פסקי דין על ליאת אדמוני | פסקי דין על יאיר שונם | פסקי דין על הראל חברה לביטוח ואח' |

8265-03/09 תאמ     05/03/2012




תאמ 8265-03/09 ליאת אדמוני נ' יאיר שונם, הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בפתח תקווה



תא"מ 8265-03-09 אדמוני ואח'
נ' שונם ואח'






בפני

כב' השופט
נחום שטרנליכט

בעניין:
ליאת אדמוני



ע"י ב"כ עו"ד
דב מלמד
התובעת



נ
ג
ד





1. יאיר שונם
2. הראל חברה לביטוח בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
צבי רוטמן
הנתבעים


ובעניין:
יאיר שונם


ע"י ב"כ עו"ד
צבי רוטמן
התובע שכנגד



נ
ג
ד



ליאת אדמוני


ע"י ב"כ עו"ד
דב מלמד
הנתבעת שכנגד



נ
ג
ד



הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד
דב מלמד
צד ג'



פסק - דין
פתח דבר
עניינו של תיק זה תאונת דרכים, שארעה ביום 2.3.09 (להלן – התאונה), במהלכה התנגשו רכב מסוג סיאט טולדו, שהיה נהוג בזמן התאונה בידי התובעת-הנתבעת שכנגד (להלן – רכב התובעת) ורכב אחר מסוג סובארו ג'סטי, שהיה נהוג בזמן התאונה בידי הנתבע 1-התובע שכנגד (להלן – רכב הנתבע). התבועת עתרה בתביעה העיקרית לחיוב הנתבע בתשלום נזקיה בעטיה של התאונה. מנגד עתר הנתבע בתביעה שכנגד לחיוב התובעת בתשלום נזקיו בעטיה של התאונה.

טענות התובעת
התובעת נסעה ישר מכיוון צפון לכיוון דרום. הנתבע הגיע מדרום, וביצע פניית פרסה, תוך שהוא חוסם נתיב נסיעתה של התובעת. "כתוצאה מכך נפגע" (סעיף 3 לכתב התביעה) רכב התובעת.

התובעת צירפה לכתב התביעה חוות דעת של השמאי מיכה זכאי, ולפיה נאמד הנזק לרכב התובעת בעטיה של התאונה בסך 5,356 ₪, וכן חשבון, ולפיו שילמה התובעת לשמאי בגין עריכת חוות הדעת סך של 578 ₪.

טענות הנתבע

הנתבע טוען, כי עצר את רכבו בעצירה מוחלטת בכביש דו נתיבי על מנת לבצע חניה במקום. לפתע הגיח רכב התובעת ופגע באחורי רכב הנתבע.

הנתבע צירף את חוות דעתו של השמאי עודד יצחקי, ולפיה נאמד הנזק לרכב הנתבע בעטיה של התאונה בסך 2,286 ₪. הנתבע טוען עוד, כי שילם לשמאי בגין עריכת חוות הדעת סך של 526 ₪.

תיאור ההליכים
התביעה והתביעה שכנגד הוגשו מלכתחילה בבית המשפט לתביעות קטנות. ביום 20.7.09 ניתן על ידי

פסק דין
, ולפיו נדחו הן התביעה העיקרית והן התביעה שכנגד. הנתבע הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 15.10.09 נידונה הבקשה בפני
בית המשפט המחוזי, ובהסכמת הצדדים ניתן

פסק דין
ולפיו פסק הדין מיום 20.7.09 מבוטל, כאשר כל אחד מן הצדדים יהיה רשאי להגיש כל ראיותיו מחדש.

ביום 9.12.09 הגישה התובעת, וזאת במסגרת התביעה שכנגד שהוגשה נגדה על ידי הנתבע, הודעה לצד ג', שהיתה מבטחת רכב התובעת. צד ג' הודה בחבות כלפי התובעת, והצטרף לכל טענותיה בכתב ההגנה שהגישה בתביעה שכנגד.

בדיון שהתקיים בפני
ביום 22.12.09 צורפה הנתבעת 2 (להלן – הנתבעת) כנתבעת נוספת בתיק העיקרי, וזאת בהתאם להסכמת הצדדים. לנוכח הודעת הנתבע בדבר רצונו להגיש ראיות נוספות הוריתי על העברת הדיון בתיק לבית משפט השלום.

ביום 30.5.10 התקיימה ישיבת קדם משפט. בדיון הודיע ב"כ הנתבעים, כי הנתבעת מסכימה למחיקה הדדית של התביעה והתביעה שכנגד, אלא שהנתבע אינו נותן את הסכמתו לכך. גם ב"כ התובעת וצד ג' הודיע על הסכמת מרשותיו למחיקה הדדית של שתי התביעות. בנסיבות אלו לא היה מנוס מלהורות על המשך ההליכים בתיק.

ביום 30.5.10 הגישו הנתבעים את חוות דעתו של חוקר תאונות הדרכים לוי אופיר. מנגד הוגשה ביום 4.11.10 חוות דעתו של חוקר תאונות הדרכים עזריה מליחי.

ביום 4.4.11 הגישו ב"כ הצדדים הודעה מוסכמת, כדלהלן:

"... מודיעים הצדדים כי הם מוותרים על מינוי מומחה מוסכם.

כן הסכימו הצדדים כי יינתן

פסק דין
בהתאם למלוא המסמכים והתמונות שהוגשו לבית משפט נכבד זה, לרבות חוות דעת בוחני תנועה מטעם שני הצדדים".

בהמשך הודיעו הצדדים, כי הם מוותרים על חקירות נגדיות וביקשו לקבוע מועדים להגשת סיכומים בכתב. בהתאם להסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים, נקבעו מועדים להגשת ראיות הצדדים, ואלו הוגשו.

דיון והכרעה
מעבר לעדויות התובעת, הנתבע ואמו של הנתבע, אשר נשמעו כבר בדיון הראשון שהתקיים בתיק ביום 20.7.09, הוסיפו הצדדים והגישו, כל אחד מטעמו, חוות דעת של בוחני תנועה. מן המותר לציין, כי חוות דעתו של כל אחד מן המומחים תומכת בגירסת הצד שמטעמו הוגשה אותה חוות דעת.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי בסמוך לפני התאונה ביצע הנתבע פניית פרסה. לטענת הנתבע, הספיק להשלים הפניה, ולאחר שהתיישר ועצר את רכבו, פגעה בו התובעת מאחור. לטענת התובעת, התאונה ארעה במהלך ביצוע הפניה, כאשר במהלך ביצוע פניית הפרסה, חסם הנתבע את דרכה של התובעת.

אין מחלוקת, כי ברכב הנתבע שני מוקדי נזק. האחד, בפינה האחורית הימנית. האחר, בדופן האחורית של הרכב. קיימת הסכמה בין שני המומחים, כי מוקד הנזק בפינה האחורית הימנית של רכב הנתבע אינו קשור לתאונה (עמ' 4 לחוות דעתו של לוי אופיר; עמ' 3 לחוות דעתו של עזריה מליחי). מאידך קיימת הסכמה בין שני המומחים, כי מוקד הנזק בדופן האחורית של רכב הנתבע קשור לתאונה ונגרם בעטיה.

ברכב התובעת מוקד נזק אחד בלבד, בפינה הימנית הקדמית של הרכב.

לשיטתו של המומחה לוי אופיר, מוקדי הנזק והממצאים מצביעים על כך ששני כלי הרכב היו באלכסון זה ביחס לזה (עמ' 8 לחוות דעתו של לוי אופיר). מסקנה זו של המומחה עומדת בסתירה לטענתו של הנתבע, כי התאונה ארעה לאחר השלמת ביצוע פניית הפרסה, כאשר עצר בעצירה מוחלטת כדי להחנות רכבו במפרץ החניה (סעיף 1 לכתב התביעה שכנגד). במצב דברים זה לא ניתן לקבל את גירסתו של הנתבע לאופן התרחשות התאונה. זאת בשעה שגירסתו לאופן התרחשות התאונה עומדת בניגוד גמור לממצאיו של המומחה מטעמו. אם אכן נכונה היתה גירסתו של הנתבע, כי השלים ביצוע פניית הפרסה והתיישר בטרם התרחשה התאונה, סביר להניח, כי היינו מוצאים פגיעה בדופן האחורית של רכב הנתבע לכל ארכו, כאשר בפועל מדובר במעיכה נקודתית במרכז הדופן האחורי עם נטיה קלה לצד השמאלי.

זאת ועוד, גם הנתבע סתר את עצמו, כאשר בעדותו בפני
חזר בו מהגירסה, כי היה בעצירה מוחלטת לפני כניסה לחניה, והודה, כי היה בזמן התאונה במהלך ביצוע פניית הפרסה (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 5-7).

מסקנת מומחה הנתבע, לוי אופיר, כי בזמן התאונה היו שני הרכבים באלכסון זה לזה, השוללת – כאמור לעיל – את טענת הנתבע, כי בזמן התאונה היה בעצירה מוחלטת בנתיב הימני, לאחר סיום פניית הפרסה והתיישרות, תומכת דוקא בגירסת התובעת, כי התאונה ארעה במהלך ביצוע פניית הפרסה, בטרם הושלמה הפנייה. ממצאי המומחה מטעם הנתבע תומכים בגירסת התובעת, כי במהלך ביצוע פניית הפרסה חסם הנתבע את דרכה של התובעת, ובכך גם להתנגשות שני הרכבים.

בתקנה 44(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, נאמר:

"לא יפנה נוהג את רכבו כדי להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי (להלן - פניית פרסה), אלא בנסיבות שאין בהן הפרעה או סיכון לעוברי דרך, ולא יפנה כאמור כשהוא מתקרב לעקומה או לפסגה תלולה או במקום שרכבו אינו נראה לעיני נוהג רכב אחר המתקרב מכל צד שהוא".

אכן אין מחלוקת, כי לא הוצב במקום תמרור האוסר את ביצוע פניית הפרסה. יחד עם זאת ברור, כי בבצעו את פניית הפרסה היה על הנתבע לבדוק, האם אין בביצוע פניית הפרסה הפרעה או סיכון לעוברי דרך.

הנתבע אישר, כי תנאי השטח איפשרו לו לראות את התובעת (עמ' 2 לפרוטוקול,
שורה 17). מדבריו של הנתבע עולה בבירור, שלא הבחין בתובעת.

לפיכך יש לקבל טענות התובעת, כי האשם בהתרחשות התאונה היה הנתבע.

יודגש, כי בכתב סיכום טענותיהם לא חלקו הנתבעים על הנזק הנתבע על ידי התובעת.

סיכום
התביעה שכנגד נדחית.

התביעה העיקרית מתקבלת, באופן שהנתבעים – ביחד ולחוד – ישלמו לתובעת סך של 5,934 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה, 15.3.09, ועד התשלום המלא בפועל.

לנוכח התנהלותו של הנתבע, אשר עמד על ניהול ההליכים, וגרם לצדדים הוצאות מרובות, ישא הנתבע בהוצאות התובעת ובהוצאות צד ג' בסך 2,000 ₪ לכל אחת מהן בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום,
י"א
אדר תשע"ב, 05 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 8265-03/09 ליאת אדמוני נ' יאיר שונם, הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 05/03/2012)