.

9.
הנתבע טען כי בערב חג הפסח אכן התקשר לתובע והביע באוזניו את חוסר שביעות הרצון מרמת חדר האירוח שקיבל, וכפיצוי הציע לו התובע את החדר באתר הנופש החלופי. הנתבע מכחיש כי התובע ציין באוזניו כי מדובר בסידור זמני, ליומיים בלבד, וטען כי רק לאחר יומיים של אירוח באתר הנופש החלופי הודיע התובע לנתבע כי עליו לפנות את החדר.

10.
הנתבע טען כי התובע הוא שהציע לו לעבור להתאכסן במלון קיסר בטבריה למשך יתר ימי החג, וזאת כפיצוי עבור עוגמת הנפש שנגרמה לו.

11.
הנתבע הוסיף וטען כי ללא שפנה אליו, וללא כל הרשאה מצידו, חייב התובע את כרטיס האשראי שלו בסך של 5,718 ₪, וזאת נוסף על 4,000 ₪ ששולמו, וזאת תוך שהוא גובה ראשית את ההמחאות, ורק לאחר מכן פנה לחברת האשראי וגבה כפל תשלום.


רקע משפטי לעניין נטל ההוכחה במשפט האזרחי

12.
נטל השכנוע במשפט האזרחי, כמו גם במשפט הפלילי מורכב משני נדבכים: נטל השכנוע ונטל הבאת הראיה.

13.
"נטל השכנוע" (או "חובת השכנוע") מבטא את החובה להוכיח בראיות קיומה של "עובדה" (עובדה פיזית או הלך נפש), ברמת הוודאות המוטלת על פי הדין על הצד הנושא בחובה זו. משמעותה של החובה הינה שעל הצד הנושא בה, לשכנע את בית המשפט בדבר קיומה של עובדה השנויה במחלוקת, והצריכה על כן הוכחה (י' קדמי, על הראיות (דיונון, תשס"ד-2003), חלק שלישי, עמ' 1439 (להלן: "קדמי")).

14.
במשפט האזרחי, נטל השכנוע מוטל באופן עקרוני על התובע, אשר נושא על גבו את החובה להוכיח את טענותיו בפני
בית המשפט ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות, כלומר עליו להוכיח לבית המשפט, באמצעות הבאת ראיות מספיקות, שהתקיימותה של גרסתו שלו למערכת ההתרחשויות סבירה יותר מהתקיימותה של גרסת הנתבע (בשפה מתמטית ניתן להסביר זאת באמצעות אחוזים – החובה המוטלת על התובע היא להוכיח כי הסבירות כי גרסתו היא הנכונה עומדת על 51%, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 40% לכל היותר). זהו נטל ההוכחה האזרחי.

15.
לכלל זה ישנם מספר חריגים – אלה הם המקרים בהם נטל השכנוע עובר אל כתפי הנתבע [במקרה של טענת הודאה והדחה (וראה: רע"א 7454/96 איזבנסקי נ' טיטלבום (לא פורסם)); במקרה של נזק ראייתי כבד (וראה: ע"א 9328/02 מאיר נ' לאור, פ"ד נח(5)54); וכן במקרים נוספים] או המקרים בהם אין די בקיומה של הטיית מאזן ההסתברויות, ויש צורך בהרמת נטל הוכחה כבד יותר [דך למשל בתביעות נגד עיזבון (וראה: ע"א 5997/92 מלק נ' עיזבון דויטש, פ"ד נא(5)1), בתביעות נגד קטין, חולה נפש או נעדר (ס' 54(3) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971); וכן במקרים נוספים].

16.
נטל הבאת הראיות הוא החובה המשנית והנלווית לנטל השכנוע. על בעל הדין להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע, ואילו על בעל הדין שכנגד להביא ראיות השומטות את הבסיס תחת ראיות שהובאו לחובתו (קדמי, בעמ' 1505-1506; ע"א 99/6160 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124; ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פורסם בנבו (05/10/2006)).

17.
לדוגמה, ניתן לבחון סיטואציה בה פלוני, בעל עסק לממכר מוצרי כתיבה, טוען כי מכר בהקפה לאלמוני כלי כתיבה לילדיו, וזה האחרון אמר כי ישלם לפלוני חובו כעבור חודש ימים. משעבר חודש ימים זה ואלמוני לא הגיע לפרוע חובו, הגיש פלוני תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות על מנת שזה יחייב אלמוני לשלם חובו לפלוני.

על מנת שבית המשפט יפסוק לטובתו של פלוני ראשית עליו לשכנע את בית המשפט כי אכן נערכה עסקת מכר בהקפה בה פלוני מכר לאלמוני הציוד. כיצד יוכיח פלוני לבית המשפט כי אכן נערכה עסקת מכר מעין זו?

אם ימציא לבית המשפט כרטסת עסקו ובה מצויה חתימתו של אלמוני ליד פרטי העסקה (מועד עריכתה, הפריטים שנרכשו, פירוט התחייבות אלמוני לפרוע חובו כעבור חודש ימים ואולי אף הקבלה עצמה ובה מפורטים רכיבי הציוד שנרכש), כי אז יעמוד פלוני בשני הנטלים (נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות) ויקל על בית המשפט לפסוק לטובתו.

היה ואלמוני יתכחש לחתימה המתנוססת על הכרטסת והנטענת כשלון, יהא עליו לבסס אמירתו זו ולהביא ראיותיו לפיהן החתימה הנחזית כשלו איננה שלו אלא מזויפת, ואו אז בית המשפט יפעיל שיקול הדעת המצוי בידיו בכדי לפסול אילו מן הראיות היו חזקות יותר בכדי לגבור על זולתן.

18.
השלב שבו בוחן בית המשפט אם התביעה עמדה בנטל השכנוע, הוא שלב פסק הדין, קרי, לאחר שמיעת הראיות כולן, ותוך שקילת שיקולי מהימנות, משקל ראייתי, ובדיקת דרישת דיות הראיות (קדמי, בעמ' 1445). בשלב זה יבחן בית המשפט האם עמד התובע בחובה שהוטלה עליו והביא די ראיות בכדי לעמוד בהטיית מאזן ההסתברויות, או, אם נחזור למטאפורה המתמטית, האם הוכיח, בסבירות שמעל 51% כי גרסתו שלו היא הנכונה, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 49% לכל היותר.

19.
פסק דינו של בית המשפט מושתת ונקבע על פי השאלה – האם הצליח התובע להוכיח תביעתו מעבר למאזן ההסתברויות, הרי שההחלטה שתינתן על ידי בית המשפט תהיה לצדו, ואולם באם לא הצליח התובע לעמוד בחובת ההוכחה שהוטלה עליו, הרי שתביעתו עתידה להידחות, ייתכן שהלכה למעשה גרסתו של התובע למערכת ההתרחשויות היא המתארת את המציאות בצורה האמיתית והקרובה ביותר, אך בעניין זה, כבולות ידיו של בית המשפט, ועליו להכריע בהסתמך על העובדות שהוכחו בפני
ו ולהתעלם מכל מה שלא הוכח, גם אם נטען בכתבי בי-הדין או בדיון.

20.
ואולם, במקום בו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים התובע והנתבע הינן שקולות, היינו, מקרה של "ספק שקול" או "תיקו ראייתי", יפעל הספק לחובת התובע (אליהו ארנון, דיני ראיות, חלק ראשון 187-193, וכן 200-201, (הדפסה שביעית) 1987; ע"א 2076/09 ח.י. בלאושטיין בניין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם)) ותביעתו תידחה.

הדיון

21.
לדיון שהתקיים בפני
י ביום 29/12/2008 לא התייצב הנתבע, ומכיוון שלא היה אישור מסירה, ביקש התובע לבצע מסירה אישית לנתבע, ועל כן נדחה הדיון למועד מאוחר יותר.

22.
לדיון שהתקיים בפני
י ביום 31/03/2009 לא התייצב התובע, ולאור קיומו של אישור מסירה כדין, ניתן

פסק דין
בהעדרו, אשר דוחה את התביעה.

23.
ביום 27/04/2009 הוגשה בקשה לביטול

פסק דין
בהעדר על ידי התובע.

24.
לאחר ששולמו הוצאות על ידי התובע בסך 600 ₪ לנתבע, נקבע מועד חדש לדיון.

25.
לדיון שהתקיים בפני
י ביום 09/03/2010 שוב לא התייצב הנתבע, ועל כן נדחה הדיון למועד מאוחר יותר, והפעם הושתו על הנתבע הוצאות בסך 600 ₪ לטובת התובע.

26.
בדיון שהתקיים בפני
י ביום 15/12/2011 הודיע המגשר מטעם בית המשפט, העובד בהתנדבות, לבית המשפט כי לאחר גישור ארוך, לא הצליחו הצדדים להגיע להסכם גישור. אשר על כן, הורה בית המשפט לצדדים לסכם טענותיהם בכתב.

סיכומי הצדדים

27.
בסיכומי התובע

, חזר התובע על הטענות שטען בכתב התביעה וטען, בתמצית, כי הנתבע חייב לו כספים בגין אירוח בבית הארחה ובבית מלון בחג הפסח בשנת 2006.

28.
התובע התייחס בסיכומיו לטענות הנתבע, וטען כי מכתב ההגנה עולה שהנתבע מודה שקיבל שירות מעולה, ואף ידע את מחירו, ואולם חשב ששירות זה מגיע לו ללא תשלום מצידו.

29.
התובע הוסיף וטען כי הנתבע טרם קיים את החלטת בית המשפט מיום 09/03/2010 אשר השיתה על הנתבע הוצאות בסך 600 ₪ לטובת התובע.

30.
בסיכומי הנתבע

, חזר הנתבע אף הוא על הטענות אותן העלה בכתב ההגנה, וטען, כי האירוח אותו סיפק לו התובע, סופק לו כפיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לו בשל אי התאמת אתר הנופש המקורי לדרישותיו, וכן לאור העובדה כי היה עליו לפנות את חדרו באתר הנופש החלופי כעבור יומיים, ולעבור ולהתאכסן במקום אחר.

31.
הנתבע חזר וציין כי מסר את פרטי כרטיס האשראי שלו לתובע כעירבון בלבד, ועל כך הסכימו הצדדים במסמך מפורש.

32.
הנתבע ציין כי עבור האירוח שולמו לתובע סך של 4,000 ₪, אך למרות זאת חייב התובע את כרטיס האשראי שלו בסכום נוסף של 5,718 ₪.

33.
אשר על כן, מבקש הנתבע לדחות את התביעה, ולחלופין, מבקש לקבוע, כי לכל היותר ייפסקו לתובע סך של 650 ₪, המהווים את סכום ההתחייבות הראשונית של הנתבע כלפי התובע.

הכרעה

34.
לאחר עיון בחומר המצוי בתיק הנני קובעת כי דין התביעה להתקבל וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן:

35.
התובע צירף קבלות ומסמכים המעידים על גובה התשלום בעבור אתר הנופש השלישי אותו הזמין עבור הנתבע (6,100 ₪) , וכן צירף את תצלומי ארבעת השיקים שנמסרו לו וששוויים 4,000 ₪.

36.
האדם הסביר אשר מזמין חבילת נופש, בודק את המקום תחילה, אם באינטרנט או באמצעים אחרים (כגון קבלת מידע מחברים) טרם הזמנתו והגעתו לאתר. לפיכך, הדרישה מצד הנתבע לשדרוג מאחר והאתר אינו נאה בעיניו, וציפייה כי השדרוג ייעשה בתור פיצוי, וללא תשלום נוסף מצידו, אינה סבירה.

37.
יש לציין, כי כפי שעולה מכתבי הטענות שהוגשו על ידי התובע, אתר הנופש הראשוני שהוזמן, היה הזול ביותר שסופק על ידי סוכנות הנסיעות לתקופה הרלוונטית, ועקב האטרקטיביות של המחיר הנמוך במיוחד בחג – ביקש הנתבע להגיע דווקא לאתר מוזל זה ולא בדקו היטב משאר הבחינות.

38.
נוסף על כך, לא הוכח על ידי הנתבע ברמה הנדרשת בדין, ואפילו לא בזנב ראיה, כי האתר הראשוני אינו ברמה נאותה ומתאימה למחיר המוזל ביותר שנתבקש עבורו.

39.
למרות סד הזמנים הצפוף שבטרם כניסת החג, בפני
הנתבע עמדה האפשרות לבטל את העסקה ולמצוא לעצמו לבדו מקום אירוח חלופי.

40.
חלף אפשרות זו, הנתבע בחר לפנות אל התובע, כסוכן נסיעות, בבקשה כי יסדיר עבורו אתר אירוח חלופי, העונה על ציפיותיו.

41.
בשל סד הזמנים הצפוף, מצא התובע לנתבע מקום אירוח חלופי ליומיים בלבד, שלאחריהם היה צריך הנתבע לפנות את החדר. גם אז לא היה חייב הנתבע לפנות אל התובע בבקשה כי יסדיר עבורו מקום אירוח עבור ימי החג הנותרים, ולמרות זאת פנה אליו וביקש כי יסדיר עבורו מקום אירוח ברמה גבוהה שתהלום את ציפיותיו, וסביר להניח כי הנתבע ידע כי אירוח ברמה גבוהה מתבטא במחיר גבוה יותר.

42.
ברי כי הסדרת מקומות האירוח עבור הנתבע לא נעשתה כמחווה של רצון לפצותו, כי אם במסגרת עבודתו של התובע כסוכן נסיעות.

43.
יש לציין כי גם הנתבע עצמו מודה בסיכומיו כי קיים פער של 650 ₪ בין מה שהוסכם שישולם לבין מה ששולם בפועל.

44.
אשר על כן, דין התביעה להתקבל.

45.
הנתבע ישלם לתובע סך של 5,315 ₪, וזאת בתוך 60 יום מהיום, שאם לא כן, יגרור סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18/03/2007.

46.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

47.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.







ניתן היום,
י"ב
אדר תשע"ב, 06 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 1348/08 שלמה אפל נ' אשר אפנג'ר (פורסם ב-ֽ 06/03/2012)