פסקי דין על עופר בר לב | פסקי דין על דוד שמואל טאוסי

56206-11/11 תק     09/03/2012




תק 56206-11/11 עופר בר לב נ' דוד שמואל טאוסי








st1\:*{behavior: }
בית משפט לתביעות קטנות בהרצליה



ת"ק 56206-11-11 בר לב נ' טאוסי






בפני

כב' הרשם הבכיר
צחי אלמוג

התובע
עופר בר לב


נגד

הנתבע
דוד שמואל טאוסי




פסק דין



מדובר בתביעה שבאה בעקבות

פסק דין
קודם בין הצדדים (ת"ק 291-10-09 טאוסי נ' בר לב) שבו חייב בית המשפט את הנתבע שם, היינו – מר בר לב
(התובע כאן) לשלם לתובע – מר טאוסי, את יתרת החוב המגיעה על פי הצעת מחיר בסך 2,550 ₪ בכפוף לכך שמר טאוסי ישיב למר בר לב שתי זכוכיות מחוסמות ודלת מחוסמת. נקבע בפסק הדין כי טאוסי ישיב את המוצרים בתוך 30 יום מיום פס"ד, ובר לב
ישלם את ההפרש בסך 2,550 ₪ (כולל מע"מ) עם קבלת הציוד וכן שטאוסי יוציא חשבונית לבר לב עם קבלת התשלום על כל הסכום שהתקבל לרבות ה – 2000 ₪ שהתקבלו בעבר (חשבונית על סך 4,550 ₪). על בר לב
לאשר לטאוסי בכתב את קבלת שלושת המוצרים, שתי הזכוכיות ללא מסגרת ודלת עם מסגרת.

בתביעה הנוכחית טוען מר לב שמר טאוסי בטענה אינו מקיים את פסק הדין. לטענתו מר טאוסי מכר את המוצרים וקיבל עבורם ככל הנראה כ 10,000 ₪, בנוסף, כיוון שלמר טאוסי אין כלל בית מלאכה כפי שהצהיר, הרי שלא רשום במשרדי מס הכנסה ומע"מ ולאור זאת אינו יכול להוציא חשבוניות מס על שמו - לכן מר טאוסי אינו יכול לקיים את הוראות פסק הדין כפי שהורתה השופטת.
בנוסף, התובע טוען שכל עבודה שהנתבע עשה בעסקו התפרקה תוך זמן וקצר והוא נאלץ להביא בעל מקצוע אחר כדי לתקן את העבודה. התובע עוד טוען שמר טאוסי פעל נגדו בהליכי הוצאה לפועל שגרמו לו לנזקים שכן הוטלו עליו הגבלות, כגון אי חידוש רישיון נהיגה דבר הגורם לנזק בפרנסה, צו עיכוב יציאה מהארץ, עיקול רכב, עיקול חשבונות. לאור נזקים אלו ולאור אי קיום פסק הדין מבקש התובע פיצוי בסך 20,000 ₪.

הנתבע טוען שפעל עפ"י פסק הדין ומסר לתובע את שתי הזכוכיות והדלת ובתאריך 11.3.2010 שלח לתובע מכתב רשום בדואר. בתאריך 11.5.2010 פנה הנתבע לביהמ"ש והסביר שקיים את חלקו בפס"ד אך לא זכה בתשלום, ביהמ"ש הפנה אותו להוצל"פ לצורך ביצוע פס"ד ואכן הנתבע פתח תיק בהוצל"פ, ועל כן הוא מבקש לדחות את התביעה.


הקטע בפסק הדין הקודם שניתן בין הצדדים ביום 11.2.2010, והחשוב לעניינו הינו כדלקמן (הנתבע, בר לב, הוא, כמובן, התובע כאן):

"אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את יתרת החוב המגיעה על פי הצעת המחיר בסך 2,550 ₪ בכפוף לכך שהתובע ישיב לנתבע את שלושת הפריטים, שתי הזכוכיות המחוסמות, ואת הדלת המחוסמת כפי שנצפתה בתמונה לביתו של הנתבע. התובע ישיב לנתבע את המוצרים בתוך 30 יום מהיום, והנתבע ישלם את ההפרש בסך 2,550 ₪ (כולל מע"מ) עם קבלת הציוד. התובע יוציא חשבונית לנתבע עם קבלת התשלום על כל הסכום שהתקבל לרבות ה-2,000 שהתקבלו בעבר (חשבונית ע"ס 4,550 ₪ כולל מע"מ). והנתבע יאשר לתובע בכתב את קבלת שלושת המוצרים, שתי זכוכיות ללא מסגרת ודלת עם מסגרת".



דהיינו שלפי פסק הדין, מדובר בחיובים שלובים ומותנים, כלומר, שעל בר לב לשלם לטאוסי כנגד זה שטאוסי יעביר את שתי הזכוכיות ואת הדלת.

במהלך הדיון הציג הנתבע ארבע תמונות שבהן רואים שתי זכוכיות ודלת, והתובע אישר כי מדובר בתמונות של הבית שלו ושל החניה שלו. הנתבע
הציג אישור על משלוח מכתב בדואר רשום לתובע ביום 11.3.10 שבו כתב לתובע כי עוד ביום 23.2.10 בערב הביא לו את הפריטים וכי טרם קיבל אישור מהתובע על קבלת הפריטים ודרש את התשלום המגיע לו על פי פסק הדין.
הנתבע טען כי טלפן לתובע כדי לומר לו שהוא הביא את הפריטים ושיחתום על מסמך המאשר את קבלתם. להוכחת הדבר הציג הנתבע פלט שיחות יוצאות מהטלפון הנייד שלו, שבו רואים כי ביום 23.2.10
בשעה 17.58 טלפן למספר 054-4945200 והשיחה ארכה 0:01:29. התובע אישר כי מדובר במספר שאכן היה שייך לו. לכן, פתח הנתבע את תיק ההוצאה לפועל לגבות את המגיע לו. התובע לא הביא
כל ראיות לסתור את התמונות, את המכתב שנשלח אליו ואת שיחת הטלפון. אדרבא, תשובות התובע רק חיזקו ואימתו את הראיות שהובאו על ידי הנתבע.

לאור כל האמור לעיל הרי שהוכח כי הנתבע קיים את חלקו בפסק הדין הקודם והשיב את הפריטים
מאחר והתובע הוא זה שלא קיים את חלקו ולא העביר לנתבע את התשלום כפי שנקבע,
הרי שהנתבע היה זכאי לפתוח בהליכי הוצאה לפועל ולנקוט בכל ההליכים שהחוק מעמיד לרשותו לגביית החוב.
הא ראיה כי הנתבע פנה לבית המשפט בהליך הקודם והציג את אותן ראיות ובית המשפט קבע ביום 24.5.10 כי עליו לנקוט בהליכי הוצאה לפועל.

אשר על כן, לא מצאתי כל יסוד לתביעה הנוכחית שכן התובע לא הוכיח את נזקיו כלל ולא הוכיח כי קיים את חלקו בפסק הדין, ומוטב שתביעה זו לא היתה מוגשת כלל. הסכום הנתבע בסך 20,000 ₪ נזרק לחלל האוויר ללא כל תימוכין וחישוב. אשר לטענת התובע כי לא קיבל חשבונית, הרי שאין מקום לדון בטענה זו שכן פסק הדין הקודם קבע במפורש לעניין הוצאת החשבונית, אך לצורך התביעה הנוכחית לא הוכיח התובע כי אי מתן החשבונית גרם לו נזק ומהו שיעורו, אם בכלל.

לפיכך, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מקבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
ט"ו
אדר תשע"ב, 09 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.















תק בית משפט לתביעות קטנות 56206-11/11 עופר בר לב נ' דוד שמואל טאוסי (פורסם ב-ֽ 09/03/2012)