פסקי דין על ישראל בר | פסקי דין על אנטולי קוברסקי ואח'

1838-08/11 תק     01/03/2012




תק 1838-08/11 ישראל בר נ' אנטולי קוברסקי ואח'








בית משפט לתביעות קטנות ברחובות



ת"ק 1838-08-11 בר ואח' נ' קוברסקי ואח'




בפני

כבוד השופט בדימוס
גדעון
ברק

התובע
ישראל בר

נגד

הנתבעים
1.אנטולי קוברסקי
2.ש. שלמה רכב בע"מ


התובע שכנגד
ש. שלמה רכב בע"מ

נגד

הנתבעים שכנגד
1. ישראל בר
2. ישיר- איי די איי חברה לביטוח בע"מ


פסק דין


1.
א.
עסקינן בתאונת דרכים, שאירעה בין רכב התובע בו נהג מר זורי חי (להלן: "זורי") ובין רכב הנתבעים בו נהג מר אנטולי קוברסקי (להלן: "אנטולי" או "הנתבע").
לטענתו של זורי, אירעה התאונה, בעת שהוא נסע בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים ואילו רכב הנתבע נסע מימינו ולפתע, ללא איתות או אזהרה, סטה אנטולי ופגע בחלקו הקדמי של הדופן הימנית של רכב התובע.
מאחר והתובע סבור, שהאחריות לגרם התאונה רובצת על אנטולי, הגיש הוא תביעה זו לחייב הנתבע
ואת הנתבעת 2 (להלן: "המבטחת") לשלם לו את נזקיו בסך של 4,401 ₪, הכולל בחובו: עלות תיקון הרכב בסך של 3,351 ₪, שכ"ט שמאי בסך של 550 ₪, טרחה ועוגמת נפש בסך של 500 ₪.


ב.
לטענת הנתבע, הוא נסע בנתיב הימני לצורך פנייה ימינה בכביש ההולך וקטן לנתיב אחד והרגיש בפתאומיות מכה מצד שמאל אחורי על ידי רכב התובע.
לכן, בנסיבות אלה, סבורים הנתבעים, שהאחריות לתאונה רובצת על זורי ועל כן, גם הגישו הנתבעים תביעה שכנגד נגד התובע, בה מבקשים הם לחייב התובע לשלם נזקיהם בסך של 1,855 ₪, הכולל את הנזק לרכב בסך של 1,043 ₪, שכ"ט שמאי בסך של 512 ₪ והשבתה בסך של 300 ₪.


2.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת חומר הראיות – הן זה שצורף לכתבי הטענות והן זה שהוגש לבית המשפט, אני קובע, שמהעובדות ומהנסיבות עולה, ששני המעורבים בתאונה תרמו תרומה שווה לקרות התאונה ובהתאם לממצאי התאונה, יש לייחס לכ"א מהם אחריות בשיעור של 50% - זאת מהנימוקים הבאים:

א.
א)
אין חולק כי בטרם אירעה התאונה, נסע זורי בנתיב השמאלי ואילו אנטולי
נסע בנתיב הימני. אין גם חולק בין הצדדים, שבשלב מסוים, מתאחדים שני הנתיבים לנתיב אחד – כפי שגם עלה מתרשים ת/1 שהגיש זורי לבית המשפט.

ב)
אני מקבל את טענתו של זורי, שהרכב בו נהג אנטולי נצמד אל רכבו, שכן כך גם מעידה גב' טלי חי, (עמ' 3 לפ', ש' 6- 7) אך באותה מידה אני קובע שגם הרכב בו נהג זורי נצמד לרכבו של אנטולי, שכן נתיב נסיעתו של זורי הסתיים בבטונדה אשר גם אליבא דדברי זורי אין להוציא מכלל אפשרות שבטונדה זו צמצמה לו את נתיב נסיעתו (עמ' 2 לפ', ש' 21- 24).
גב' טלי חי גם ראתה היצמדות זו והזהירה על כך את זורי, אך למרות זאת לא עשה זורי פעולה כלשהי על מנת למנוע את התאונה – מה עוד שלפי דבריה, נצמד רכבו של אנטולי עם הקצה הקדמי שלו מצדו השמאלי של רכבו של אנטולי.
כך גם מתאר זורי את צורת ההיצמדות בתרשים ת/1, שכן מתרשים זה עולה שגם זורי נאלץ לסטות ימינה במקום בו הפכו שני הנתיבים לנתיב אחד ובכך גרם גם הוא לאותה היצמדות לימין לנתיב נסיעתו של אנטולי.

ג)
אני מקבל טענתו של אנטולי, שהייתה לו הכוונה לפנות ימינה ועובדה זו מאשר גם זורי (ראה סעיף 2 לכתב ההגנה וראה בעמ' 2 לפ', ש' 25- 26), לכן, הרצון לפנות ימינה בעת שהכביש הולך וצר, גרמה לשני הרכבים להיצמד יתר
על המידה זה אל זה והיות והיצמדות זו הייתה ללא
זהירות וללא תשומת לב מספקת, לכן אחראים שניהם לקרות התאונה.

ד)
אנטולי העיד בבית המשפט על רצונו לפנות ימינה והוא מאשר, שבמקום בו מתאחדים שני הנתיבים לנתיב אחד – הרגיש מכה בצד שמאלי אחורי (עמ' 3 לפ',ש' 25- 26).



לטענתו, היה רכבו של זורי מאחורה מצד שמאל, אך הוא גם מאשר שהיו עוד מספר רכבים מאחורה ואם אכן כך היה מצב הרכבים, אין ספק, שהיה על אנטולי לעכב את ניסיון ביצוע הפניה ועצם הנטייה של רכבו לשמאל – מהנתיב הימני- היא זו אשר בהחלט גרמה להתקרבות היתר בין שני הרכבים – דבר אשר גרם לתאונה. (ראה עדותו בעמ' 4 לפ', ש' 1- 4).

ה)
טענתו של אנטולי על כי רכבו של זורי נכנס עם חזית רכבו אל הפגוש האחורי שמאלי של רכבו, אינה מתיישבת עם מיקום הנזקים בשני הרכבים, שכן אמנם בחוות הדעת של השמאי מטעם זורי עולה שמוקד הפגיעה הוא בחזית,אך כפי שעולה מתמונות רכבו של זורי, נראית הפגיעה בצד שמאלי קדמי, קרי פגיעה עם מעיכה כלפי פנים בצד ימין של הרכב ליד דלת קדמית ואילו מהמסמכים שצרף אנטולי לכתב התביעה שכנגד עולה, שברכבו נפגע המגן האחורי ובוצע שיפוץ הפגוש האחורי.

3.
הפגיעות בשני הרכבים ועדויות המעורבים בתאונה, מתיישבות עם מסקנת בית המשפט, שאכן התאונה אירעה תוך התקרבות יתר של שני הרכבים בעת ששני הנתיבים אוחדו לנתיב אחד ועל כן, אחראים שני המעורבים בתאונה במידה שווה ובאופן כזה יש לחלק ביניהם את האחריות.
על כן, לאור הנימוקים שפורטו לעיל ולאחר שקבעתי את שיעור האחריות של כ"א מהמעורבים בתאונה, אני קובע, שהחיוב בנזקים תיעשה כדלקמן:

א.
א)
התובע בתביעה העיקרית הוכיח נזקיו בסכום של 3,901 ₪ (נזק ממשי
ושכ"ט שמאי), על כן, אני מחייב את הנתבעים: אנטולי קוברסקי ו- ש. שלמה רכב בע"מ, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובע ישראל בר
סך של 1,950 ₪ (מחצית מסכום הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה – 1.8.11- ועד התשלום בפועל.

ב)
כמו כן, אני מחייב את הנתבעים הנ"ל, באופן סולידרי, לשלם לתובע הנ"ל הוצאות משפט בסך של 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.





ב.
א)
התובעים שכנגד הוכיחו נזקיהם בסכום של 1,555 ₪ (נזק לרכב ושכ"ט
שמאי) ולא הוכיחו נזק נוסף הנתבע בכתב התביעה שכנגד.
על כן, אני מחייב את הנתבעים שכנגד: ישראל בר
ו- ישיר-איי.די.איי חב' לביטוח בע"מ לשלם לתובעת שכנגד: ש.שלמה רכב בע"מ סך של 777 ₪ (מחצית מסכום הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה שכנגד – 18.9.11- ועד התשלום בפועל.

ב)
כמו כן, אני מחייב את הנתבעים שכנגד הנ"ל לשלם לתובע שכנגד הנ"ל הוצאות משפט בסך של 300 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ג.
הסכומים בהם חויבו הצדדים ב

פסק דין
זה, ניתנים לקיזוז.

לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום 1.3.12 (ז' באדר התשע"ב) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 1838-08/11 ישראל בר נ' אנטולי קוברסקי ואח' (פורסם ב-ֽ 01/03/2012)