פסקי דין על אלנה קוטלר | פסקי דין על משה מויאל

12638/08 א     11/03/2012




א 12638/08 אלנה קוטלר נ' משה מויאל








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 12638-08 קוטלר נ' מויאל


בפני

כב' השופטת
דורית פיינשטיין


התובעת
:

אלנה קוטלר
ע"י ב"כ עו"ד יצחק סלומון


נגד


הנתבע
:

משה מויאל
ע"י ב"כ עו"ד שמעון שרבין ועו"ד אופיר כהן



פסק דין


לפני תביעה ותביעה שכנגד הנובעות שתיהן מהסכם שנכרת בין הצדדים ומטענות הדדיות בדבר הפרתו, וביצועו הרשלני.

רקע עובדתי:
1.
התובעת, היא הבעלים של דירה ברח' רובוביץ 312/46 בשכונת ארמון הנציב בירושלים (להלן: "הדירה"). ביום 18/5/07 התקשרה התובעת בהסכם עם הנתבע (להלן: "הקבלן") לביצוע עבודות שיפוץ ובנייה (להלן:"העבודות"). עפ"י ההסכם שנערך בכתב בין הצדדים התחייב הקבלן לבצע בדירת התובעת ובחצר הסמוכה לה עבודות בנייה ושיפוץ בהתאם למפורט בהסכם. העלות הכוללת
של העבודות עמדה על פי המוסכם על סך 55,000 ₪, לא כולל מע"מ.

2.

הקבלן החל בביצוע העבודות סמוך לאחר מועד כריתת ההסכם, ואין חולק כי במהלך העבודה התרחבה ההתקשרות בין הצדדים וכללה עוד ועוד שיפוצים, ובהתאם התשלום הנדרש גדל. יודגש כי במסגרת העבודות הקבלן גם החליף את ההסקות בדירה וחיבר אותן.

3.
התובעת העבירה את חפציה לדירה המשופצת ביום 1.7.07, וזאת לאחר שהקבלן השלים את עיקר העבודות בדירה.

4.
ביום 28/7/07 המחבר של צינור ההסקה בסלון הדירה נשבר וכתוצאה מכך הדירה הוצפה במים והדירה ומטלטליה של התובעת ניזוקו (להלן: "ההצפה"). לתובעת נודע על ההצפה מעובד אלומיניום שעבד באותה עת בדירה. יובהר כי עובד זה לא היה קשור לקבלן אלא הוא הוזמן בנפרד על ידי התובעת לצורך התקנת חלונות.

5.
התובעת הודיעה לנתבע באופן מידי על ההצפה, אך
אין חולק כי ממועד זה ואילך מנעה התובעת מהנתבע להגיע לדירה עד להשלמת חוות דעת מומחה מטעמה ואסרה עליו לעשות כל שימוש במפתח הדירה.


6.
התובעת פנתה למהנדס יגאל ברגמן (להלן: "המומחה ברגמן") לצורך קבלת שתי חוות דעת. חוות הדעת הראשונה עסקה באיכות העבודות שביצע הקבלן,
ונקבע בה, בין היתר, כי עבודתו של הנתבע לא עמדה בתקני ביצוע מינימאלי או שבוצעה באופן המחייב החלפה או בנייה מחדש. על פי חוות הדעת הראשונה עלות התיקונים הוערכה בסך של 67,640 ₪. עוד נקבע כי התובעת תאלץ לפנות את הדירה ולגור בדיור חלופי במשך תקופת השיפוצים ואלו יארכו
16 ימים.

7.
לבקשתה של התובעת ערך המהנדס ברגמן חוות דעת נוספת בקשר לנזקים ההנדסיים שנגרמו כתוצאה מההצפה, והעריך את עלות תיקון הנזקים לדירה בסך של 16,800 ₪. בחוות הדעת הזו קבע המומחה ברגמן כי מקור התקלה הוא בהברגה בלחץ גדול מדי של חיבור הצינור התחתון של מקרן ההסקה לברז.

8.

לבקשתה של התובעת נערכה אף בדיקה על ידי שמאי רכוש, מר אמנון חסון, מיד לאחר ההצפה, ובחוות דעתו הוא קבע כי נגרמו נזקים למטלטלין בשווי של
33,300 ₪ .

9.
התובעת הגישה לבית המשפט תביעה לפיצוי בסך של
של 334,430 ₪. תביעה זו כוללת גם את הסכומים ששני המומחים מטעמה של התובעת העריכו כנזקיה, וכעלות תיקון עבודת הקבלן, גם תביעה להשבת שכר הטרחה ששילמה לקבלן במלואו וזאת בסכום העומד לטענתה על סך 102,000 ₪, פיצויי בגין עוגמת נפש בסך של 50,000 וכן דיור חלופי בעלות של 50,000 ₪.

10.
הנתבע טוען כי לפני ההצפה התובעת מעולם לא באה כלפיו בטענות על ליקויים בעבודתו, ושההצפה בדירה לא נגרמה כתוצאה מרשלנות בחיבור הצינור להסקה ועל כן היא לא באחריותו. עוד טוען הנתבע כי ההסכם אינו משקף את מכלול ההבנות שהיו בינו לבין התובעת שכן במהלך העבודות הוא ביצע עבודות נוספות מעבר למה שסוכם בניהם מתוך רצון טוב גרידא או כנגד תשלום נוסף ונפרד. לטענתו, קיימת לתובעת יתרת חוב בגין עבודות שביצע ועל כן הגיש ביום 25/5/2008 תביעה שכנגד בגין סך של 30,000 ₪ ועוד פיצויי בגין עוגמת נפש בסך של 10,000 ₪.

ההליכים בתיק:
11.
תובענה זו נידונה תחילה בפני
כב' השופט רון אלכסנדר והצדדים הודיעו כי הם מוכנים למינוי מומחה מוסכם מטעם בית המשפט לצורך בדיקת המחלוקות ההנדסיות בתיק. בית המשפט מינה את המהנדס אייל שנהב כמומחה מטעמו והוא הגיש את חוות דעתו השיב לשאלות הבהרה שהוצגו לו מטעם התובעת וקבע בסופו של יום כך:

א. עלות תיקוני עבודתו של הקבלן היא בסך 25,587 ₪; ברם, עקב טעות סופר המומחה הוסיף 50 ₪ בגין הפרשי המחירים בין התנור שהתבקש על ידי התובעת, תנור של חברת "יונקרס" לתנור שסופק בפועל, של חברת "פירולי", על כן עלות תיקוני עבודתו של הקבלן היא בסך 25,537 ₪.
ב. ההצפה נגרמה כתוצאה מכך שהמחבר למקרן ההסקה נשבר וזאת בשל אחת משלוש אפשרויות:

(1) במחבר היה פגם ייצור;
(2) המחבר נפגם במהלך עבודת האינסטלטור;
(3) המחבר נפגם מהפעלת כוח עליו או מכה (יכול להיות גם מעובדים
אחרים).

12.
ביום 18/7/10 תובענה זו הועברה לטיפולי. בדיון שהתקיים בפני
י התברר כי יש צורך במינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום השמאות, בכדי שיחווה דעתו לעניין הנזקים למטלטלין וכך מיניתי את השמאי מר משה נועם. מומחה זה לא היה מומחה מוסכם אלא מומחה מטעם בית המשפט והוא העריך בחוות דעתו את הנזק שנגרם למטלטלין כתוצאה מההצפה בסך של כ- 22,200 ₪.

מהלך הדיון:
13.
אפתח ואדון בתביעה שכנגד שכן תביעה זו מעוררת את השאלה בדבר היקף ההתקשרות בין הצדדים, מה בוצע בפועל ומהו הסכום ששולם על ידי התובעת לקבלן. לאחר שאכריע בסוגיה זו אפנה לדון בתביעה העיקרית.




התביעה שכנגד:

14.
הקבלן טען בתביעה שהגיש כי התובעת שילמה לו 45,000 ₪ מתוך ה-55,000 ₪ שהוסכמו בין הצדדים, וכי הוא ביצע עבודות נוספות בהסכמה מבלי שקיבל את תמורתן. כך טען הקבלן כי התקין מערכת יונקרס שהתובעת שילמה בגינה רק באופן חלקי ונותרה חייבת לו 7,000 ₪ ובין חיפוי הקיר הפנימי סך של 13,000 ₪. מכאן שהתובעת חייבת לקבלן לטענתו בגין עבודתו סך של 30,000 ₪.

15.
מומחה בית המשפט אישר כי עלות
העבודה שבגינה טוען הקבלן כי לא קיבל תשלום היא
של סך של 19,500 ₪ (לא כולל מע"מ). אך בניגוד לנטען על ידי הנתבע, המומחה אינו מוסמך ואינו יכול להכריע בשאלה כמה שולם לנתבע בפועל, ושאלה זו נתונה להכרעת בית המשפט.

16.
התובעת טענה בכתב התביעה כי שילמה לקבלן בסך הכל 102,000 ₪ חלקם במזומן וחלקם בהמחאות, ומבלי שקיבלה חשבוניות מס בגין תשלומים אלו.

17.
בחקירה הנגדית הודה הקבלן כי קיבל מהתובעת בהמחאות סך של 99,000 ₪ (עמודים 22-23 לפרוטוקול מיום 7.12.10). הקבלן ניסה להסביר בגין אלו עבודות נוספות גדלה ההתקשרות מעבר לסך של 55,000 ₪ והסביר כי בגין כלל נקודות החשמל נדרשה התובעת לשלם 18,000 ₪. עוד התברר בחקירתו הנגדית כי חיפוי הקיר הפנימי ועלות התקנת היונקרס כבר נכללו בסכום דנן.

18.
על כן התביעה של הקבלן לתשלום הפרשים לא הוכחה כלל והיא נדחית במלואה. נוכח הכרעה זו ברור כי כל דרישה של הקבלן לפיצויי בגין עוגמת נפש נדחית אף היא, שכן הקבלן קיבל את שכרו במלואו.

התביעה העיקרית:

19.
התביעה העיקרית נשענת למעשה על שני אדנים: הראשון פגמים בעבודתו של הקבלן או ליקויי הבניה, כפי שהתובעת מכנה אותם, והשני נזקי ההצפה, שהקבלן הוא שאחראי לה לטענת התובעת.


עלות תיקון עבודתו של הקבלן:

20.
התובעת הכבירה בסיכומיה בטענות כנגד חוות דעתו של המהנדס אייל שנהב, וטענה כי על בית המשפט לבכר את שתי חוות הדעת של המהנדס ברגמן, שהוגשו מטעמה. התובעת אף טענה בסיכומיה כי לא הסכימה למינוי המומחה מטעם בית המשפט אך כאמור טענה זו אינה נכונה, שכן הצדדים הגישו לבית המשפט הודעה על הסכמה למינוי האמור.

21.
לא בכדי ניסתה התובעת לטעון שמומחה זה אינו מומחה מוסכם שכן בהתאם לתקנה 130(ג)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, משמונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת הצדדים, הדבר מהווה
הסדר דיוני ולפיו חוות הדעת שהגישו הצדדים קודם לחוות דעת מומחה בית משפט, כראיה אינן מתקבלות כראיה (ראו לדוגמא: ת.א. (חי') 18349/07 ברוריה כהן נ' מבני גרניט א.ד. בע"מ, פורסם ביום 10/4/2010).


22.
לאור האמור בהוראת החוק דנן הרי שאני קובעת כי חוות הדעת שהוגשו מטעם התובעת לא ישמשו כראיה בתיק. יוער בעניין זה כי החלטה כאמור כבר ניתנה על ידי במהלך הדיון הראשון שהתקיים בפני
, אך התובעת בחרה בסיכומיה להמשיך ולעמוד על הטענה כי לא הסכימה למינוי המומחה, וכי יש לבכר את חוות דעתו של המומחה מטענה. מטעם זה שבתי והזכרתי מושכלות יסוד בכל הנוגע למומחים מטעם בית המשפט.

23.
התובעת השיגה בסיכומיה גם על קביעותיו העובדתיות ומסקנותיו של המומחה מטעם בית המשפט. כך למשל התובעת טענה בסיכומיה כי חוות הדעת של המומחה לוקה בהיעדר אובייקטיביות, חריגה מסמכות תוך הבעת דעה משפטית בנושאים השמורים לבית המשפט. בנוסף טענה התובעת כי חוות הדעת לקויה שכן המומחה קבע את עלותם של תיקונים מסוימים, רק בעקבות
שאלות ההבהרה אשר נשלחו אליו על ידי התובעת.

24.
הלכה נקוטה היא כי בית המשפט אינו כבול לחוות דעתו של המומחה מטעמו. הערכת הראיות שבתיק, וההכרעה ביניהן הינה לעולם, מלאכת בית המשפט, גם אם היא קשורה לשאלה מקצועית.


25.
ניתן
לפסול חוות-דעת מומחה שהתמנה, אם יוכח, כי היא לוקה בחוסר סבירות קיצוני, או דבק בה אבק של חוסר תום לב משווע, מטרה זרה או שיקולים זרים, הפוגמים בעליל, באובייקטיביות ובניטרליות המומחה (ראו:
ע"א 167/59 רוחוביץ ואח' נ' שוורץ פ"ד יג

(2) 1233, 1234
;

וגם בע"א 311/66


נחמיאס נ' "לקט" קואופרטיב לאיסוף נייר פסולת, פ"ד
כ

(4)
.(48


26.
אך יודגש כי הלכות אלו הינן החריג ובהיעדר נימוקים כבדי משקל ייטה בית המשפט שלא לסטות מחוות דעת המומחה (ראו: ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי, תק-על 90(2) 532, 533).

27.
יובהר מיד כי בעניינו לא נפלו בחוות הדעת או בהתנהלותו של המומחה אף אחד מן הפגמים הללו ולא מצאתי לנכון לפסול את חוות דעתו. נהפוך הוא לאחר שבחנתי את חוות הדעת, ולאחר שהמומחה השלים את הסכומים האמורים בחוות הדעת בתשובות ההבהרה מטעמו, הרי שאני מאמצת את חוות הדעת בשתי ידי.

28.
יש לציין כי כל טענות התובעת בעניין חוסר אובייקטיביות של המומחה או חוסר תום לב, נטענו מבלי שהובאה להן ראשית ראיה, והן נסמכות אך על כך שמומחה בית המשפט לא ראה את מצב הדברים עין בעין עם המומחה מטעם התובעת. טוב היה אלמלא היתה התובעת נגררת להכפשות של המומחה, אשר עשה את עבודתו במקצועיות ובנאמנות.


29.
באשר להשגות התובעות על מסקנותיו של המומחה לעניין אומדן העלות בגין הנזקים נשוא התביעה, אני קובעת כי המדובר בשאלה שנוגעת לתחום מקצועיותו של המומחה, ונתונה לשיקול דעתו והבנתו של המומחה ובשאלות מסוג זה בית המשפט לא יתערב.

30.

בכל הנוגע לטענת התובעת בדבר חריגה מסמכות של המומחה, הבאה לידי ביטוי תוך הבעת דעה משפטית, אני מוצאת שלטענה זו אין שחר, שכן
בהחלטת המינוי- המומחה התבקש על ידי בית המשפט להתייחס לשאלות השנויות במחלוקת בתיק דנן. המומחה עשה כן ויישם את מסקנותיו על העובדות בתיק דנן.

31.
מסקנתי היא אפוא כי אני מאמצת את חוות הדעת של המומחה מר אייל שנהב במלואה ודוחה את כל טענות התובעת כנגדה. על כן אני קובעת כי עלות תיקון הליקויים בעבודת השיפוצים הוא בסכום של 25,537 ₪.

32.
מומחה בית המשפט אף קבע כי ניתן לבצע את עבודות התיקון בתוך 9 ימי עבודה ומבלי שהתובעת תידרש למגורים חלופיים. מעיון ברשימת הליקויים שמצא המומחה אכן עולה כי נדרשים תיקונים בחצר הבית, שאינם מפריעים למגורים במקום, ועוד תיקונים בתוך הבית שאינם מפריעים במיוחד למהלך החיים הרגיל. על כן טענת התובעת כי היא זכאית לפיצויי בסך של 50,000 ₪ בגין דיור חלופי נדחית. אוסיף כי הדרישה דנן מלכתחילה היתה מופרזת שכן אף אם הייתי מקבלת את חוות דעתו של המהנדס ברגמן ולפיה על התובעת לפנות את הדירה ל-16 יום, ופוסקת לה שכר דירה של חודש, לא היה סכום הפיצוי מתקרב כלל לסכום הפיצוי הנדרש.

33.

התובעת גם טוענת שהיא זכאית להשבה של מלוא הכספים ששילמה לקבלן שכן הוא לא ביצע את עבודתו כראוי. התובעת שבה וטענה בחקירתה הנגדית כי כל העבודה שביצע הקבלן לקויה, ושהיא שילמה 102,000 ₪ לשווא. מדובר למעשה בתביעה לפיצויי כפול: גם השבה בגין ההפרה וגם פיצוי על נזקי ההפרה כך שלמעשה התובעת תקבל את מלוא העבודה מבלי שתשלם דבר. על כן טענה זו דינה להדחות, ודי בפיצוי שנפסק לצורך תיקון הליקויים בעבודה.

נזקי ההצפה:

34.
מומחה בית המשפט קבע כי ההצפה הייתה יכולה להיגרם כתוצאה משלושה גורמים אפשריים: חיבור לא תקין של צינור ההסקה, פגם בייצור של המחבר או הנחה של דברים כבדים על גבי ההסקה. כבר מכוח חוות דעת זו לא ניתן לקבוע כי דווקא הקבלן הוא שאחראי להצפה.

35.
העד מטעם התובעת מר ראול ערב טען כי הוא ראה את הצינור, הוא "מבין בדברים האלו" וברור שמדובר בהרכבה לא נכונה. אין בידי לקבל את עדותו בעניין זה. ראשית מדובר בשאלה שבמומחיות ומר ערב העיד על עצמו כי הוא אינו מהנדס ואינו מומחה. שנית, עדותו הייתה מגמתית ביותר, מוטה על ידי כעסו על הקבלן ונראה כי תכליתה הייתה לסייע לתובעת בהוכחת תביעתה.

36.
התובעת עצמה העידה בחקירתה הנגדית כי סמוך למועד ההצפה עבדו בדירה פועלים שונים, שלא היו קשורים לקבלן, ומכאן שניתן גם לקבל את האפשרות השלישית שהציע מומחה בית המשפט ולפיה מישהו מהם הניח דבר כבד על ההסקה. יש לציין כי בעניין זה התובעת ניסתה להתחמק מלהשיב לשאלות שנגעו לפועלים האחרים, וגירסתה על פיה לא יתכן כי מי מעובדים אלו התקרב כלל להסקה, אינה מהימנה.

37.
אוסיף גם ואציין כי העובדה שהתובעת לא הזמינה לעדות את איש האלומיניום שאיתר את הנזילה נזקפת לחובתה. אי העדת העד תומכת במקרה זה בטענה שהתובעת לא היתה מעוניינת שהשאלה אם הונחו דברים כבדי משקל על ההסקה, תעמוד למבחן (ע"א 143/08 בני חי קרצמן נ' שירותי בריאות כללית, תק-על 2010(2), 2688 , 2693 (2010)

).

38.

על כן אני קובעת כי התובעת לא הרימה את הנטל ולא הוכיחה שההצפה נגרמה בעטיו של הנתבע. מכאן שכל תביעה לפיצויי בגין נזקי ההצפה נדחית. במאמר מוסגר ולמעלה מן הצורך אציין כי מומחה בית המשפט קבע שלא נגרמו נזקים למבנה כתוצאה מההצפה, ועל כן כל תביעה בגין נזק למבנה דינה היה להדחות ממילא.

פיצויי בגין עוגמת נפש:

39.
התובעת מבססת את תביעתה לפיצויי בגובה 50,000 ₪ הן על עוגמת הנפש שהיתה לה כתוצאה מעבודתו הלקויה של הקבלן והן כתוצאה מההצפה. כפי שהבהרתי דלעיל, לא הוכחה כי ההצפה נגרמה בשל רשלנות הקבלן ועל כן יש לבחון את עוגמת הנפש שהיא כתוצאה מהעבודות בלבד. לטעמי במקרה זה ובשים לב לכך שידרשו 9 ימים לביצוע התיקונים הרי שעל הנתבע לפצות את התובעת בסך של 5,000 ₪.

40.
לעניין זה אוסיף כי התובעת טענה ששיפועי השביל מקשים עליה בהתניידות בחצר, וזאת בשל היותה מרותקת לכיסא גלגלים. טענה זו נטענה למעשה לראשונה בסיכומי התובעת, והתובעת לא הלינה על שיפועים אלו לא בתביעתה ולא בתצהיר מטעמה. גם בחוות הדעת שהוצגה מטעמה צויין כי היציקה אינה מישורית אך לא דובר על שיפוע חריג שאינו מאפשר מעבר בכיסא גלגלים. מומחה בית המשפט קבע כי בניית השביל בחצר היתה בשני שלבים וכתוצאה מכך נוצרו שיפועים. הנתבע טען כי הבניה היתה בשני שלבים בשל שינויים שהתובעת ערכה בתוכנית. התובעת לא הצהירה דבר בעניין זה, אך מעיון בהסכם הראשוני בין הצדדים עולה כי אכן אין זכר לשבילים אלו, ונראה כי התובעת ביקשה אותם לאחר שהקבלן החל בעבודתו. נוכח חוות הדעת המקצועית של המומחה לפיה אין צורך בפירוק והתקנה מחודשת של השבילים, ובהעדר גרסה ברורה של התובעת בעניין זה, הרי שאני דוחה את הטענה המאוחרת של התובעת כי אופן בניית השבילים מקשה עליה במעבר בחצר ביתה.


סוף דבר:

41.
אשר על כן אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ביותר וקובעת כי הנתבע ישלם לתובעת סך של 25,537
₪
בגין הליקויים בעבודת הנתבע. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.09 ועד התשלום בפועל.

42.
בנוסף יפצה הנתבע את התובעת בסך של 5,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין.

43.
בשוקלי את עניין ההוצאות ושכר טרחת עורכי הדין עמדו לנגד עיני מספר שיקולים: מצד אחד התובעת הגישה תביעה מופרזת בכל קנה מידה, כאשר מלכתחילה היה ברור שהיא תובעת פיצויים שלא יפסקו לטובתה. כך למשל הדרישה לפיצויי בסך 50,000 ₪ בגין דיור חלופי, או התביעה גם להשבה ולפיצוי בגין הליקויים, הינן תביעות שסיכוייהם היו קלושים מלכתחילה. מובן כי הגשת תביעה בהיקף שכזה דרשה מן הנתבע להוציא הוצאות רבות לצרכי הגנתו. מצד שני, כפי שקבעתי על הנתבע לפצות התובעת בסכום שהינו משמעותי ביחס להיקף ההתקשרות בין הצדדים. על כן אני קובעת כי הנתבע ישא בהוצאות התובעת בסך של 5,000 ₪ בלבד, ובשכר טרחת בא כוחה בסך של 5,000 ₪.


ניתן היום,
י"ז
אדר תשע"ב, 11 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 12638/08 אלנה קוטלר נ' משה מויאל (פורסם ב-ֽ 11/03/2012)