פסקי דין על דוד אלחנן וואלדמאן | פסקי דין על מיכאל אביחי בוזגלו |

39352-12/10 פ     14/03/2012




פ 39352-12/10 מדינת ישראל נ' דוד אלחנן וואלדמאן, מיכאל אביחי בוזגלו








בית משפט השלום בבאר שבע

ת"פ 39352-12-10 מדינת ישראל
נ' וואלדמאן(עציר) ואח'








בפני

כב' השופט
אור אדם



בעניין:

מדינת ישראל
ע"י עו"ד רחלי חג'ג' שמיר



המאשימה



נגד



1.דוד אלחנן וואלדמאן
(עציר) – בעצמו
ע"י ב"כ עו"ד וייצמן

2.מיכאל אביחי בוזגלו
- נדון



הנאשמים


גזר דין נאשם 1

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בתשעה אישומים מתוך שבעה עשר אישומים שיוחסו לו בכתב האישום, בשרשרת של עבירות התפרצות, גניבה, קשר לפשע, נהיגה בזמן פסילה וללא ביטוח, החזקת כלי פריצה והיזק בזדון. עיקר ההרשעה הוא בגניבת עשרה ספרי תורה משמונה בתי כנסת.

כפי שציינתי בהכרעת הדין, אין מדובר בתיק "רגיל" אלא בתיק בעל סממנים יחודיים. כל גניבה גורמת לבעל הנכס נזקים שאינם ממוניים כגון עוגמת נפש, צער ופגיעה בתחושת יציבות, אולם גניבת ספר תורה מקל וחומר. ייחודיות זו באה לידי ביטוי בעת הטיעון לעונש.
בטרם הטיעונים לעונש ביקשה המאשימה להעיד כראיות מטעמה את המתלוננים בחלק מן האישומים. להלן העולה מעדויותיהם של המתלוננים:

א.
מר יעקב מאיר ממושב יתד העיד כי לפני כ- 11 וחצי שנים נפטר בנו מסרטן והמשפחה החליטה להנציח אותו על ידי ספר תורה. גניבת הספר פגעה קשות במשפחה. מר יוחנן חביביאן ממושב יתד העיד כי הספר שנגנב הוא הספר המהודר שבו היו קוראים בתורה בבית הכנסת בכל שבת. הוא העיד שכאשר סיפר למר מאיר יעקב על גניבת הספר, אמר לו המתלונן ש"נגנב לי הבן".

ב.
מר עמוס מקסים מהיישוב בת הדר העיד כי אמו נפטרה בשנת 1981 בגיל צעיר ממחלת הסרטן, וכל בני המשפחה החליטו לכתוב ספר תורה לעילוי נשמתה. היה זה כמעט הספר היחיד בבית הכנסת ביישוב בת הדר, ובנו שחזר בתשובה היה מגיע לבית הכנסת בכל שבת ומספר לו "אבא קראנו מהספר של סבתא". העד הוסיף וציין כי כאשר התבקש לבוא ולזהות את הספר הרגיש שנשמתו חזרה אליו, הייתה לו תקווה אך היא נמוגה כאשר הספר לא זוהה. הספר עלה לבני המשפחה בשנת 1982 כ- 20,000 $.

ג.
מר עטיה חואטו ממושב שובה העיד כי הספר שנגנב עלה כ- 130,000 ₪. מר אלי מכלוף הוסיף וציין כי מדובר במשפחה קשת יום, שבקושי רב תוך איסוף כסף מקצבאות של קרובי משפחה נרכש הספר שנגנב. הוא העיד כי אימו בוכה כיצד אפשר לעשות דבר כזה, לגנוב ספר תורה, והתחנן כי הנאשם יחזיר את הספר.

ד.
גב' שושנה לוי ממושב נהורה העידה כי ספר התורה שנגנב מהמושב, נרכש בכספי משרד הביטחון שקיבלה המשפחה לאחר מותו של בנה מור מרדכי ז"ל. היא סיפרה כי כאשר הוחלט על ספר התורה חשו בני המשפחה נחמה פורתא, שנשאר משהו לחבק ולעשות נחת בקריאה בו. ביום הכנַסַת ספר התורה באו אנשים רבים לחלוק את השמחה ואת הכאב.

כאשר נודע על הגניבה היה זה מבחינתה אסון נוסף. בכל פעם שארון הקודש נפתח היא מחפשת את ספר התורה והדבר גורם לה לצער ולכאב.

הקלף עלה לבני המשפחה 85,000 ₪.

כאשר התקשרו מהמשטרה וביקשו לבוא ולזהות ספרי תורה שהוחזרו, הייתה לבני המשפחה תקווה אולם כאשר התברר שהספר הגנוב לא הוחזר, הייתה אכזבה גדולה "כמו סכינים שחודרים ללב".

העד אברהם רביבו, גבאי בית הכנסת העיד כי כמעט התעלף כאשר גילה כי ספר התורה נגנב משום שלא ידע כיצד להודיע לאביו של החייל שלכבודו נכתב הספר.

ה.
מר יוסף חדריאן ממושב פרי גן העיד כי מבית הכנסת במושב נגנבו שני ספרים, אולם רק אחד מהם אותר וזוהה. הספר נכתב לכבוד חמיו של העד וגניבתו גרמה לטראומה קשה. לדבריו גם כאשר הספר הוחזר וזוהה הוא לא היה במצב שמיש ולא ניתן לקרוא בו.

מר רפי שתיוי ממושב פרי גן, גבאי בית הכנסת, העיד כי ספרי התורה שנגנבו ממושב פרי גן היו מבוטחים והמושב קיבל מחברת הביטוח סכום כולל על שניהם בסך 137,000 ₪.

הגבאי הוסיף וציין כי בבית הכנסת היו רק ארבעה ספרים שאחד מהם רק מושאל לבית הכנסת, ונלקח בחגים ולאחר גניבת שני הספרים הם נותרו עם ספר אחד בלבד והדבר מקשה על הקריאה בתורה.

ו.
מר מנשה ניני
ממושב שתולים הציג בפני
בית המשפט את הארגז הריק שנשאר בבית הכנסת, לאחר גניבת ספר התורה. עוד הוא הציג תמונות של הכנסת ספר התורה והזמנה לאירוע הכנסת ספר התורה משנת 2006. גם הוא סיפר על ההתרגשות והאכזבה כאשר נקראו לזהות ספר שהוחזר והתברר כי אין זה הספר שלהם. הספר עלה 107,000 ₪.

אף ההגנה העידה שלושה עדי אופי לעונש לפני הטיעונים לעונש:

א.
העד אייזנשטט משה העיד כי הוא מכיר את הנאשם מגיל 13, הנאשם היה תלמיד מצטיין בישיבה, בחור נורמטיבי, אחראי למעשיו וידידותי מאוד. אחיו ואחיותיו נשואים במשפחות מפוארות, בתום הלימוד בישיבה הוא ניהל חברה להשכרת רכב בהצלחה רבה, הוא נשא אישה ונולדו לו שני בנים, אולם נישואיו הראשונים עלו על שרטון. כאשר נישא בשנית פנתה אשתו של הנאשם אל העד וביקשה את עזרתו על מנת להוציא אותו מההתמכרות להימורים בה היה נתון. העד הוסיף וציין כי הנאשם אמר לו שהתמודדות עם מחלת ההימורים הינה מעבר לכוחותיו, וכי לא פעם קיבל מכות מאנשים שגובים את חובות ההימורים.

ב.
אחותו של הנאשם הגב' חיה פוקסמן, העידה כי הנאשם הוא אחיה הבכור וכי כל בני המשפחה עוסקים במקצועות מכובדים ובעלי משפחות. לדבריה, לנאשם יש לב של זהב, הוא היה מדריך של כל אחיו, לעולם לא שוכח ימי הולדת ועוזר לכל מכריו. לטענתה כל מעורבותו הפלילית נובעת מההתמכרות להימורים שהיא כמו התמכרות לסם.

ג.
אשתו של הנאשם הגב' ענבל ולדמן העידה כי היא נשואה לנאשם 12 שנה ולהם שתי בנות, בנות 11 ו- 6. אף היא ציינה כי הנאשם הוא מהמר כפייתי וכי מדובר ב"מחלה". האישה סיפרה כיצד הוא דאג לה למשפחה ולבית חם. עוד היא סיפרה כי כאשר הוא הותקף הייתה לו חבלה בעין, פגיעות וחבורות קשות. ענבל ולדמן אישרה כי גם בטיעונים לעונש בתיק הקודם לפני עשר שנים אמרה דברים דומים.

המאשימה ביקשה לגזור את עונשו של הנאשם לחומרה. היא ציינה כי הנאשם הורשע בשרשרת ארוכה של התפרצויות לבתי כנסת וגניבת ספרי תורה, לאחר שלא שיתף פעולה בחקירה וניהל הוכחות.

המאשימה הוסיפה וציינה כי יש לנאשם עבר פלילי מכביד, בין היתר גם בעבירות דומות. הנאשם נדון בעבר כבר למאסרים בפועל בגין עבירות דומות והדבר לא הרתיעו. בין השאר בשנת 2002 הוא הורשע בצירוף תיקים גדול בעבירות של התפרצות וגניבה של תשמישי קדושה בשווי מיליוני שקלים ומכירתם, וגם אז טען כי ביצע את העבירות על רקע דחף בלתי נשלט להימורים. גם אז העידה אשתו כי מאיימים על חייו וביקשה את רחמי בית המשפט. בנסיבות אלה, לטענת המאשימה אין מקום לייחס משקל לטענה זו.

התובעת הוסיפה וציינה כי מדובר בשרשרת ארוכה של עבירות שבוצעו בתכנון ובתחכום, תוך קשירת קשר עם אדם אחר, איסוף מודיעין, יצירת קשר עם המתפללים בבתי הכנסת על מנת שלא לעורר חשדות, ובאופן מתוחכם ללא כל עכבות ביצע הנאשם שוב ושוב את העבירות בהן הורשע.

המאשימה ביקשה לתת משקל משמעותי לנזקים הממוניים והלבר ממוניים שנגרמו לכל אחת ואחת מהמשפחות להן נגנב ספר תורה יקר תרתי משמע. מעבר לערך הכספי, שאף הוא עומד על עשרות אלפי שקלים, אם לא מאות אלפי שקלים לכל ספר תורה, הרי שקיימת פגיעה נפשית חזקה ומשמעותית כתוצאה ממעשיו של הנאשם.

התובעת ציינה עוד כי פעילותו העבריינית של הנאשם הופסקה רק לאחר פעולה מאומצת ויזומה של משטרת ישראל ואלמלא כמה תקלות, מעשיו הבזויים לא היו מתגלים והוא היה ממשיך לבצע עבירות חמורות אלה.

עוד הדגישה התובעת כי כעולה מהכרעת הדין ומתסקיר שירות המבחן, מדובר בנאשם מניפולטיבי ומתוחכם המנצל את הסביבה לטובתו, ושומה על בית המשפט להביא גורמים אלה בחשבון כגורמים לחומרה.

התובעת הוסיפה וציינה כי הנאשם התחייב להשיב את הספרים הגנובים. הנאשם הודה בגניבת שבעה ספרי תורה (ששניים מתוכם תפוסים במשטרה). הנאשם הורשע בגניבת עשרה ספרי תורה. בפועל השיב רק שלושה ספרי תורה שרק אחד מהם הוא למעשה ספר גנוב. בהתנהלותו זו של הנאשם הוא גרם למתלוננים, שציפו לזהות את ספרם, עוגמת נפש נוספת.
המאשימה הגישה שורה ארוכה של פסקי דין בהם בגין עבירות קלות יותר נגזרו עונשי מאסר ממושכים.

בהתחשב בכלל נסיבות העניין לרבות חומרת המעשה ועברו הפלילי של הנאשם ביקשה לגזור על הנאשם מאסר בפועל שלא יפחת מתריסר שנים, מאסרים על תנאי, פסילה בפועל ועל תנאי, קנס משמעותי ופיצוי לכל נפגעי העבירה.

בעניין הפיצוי הדגישה המאשימה כי למעט מושב פרי גן בו היו ספרי התורה מבוטחים, הרי שכל שאר המתלוננים ניזוקו נזק כספי כבד.
הסנגור טען כי יש מקום לגזור את הדין לצד הקולה. הוא הדגיש כי בהתאם ליחס בין מטרות הענישה לשיקולי הענישה, כפי שנקבע ע"י דר' רות קנאי, ישנם שני נתיבים לענישה: נתיב של ענישה תגמולית ונתיב של ענישה שיקומית. בעניינו של הנאשם, כאשר מדובר בעבירות שבוצעו על רקע התמכרות להימורים, מוטב לנקוט בענישה שיקומית, בה ניתן משקל נמוך יותר לחומרת העבירה. לדברי הסניגור, בעבירות של התפרצות נגזרים בדרך כלל עונשי מאסר של שנה וחצי עד שנתיים, אולם כאשר בית המשפט בוחר במודל השיקומי, ראוי לגזור גם ענישה מקלה יותר.

לטענת ההגנה, הנאשם לא ביצע את העבירה עקב בצע כסף ורצון להתעשרות קלה ומהירה. העובדה שהוא נטל בדרך כלל רק ספר תורה אחד (למעט שני מקרים: נוה ימין ופרי-גן), מלמדת כי חרף מצוקתו, הוא חשב על המתלוננים. הוא נטל בדרך כלל רק ספר תורה אחד והוא לא גנב כל רכוש אחר שנמצא במקום, אף שהוא בעל ערך.

עוד הודגשה העובדה כי הנאשם הוכה קשות בביתו על רקע חובותיו. הוא נחבל ואף איבד את ההכרה, ולכן נאלץ לעבור את העבירות שעבר. הסניגור הוסיף וציין כי ההתמכרות להימורים מעוותת את חשיבתו של המכור, אשר כדי לממן את חובותיו מבצע עבירות שאינן הולמות את אופיו, במעין "דחף לאו בר כיבוש". הנאשם היה מודע לבעייתו, והחל לקבל טיפול מקצועי עוד קודם למעצרו, ואף זאת יש לשקול לזכותו.

לחובת הנאשם אמנם עבר פלילי – אבל בעבר הוא לא קיבל הזדמנות לצאת מעולם הפשע. בנסיבות אלה, מוטב להפנותו לאפיק טיפולי, ואף לדחות את גזר הדין לאחר בחינה בדבר הצלחת הטיפול.

ההגנה הוסיפה וציינה את חסכון הזמן השיפוטי, בכך שהנאשם הודה בששה אישומים, והסכים להגשת כל חומר הראיות לגבי הוכחת שאר האישומים.

הסניגור ביקש עוד להביא בחשבון כי הנאשם ביקש להשיב את ספרי התורה הגנובים עוד במהלך החקירה, אולם בניגוד לפרשות אחרות, המאשימה בעקשנות סרבה לכל מהלך שהיה מביא להשבת ספרי התורה תמורת הקלה בעונשו. עוד הוא ביקש לשקול כגורם לקולה את המאמץ הכביר שעשה הנאשם להשבת ספרי תורה, ואת נכונותו להמשיך ולעשות את כל הדרוש כדי להשיב את ספרי התורה הגנובים. בעניין זה, טען הסניגור כי ספרי התורה הגנובים נמצאים אצל גורמים פליליים מסוכנים, זאת בניגוד לטענת הנאשם בעדותו כי הוא מסרב לאמר היכן נמצאים ספרי התורה כדי שלא לפגוע במחזיקיהם תמי הלב.
הנאשם עצמו ביקש לשאת דברים טרם גזר הדין. הוא הביע חרטה על המעשים וביקש מחילה מכל מי שנפגע. הנאשם הוסיף וציין כי יעשה הכל על מנת להחזיר את ספרי התורה שטרם השיב לבעליהם.

העובדה שהשיב ללא כל הבטחה שלושה ספרי תורה, יקרים מאד, מלמדת על רצונו הכן להשיב את הגזילה.

לדבריו, העבירות בוצעו מתוך "סכנת נפשות" ממש: לאחר שנחבל בביתו הוא, תוך איומים של נושיו להגיע אליו ולקרובים לו, לא היתה לו ברירה אלא לעבור את העבירות החמורות שעבר.

לדבריו בעבר סבר שיוכל להגמל מההימורים לבדו, אולם לאחרונה הבין כי הוא זקוק לתמיכה מקצועית ולכן החל בטיפול עוד לפני מעצרו. בנסיבות אלה, ביקש לשחררו להליך גמילה בקהילה סגורה, והצהיר כי אז יחזיר עוד שלושה ספרי תורה.

הנאשם ציין כי הוא מכיר את הנאשם בת"פ 10706-05-10 משה קרקו, אשר התפרץ לבתי כנסת, שוחרר לקהילה טיפולית, ולאחר שברח מהקהילה, החמיר בית המשפט בעונשו. הנאשם ביקש לתת גם לו הזדמנות דומה לזו שניתנה לקרקו והבטיח שלא לאכזב את בית המשפט בהליך הטיפולי.
עברו הפלילי של הנאשם
– לחובת הנאשם עבר פלילי מכביד ובו שבע הרשעות קודמות:

א.
לראשונה נדון בשנת 1994 למאסר על תנאי בגין סיוע לנטילת נכסים לשם סחיטה.

ב.
הנאשם נדון למאסר ראשון של ארבעה חודשי עבודות שירות בשנת 1996, בגין ביצוע עבירות של זיוף, התחזות, קבלת דבר במרמה, שימוש במסמך מזויף, גניבה ועוד.

ג.
בשנת 1997 נדון הנאשם למאסר על תנאי וקנס בגין עבירת התפרצות.

ד.
בשנת 2002 נדון הנאשם בת"פ 3904/01 בית משפט שלום בתל אביב, לעונש מאסר כולל של 40 חודשים בגין הרשעתו בצירוף של 15 תיקים שונים בעבירות של התפרצויות, גניבות ועוד.

בעניין זה, הוגשו לאחר הטיעונים לעונש גם כתב אישום מתוקן, טיעונים לעונש וגזר הדין. מעיון בכתב האישום המתוקן בו הורשע הנאשם שם, עולה כי מדובר בגניבה בעשרות אירועים, בארץ ומחוצה לה, של חפצי יודאייקה מבתי כנסת ומוסדות דת. בשני מקרים, במושב בית הגדי בקיץ 1999, ובקבוצת יבנה בשנת 2000 מדובר בגניבת ספרי תורה מבתי כנסת.

מהטיעונים לעונש עולה כי כבר אז נטען כי הנאשם עסק בהימורים וכי הוא נמצא בהליכי שיקום. אשתו ענבל העידה גם אז לזכותו כי הוא ביצע את העבירות עקב לחץ והשפעה של אנשי העולם התחתון, וכי הוא עשה את מעשיו בלית ברירה כדי להחזיר את חובותיו (ע' 121 לפרוטוקול ת/223). הנאשם עצמו נשא דברים טרם גזר הדין שם. הוא ציין כי נקלע לתסבוכת כלכלית עקב הימורים, כי היה מהמר כרוני (שם, ע' 157).

כב' השופט אפרתי מציין בגזר דינו כי הנאשם ביצע שורה ארוכה של עבירות רכוש במסגרתן נבזזו ערכי תרבות ורוח של העם היהודי, אגב שימוש בתחבולנות, מרמה והונאה (שם, ע' 160). הוא ציין כי אלמלא הסדר הטיעון לא היה מהסס להחמיר יותר עם הנאשם מעבר ל- 44 החודשים עליהם הסכימו הצדדים (שם, ע' 162).
בית המשפט המחוזי במסגרת תיק ע"פ (מח' ת"א) 70159/02, חזר על חומרתן היתרה של העבירות והפחית את העונש הכולל ל- 40 חודשי מאסר רק לנוכח פרשנות מקלה בדבר הפעלת מאסר על תנאי.

ה.
הנאשם נדון עוד בגין עבירת רכוש בשנת 2002 למאסר חופף.

ו.
בשנת 2006 נדון הנאשם למאסר על תנאי וקנס בעבירת התחזות.

ז.
בשנת 2007 נדון הנאשם למאסר על תנאי וקנס בגין עבירה של גניבה.

ח.
לחובתו גם 15 הרשעות תעבורתיות והוא פסול מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה.

לאחר שהמדינה הגישה את פסק הדין מת"פ 3904/01, הוסיפה ההגנה והגישה תגובה, בה טענה כי מאז שחרורו מהמאסר הקודם בשנת 2003, הנאשם לא הסתבך בעבירות נוספות זולת עבירה אחת מינורית. ההגנה שבה וציינה את רצונו העז של הנאשם להגמל מהימורים, בעיה שהביאה אותו להסתבכות הנוכחית.
תסקיר שירות המבחן
– שירות המבחן מציין בתסקיר מיום 31.1.2011, כי הנאשם מנהל לאורך שנים ארוכות אורח חיים שולי ועברייני, על רקע התמכרות נרחבת להימורים. עם הזמן הוא אימץ לעצמו דפוסי התנהגות עברייניים. התסקיר מלמד כי הנאשם חש הצפה רגשית בעת ההימורים, והתנהלותו מאופיינת בלקיחת סיכונים.

כפי שציינתי בהכרעת הדין, גם שירות המבחן התרשם כי מדובר באדם רהוט ומתוחכם, המנהל את ענייניו באופן מתוכנן לשם קידום מטרותיו. עם זאת, התסקיר מציין את משפחתו התומכת של הנאשם, את בנותיו ואת ההליך הטיפולי בו החל טרם מעצרו. המטפלת סיפרה כי הנאשם גילה מוטיבציה ושיתף פעולה בהליך, אולם התסקיר מציין כי הוא ביצע עבירות תוך כדי ההליך הטיפולי, מה שמקשה על מתן אמון בנכונות זו.

שירות המבחן מתרשם מקושי בהצבת גבולות ומסיכון גבוה להמשך ביצוע עבירות. נוכח העובדה שבעבר התקשה הנאשם לגייס את עצמו להליך טיפולי בבעיית ההתמכרות להימורים, נמנע שירות המבחן מכל המלצה טיפולית וממליץ לגזור ענישה שתעמיד גבולות להתנהגותו, כך שיוכל לקבל טיפול במסגרת מאסרו בשב"ס.
המאשימה הגישה את הפסיקה הבאה:

בת"פ (שלום באר שבע) 2244/09 מדינת ישראל
נ' גדעון מימון גזר כב' השופט אבו טהה לנאשם עם עבר פלילי כבד אבל ישן, בגין גניבת ספר תורה אחד, שנת מאסר לריצוי בפועל.
בעפ"ג (מחוזי באר שבע) 45141-07-11 קרקו נ' מדינת ישראל
אישר בית המשפט המחוזי עונש מאסר בפועל של חמש וחצי שנים, בתוספת שנה בגין הפעלת מאסר על תנאי, נוכח הרשעת נאשם ב- 15 אישומים של התפרצות ועבירות נלוות, כאשר מדובר היה בהתפרצויות לבתי כנסת וגניבת נכסים בשווי נמוך.

בע"פ (מחוזי חיפה) 4257-05-09 עובדיה נ' מדינת ישראל
(2009), אישר בית המשפט המחוזי עונש של שנתיים מאסר והפעלת מאסר על תנאי במצטבר, כאשר מדובר היה בהתפרצות לשתי בתי כנסת וגניבת כמה אלפי שקלים בכל אחד מהם.

ברע"פ 6550/08 אבו טסא נ' מדינת ישראל
(2008), אישר בית המשפט העליון עונש של ארבע שנות מאסר בגין ארבע עבירות התפרצות שבוצעו בחבורה, אם כי תוך כדי איום בנשק באחד מהאירועים.

ברע"פ 574/11 בהראן יוסף נ' מדינת ישראל
(2011) אישר בית משפט העליון עונש של 30 חודשי מאסר בפועל, קנס ופיצוי בגין הרשעה בעבירה של התפרצות למפעל וגניבת ציוד בשווי 20,000 ₪.
הסניגור נסמך על פסיקה זו:

בת"פ (שלום ת"א) 28907-12-10 מ"י נ' אלישע (2011), הורשע נאשם בעבירה של כניסה לבית כנסת במטרה לגנוב. הנאשם הועמד לדין רק שנתיים מאוחר יותר. במהלך תקופה זו נדון הנאשם בגין 13 תיקים בהם שתי התפרצויות ל- 33 חודשי מאסר בפועל. במסגרת הסדר טיעון נגזרו עליו חמישה חודשי מאסר בלבד בחופף. כבר כאן יצויין, כי הסדר טיעון איננו קנה מידה לעונש ראוי, מה גם שהצדדים הצדיקו את ההסדר בכך שלו היה מצרף תיק זה לצירוף התיקים לא היה מוחמר עונשו.

בת"פ (שלום פ"ת) 2859/08 מ"י נ' עטרי (2010), הורשע נאשם בעבירה של התפרצות לבית מגורים. לאחר הליך שיקומי מוצלח בקהילה טיפולית, התייחס בית המשפט לחומרת העבירה של התפרצות מחד גיסא, ולנסיבות האישיות מאידך גיסא, וגזר על הנאשם ששה חודשי מאסר בלבד, ארבעה מהם בעבודות שירות.

בת"פ (שלום אילת) 1564/09 מ"י נ' רבייב (2010), הורשע הנאשם בשתי עבירות של התפרצות וגניבה. אף כאן ביטא בית המשפט את הלבטים בין חומרת העבירות ועברו הפלילי של הנאשם, לנוכח נסיבותיו והעובדה שעלה בינתיים על דרך הישר, וגזר בסופו של דבר מאסר בעבודות שירות.

בת"פ (מחוזי נצרת) 2/10 מ"י נ' נדים שיבלי (2010), נדון הנאשם בגין שורת עבירות של התפרצויות לקיבוצים ועסקים. מדובר בעשרה אישומים חמורים של סיוע לשוד, סיוע להתפרצויות, התפרצויות, היזק לרכוש ועוד. מדובר היה בנאשם ללא עבר פלילי, אשר בחלק מהאישומים שימש רק כמסייע (נהג). בית המשפט התייחס לחומרתן היתרה של העבירות הגורמות נזקים קשים לאזרחים תמימים וגזר על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של שלוש שנים, קנס ופיצויים.
מעבר לפסיקה זו, ביקש הסניגור להתייחס לת"פ (שלום ת"א) 18797-01-11 מ"י נ' אבו זקיקה ואח'. בעניין זה, הוגש כתב אישום שייחס לנאשמים התפרצות לבית כנסת בבני ברק וגניבת 12 ספרי תורה. ביום 12.7.11 הודיעו הצדדים על הסדר טיעון במסגרתו תוקן כתב האישום והעבירה שיוחסה בו הינה רק של החזקת נכס שהושג בעוון. ע"פ הסדר הטיעון, עיקר הנאשמים נדונו למאסר על תנאי בלבד.

הפרקליטות הצדיקה את הסדר הטיעון בכך שהיה בתיק "קושי ראייתי משמעותי", וכי הנאשמים החזירו שבעה ספרי תורה, אמנם לא במצב טוב, וחמישה מהם זוהו ע"י המתלוננים. אף הסניגור ציין בטיעוניו שם, כי הנאשמים לא גנבו את הספרים, אלא רק קבלו אותם מאחרים שגנבו אותם. בית המשפט כיבד את ההסדר.

קשה להשוות תיק זה לתיק שבפני
נו. קשה לדעת מה היו הקשיים הראייתיים באותו תיק, שהביאו את המדינה להסדר טיעון. בסופו של דבר, שם מדובר בעבירה אחת של קבלת נכס שהושג בעוון, ואילו בענייננו מדובר בשמונה עבירות של התפרצות ובשמונה עבירות נפרדות של גניבת עשרה ספרי תורה משמונה בתי כנסת שונים.

גזירת הדין
כללי
- כפי שהדגשתי בהכרעת הדין אין זה תיק רגיל. עשרות נאשמים באים בפני
י מדי יום. אישומים מאישומים שונים בהם עלי לגזור את הדין. פרשה כזו, של שרשרת ארוכה של התפרצויות לבתי כנסת וגניבת ספרי תורה, איננה עניין של יום ביומו.
הצדדים התמקדו בפסיקה שהגישו בחומרתה של עבירת ההתפרצות, כל אחד לפי דרכו. ואולם, למרות שהעונש המירבי על עבירה של גניבה עומד על שלוש שנים, ואילו העונש המירבי על עבירה של התפרצות עומד על שבע שנים - הרי שעיקר החומרה בענייננו היא דווקא בעבירות הגניבה. יחסית לעבירות התפרצות אחרות, אין מדובר ברף הגבוה של עבירות ההתפרצות. הנאשם לא שבר דבר, בדרך כלל נכנס לבתי הכנסת בדרך הרגילה (למעט מושב נוגה אז נמלט מהחלון). החומרה הרבה היא דווקא בעבירות הגניבה.

כמפורט בהכרעת הדין, אין דין גניבת ספר תורה כגניבת חפץ אחר. ערכו של ספר תורה הוא רב, אולם גניבת ספר תורה היא עניין בעל משמעות ניכרת הרבה מעבר לפן הכלכלי. גניבת ספר התורה פוגעת במתפללים. גניבת ספר התורה פוגעת פגיעה רגשית קשה בבעליו של ספר התורה. גניבת ספרי תורה רבים במושבים רבים – היא עניין חמור וקשה מעין כמותו.
כפי שציינתי בהכרעת הדין, אין מדובר במעידה חד-פעמית, או בכורח פתאומי שהביא לדחף בלתי נשלט. מדובר בשרשרת מעשים מתוכננים, שנעשו בתכנון ובתחכום, תוך איסוף מודיעין, תוך רכישת אמון של באי בתי הכנסת, תוך הסתייעות באדם אחר, פעם אחר פעם אחר פעם, בעשרה מושבים שונים.

התרשמתי כי אין המדובר בנאשם שהוא "דג רקק" אלא באדם מבריק, מאניפולטיבי, בעל יכולות קוגניטיביות מעל לממוצע, שבקור רוח תכנן את מעשיו, ביצע את העבירות במשך תקופה ממושכת, שוב ושוב, הסתייע באדם אחר, ערך הכנות לכל מעשה גניבה, יצר "תכסיסי הסחה" במקרים מתאימים, איתר "לקוחות" לקנייה או משכון של ספרי התורה, וגרם למתלוננים לנזקים שאינם ניתנים לשיעור.
התנהלות המשפט
– הסניגור העלה על נס את רצונו של הנאשם להשיב את ספרי התורה עוד בעת הליך החקירה. כפי שציינתי בהכרעת הדין, במהלך כל חקירתו במשטרה בחר הנאשם לשמור על זכות השתיקה. רק לאחר שנחשפו בפני
ו עיקרי הראיות, בא בהצעה מתוחכמת לחוקריו של השבת ארבעה ספרי תורה תמורת עונש קל של שנת מאסר.

גם בבית המשפט נקט הנאשם בדרך מתוחכמת. תחילה כפר בכל האישומים, אולם לאחר הליך גישור שלא צלח, הודה בששה אישומים בהם היו ראיות כבדות משקל.

ניהול משפט איננו גורם לחומרה, באשר זכותו של הנאשם להוכיח את חפותו. יחד עם זאת חסכון זמן שיפוטי יכול להוות גורם לקולה. יש להביא בחשבון לזכותו של הנאשם את צמצום יריעת המחלוקת ואת נכונותו להגשת כל חומר החקירה, תוך חסכון רב מאד של זמן שיפוטי.
השבת ספרי התורה
– ציינתי בהכרעת הדין כי יש להביא בחשבון את השלב המאוחר בו הושבו וכן את העובדה שהנאשם סירב למסור את שמו של האדם שלכאורה לטענתו מחזיק בספרים, למרות טענתו כי אותו אדם איננו יודע כי מדובר בספרים גנובים.

גם כאשר השיב לבסוף שלושה ספרי תורה, הדבר נעשה בדרך לא דרך, כאשר רק ספר אחד מהשלושה זוהה כספר תורה שנגנב באחת מההתפרצויות שבהן הודה הנאשם.

המתלוננים פרטו לא מעט על הציפיה שנכזבה שעה שנקראו לזיהוי ספרי התורה המוחזרים, ועל הנזק הנפשי הנוסף כתוצאה מהליך זה.
טוב וראוי שהנאשם השיב שלושה ספרים (שרק אחד מהם זוהה), ללא כל תמורה או הבטחה, והדבר חייב לבוא ודאי בחשבון בגזירת דינו של הנאשם כגורם לקולה, ואולם כלל התנהלותו בעניין איננה מלמדת על כנות כוונותיו, עליהן הצהיר במהלך עדותו.

עשרה ספרי תורה גנב הנאשם משמונה מושבים שונים. שני ספרי תורה נתפסו באירוע האחרון (אישום ראשון נווה ימין). ספר תורה אחד הוחזר וזוהה ע"י בעליו (אחד משני הספרים שנגנבו במושב פרי-גן). אף אם נוריד את גניבת קרעי ספר התורה הפגום ממושב אשתאול, נותרו ברשות הנאשם עוד ששה ספרי תורה יקרים לבעליהם תרתי משמע.
עדויות המתלוננים
- ההליך הפלילי בשנים האחרונות שם דגש גדול והולך על מעמדו של קורבן העבירה. חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001 נחקק במטרה לקבוע את זכויותיו של נפגע עבירה ולהגן על כבודו כאדם, על תחושותיו ורצונותיו.

סעיף 77 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, מסמיך את בית המשפט לחייב את המורשע בדין לפצות את קורבן העבירה. בהמשך לנטיה שלא להתעלם מקורבן העבירה ע"פ חוק זכויות נפגעי עבירה, נקבע כי ראוי לעשות שימוש בסמכות זו יותר מבעבר (ע"פ (מחוזי חי') 3545/03 עופר שרון, נ' גיורא פישר, (2004)
; ע"פ 3818/99 פלוני נ' מדינת ישראל
, פ"ד נו (3) 721).
תיארתי לעיל את עדויות המתלוננים בפני
י. קשה היה שלא להזיל דמעה נוכח העדויות הקשות. הדברים שאמרו המתלוננים חוצבים כתער בבשר החי ומלמדים על הכאב הגדול באובדן ספר התורה, כאב אשר עולה בהרבה על ערכו הכספי של ספר התורה הגזול. שומה על בית המשפט להביא בחשבון כאב זה בעת גזירת הדין.
ההתמכרות להימורים
- ההגנה שמה את יהבה על הליך שיקומי וטיפולי של גמילה מההתמכרות להימורים. דא עקא, שירות המבחן, שהוא הגורם המקצועי והמוסמך לעניין הליכי שיקום, איננו סבור כי הנאשם בשל להליך כזה ואיננו ממליץ על שחרורו של הנאשם להליך של גמילה במסגרת קהילה סגורה.

יתרה מכך, הנאשם היה מכור להימורים גם בעבר. כבר לפני עשור הוא נדון לעונש מאסר ארוך, על רקע ביצוע עבירות רכוש דומות. הנאשם יכול היה לנקוט בהליכים טיפוליים מתאימים במהלך העשור האחרון. העובדה שהוא לא פעל בדרך זו, ורק עתה, כאשר חרב המאסר הארוך תלויה על צווארו הוא מבקש לצאת לטיפול בקהילה – עובדה זו מלמדת כי אין מדובר ברצון אמיתי וכן, אלא בנסיון מתוחכם להקל בעונש.

אכן, יש להביא בחשבון את העובדה שהנאשם החל בהליכי טיפול עוד קודם למעצרו. ואולם, העובדה שתוך כדי הליכים טיפוליים אלה הוא מבצע עבירות כל כך חמורות כפי שהורשע בהן (!), מלמדת כי לא היה מדובר בטיפול ממשי ועמוק, שיש בו ביקורת עצמית אמיתית ובחינה מעמיקה של התנהלותו הבזויה של הנאשם.
שיקולי הענישה
- אכן, התיקון מס' 113 לחוק העונשין תשל"ז 1977 טרם נכנס לתוקפו. ואולם, אין מניעה להחיל את רוחו של התיקון גם טרם כניסתו לתוקף. ראשית, התיקון לחוק קובע כגורם ראשון במעלה בגזירת הדין את שיקול ההלימה. שיקולי שיקום והגנה על הציבור הם רק שיקולים משניים לשיקול עיקרי זה (ר' סעיף 40ב' לחוק העונשין כפי שנחקק בתיקון מס' 113 לחוק). חריגה מהעונש הראוי בשל שיקולי שיקום אפשרית רק בנסיבות בהן מצא בית המשפט כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם (ר' סעיף 40ד' לחוק העונשין כפי שנחקק בתיקון מס' 113 לחוק). בענייננו, בהעדר נתיב שיקומי ברור, יש להתמקד איפוא בשיקולי ההלימה לחומרתן הייחודית של העבירות.

שנית, קובע התיקון כי בעת הרשעה בריבוי עבירות שאינן נוגעות לאירוע אחד, יש לגזור את הדין בנפרד לגבי כל אחד מהאירועים, ולאחר מכן לקבוע חפיפה או הצטברות עונשים (ר' סעיף 40יג' (ב) לחוק העונשין כפי שנחקק בתיקון מס' 113 לחוק). בענייננו, אף אם לא אגזור את הדין בנפרד לכל אישום ואישום, הרי שאביא בחשבון רצף זה בגזירת העונש הכולל.
אף אם החוק החדש טרם נכנס לתוקפו, שני עיקרים אלה יעמדו בבסיס גזר הדין.
כאמור לעיל, בעת גזירת הדין, אין בפני
בית המשפט אופציה טיפולית, המצדיקה חריגה ממתחם העונש ההולם לעבירות החמורות שביצע הנאשם. יש ממש בקביעת שירות המבחן, כי אם הנאשם באמת ובתמים מעוניין בגמילה מההתמכרות להימורים – יוכל הוא להגמל בתקופת מאסרו. אם הנאשם מעוניין באמת לצאת מעולם הפשע, הרי שלטעמי מאסר ממושך, ממש כמו קהילה סגורה, יכול להוות מסגרת הולמת לגמילה מהתמכרות.
אין מדובר בנאשם שזו מעידתו הראשונה. הנאשם נדון שוב ושוב בגין עבירות רכוש. לפני עשור כבר ריצה מאסר ממושך של 40 חודשי מאסר בגין גניבת פרטי יודאייקה. גם אז בוצעו העבירות בתחכום ניכר. עניין זה מחמיר עד מאד את מצבו של הנאשם. הנאשם לא ניצל את הזמן מאז שחרורו הקודם לשיקום וליציאה מעולם הפשע.

גם אם אביא בחשבון את מעשי האלימות שהופעלו נגד הנאשם ע"י נושיו, הרי שהיה עליו להתלונן למשטרה ולא לתכנן מעשי גניבה חמורים כאלה של ספרי תורה.
באשר לפיצוי כספי
– כאמור לעיל, הנטייה היא לפסיקת פיצוי למתלוננים, אשר בדרך כלל אינם מגישים תביעות. שום פיצוי לא יחזיר למתלוננים את שנגזל מהם. יצויין כי גם מי שספר התורה שלו הושב אליו, ניזוק בנזק שאינו ממוני שקשה לאמוד אותו. כמובן שאין בפיצוי זה כדי למנוע מהמתלוננים לתבוע את מלוא נזקם במסגרת הליך אחר.
סיכומו של דבר, כאשר מדובר בהרשעה בתשעה אישומים, בגניבת עשרה ספרי תורה משמונה בתי כנסת שונים בתחכום ובתכנון, לא ניתן לגזור את הדין ללא מאסר בפועל ארוך וכבד. יחד עם זאת, בקביעת אורכה של התקופה, אביא בחשבון את כל הנסיבות לזכותו של הנאשם שצויינו לעיל.
לאחר שאני שוקל את כלל נסיבות העניין לחומרה ולקולה, אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

א.
שבע וחצי שנות מאסר בפועל

, תקופה שתימנה מיום מעצרו 1.12.2010.

ב.
שנה מאסר על תנאי, לתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר, לרבות לפי סעיף 52 (ג') לחוק העונשין תשל"ז 1977, שלא יעבור כל עבירת רכוש שהיא פשע.

ג.
ששה חודשי מאסר על תנאי, לתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר, לרבות לפי סעיף 52 (ג') לחוק העונשין תשל"ז 1977, שלא יעבור כל עבירת רכוש שהיא עוון ואיננה פשע.


ד.
פסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה לתקופה של שנה אחת מיום שחרורו של הנאשם מהמאסר במצטבר לכל פסילה אחרת.

ה.
הנאשם ישלם למתלוננים את הפיצויים שיפורטו להלן. הפיצויים בסך כולל של 265,000 ₪ יופקדו בקופת בית המשפט עד ליום 1.1.2014 כדלקמן:
1.
למתלונן שלום בן עטייה ע"ת 35 (מושב נווה ימין) סך של 5,000 ₪.
2.
למתלונן מנשה ניני ע"ת 38 (מושב שתולים) סך של 50,000 ₪.
3.
למתלונן מאיר יעקב ע"ת 58 (מושב יתד) סך של 50,000 ₪.
4.
למתלונן חואטו עטיה ע"ת 43 (מושב שובה) סך של 50,000 ₪.
5.
למתלונן יוסף חדריאן ע"ת 48 (מושב פרי-גן) סך של 5,000 ₪.
6.
למתלונן הרצל לוי ע"ת 69 (מושב נהורה) סך של 50,000 ₪.
7.
למתלונן מקסים עמוס ע"ת 63 (מושב בת-הדר) סך של 50,000 ₪.
8.
למתלונן יצחק בילשיין יורם ע"ת 85 (מושב אשתאול) סך של 5,000 ₪.

ו.
קנס בסך 25,000 ₪ או חצי שנה מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד יום 1.1.2015, ותשלומו יהווה תנאי לשחרור. יודגש כי אם הפיצוי לא ישולם, הרי שכל סכום שיופקד בגין הקנס יועבר קודם לכן על חשבון הפיצויים.

המצווה לכתיבת ספר תורה מצויה בפרשת וילך: "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים לא' יט). רוחמה וייס כותבת באתר "קולות" כי ההשוואה של התורה לשירה היא השוואה מחייבת. אי אפשר לברוח מהשירה: טקסט שקל לזכור בעל-פה הופך לטקסט רודפני. זה סוד כוחם של הטקסטים הנלמדים בעל פה, מרגע שלמדנו אותם אין לנו אפשרות להינצל מהם, הם נצורים בגופנו ופועלים עלינו מתוכנו.

גניבת ספרי תורה בהיקף כזה, בתכנון ובתחכום, עדות היא כי לא תורה נצורה בגופו של העבריין ולא התורה פועלת מתוכו. הנאשם לא גילה כל רחמים לאותה שירה מופלאה המצויה בספרי התורה, ונטלם מבעליהם באופן בוטה ונבזי.
סיכומו של דבר – מדובר בפרשה קשה. מדובר בנזק כלכלי כבד לכל אחד ואחד מהמתלוננים, וזאת בנוסף לנזק נפשי כבד עליו העידו חלק מהמתלוננים. גזר הדין המכביד לא יקל על מצוקתם של המתלוננים, אולם אולי יהא בו כדי להרתיע ולמנוע מעשים כאלה בעתיד.
אני ממליץ לשירות בתי הסוהר לשלב את הנאשם בהליך גמילה מהתמכרותו להימורים בתוך תקופת המאסר.
זכות ערעור בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום,
כ"ד אדר תשע"ב

,
18 מרץ 2012

, במעמד הצדדים.








פ בית משפט שלום 39352-12/10 מדינת ישראל נ' דוד אלחנן וואלדמאן, מיכאל אביחי בוזגלו (פורסם ב-ֽ 14/03/2012)