פסקי דין על סיגלית בן שטרית | פסקי דין על בנק אוצר החייל בע"מ

3644-11/11 תת     11/03/2012




תת 3644-11/11 סיגלית בן שטרית נ' בנק אוצר החייל בע"מ








בית משפט השלום באשדוד



ת"ת 3644-11-11 בנק אוצר החייל בע"מ
נ' בן שטרית

תיק חיצוני
:
1714495113



מספר בקשה:
1

בפני

כב' הרשם
יניב בוקר


המבקשת

סיגלית בן שטרית


נגד


המשיב

בנק אוצר החייל בע"מ



החלטה

מהלך הדיון בבקשה וטענות הצדדים
בפני
התנגדותה של המבקשת, הגב' בן שטרית סיגל-נעמה, לבקשה לביצוע תובענה על סכום קצוב, שהגיש כנגדה המשיב, בנק אוצר החייל בע"מ
, ללשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא, בתיק הוצל"פ שמספרו 1714495113.

תמצית הטענות בכתב התביעה
בכתב התביעה טען המשיב, כי המבקשת ערבה כלפי המשיב לחובה של החייבת העיקרית, הגב' שוקרון רבקה, בחשבון מס' 210029, כאשר חתמה ביום 7/12/2008 על "כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה", על-סך של 40,000 ₪.

לטענת המשיב, החייבת העיקרית נותרה חייבת למשיב, בגין ההלוואה לה ערבה המבקשת, את הסך של 46,656 ₪, נכון ליום 5/7/2011.

עוד לטענת המשיב, כעולה מכתב התביעה, המבקשת נדרשה על ידו לשלם את חובה, אך דרישתו לא נענתה, וכן, לטענתו, ביום 28/6/2011 ניתן צו מיצוי הליכים כנגד החייבת העיקרית, ולפיו רשאי המשיב לנקוט בהליכים כנגד המבקשת.


תמצית טענות המבקשת
המבקשת טענה בתצהיר ההתנגדות כי היא מצטרפת לכל טענות החייבת העיקרית (שיפורטו בהמשך) לגבי חובה הנטען כלפי המשיב.

עוד טענה המבקשת, כי הגיעה לסניף הבנק-המשיב כאשר היא מלווה בתינוקת בת כחודשיים. לטענתה, שאלה את פקידת המשיב בנוגע למטרת ההלוואה, ונאמר לה כי נועדה בחלקה לכיסוי יתרת חובה בבנק הבינלאומי, וחלקו לצרכי החייבת העיקרית.

לטענת המבקשת, פנתה לפקידה כדי לשאול על ההלוואה ועל מצבה הכלכלי של החייבת העיקרית (שהיא אחותה של המבקשת – י.ב.), אך הפקידה לא מסרה למבקשת כל אינפורמציה וזירזה אותה, כלשונה, לחתום על מסמכי ההלוואה.

לטענת המבקשת, פקידת המשיב לא התייחסה לשאלותיה ולא מסרה לה העתק של כתב הערבות והסכם ההלוואה, ובדיעבד אף התחוור למבקשת כי הולכה שולל על ידי המשיב, בשיתוף פעולה עם צד שלישי, שהבטיח "לסדר" לחייבת העיקרית הלוואה בבנק המשיב למרות מצבה הכלכלי והכנסתה הנמוכה, ואף שולמה לאותו צד שלישי עמלה בסך 5,500 ₪.

טענות החייבת העיקרית, שפורטו בתצהיר נפרד מטעמה, הן כי בחודש 11/08 פנתה לצד השלישי בעקבות מודעה בעיתון בנוגע לנטילת הלוואה חוץ-בנקאית. זאת מאחר והייתה מסובכת בחובות, כלשונה, והבנק בה נוהל חשבונה, הבנק הבינלאומי, סירב לבקשתה לקבלת הלוואה.

החייבת העיקרית, לטענתה, זומנה לפגישה בתל-אביב עם הצד השלישי שפירסם את המודעה בעיתון, ושם נאמר לה שעליה לשלם שכר על התיווך לקבלת הלוואה.

החייבת העיקרית, לדידה, נשלחה לפתוח חשבון בנק אצל המשיב, ולהעביר את משכורתה (3,500 ₪ נטו) לחשבון זה. כמו כן, באופן מיידי, אושר למבקשת קו-אשראי בסך 10,000 ₪ והלוואה בסך 40,000 ₪, לאחר חתימת אחותה, המבקשת, כערבה.

לטענת החייבת העיקרית, לא עלה בידה לעמוד בתנאי החזר ההלוואה, והיא נקלעה לחובות. לדידה, מצבה הכלכלי לא היה טוב גם לפני נטילת ההלוואה, והיא לא סיפרה על כך לאחותה, המבקשת.

החייבת העיקרית הוסיפה כי למרות שנרשם, בשיתוף פעולה עם המשיב, כי ההלוואה נועדה לסגירת יתרת חובה בבנק הבינלאומי, בו נוהל בעבר חשבונה, הרי שבפועל קיבלה את סכום ההלוואה במזומן, והמבקשת לא ידעה על כך.

מהלך הדיון בפני
ביום 11/12/2011 התקיים בפני
דיון בבקשה והמבקשת נחקרה על תצהירה.

יש לציין כי ב"כ המבקשת הסכים לקיומו של דיון בהתנגדות עצמה (למרות שהדיון נקבע לבקשה להארכת המועד) בתנאי שתצהירה של החייבת העיקרית יתקבל על כרעיו וקרביו.

כאשר נשאלה המבקשת האם ידעה שהפיגורים בתשלומים של החייבת העיקרית החלו לפחות מחודש אוקטובר 2009, טענה כי לא ידעה על כך שהחייבת העיקרית אינה משלמת את החזרי ההלוואה.

המבקשת הודתה כי אינה יכולה לשלם את סכום הפיגורים, כ- 25,000 ₪, במזומן.

המבקשת לא זכרה לומר אם שאלה את אחותה, החייבת העיקרית, האם תוכל לעמוד בהחזרי ההלוואה.

המבקשת הודתה כי לא התעדכנה מדי פעם אצל המשיב כי החייבת העיקרית אכן משלמת את ההלוואה.

המבקשת אישרה את חתימתה על סעיפים שונים מתוך הסכם ההלוואה, כולל מספר התשלומים ושיעורי הריבית.

המבקשת טענה כי לא קראה כלל את מסמכי ההלוואה עליהם חתמה, וכי חתמה ברצף של "תחתמי תחתמי", כלשונה.

הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

תמצית טענות המבקשת בסיכומיה
לטענת המבקשת בסיכומיה, היא לא ידעה על החלטה שיפוטית בדבר מיצוי הליכים כנגד החייבת העיקרית; היא לא ידעה כלל שהחייבת העיקרית מפגרת בתשלומי ההלוואה; היא האמינה לחייבת העיקרית כי ההלוואה נועדה לסיכוי חוב בבנק אחר; והאמינה כי החייבת העיקרית תוכל לעמוד בהחזרי ההלוואה.

לטענתה, על אף שהיא חתומה על כתב ההתחייבות לא התאפשר לה בבנק-המשיב לקרוא את כתב ההתחייבות, ואין מחלוקת, לדידה של המבקשת, שכתב ההתחייבות כתוב ב"גופן" קטן, בשורות בריווח צפוף מאוד, על פני מספר רב יחסית של עמודים.

לטענת המבקשת, על אף האמור בעמוד האחרון להתחייבות, לפיו קיבלה הסבר לגבי כתב ההתחייבות, הרי שלא כך היו פני הדברים.

לטענת המבקשת בסיכומיה, גם כאשר הוצג לה המסמך "גילוי מידע לערב", עמדה על כך שלא קראה ולא התעניינה במסמך, ואף לא קיבלה העתק הימנו.

לטענתה, היא כלל לא נחקרה על האמור בסעיף 9 לתצהירה לפיו פנתה לפקידת המשיב כדי לשאול על ההלוואה, ועל מצבה הכלכלי של החייבת העיקרית, אך לא קיבלה כל אינפורמציה ואף זורזה לחתום על מסמכי ההלוואה.

המבקשת חזרה בסיכומיה גם על טענות החייבת העיקרית בתצהירה, וטענה כי בנק סביר, בנסיבות העניין, לא היה מעניק לחייבת העיקרית אשראי מצטבר של 50,000₪.

לטענת המבקשת, בגין רשלנותו של הבנק-המשיב במתן ההלוואה ללקוח בעייתי, כלשונה, יש כדי לאיין את ערבותה של המבקשת.

עוד טענה המבקשת בסיכומיה, כי הבנק-המשיב לא פעל להבטיח את קיום מטרת ההלוואה לחייבת העיקרית – קרי, כיסוי יתרת החובה בבנק בינלאומי בסך של 30,000 ש"ח (ע"י העברה בנקאית וכיו"ב) ותחת זאת העביר לה את סכום ההלוואה במזומן.

לטענת המבקשת נקבע בפסיקה כי על הבנק לפעול באופן אקטיבי כלפי הערב ולהבהיר במועד החתימה על הערבות בדיוק מהם תנאי ערבותו ולהדגיש בפני
הערב את התנאים המהותיים בח"ן הנערב, לרבות העובדה שמדובר בערבות מסוכנת, כלשונה, וכיוצא בזה.

תמצית טענות המשיב בסיכומיו
לטענת המשיב בסיכומיו, המבקשת אישרה את חתימותיה בצד כל הסעיפים המהותיים בהסכם ההלוואה, בדבר מהות ההתחייבות וסכום ההלוואה; מטרת ההלוואה, מספר התשלומים ומועדי הפירעון; אחוז הריבית; וטופס גילוי מידע לערב, שבו גולו כל הפרטים המהותיים.

לטענת המשיב, טענתה של המבקשת כי לא קיבלה כל הסבר על המסמכים או העתק, היא בבחינת טענה בע"פ כנגד מסמך בכתב.

עוד טען המשיב בסיכומיו, כי המבקשת הגיעה לסניף הבנק-המשיב מרצונה החופשי; איש לא כפה עליה לעשות כן; איש לא אמר לה מתי ועם מי להגיע; ואיש לא מנע ממנה לקרוא בנחת את כתב
ההתחייבות או לשאול שאלות.

המשיב הוסיף כי המבקשת לא ציינה שאלות ספציפיות אותן ביקשה לשאול את פקידת המשיב ולא קיבלה עליהן מענה; וכן כי אין לקבל את הטענה שיש להקריא למבקשת את המסמכים, כאשר היא קוראת בשפה העברית.

לטענת המשיב, המבקשת הוסיפה חטא על פשע, כלשונו, כאשר, לטענתה, לא התעניינה, בתוכנם של המסמכים.

המשיב הפנה בסיכומיו לשורת פסקי דין בהם נקבע כי אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא והבין את תוכנו, והוא לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ו/או לא ידע על מה חתם.

לטענת המשיב, טענת
non est factum
תעמוד רק למי שכלל לא ידע את מהותו של המסמך עליו הוא חותם, ולא כך הוא מצב הדברים בענייננו.

המבקשת, לטענתו, מודה שידעה על גובה הכנסותיה של אחותה, החייבת העיקרית, ומודה כי לא שאלה אותה שאלות בנוגע לכך ועצמה את עינייה, ואף לא טרחה להתעדכן בנוגע לאופן עמידתה של החייבת העיקרית בהחזרי ההלוואה.

ב"כ המשיב ביקשה להתנגד בסיכומיה לכל הרחבת חזית בסיכומי ב"כ המבקשת, במיוחד בכל הנוגע לטענות בדבר רשלנות הבנק-המשיב, שלא נטענו כלל, לדידה, בהתנגדות.

לטענת ב"כ המשיב בסיכומיה, המבקשת ידעה שאחותה מצוייה בקשיים כלכליים, והדבר אף נרשם בסעיף מטרת ההלוואה, קרי – "כיסוי חוב בבנק קודם".

עוד טענה ב"כ המשיב, כי אין כל הגיון או ביסוס לטענה שעל המשיב "לפקח" על אופן ביצוע ההסכם על ידי החייבת העיקרית.

ב"כ המשיב הפנתה בסיכומיה לעובדה שהמבקשת לא ידעה מהו סכום הפיגור, וטענה שאין באפשרותה לשלם את סכום הפיגור.

ב"כ המשיב הוסיפה וסיכמה כי לא נשמעה כל טענה בסיכומי המבקשת, בנוגע לגובה החוב הנטען בכתב התביעה ואופן חישובו.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בכתב התביעה על נספחיו, בתצהירי ההתנגדות מטעם המבקשת, בחקירתה בפני
ובסיכומי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי הגנתה של המבקשת היא הגנת בדים.

טענת הגנה בסיסית של המבקשת נוגעת לעובדה שלא קראה, לטענתה, את מסמכי ההלוואה ואת מסמך גילוי המידע לערב, עליהם הוחתמה תוך זירוזה על ידי פקידת המשיב, ברצף של "תחתמי תחתמי", כלשונה.

ברם, הלכה פסוקה היא שאין לקבל טענה לפיה אדם לא טרח לקרוא על מה הוא חותם אלא במקרים קיצוניים ביותר (ראה למשל ע.א. 1548/96 בנק איגוד לישראל נ' לופו, פ"ד נ"ד (2) 559; ע"א 467/04 שוורץ נ' סנדור, פ"ד יט (2) 113).

המבקשת לא פירטה את הנסיבות אשר יובילו למסקנה כי המדובר במקרה קיצוני ביותר, מלבד הטענה הכללית והסתמית כי בעת שניגשה לסניף הבנק-המשיב, הייתה מטופלת בתינוקת בת כחודשיים ימים.

טענה זו, כשלעצמה, אינה מסייעת למבקשת, שכן חזקה על אדם שאין עיתותיו בידו, כי לא יחתום על מסמך לפני שידרוש ויקבל הסברים אודות תוכנו.

"הכלל הוא (ע"א 413/79 [1], בעמ' 38), שהטענה האמורה אינה עומדת -
"... למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאותיה של החתימה. רק מקום בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית המשפט נכון להסיק כי החתימה - והמסמך עליו היא מובאת - הם בטלים".

עיון במובאה יעלה, שהיא מגלמת בתוכה שני יסודות עיקריים: הטענה לא תעמוד למי שאינו טורח לקרוא ולהבין את תוכנו של המסמך שעליו הוא חותם; הטענה לא תעמוד למי שמודע לטיבו של המסמך שעליו הוא חותם."
(מתוך ע"א 779/87 בליט ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח', פ"ד מ"ד (3) 304) (ההדגשה שלי – י.ב.).

המבקשת לא הבהירה מה היה פשר ה"בהילות" בחתימה על המסמכים דווקא באותו מועד, כאשר היא מטופלת בתינוקת בת חודשיים ימים.
רוצה לומר, המבקשת לא הסבירה מדוע לא ביקשה ליטול את המסמכים לביתה, לקרוא אותם בנחת, ורק לאחר מכן לחתום עליהם.

תשובה חלקית לשאלה זו ניתן למצוא בתשובתה של המבקשת, באופן ספונטני, בחקירתה הנגדית, לפיה "לא קראתי ולא התעניינתי". מי שלא מתעניין בתוכנם של מסמכי הלוואה עליהם הוא חותם, אינו יכול לטעון טענת
non est factum
.

טענת הגנה נוספת שבפי המבקשת היא, כי לא הודע לה, במועד, על אי-תשלום החזרי ההלוואה על ידי החייבת העיקרית.

בסע' 26(א) לחוק הערבות, התשכ"ז – 1967 נקבע כי: "לא קיים החייב את חיובו, יודיע על כך הנושה לערב יחיד תוך 90 ימים מיום שהיה על החייב לקיים את החיוב; לא הודיע כאמור, יופטר הערב כדי הנזק שנגרם לו בשל כך.". (ההדגשה שלי – י.ב.).

רוצה לומר, גם אם תתקבל טענתה של המבקשת, במלואה, אודות אי-משלוח הודעה מאת הבנק-המשיב, בדבר אי-קיום החיוב הנערב, הרי שהיה עליה לפרט את הנזק שנגרם לה בשל כך; שיעורו; ואופן חישובו.

זאת לא עשתה המבקשת בתצהירה או בבקשתה למתן רשות להתגונן.

כזכור, " הלכה למעשה נודעה חשיבות מרובה לצורך לפרט את טענת ההגנה בתצהיר הנתבע, כאשר נתבע חפץ להתגונן מפני תביעת שטר או שיק בטענה שהמסמך כולל ריבית מופרזת, ובכל עניין דומה המצריך עריכת חשבון. לא ניתן לברר את הטענה אלא אם גילה הנתבע , מה סכום קרן לווה, מה סכום ריבית התחייב לשלם, מתי לווה את הכסף, וכיצד מורכב סכום השטר, קרן לחוב וריבית לחוד.
באין פירוט כזה, לא הרשו לנתבע להתגונן
. כיוצא בזה חייב נתבע המעלה טענת קיזוז לפרט את טענותיו במידה הדרושה לניסוח כתב תביעה".
(מתוך ספרו של ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 674 – ההדגשה שלי – י.ב.).

הטענה בדבר "רשלנותו" של הבנק-המשיב באי-פיקוח על שימוש החייבת העיקרית בכספים לצרכים שהוסכמו על הצדדים ב"מטרת ההלוואה", היא טענה סתומה, מעורפלת ולא ברורה.

ראשית, לא נטען ולא הוברר בבקשת המבקשת, מדוע ועל סמך מה סבורה המבקשת כי זוהי חובה המוטלת על הבנק-המשיב.

שנית, לא הוכח על ידי המבקשת, לא בתצהיר החייבת העיקרית ולא בכלל, כי אי-יכולתה לעמוד בתשלום ההלוואה נבע דווקא מן החוב בבנק הבינלאומי. החייבת העיקרית טוענת בתצהירה באופן מעורפל וסתמי כי "נקלעה לחובות", אך אין היא מציינת, במפורש, כי קיים קשר סיבתי ישיר בין החוב בבנק הבינלאומי (שלכאורה נועד לכיסוי על ידי ההלוואה)
ובין אי-קיום החיוב הנערב בענייננו.
הטענות לגבי קיומו של צד שלישי או "מאעכר", כלשונו של ב"כ המבקשת בסיכומיו, אינן מקימות כל הגנה בפני
התביעה.

המבקשת לא הוכיחה כל קשר בין ה"מאעכר" ובין המשיב, ולו לכאורה, גם לא בתצהיר החייבת העיקרית. המבקשת לא הראתה איזה נזק, אם בכלל, נגרם למבקשת, כתוצאה מקיומו של הצד השלישי, מלבד העמלה שנטען כי נגבתה, והרי נזק זה, אם נגרם, נגרם לחייבת העיקרית.

גם כאן יש לציין כי לא נטען כל קשר סיבתי בין העמלה ששולמה ובין אי-יכולתה של החייבת העיקרית לעמוד בחיובי ההלוואה.

בשלהי הדברים אציין כי הפסיקה אליה הפנה ב"כ המבקשת, אינה מתאימה לענייננו, שכן בע.א. 1750/92 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' פרופ' צבי
ציגלר, פ"ד מט (1) 369 אמנם נקבע מפי כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן כי "...חובת גילוי מצב חשבונו של הנערב לערב, כאשר מחויבותו של הערב מתייחסת לאותו חשבון עצמו, עולה לאין ערוך - באיזון בין שתי החובות - על חובת הסודיות כלפי בעל החשבון, השולח את הערב לערוב לו" (ההדגשה שלי – י.ב.), אך כאן אין המדובר בחובת גילוי לגבי "אותו חשבון עצמו", אלא לחשבון קודם שניהלה אחותה של המבקשת, החייבת העיקרית, במוסד פיננסי אחר, ולא ברור על סמך מה נטען כלל כי היה למשיב את המידע האמור, במלואו או בחלקו, מלבד עצם קיומו של חוב, שממילא היה ידוע למבקשת.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התנגדותה של המבקשת.

המבקשת תשלם למשיב את הוצאות הדיון בבקשתה ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪.

ההליכים בתיק ההוצאה לפועל ישופעלו.

ניתנה היום, י"ז
אדר תשע"ב, 11 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.








תת בית משפט שלום 3644-11/11 סיגלית בן שטרית נ' בנק אוצר החייל בע"מ (פורסם ב-ֽ 11/03/2012)