פסקי דין על אבנר טוניק | פסקי דין על וועדה מקומית לתכנון ובניה שמעונים

339/05 חעמ     06/03/2012




חעמ 339/05 אבנר טוניק נ' וועדה מקומית לתכנון ובניה שמעונים








בית משפט השלום בבאר שבע



חע"מ 339-05 מ.י. ו.מ.לתכנון ובניה שמעונים נ' טוניק

תיק חיצוני
:



מספר בקשה:
4

בפני

כב' השופט
יואב עטר

המבקש
אבנר טוניק
ע"י ב"כ עו"ד אבני גלעד


נגד


המשיבה

וועדה מקומית לתכנון ובניה שמעונים
ע"י ב"כ עו"ד רמר רועי



החלטה


בפני
בקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה, למשך 12 חודשים. צו ההריסה נשוא הבקשה הוצא ביום 21.3.2007, על פי החלטת כב' השופט אקסלרד בתיק עמ"ק 339/05 שם הורשע המבקש בביצוע עבירות של
בנייה ושימוש ללא היתר, לפי סעיפים 145(א) ו – 204 (א) לחוק התכנון והבניה, בגין בניית 11 מבנים ועבודות תשתית ביניהם, בין השנים 2002 עד 2005.

בגזר הדין שניתן באותו תיק, ובמסגרתו ניתן צו ההריסה, חוייב הנאשם לשלם קנס בסך 200,000 ש"ח, חויב לחתום על התחייבות על סך 200,000 ש"ח, ומועד ביצוע צו ההריסה נדחה.

על גזר הדין דלעיל הוגש ערעור (ע"פ 4192/07). ב

פסק דין
מיום 16.9.2007, דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ברקאי) את ערעורו של המבקש, תוך שציין, בין השאר, כי לנוכח הליכי הסדרת הבנייה שנקט המבקש מצא לנכון להפחית את סכום הקנס ל 150,000 ש"ח. צו ההריסה נותר על כנו.

מאז ועד היום לא בוצע צו ההריסה, והמבנים נשוא ההליכים דלעיל, נותרו על כנם. מועד כניסתו של צו ההריסה לתוקף, נדחה מעת לעת, עד שעל פי החלטת כב' השופט ברסלר-גונן מיום 18.3.2010, הוארך המועד שנקבע לביצוע צו ההריסה בתיק זה עד ליום 4.12.2010, בכפוף לכך שנאסר לעשות כל שימוש במבנים.

בהחלטה נוספת של כב' השופט ברסלר-גונן, בתיק זה, מיום 17.2.2011, דחה בית המשפט את הבקשה למתן ארכה נוספת, תוך שציין בין השאר, כי "המבקש הגיש בקשתו דנן בניגוד לתקנות. לא רק שהמבקש אחר במועד הגשת הבקשה אלא שאף לא צירף תצהיר איש מקצוע המטפל בתוכנית אשר יפרט מה הוא הצפי להכשרת הבניה הלא חוקית והיכן עומד ההליך התכנוני. במצב שכזה, אין בית המשפט צריך לדון בבקשה הוא אף אינו יכול לדון בבקשה". בנוסף ציין בימ"ש בהחלטה זו: "גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. במקרה שלפנינו, הקדים המבקש מעשה של בניה ושימוש להיתר כדין. למרות התראות חוזרות ונשנות, החל המבקש לפעול ולנסות להכשיר את הבניה, רק לאחר שכבר הוגש כתב האישום.
מהתצהיר שצורף לבקשה, ומהטיעונים של ב"כ המבקש, לא למדתי שהכשרת הבניה והשימוש החורג צפויה בטווח הקרוב. נהפוך הוא, כאמור בבקשה, טרם הוגשה תוכנית מתאר לוועדה המחוזית. במצב שכזה, אין מקום לשימוש במונח "טווח זמן קרוב", ובוודאי שאין לדבר על אישור במועד הנראה לעין. העובדה כי קיים רצון לבצע תכנון וקיימת כוונה שהתכנון יאפשר הקמה של מבנים כגון אלו נשוא צו ההריסה, אין בה די לשם קבלת ארכה לביצוע צו ההריסה. את גזר הדין יש לקיים וצווים יש לבצע. השימוש החריג שיעשה לשם מתן ארכה, יהיה כמובן במקום בו קיימת התקדמות משמעותית בתחום התכנון, וכי קבלת ההיתר נראית בטווח הקרוב והנגלה לעין. כאמור – אין כך בענייננו. כיוון שלא הוכח לי שהכשרת הבניה והשימוש החורג צפויה בטווח הזמן הקרוב והנראה לעין, ולאור כל האמור לעיל, אין בידי להיעתר לבקשה ואני דוחה אותה".

על החלטה זו לא הוגש כל ערעור, ולמעשה, מאז יום 4.12.2010, ועד היום, צו ההריסה תקף ואין כל החלטה המעכבת את ביצועו. למען השלמת התמונה יצוין, כי , ביום 23.3.2011 הוגש נגד המבקש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של אי קיום צו שיפוטי, לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965, ונכון למועד מתן החלטה זו המבקש אף הורשע בגין עבירה זו ביום 8.1.2012 (תו"ב 42581-03-11).

בקשה זו הוגשה, שלושה ימים לפני מועד דיון המענה בתיק האחר בו הואשם המבקש בעבירה של אי קיום צו שיפוטי, היינו, ביום 5.1.2012. כשנה וחודש לאחר שנכנס צו ההריסה לתוקפו.

כנטען בבקשה, המבקש הינו נשוי ואב ל – 12 ילדים, המפעיל במושב תפרח ישיבה בשם "נחת רוח" אשר במסגרתה הוקמו המבנים נשוא הבקשה. פעולותיו של המבקש הינן התנדבותיות בתחום לימודי הרוח והיהדות ואינן נעשות למטרות רווח, ותוך רצון וניסיון לתרום לציבור, לפעול לקרוב לבבות ולשיקום עבריינים.

ב"כ המבקש ציין בבקשה, כי המבקש יחד עם אחרים ובהם המועצה האזורית מרחבים והמשיבה עצמה, פועלים על מנת להכין תוכנית מתאר מתאימה, אשר תאפשר להכשיר את המבנים נשוא הבניה, כמו גם מבנים אחרים, אשר הוקמו על ידי אחרים במושב תפרח למטרות דומות. המבקש טוען כי ביום 2.11.2011
הגישה אגודת מושב תפרח למשרדי המשיבה תוכנית מפורטת המהווה בקשה לשינוי ייעוד לוועדה המקומית לתכנון ובנייה. עוד ציין ב"כ המבקש, כי ביום 27.11.2011, התקיימה פגישה עם יו"ר המשיבה בעניין נשוא הבקשה, והמלצת יו"ר המשיבה, הייתה
לתקן מספר ליקויים מינוריים בתוכנית, תוך שהובהר כי לאחריהן תדון הוועדה בתוכנית וככל הנראה תמליץ לאשרה.

כעולה מן הבקשה, יש צורך בטווח זמן של 12 חודשים, על מנת לאשר המבנים כדין.

ב"כ המבקש הפנה להלכת קוואסמה (רע"פ 1498/00), היינו כי נוכח העובדה
שביצוע צו ההריסה הוא בלתי הפיך ולא ניתן להשיב את המצב לקדמותו באם יתקבל היתר יש לאפשר למבקש למצות את כל ההליכים החוקיים אף אם יעבור פרק זמן עד לקבלת ההיתר.

ב"כ המבקש אף טען כי העיכוב בביצוע פעולות הנחוצות לקבלת ההיתר אינו תלוי במבקש אלא עומד לפתחן של רשויות התכנון.
ב"כ המבקש הדגיש, כי "לענייננו הארכה המבוקשת היא לפרק זמן קצר יותר של 12 חודשים, או עד למתן היתר בנייה כדין, או אישור שימוש חורג, המוקדם מבין השלושה".
ב"כ המבקש הדגיש כי לא רק שקיומם של המבנים אינו גורם לנזק, אלא שהוא עומד בקנה אחד עם מגמות תכנון ארוכות טווח הנוטות לכיוון
התרת הקמת המבנים לצורך קיומו של המוסד החינוכי.

ב"כ המבקש צירף לבקשתו את תצהירו של מר ארי אסף שפיר, מתכנן עירוני ואזורי במקצועו, הפועל לקידום ותיאום התב"ע הרלוונטית. כעולה מתצהיר זה, מר שפיר, בקיא בהליכים התכנוניים ואישר כי אכן הוגשה ביום 2.11.2011, תוכנית מפורטת על ידי מושב תפרח, המהווה שינוי ייעוד לוועדה המקומית לתכנון ובנייה שמעונים. המצהיר ציין, כי הסכמת הוועד הוצגה לאחר מאמצים רבים ולאחר שנבחנו מספר חלופות ואף ציין כי התקיימה ישיבת הוועדה המחוזית בעניין. המצהיר ציין כי השלמת התב"ע תאפשר הוצאת היתר למבנים שלגביהם הוצא צו הריסה, ציין כי המוסד ופעילותו קיבלו את ברכתם של הגורמים הרלוונטיים כגון משרד החקלאות, וכי ביום 27.11.2011, התקיימה ישיבה אצל מר צביקה קדמן יו"ר המשיבה, שם נדרשו למספר תיקונים וכן להתייחסות מנהל מקרקעי ישראל טרם הדיון.
כעולה מן התצהיר, מר שפיר הבין מן הפגישה אצל יו"ר המשיבה, כי בדעת המשיבה להמליץ לוועדה המחוזית לאשר את התב"ע.
מר שפיר אף ציין כי לוח הזמנים הצפוי הוא כ – 12 חודשים עד להשלמת התוכנית.
בנוסף צורף לבקשה תצהירו של מר דני חננאל, מהנדס ניהול פרויקטים, אשר ערך בקשה לשינוי תב"ע מטעם מושב תפרח, ואשר לדבריו בתחילת נובמבר 2011, הגיש את הבקשה לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. לטענת מר חננאל, התוכנית עולה בקנה אחד עם הערות קודמות של הוועדה המחוזית, ותקנה את הטעון תיקון. מר חננאל ציין בתצהירו, כי התוכנית הינה בהתאם להנחיות מבא"ת, ועומדת בכל התנאים הנדרשים וצפויה להתקבל תוך כשנה מיום הגשתה.

המשיבה בתגובה מפורטת "מתנגדת נחרצות להארכת המועד של צו ההריסה, ואפילו לתקופה קצרת מועד". ב"כ המשיבה
בתגובתו זו הטעים כי הבקשה הוגשה
למעלה משנה לאחר כניסת צו ההריסה לתוקף, וטען כי אך מטעם זה ניתן לדחות את הבקשה על הסף.
ב"כ המשיבה טען כי המדובר בבקשת סרק, וביקש להורות על חיוב המבקש בהוצאות משמעותיות, והוסיף כי, לשיטתו, תכליתה היחידה של הבקשה נועדה לסכל את קיום הדיון בכתב האישום שהוגש כנגד המבקש בבית משפט השלום בבאר-שבע, ביום 23.3.2011 (תו"ב 42581-03-11) אשר דיון המענה בו נקבע ליום 8.1.2012, היינו, 3 ימים לאחר מועד הגשת הבקשה.

לטענת ב"כ המשיבה, המבקש הסתיר עובדה זו במכוון, ובשל כך ביקש לחייב את המבקש בהוצאות לדוגמא.
ב"כ המשיבה הדגיש, כי על פי הוראות תקנה 6 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207) התשס"ט – 2008, נוכח אי העמידה בתנאי התקנות, ראוי שלא לדון בבקשה.

בנוסף, טען ב"כ המשיבה כי יש לדחות את הבקשה לגופה, שכן בניגוד לנטען במסגרת הבקשה היתר הבניה אינו נמצא בהישג יד, ונדרש הליך של אישור תב"ע שהינו בסמכות הוועדה מחוזית בלבד.
ב"כ המשיבה הדגיש כי משכו של הליך זה, בדרך כלל, הוא כ – 3 עד 5 שנים. בנוסף, הפנה ב"כ המשיבה לפרוטוקול ישיבה שנערכה בלשכת התכנון המחוזית בעניין המקרקעין דנן, ביום 17.3.2011, שם צוין, כי לא ניתן למסד את המבנים הקיימים במקומם בחלקות א'. אליבא דבא כוח המאשימה, סיכום ישיבה זו סותם את הגולל על כל טענות המבקש ומלמד כי אין ולא ניתן להכשיר את המבנים במיקומם הנוכחי.

ב"כ המשיבה טען כי משקבלת ההיתר אינה נראית באופק הנראה לעין, אם בכלל, ונוכח האינטרס הציבורי שבביצוע צווים והוצאתם מהכוח אל הפועל, היעתרות לבקשה תעביר מסר לפיו "משתלם שלא לציית לצו של בית המשפט", ולכך ש"חוטא יצא נשכר" .

נוכח עמדות הצדדים, התקיים דיון ביום 19.2.2012. בו נתבקש ב"כ המבקש להבהיר מה השתנה מאז החלטת כב' השופט ברסלר-גונן, אשר פורטה לעיל, והאם אין בהגשת בקשה זו משום ניסיון לערער על אותה החלטה בפני
מותב אשר אינו מהווה ערכאת ערעור.
ב"כ המבקש טען כי השינוי העיקרי הוא בעמדת מנהל מקרקעי ישראל, וכי עמדה זו של מנהל מקרקעי ישראל בעניין תמיכתו בשינוי יעוד בקרקע, כמו גם עמדת האגודה השיתופית של מושב תפרח אשר מביעה תמיכה בשינוי היעוד בחלקה א' מחקלאי למוסדות ציבור. לטענת ב"כ המבקש, שני נתונים אלו הינם חדשים, לא עמדו בפני
כב' השופט ברסלר-גונן עת החליט שלא להיעתר לבקשה הקודמת למתן ארכה, וכי שני נתונים אלו מקנים אופק תכנוני. ב"כ המשיבה טען מנגד כי אינו רואה שום שינוי נסיבות מאז החלטתו הקודמת של כב' השופט ברסלר-גונן, הדגיש כי הוועדה המחוזית הביעה עמדה נחרצת וברורה, כי אין ולא ניתן לאשר את קיום המבנים נשוא הבקשה ומיקומם כיום, והפנה לפרוטוקול סיכום הישיבה מיום 21.3.2011.

דיון

סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 [תיקון אחרון: 28/03/11]. קובע:
"מועד לביצוע הצו [תיקון: תשנ"ה]
בית המשפט רשאי, בזמן מתן צו לפי סעיפים 205 או 206 ובכל עת לאחר מכן, לקבוע את המועד לביצועו, ורשאי הוא להאריך מועד שקבע, אם ראה טעם לעשות כן".





לעניין אופן הגשת בקשות לקבלת ארכה נקבעו תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), התשס"ט – 2008. סעיף 2 לתקנות קובע:
"הגשת הבקשה
(א) בקשה תוגש בכתב לפי הטופס שבתוספת לבית המשפט שנתן את הצו, לא יאוחר מעשרים ואחד ימים לפני המועד האחרון שנקבע לביצועו.
(ב) הבקשה תפרט באופן מלא את כל ההליכים המינהליים והמשפטיים, בכל הערכאות, בעניין הבניה או השימוש שאליהם מתייחס הצו, ויצורפו אליה העתקים של כל הצווים, פסקי הדין וההחלטות הנוגעים לעניין.
(ג) הבקשה תיתמך בתצהיר לאימות העובדות העומדות בבסיסה; בקשה הכוללת טענות עובדתיות בדבר שינוי במצב התכנוני שנעשה ביוזמת המבקש, או בדבר קיומם של הליכי תכנון או רישוי תלויים ועומדים, תיתמך גם בתצהיר של איש המקצוע המטפל בהליכים אלה, ויצורפו אליו העתקים מהמסמכים הנוגעים לעניין."
סעיף 6 לתקנות קובע:
"אי-עמידה בתקנות
בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו."
אכן, צודק ב"כ המשיבה, כי לכאורה רשאי בית המשפט לדחות את הבקשה על הסף, נוכח האמור בסעיף 6 לתקנות, ובשים לב לעובדה, שהבקשה הוגשה באיחור של למעלה משנה. איחור זה, ככלל, מצדיק לכשעצמו דחייה על הסף של הבקשה. יחד עם זאת, יש ולעיתים ראוי לדון בבקשה גם אם לא עמדה היא בכללים שנקבעו בתקנות, וזאת מנימוקים מיוחדים, כמפורט בתקנות.

לטעמי, על המחדלים הפרוצדוראליים שנפלו בהגשת הבקשה, ניתן לפצות גם במנגנון שפגיעתו קשה פחות מאי הארכת הארכה לביצוע צו ההריסה באותם מקרים בהם ראוי יותר ליתן ארכה והשאלה היא האם אכן מקרה זה הינו אחד מאותם מקרים בהם ראוי יותר ליתן ארכה למרות אי העמידה בתקנות.

העובדה שהמבקש לא ציית לצו שיפוטי ונמנע משך שנה שלמה מלקיים את צו ההריסה שנפסק היא חמורה ואולם בשל כך נותן המבקש את הדין בהליך אחר ואין בעובדה זו לכשעצמה לסתום את הגולל על הבקשה:
"דעתנו היא זו, שעבירה על דרך של אי-ביצוע צו היא לעצמה; הענקת ארכה היא לעצמה; ומלכות לא תבוא במלכות. אכן, אינני מוצא כל סתירה בין האמירה כי פלוני עבר עבירה באי-ביצועו של צו, לבין סמכותו של בית-משפט ליתן לפלוני ארכה - או ארכה נוספת - ובקביעתו של מועד חדש לביצוע הצו".
(רע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה "אונו", פ"ד נו(3), 49 , 58-59 (2002)).
עקרונית, משניתנה החלטה ביום 17.2.2011, על ידי כב' השופט ברסלר-גונן הדוחה את הבקשה, הרי שנוכח העובדה שמותב זה אינו יכול לשמש כערכאת ערעור על אותה החלטה, השאלה היחידה העומדת לנגד עיני, היא האם חל שינוי נסיבות של ממש המצדיק עיון מחדש בהחלטה זו. בהעדר אותו שינוי נסיבות, דין הבקשה להידחות לגופה ולו מן הטעם שמותב זה אינו ערכאת ערעור ולא יכול להתערב בהחלטה.

עיון בהחלטתו של כב' השופט ברסלר-גונן מיום 17.2.2011, מלמד, כי הגם שגם אז הוגשה הבקשה באיחור ולא עמדה בתנאים שנקבעו בתקנות, ביכר כב' השופט ברסלר-גונן לבחון את הסוגיה לגופה. הטעם העיקרי לדחיית הבקשה נבע מכך
ש"לא למדתי שהכשרת הבניה והשימוש החורג צפויה בטווח הקרוב. נהפוך הוא. כאמור בבקשה, טרם הוגשה תוכנית מתאר לוועדה המחוזית. במצב שכזה, אין מקום לשימוש במונח "טווח זמן קרוב", ובוודאי שאין לדבר על אישור במועד הנראה לעין. העובדה כי קיים רצון לבצע תכנון וקיימת כוונה שהתכנון יאפשר הקמה של מבנים... אין בה די לשם קבלת ארכה לביצוע צו ההריסה".

דומה אם כן, כי לשם קביעה האם חל שינוי של ממש אין די בעצם העובדה שהוגשו תוכניות, אלא יש לבחון גם את הסיכוי שיתקבלו.

ב"כ המשיבה, בתגובתו, הפנה, בין השאר, לפרוטוקול הדיון שנעשה במנהל מחוז דרום, לשכת התכנון המחוזית, ביום 21.3.2011 בעניין דנן.
כעולה מסיכום זה, נכון לאותו מועד, לא נתקבלה על ידי וועד האגודה כל החלטה בקשר לאפשרות להקצות שטח לצורך הגשת תוכנית ריכוז המוסדות, ומזכיר המושב וראש המועצה האזורית הבהירו כי אין בדעת המושב לשנות את מבנהו ולהתפרק מנכסיו החקלאיים.
נציגת משרד החקלאות הדגישה, כי לפי מדיניות המשרד יש לקדם פעילות חקלאית בחלקות א' וב' של המוסד ולא מבני ציבור וטענה כי אין מקומם של מוסדות רבי היקפים בתחום חלקות א'.
נציגי משרד הפנים הבהירו באותו דיון "כי לא ניתן למסד את המוסדות הקיימים במקומם בחלקות א', וכי על מנת לפתור את העניין יש להגיש תוכנית מפורטת בשטחי האגודה החקלאית שאינן חלקות א' וזאת בין על ידי המושב ובין אם על ידי המועצה האזורית ו/או הוועדה המקומית".

מנגד, דומה כי לכל הפחות המבקש נתון תחת הרושם שהרשויות מדברות במספר קולות.
מחד,
עולה מסיכום דיון מחוז דרום מיום 3.8.2010, כי לא רק שהמושב מתנגד לכל שינוי
בייעודו ובאופיו, אלא אף התחייב לשתף
פעולה בכל מה שקשור לטיפול ובהסדרת השימושים החורגים.
מאידך, ממכתבו של וועד המושב מיום 14.2.2012, עולה כי ישנה הסכמה של המושב לשינוי ייעוד בחלקה א' בנחלה 26 (המקרקעין דנן) משטח חקלאי עבור מוסד חינוכי על ידי הקצאת קרקע אחרת במושב אשר ייעודה ישונה לחקלאי.

לא זאת אף זאת, אלא שב"כ המבקש הגיש בדיון מסמך
מאת יו"ר המועצה האזורית מרחבים הממוען לבית המשפט וממנו עולה כי לטענת יו"ר המועצה האזורית "התוכנית בשלב מתקדם מאוד, ולא נשאר עוד הרבה זמן ולא הרבה מכשולים על מנת להשלים את אישורה של התוכנית והסדרת המוסד במקומו במוסדות התכנון והבניה". וכנטען ע"י ב"כ המבקש, יו"ר המאשימה,עצמו,
בדיון שנערך ביום 27.11.11 נטע בלב המבקש את התקווה שהסדרת הבנייה היא בהישג יד.

מצב בו אדם דוגמת המבקש, מוצא עצמו בסיטואציה בה לכל הפחות נתמך הוא בעמדתו על ידי חלק מן הרשויות, אינו מצב אידיאלי.
אין ספק שסובייקטיבית המבקש אכן קיבל, לכל הפחות, את הרושם כי הישארות המבנים על כנם,
הינה בברכת חלק מן הרשויות וכי הסדרתם אפשרית. אין בכך, בכדי להצדיק את העובדה שלכאורה, המבקש הגיש את הבקשה לאחר שמעל שנה עמדו המבנים על תילם בניגוד מפורש להחלטות שיפוטיות ותוך עבירה חמורה על החוק. ואולם, כאמור לעיל, בגין עבירה זו נותן המבקש את הדין.

ב"כ המשיבה, אמנם, טוען כי אין כל אופק תכנוני, ואולם נראה כי בניגוד למצב שעמד לנגד עיני כב' השופט ברסלר-גונן ביום 17.2.11,
יש אפשרות ולו חלקית כי אכן יוסדר מעמדם של המבנים, או למצער, תינתן אפשרות להעתיק את המוסד החינוכי אותו הם משמשים לחלקה אחרת. כשמדובר במבנים המשמשים למטרות ציבוריות, ואשר יש אפשרות שדחיית הריסתם (באם לא יוכשרו) עד לאחר שייבנו המבנים העתידים להחליפם, כחוק, בחלקה סמוכה או במקום אחר במושב, עולה השאלה האם האינטרס הציבורי ייפגע יותר מהותרת המפגע בדמות מבנים שדינם להיהרס על כנם, גם אם באופן זמני, או שמא ייקוב הדין את ההר, ויש להורות על הריסתם לאלתר, תוך סגירת המוסד החינוכי אותו הם משמשים עד לבניית המבנים החוקיים תחתם ובלבד שאכן עסקינן במצב ארעי, קצר טווח, בלבד.

מאחר ובעת שניתנה החלטה קודמת בתיק זה, לא טרחו עדיין המבקש ובאי כוח לעשות את אותם צעדים תכנוניים אשר נעשו עתה, הרי שניתן לקבוע, כי הגם שראוי היה לעשות זאת קודם לכן, חל שינוי נסיבות, המצדיק בחינה של הבקשה לגופה, גם בערכאה זו.

מצב הדברים כיום הוא, כי גם אם ההליך התכנוני אינו צפוי להסתיים בתוך חודשים ספורים, הרי שבעתיד הנגלה לעין אכן תינתן תשובה האם יוחל בבניית מקום חליפי למוסד החינוכי בתוך המושב, ואם כן, אזי סבורני כי הרע שבהותרת מבנים לא חוקיים על תילם באופן זמני, ולטווח קצר, הינו הרע במיעוטו ביחס לאפשרות של סגירת המוסד החינוכי, הפצת תלמידיו לכל עבר, עד לסיום בניית המקום החליפי, ככל שכך אכן יקרה ודוק:
"תופעה תדירה היא שבית-משפט נותן ארכה לביצועו של צו הריסה מקום שעבריין -הבנייה יכול שיזכה בהיתר בנייה, ואולם לא רק כך ניתנת ארכה לעבריין -בנייה... ...צו הריסה כי יבוצע, יביא הביצוע לתוצאה שאינה הפיכה. מסקנה נדרשת מכאן היא, כי נכון וראוי לפרש את החוק על דרך הענקת שיקול דעת רחב ועמוק לבית-משפט, ולו כדי למנוע בנסיבות אלו ואחרות תוצאות קשות ובלתי צודקות. אם, למשל, יש סיכוי כי המיבנה יזכה בהכשר תוך זמן קצר, מה צדק ומה טעם יש בפירוש המצמצם את סמכותו של בית-המשפט? וכי נאמר
pereat

mundus ,fiat iustitia
(ייעשה צדק וייחרב העולם)? או:
dura lex - sed lex
(קשה הוא החוק, אך חוק הוא)? וכי נאמר, בלשוננו-שלנו: ייקוב הדין את ההר?"
"(
רע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה "אונו", פ"ד נו(3), 49 , 58-59 (2002))
למעשה, גם בדיון בפני
, לא שלל ב"כ המשיבה את האפשרות כי אכן המוסד החינוכי יפעל במושב תפרח במבנים אחרים שיוקמו בהיתר, תחת המבנים נשוא בקשה זו: "עמדת הוועדה היא נחרצת וברורה, אין ולא ניתן לאשר את קיום המבנים נשוא הבקשה במיקומם כיום דין המבנים להיהרס ויש להקימם מחדש במקום אחר שאינו חלקות א'... ".(ההדגשות שלי י.ע.). הווה אומר, כי ב"כ המשיבה אינו שולל את האפשרות כי אכן יוקמו מבנים אחרים במיקום אחר, שאינו חלקה א' במושב, חלף המבנים הקיימים. במצב דברים שכזה, גם אם ברור שלמבנים נשוא הצו, עצמם, אין כל אופק תכנוני ודינם להיהרס, השאלה היא האם לא ראוי להשהות את הריסתם עד לבניית המבנים החילופיים, ככל שאכן אלו יאושרו ובכך תימנע התוצאה של השבתת המוסד החינוכי
עד לסיום בנייתם של המבנים החילופיים, כדין, במיקום החלופי.

אין באמור, בכדי להביע עמדה בדבר הסוגיה העומדת בפני
רשויות התכנון, אודות הקמת המבנים במקום חלופי (חלקה אחרת) או בדבר הסיכוי להכשרת המבנים הקיימים, ואולם, משקיימת אפשרות כזו כרגע, ראוי להשהות את ההריסה עד לסיום הבירור התכנוני בעניין זה. יחד עם זאת, נוכח העובדה , שכאמור,
אין דרכו של המבקש סלולה אל ההיתר, וכי ככלל, היה מקום לדחות את הבקשה, ראוי לבחון את התפתחות ההליך התכנוני באופן הדוק, ולכן אני נעתר לבקשה באופן חלקי וניתנת בזאת ארכה לביצוע צו ההריסה עד ליום 1.7.2012 עד השעה 08:00.

הגם כך, כפי שציינתי לעיל, על המחדלים הפרוצדוראליים שנפלו בהגשת הבקשה (אי עמידה בתנאי התקנות, בשים לב לעיתוי בה הוגשה (למעלה משנה לאחר המועד הקבוע בתקנות) בצירוף עם אי ציון עצם קיומו של ההליך האחר בבקשה)
ניתן לפצות גם במנגנון שפגיעתו קשה פחות מאי הארכת הארכה לביצוע צו ההריסה.

מנגנון זה יכול לבוא לידי ביטוי בדמות הוצאות לטובת המאשימה.

לאור האמור לעיל, אני מורה למבקש לשאת בהוצאות המאשימה בסך 10,000 ₪.
המבקש ישלם הוצאות אלו בתוך 45 ימים מהיום.

ניתנה היום, י"ב
אדר תשע"ב, 06 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.








חעמ בית משפט שלום 339/05 אבנר טוניק נ' וועדה מקומית לתכנון ובניה שמעונים (פורסם ב-ֽ 06/03/2012)