פסקי דין על חיים אוקון

12555/09 תד     07/03/2012




תד 12555/09 מדינת ישראל נ' חיים אוקון








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו



7/3/2012

ת"ד 12555-09 מ.י. ענף תנועה ת"א נ' אוקון




בפני

כב' השופט
עופר נהרי


בעניין:
המאשימה:
מדינת ישראל



נגד


הנאשם:
חיים אוקון
ע"י ב"כ עו"ד דרור אורן


הכרעת דין




כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו נטען כי בעת שנהג אוטובוס "אגד" במתחם רכבת מרכז בת"א , לא נתן הוא עפ"י הטענה תשומת לב מספקת לדרך ופגע מאחור באוטובוס "דן" ואח"כ סטה ימינה, עלה עם האוטובוס על המדרכה, התנגש במעקה בטיחות ופגע בקטנועים שחנו במקום.
נטען עוד כי כתוצאה מהתאונה נחבלו הנאשם ונהג אוטובוס "דן" וכי כלי הרכב המעורבים ומעקה הבטיחות ניזוקו.
לנאשם יוחסה בפרק הוראות החיקוק אשר בכתב האישום עבירה של נהיגה בקלות ראש.

הנאשם ,באמצעות באי כוחו, כפר באחריותו לתאונה והודה בתוצאותיה.
טענת ההגנה בישיבת ההקראה הייתה כי היה אירוע חבלני והנאשם "נלחץ".

לנוכח הכפירה נקבע התיק להוכחות ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העידו חמשת העדים הבאים:

בוחן התנועה המשטרתי מר אלי צמח (ע.ת. 1) אשר במסגרת עדותו הוגשו:
לוח תצלומים (ת/1), עותק דיסקת טכוגרף מאוטובוס "אגד" בו נהג הנאשם (ת/2), דו"ח פעולה (ת/3), סקיצה (ת/4), שבעה דוחות בוחן (ת/5 עד ת/11) תרשים (ת/12), וכן אסופת תמונות נוספת (ת/13 עד ת/25).

מר יפים בוגדלני שהינו נהג האוטובוס "דן" (ע.ת. 2) אשר במסגרת עדותו הוגשה התעודה הרפואית (סיכום האשפוז על שמו מביה"ח איכילוב) (ת/26).

השוטר מר שגיא קנטרוביץ (ע.ת. 3) אשר לבקשת ההגנה במסגרת עדותו הוגש דו"ח פעולה שערך (סומן נ/2).

קצין המשטרה מר ירון ויינרב (ע.ת. 4) אשר במסגרת עדותו הוגש טופס השימוע שנערך לנאשם (ת/27).

השוטר מר שלמה מזרחי (ע.ת. 5) אשר במסגרת עדותו הוגשה הודעת הנאשם (ת/28).

בהסכמה גם הוגשו מטעם התביעה המסמכים הנוספים הבאים:
תעודה רפואית ע"ש הנאשם ודו"ח מד"א (ת/29 – ת/30).

בכתב האישום נזכרים 19 קטנועים שניזוקו בתאונה ונזכרים שמותיהם ופרטי בעליהם של הקטנועים הללו, ומאחר שההגנה ויתרה בישיבת ההקראה על חקירת מי מ-19 בעלי הקטנועים הללו, הוגשה בהסכמה אסופת הודעותיהם של בעלי הקטנועים. (סומנו ת/31).

עוד הוגש בהסכמה מסמך ממוסך "אגד" אודות בדיקת בלמים שנעשתה לאוטובוס בו נהג הנאשם (ת/32) וזאת לכשציין הסניגור כי ההגנה איננה טוענת שהיתה בעיה בבלמים.

בתום פרשת התביעה טען הסניגור טענת "אין להשיב על האשמה" וזו נדחתה בהחלטה
מיום 25/12/11.

במסגרת פרשת ההגנה בחר הנאשם להעיד והעיד (ע.ה. 1).

פרט לנ/2 (שהינו כאמור דו"ח הפעולה שערך השוטר מר שגיא קנטרוביץ) ביקשה ההגנה להגיש גם דו"ח פעולה של משטרת ישראל בדבר חפץ חשוד (דו"ח הפעולה הוגש וסומן נ/1).

מטעם ההגנה לא הובאו עדים או ראיות נוספות , ולאחר הכרזת ההגנה כי אלה עדיה, סיכמה התביעה בעל פה, ואילו ההגנה, כבקשתה,
הגישה את סיכומיה בכתב.

לאחר שנתתי את דעתי למכלול הראיות והעדויות שהובאו בפני
ולטיעוני הצדדים בסיכומיהם, מסקנתי היא כי דין הנאשם להרשעה בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

להלן נימוקיה המפורטים של הכרעת הדין:

מדובר למעשה באירוע תאונתי מתמשך שבו תחילה החל הנאשם בהסעת האוטובוס שלו ממצב של עמידה ופגע בעוצמה בחלקו האחורי ימני של אוטובוס דן שעמד לפניו.
אח"כ הוסיף ונע הנאשם עם האוטובוס בו נהג תוך האצה והמשיך ימינה תוך שהוא עולה על מדרכה, פורץ גדר מתכת, ויורד חומת בטון בגובה של כמטר אל תוך רחבת חניה המצויה במפלס נמוך יותר.
ברחבת החניה המשיך הנאשם בתנועה עם האוטובוס כשהוא פוגע ורומס 19 קטנועים חונים ולבסוף נעצר במרחק של עשרות מטרים מן המקום בו החל בנסיעה ובפגיעה באוטובוס "דן" הנ"ל.

כעולה מהעדויות ומעבודת בוחנות התנועה שנעשתה ע"י בוחן התנועה, ולרבות מהודעתו של הנאשם, מזג האויר בעת האירוע היה נאה, הראות היתה טובה והכביש היה יבש.

אף אין טענה בפי ההגנה כי אירע כשל מכני כלשהו או תקלה כלשהי באוטובוס בו נהג הנאשם.

נשאלת לפיכך השאלה מה הביא את הנאשם ראשית להתנגש באוטובוס שעמד כמה מטרים לפניו, ושנית מה הביא את הנאשם אחר כך גם שלא לעצור את האוטובוס ולהמשיך בנסיעה ואגב כך גם לסטות ימינה, ואחר כך גם להמשיך בנסיעה תוך עליה עם האוטובוס על מדרכה, פריצת גדר באמצעות האוטובוס, נפילה עם האוטובוס כמטר מעבר לחומת בטון ואז גם המשך נסיעה בתוך רחבת החניה לקטנועים אגב פגיעה ב- 19 קטנועים.

על השאלה הזו משיבה התביעה כי מדובר בנהיגה בקלות ראש מצד הנאשם.

על השאלה הזו משיבה מנגד ההגנה כי מדובר בכך שהנאשם

"נלחץ, נבהל, נפחד , נכנס לפאניקה ופעל באופן אינסטנקטיבי, בלתי רצוני, בהעדר שליטה רגעית על תנועותיו הגופניות ומתוך אוטומטיזם שפוי". (ציטוט מסעיף 25 לסיכומי ההגנה).

גירסת ההגנה היא שבשל כך שנמסר לנאשם כי קיים חפץ חשוד באיזור תחנת הרכבת, ובשל כך שאיש משטרה הורה לנאשם לנסוע ואגב כך דפק עם ידו על חלונו של הנאשם (כך לגירסת הנאשם), נבהל הנאשם, פגע באוטובוס שלפניו, ובעוד הנאשם מנסה לבלום את האוטובוס נתפסה רגלו בין דוושת הגז לדוושת בלם.

טענת ההגנה הינה שיש לקחת בחשבון את האוירה של חפץ חשוד באיזור תחנת הרכבת שבקירבת מקום, ואת הדפיקה וההוראה "סע סע" כגירסת הנאשם ,שאז, לטענתה של ההגנה,
"התוצאה היתה בלתי נשלטת, בלתי רצונית, בלתי מבוקרת ובלתי נמנעת" (ציטוט מסעיף 26 לסיכומי ההגנה).

דין טענת ההגנה להידחות.

לפני האוטובוס של הנאשם עמד האוטובוס דן של ע.ת . 2 מר יפים בוגודלני וגם הוא נותר לעמוד במקום עם אוטובוס ריק מנוסעים אגב ידיעה על קיומו של חפץ חשוד באזור תחנת הרכבת , אלא שבניגוד לנאשם, נהג אוטובוס "דן" הנ"ל לא נלחץ, לא נבהל, לא נכנס לפאניקה, אלא סיפר כי הושיט דווקא את ידו לקחת תפוח על מנת לאכול דבר מה עד אשר יסתיים הטיפול המשטרתי בחפץ
החשוד באזור,
או אז פגע בו מאחור בעוצמה האוטובוס בו נהג הנאשם.

הנאשם עצמו העיד כי מצב דברים שבו יש חפץ חשוד הוא מצב שיגרתי ואולם היתה זו הפעם הראשונה שבו חווה אירוע של חפץ חשוד באזור תחנת הרכבת מרכז בת"א.

בכל הכבוד והערכה, אינני סבור כי נהג בכלל, ואוטובוס מקצועי בפרט, צריך להיכנס לפאניקה ממצב דברים שבו נקלע הוא לאזור שבו יש טיפול משטרתי בחפץ חשוד.

מהמסמך נ/12 עולה כי החפץ החשוד היתה מזוודה ללא בעלים בכניסה לתחנת הרכבת סבידור, ומהראיות האחרות והתרשים עולה כי האוטובוסים של הנאשם ושל ע.ת. 2 היו בכלל במרחק ניכר משם.
למען הסדר הטוב יובן אם כך שאין מדובר בחפץ חשוד בתוך האוטובוס של הנאשם ואף לא בקירבתו המיידית.

ניכר בעיני כי גם אם שוטר הורה לנאשם לנסוע וגם אם השוטר דפק במקביל עם ידו על חלון האוטובוס, אין פירושו שנהג אוטובוס צריך לנסוע בחוסר זהירות ולפגוע בעוצמה באוטובוס שעומד לפניו.

בוודאי ובוודאי שאין מוצדק הדבר שאח"כ אף ימשיך הנאשם בנסיעה ואף יגביר מהירות ויוסיף לנוע,
ויסטה ימינה בהמשך במקום להמשיך ישר, ויעלה על מדרכה בצד ימין, ויפרוץ גדר מתכת, וידלג מעל חומה וימשיך למיפלס אחר, ושם ימשיך בנסיעה בחניון וירמוס 19 קטנועים עד שלבסוף ייעצר במרחק של כ- 40 או 50 מטרים ממקום יציאתו למסע זה .

אין בפני
כל חוות דעת שבמומחיות מטעם ההגנה על כי יש כביכול כשל מובנה כלשהו בדוושות האוטובוסים הבינעירוניים בחברת "אגד".
אין בפני
גם כל חוות דעת שכזאת לגבי האוטובוס מס' 8682401 בו נהג הנאשם.

לא נסתר העולה מתמונות 15 ו – 16 בלוח התצלומים ת/1 ומהכיתוב של הבוחן בצד התצלום על כי דוושות הגז והבלם באוטובוס של הנאשם הן יבשות , וקיים מרחק ביניהן.

עפ"י קנה המידה של התרשים ת/12 (שבו כל סנטימטר בתרשים שקול לשני מטרים במציאות)
ועפ"י עדותו של הבוחן המשטרתי בהקשר זה, הנאשם עשה דרך בת קרוב ל- 50 מטרים עד שנעצר, וזאת כאשר בדרך אף אירע אימפקט של האוטובוס במכשולים שונים כמדרכה, גדר מתכת, חומת בטון, הפרש מטר בגבהים בין מפלסים, ו-19 קטנועים חונים.

הנאשם שב ונשאל, גם בעדותו בבית המשפט, מדוע לכל הפחות לא השתמש בבלם היד, אך לנאשם לא היתה תשובה על שאלה זו.

לא נסתרה גירסת הבוחן המשטרתי בת/5 על כי באוטובוס "דן" נגרמה מעיכה חזקה והרסנית בפינה ימנית מאחור לפנים.
יוזכר כי עפ"י הראיות והעדויות עמד האוטובוס של הנאשם עובר לפגיעה זו במרחק של מספר מטרים מאחורי אוטובוס "דן" הנ"ל.

לטעמי, די אפילו בחלק הראשון מסכת האירוע התאונתי דנן (כלומר עצם הפגיעה ההרסנית באוטובוס החונה של "דן") כדי לומר דרשני אודות דרך נהיגתו של הנאשם עם האוטובוס שלו, ואפילו אם שוטר הורה לו לנסוע, ואפילו דפק שוטר עם ידו על החלון.

אלא שכאמור בכך שהנאשם פגע בעוצמה באוטובוס החונה של "דן" עדיין לא הסתיים האירוע.

לאחר מכן המשיך כאמור הנאשם בנסיעה עם האוטובוס בו נהג.

הנאשם נשאל מדוע לא בלם או לכל הפחות המשיך ישר בכביש במקום לסטות ימינה, אך לטעמי התקשה הנאשם להשיב גם על כך.

עיון בתצלומים בלוח התצלומים ת/1 ובמקביל גם בתרשים ת/12, מלמד כאמור כי בהמשך עוד צריך היה האוטובוס לעלות על פני מדרכה, לפרוץ ולעבור כאמור גדר
ואחר כך חומת בטון, לצנוח למטה כמטר גובה לתוך מפלס של חניה, ושם להמשיך בתוך החניה עד כמעט לקצה מגרש החניה ובדרך לרמוס כמות של קטנועים ,ורק אז להיעצר.

צר לי, אך סבורני כי מצופה כאמור מנהג בכלל ,ומנהג מקצועי בפרט, לא לפגוע מלכתחילה ברכב שלפניו, ובוודאי שלא להמשיך אחר כך בנסיעה מהירה ומוגברת מרחק שכזה ואגב המשך מסע של הרס, וזאת במקום לשלוט ברכב ולשלוט בכיוון נסיעתו ובמקום לבצע האטה ועצירה.

לא נסתר העולה מדו"ח הבוחן ת/5 על כי האוטובוס בו נהג הנאשם נבחן בנסיעה במוסך אגד ונמצא תקין הגה ובלמים.

התמונות בלוח התצלומים ת/1 מראות את היקף ההרס המתמשך בנתיב תנועתו של האוטובוס ומדברות לטעמי בעד עצמן אודות העוצמה של הפגיעות ומהירות הנסיעה ובכך תומכות בעמדת הבוחן המשטרתי בהיבטים אלה.

הנאשם עצמו הכיר בת/27 (עליו נחקר ע.ת. 4) כי:

"לא היה כשל מכני אלא כשל אנושי".
(ציטוט מדברי הנאשם בשימוע).



זאת ועוד :
מהודעתו של הנאשם (ת/28)
אין עולה כלל כי שוטר הורה לו לנסוע ואין עולה כלל כי שוטר דפק עם ידו על חלון האוטובוס.
וכך מספר הנאשם בת/28:
"... ונעמדתי שם בכביש וחסמתי עם האוטובוס כלי רכב שצריכים לרדת לאיילון דרום.
אחד הנהגים שעבר שם ביקש שאתקדם מעט ומה שאני יודע שקרה זה שלחצתי על דוושת הגז ..." (ציטוט דברי הנאשם מת/28 שורות 12 – 14).

אלא שכאמור, אף אם היתה מתקבלת ללא סייג גירסת הנאשם כי שוטר הורה לו לנסוע , אין פירושו של דבר שצריך לנסוע בקלות ראש ולגרום לתאונת דרכים עם אוטובוס אחר,
ואח"כ גם עם גדר, ואח"כ גם עם 19 קטנועים.

לא נסתרה עדותו של השוטר מר שגיא קנטרוביץ, (הן בנ/2 שההגנה עצמה ביקשה להגיש, והן בבית המשפט) על כי ראה כי האוטובוס אגד בו נהג הנאשם נצפה נע בנסיעה מהירה לכיוון המדרכה, עולה על המדרכה, עובר את המדרכה בנסיעה, פוגע בגדר של חניון הקטנועים, שובר את הגדר, עף כמטר למטה לחניון, נכנס לחניון, וממשיך ומוריד בדרכו אופנועים חונים.

לא מצאתי פגם בעבודת הבוחנות של בוחן התנועה המשטרתי באירוע זה , ויש לשים לב כי במהות יש למעשה תמימות דעים אודות מהלכיו של האוטובוס.

ואף זאת יוזכר – אין בפני
כל חוות דעת שבמומחיות מטעם ההגנה בתיק זה אשר תסתור את מסקנותיו של הבוחן המשטרתי בעבודת הבוחנות שביצע.
אף אין טענה מטעם ההגנה כי האוטובוס לא היה תקין בהיבט כלשהו,
ואין גם כל חוות דעת שבמקצועיות שתעיד כי רגליהם של נהגי "אגד" נתפסת בין הדוושות באוטובוסים בינעירוניים אלה.

אף אין בפני
כל עדות שבמומחיות על כי אף לו נתפסה רגלו של הנאשם בין הדוושות כגירסתו, לא היה בידו לנקוט באמצעים כדי לעצור את האוטובוס, כגון באמצעות שימוש בבלם היד או לחיצה באמצעות הרגל השניה על דוושת הבלם, או כגון באמצעות כיבוי המנוע.

הפגיעה באוטובוס דן לא היתה צריכה להתרחש מלכתחילה ואולם לכשכבר התרחשה, אין בפני
הסבר מניח את הדעת, פרט להמשך נהיגה בקלות ראש, מדוע לא עצר הנאשם ולו בשלב זה את האוטובוס, מדוע לא הסיט את ההגה לנסיעה ישר במקום לסטות ימינה ולהמשיך שם בנסיעה ימינה , מדוע עלה על המדרכה, מדוע לא נעצר לפני הפגיעה בגדר, מדוע המשיך בנסיעה ובנפילה לחניון, ומדוע המשיך בנסיעה בתוך החניון תוך רמיסת 19 קטנועים עד הגעה כמעט עד קצהו של החניון.

ניתן רק לברך על המזל הטוב שלא נפגע איש על הכביש,על המדרכה, בחניון, או ליד הקטנועים החונים.

מקובלת עלי עמדתו של הבוחן המשטרתי על כי על הנאשם היה להימנע מלהתנגש מלכתחילה באוטובוס שעמד לפניו, והיה עליו גם פשוט לבלום ולעצור את האוטובוס.

מקובלת עלי גם עמדתו של הבוחן המשטרתי על כי גם אם אמרו לנאשם לזוז, אין פירושו של דבר שעליו לזוז באופן שיגרום לתאונת דרכים.

מקובלת עלי עמדתו של הבוחן המשטרתי על כי הנאשם יכול היה וצריך היה להשתלט על האוטובוס לאחר הפגיעה באוטובוס דן .


מעדותו של השוטר מר שגיא קנטרוביץ
( אשר היה עד ראיה וניכר כי בדרך נס לא נפגע מהאוטובוס שבו נהג הנאשם ואשר חלף אך מרחק של מספר מטרים ממנו), שבים ועולים הפרטים אודות תנועתו של האוטובוס בו נהג הנאשם ומתיישבים באופן קוהרנטי עם מכלול הראיות וממצאי הבוחן המשטרתי והתמונות.

ההגנה לא הביאה לעדות כל אדם שכביכול נתן לנאשם הוראה לנסוע או שדפק על חלון האוטובוס, ולמעשה עולה כאמור מגירסתו של הנאשם עצמו בהודעתו כי אזרח כלשהו שנהג ברכב אחר אמר לו שהאוטובוס מפריע לתנועה ולפיכך החליט הנאשם להזיז את האוטובוס.

מעדותו של ע.ת. 5 עולה כי הנאשם לא היה מבולבל בעת מסירת הודעתו, ולמעשה גם מעדותו של הנאשם עצמו בפני
עולה כי ציין שמה שרשם ע.ת. 5 הם אכן דברים שאמר לו והם דברים נכונים.
מעדותו של הנאשם עצמו גם עולה כי נכונים הם גם הדברים שרשם מפיו ע.ת. 5 בשימוע וכי גם
"נכון שהיתה לי טעות בשקול דעת".
(ציטוט מדברי הנאשם בעמ' 31 סיפא לעדותו).

מעדותו של הנאשם עולה כי אוטובוס דן שעמד לפניו, עמד במרחק של 5 או 6 מטרים.
בנסיבות אלה, לו רצה הנאשם לנוע היה עליו לקחת בחשבון מצב דברים זה ולנוע מבלי להתנגש באוטובוס דן בכלל ,ובעוצמה בפרט .
("נתתי מכה חזקה לאוטובוס מקדימה",
העיד הנאשם בעמ' 28 שורה 21 לפרוטוקול).

"לא חשבתי על ההנדברקס" . (העיד הנאשם בעמ' 28 שורה 24 לפרוטוקול).

הנאשם העיד כי במקומות אחרים בהחלט התנסה כבר במצבים של חפץ חשוד, אך לא באזור זה.
הנאשם לא הסביר עם זאת מדוע יילחץ הוא דווקא באזור אחד במדינה ולא יילחץ באזור אחר במדינה.
"התנסיתי כבר בחפצים חשודים אך לא בארלוזורוב". (העיד הנאשם בעמ' 29 לפרוטוקול).

הנאשם נשאל בחקירתו הנגדית מדוע לא לחץ עם הרגל השמאלית על הברקס והשיב כי את זאת עושים רק במצב חירום.
הנאשם נשאל אם כך האם זה לא היה מצב חירום, והשיב כי זה לא היה מצב חירום.

ואשאל את עצמי ואתהה, האם מצב דברים שבו יש אובדן שליטה באוטובוס במקום
אשר פתוח לציבור והאוטובוס מתנגש באוטובוס אחר ואח"כ נע וסוטה בכביש ועולה על מדרכה ופורץ גדר ונופל לחניון וממשיך ורומס קטנועים – האם אין זה בגדר מצב חירום?!
הנאשם ,כך מסתבר מעדותו, סבור שזה לא מצב חירום.

ההגנה טענה לאוטומטיזם שפוי.
אני סבור כי ההגנה לא עמדה בנטל הראיה להראות כי זה היה מצבו של נהג אוטובוס זה באירוע זה.
אין בפני
כל תחילת ראיה לכך שלנאשם לא היתה יכולת פיזית לבחור את פעולותיו הפיזיות, וזאת הן בשלב שבו הסיע תחילה קדימה את האוטובוס ופגע פגיעה הרסנית באוטובוס שבפני
ו , והן בשלבים אחרים של האירוע המתמשך.
כעולה מספרו של י.קדמי/ על הדין בפלילים/ חלק ראשון/ תשס"ה / עמ' 483 , מוטלת על הנאשם בהקשר זה חובת ראיה מסויימת , וכשעסקינן בטענה בדבר אוטומטיזם שפוי קיים משקל נכבד ביותר לעדותו של הנאשם.
מעדותו של הנאשם אין עולה ראיה ,ולו ברמה של נטיעת ספק, שנכפה עליו בגופו להסיע את האוטובוס אל תוך האוטובוס שחנה לפניו, שנכפה עליו בגופו שלא לשלוט בהגה , שנכפה עליו בגופו שלא לבלום ולו בשלב כלשהו, ולו בדרך כלשהי (ברגל ימין, ברגל שמאל, באמצעות בלם היד),שנכפה עליו בגופו לא להאט מהירות ואף להגביר מהירות, ועוד.
מעדותו של הנאשם אף עולה כאמור כי לא היה זה לשיטתו מצב חירום.



ההגנה הוסיפה וטענה בסיכומיה כי נהיגתו של הנאשם איננה מגבשת קלות ראש.

בכל הכבוד, עמדתי היא כי התנהלותו של הנאשם עם האוטובוס באירוע זה בהחלט מגיעה כדי נהיגה בקלות ראש, ובדרך נס כאמור לא גרמה לאבידות בנפש.

לאחר כל זאת , ולאור כל המפורט לעיל, מורשע בזאת הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.


ניתנה היום,
7/3/2012 במעמד הצדדים.







הוקלד על ידי אורית משולם.






תד בית משפט לתעבורה 12555/09 מדינת ישראל נ' חיים אוקון (פורסם ב-ֽ 07/03/2012)