פסקי דין על התביעה הצבאית | פסקי דין על עמאד מוחמד תיסיר סעיד נתשה

1402/12 עמ     07/03/2012




עמ 1402/12 התביעה הצבאית נ' עמאד מוחמד תיסיר סעיד נתשה









בפני
כב' השופט:
law data
law data
1
0
2010-02-03t09:14:00z
2012-03-19t14:42:00z
2012-03-19t14:42:00z
2
1130
5654
idf
47
13
6771
11.8122


6 נק'
2

false
false
false







microsoftinternetexplorer4


/* style definitions */
table.msonormaltable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}




                                               
בית
המשפט הצבאי לערעורים                            
ע"מ
1402/12


בפני
כב' המשנה לנשיא: אל"ם נתנאל בנישו
 
העוררת: התביעה הצבאית
(באמצעות קמ"ש ערן לוי)                  

נגד

המשיב: עמאד מוחמד תיסיר סעיד נתשה, ת"ז
950240507
(באמצעות ב"כ
עו"ד אחמד ספייה)


ערר על החלטת ביהמ"ש הצבאי יהודה
(בפני
כב' השופט רס"ן מאיר ויגיסר)
בתיק מס' 1648/12 מיום 4.3.12
(הערר התקבל)

תאריך הישיבה: 6 במרץ 2012, י"ב באדר התשע"ב.
 

החלטה
המשיב נעצר בתאריך 22.2.12 לאחר שתעודת זהות
שהציג בפני
אנשי כוחות הביטחון במעבר רחל בניסיון לצאת את תחומי האזור עוררה את
חשדם.
ואכן, בחקירה הסתבר כי מדובר בתעודת זהות
מזויפת אשר הוכנה כתשעה חודשים לפני מעצרו. בחקירתו, טען המשיב כי הקבלן אשר
העסיקו באשקלון הפגיש אותו ופועלים נוספים עם זייפן תעודות זהות מרהט אשר הכין
לכולם תעודות זהות מזויפות. עוד עלה בחקירה כי המשיב נוהג להיכנס לישראל לצורכי
עבודה מזה כעשר שנים ללא אישור. בתחילה היה נכנס דרך הכפר א-זעים ובתשעת החודשים
האחרונים עשה שימוש בתעודת הזהות המזויפת.
בתום החקירה הוגש, על כן, נגד המשיב כתב אישום
המייחס לו עבירות של הפרת הוראה בדבר סגירת שטח במספר רב של הזדמנויות אשר אחת מהן
הייתה ביום 14.9.10, זיוף מסמך רשמי, התחזות כאחר וניסיון להפרת הוראה בדבר סגירת
שטח.
יצוין כי אין זו הפעם הראשונה שהמשיב נחקר בחשד
לביצוע עבירות אלה. ביום 14.9.10 עוכב על ידי המשטרה לאחר שנתפס בשכונת א-טור
שבירושלים. המשיב נחקר, טען כי נכנס לישראל על מנת לבקר את אחותו, ולבסוף שוחרר
באזהרה.
בית משפט קמא קבע כי קיימות ראיות לכאורה
לעבירות המיוחסות למשיב וכי מתקיימות אף עילות מעצר של מסוכנות וחשש מהימלטות. עם
זאת, קבע כי בנסיבות העניין ניתן להבטיח את התייצבות המשיב למשפטו על ידי ערבות צד
ג' של שני ערבים.
בין היתר התייחס בית משפט קמא לעבר הנקי של
המשיב, מטרת כניסתו לישראל וחתונתו 
הצפויה
להתקיים בתאריך 10.3.12. כן הוסיף בימ"ש קמא:
"התחשבתי גם בעובדה שלא נעשה ניסיון ממשי
לאתר את מזייף תעודת הזהות הישראלי על אף שמעדותו של הנאשם עולה כי זייף תעודות
זהות עבור 15 פועלים נוספים שעבדו עבורו. מובן כי עניינו של מזייף תעודות הזהות
חמור יותר מעניינו של הנאשם והצורך להרתיע אותו גדול יותר. למרות זאת, גרמי החקירה
לא פעלו כנדרש מהם על מנת לאתר אותו וניתן היה לצפות כי יפעלו ביתר שאת בכיוון
זה".
אשר על כן, הורה בית משפט קמא על שחרור המשיב בהפקדת
ערובה בסך 10,000 ₪ ובחתימה על ערבות צד ג'.
התביעה עוררת נגד ההחלטה האמורה. לטעמה, למניע
כניסתו של אדם לישראל לא צריך להינתן משקל של בכורה בקביעת קיומה של עילת מעצר.
כמו כן, טוענת התביעה כי כניסותיו התכופות של המשיב לישראל במשך כ-10 שנים מלמדות
על כך שהפך את העבריינות מסוג זה לדרך חיים ושקיים חשש ממשי שיחזור לסורו. לטעמה,
הפקדת ערובה אך מבטיחה את התייצבותו של המשיב למשפטו ולא כי יימנע מלחזור על
העבירה. עוד מציינת התביעה כי לערֵבים אין כל תפקיד בפיקוח על המשיב.
הסנגור אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה. אולם,
לטעמו לא נשקפת מהעורר סכנה כלשהי, מאחר שהוא יצא מהאזור פעמים רבות, אך לא ביצע
כל עבירה נוספת בתוך שטחי הקו הירוק. הסנגור אף טען כי עומדת למשיב הגנה מן הצדק
לאור מחדלן של רשויות החקירה לאתר ולהעמיד לדין את הקבלן אשר דאג לזיוף תעודות
הזהות. לבסוף, מפנה הסנגור לעובדה כי המשיב עתיד להינשא ביום שבת הקרוב וכי יגרם לו
ולמשפחתו נזק כספי עצום אם תבוטל החתונה במועד זה.
התביעה מצידה מסרה שחלפו אך שבועיים ממועד
מעצרו וחקירתו של המשיב, ועל כן, לא ניתן לקבוע בשלב זה כי שהמשטרה התרשלה בחקירת
הקבלן.
דין הערר להתקבל.
הלכה פסוקה היא כי עבירה של יציאה מהאזור ללא
היתר, אשר נלוות לה עבירה נוספת כגון זיוף מקימה עילות מעצר.
זאת ועוד, מושכלת יסוד היא כי ביצוע חוזר ונשנה
של עבירה מסוימת מלמד על סיכון גבוה כי אם ישוחרר העבריין, יחזור לסורו. אשר על
כן, שחרור אדם אשר חזר פעם אחר פעם על עבירה עד כי "הותרה בעיניו" יעשה
בזהירות רבה לבל יפגע האינטרס הציבורי וזאת תוך קביעת תנאי שחרור שיהיה בכוחם
לאיין את הסיכונים הכרוכים בשחרור.
עקרונות כללים אלה נכונים גם במקרה דנן בו
עסקינן בנאשם שעשה לעצמו מנהל לצאת מתחומי האזור במשך שנים רבות ובמספר הזדמנויות
רב תוך שימוש בתעודת זהות מזויפת והתחזות לאדם אחר עד שנעצר. ההתנהגות הנ"ל
מלמדת על סיכון לא מבוטל לאינטרס הציבורי אם ישוחרר המשיב, ועל פוטנציאל משמעותי
כי יחזור לסורו.
בהינתן שני אלה, איני יכול להסכים עם
בימ"ש קמא כי ניתן לשחרר את המשיב לתווך ארוך בהפקדה כספית בלבד, ובכך למנוע
את הסיכון הטמון בהתהלכו חופשי.
ודוק, אין מדובר בחשש ערטילאי, שהרי בעבר כבר
נעצר המשיב והוזהר, אך הוא חזר מיד לסורו.
החלטת בימ"ש קמא אף אינה מתיישבת עם פסיקת
בימ"ש זה אשר רואה בעבריינות חוזרת כנסיבה המלמדת על קושי משמעותי להזדקק
לחלופה (ראה מהעת האחרונה ע"מ 1315/12 התוב"ץ נ' זין וכן
ע"מ 1245/12 מטר נ' התוב"ץ).
זאת ועוד, עמדנו על חוסר היכולת להסתפק בחלופת
מעצר אשר לא יהיה בכוחה למנוע את החשש כי הנאשם יחזור לסורו:
"כאשר המניע לעבירה נעוץ במצוקה כלכלית,
שחרור ללא כל בקרה הינו מתכון די בטוח לכך שהנאשם ימשיך בדרכיו כאילו לא קרה דבר.
אדרבה, הצורך בהפקדת סכום כספי גבוה לשם שחרורו, עשוי אך להוות תמריץ נוסף לשוב
ולבצע עבירות... ככל שהחלופה אינה מבטלת או מצמצמת את המניע הכלכלי המשמעותי העומד
מאחורי ביצוע עבירות מהסוג הנ"ל, חוששני כי שחרור נאשמים אך ידרבן עבריינות
חוזרת ויוסיף לתופעה רחבת ההיקף עימה נדרשים כוחות הביטחון להתמודד"
().
סבורני כי בנסיבות המקרה דנן, עקרונות אלה
מביאים למסקנה אחת ויחידה והיא כי לא ניתן לאיין את עילות המעצר בחלופה כלשהי.
אמנם, זו לו הפעם הראשונה שהמשיב ניצב בפני
בית
משפט. אולם, מי שמואשם בביצוע עבירה במספר רב של הזדמנויות במשך תקופה ארוכה של 10
שנים, ואף נחקר במשטרה בעניין זה ושוחרר תוך אזהרה, אינו יכול לטעון כי הינו ראוי
לאמון לו ראוי נאשם שעברו נקי.
לנכוח האמור, יש לקבל את ערר התביעה.
ועם זאת, לא ניתן להתעלם משתי נסיבות נוספות
אליהן התייחס בימ"ש קמא.
ראשית, באשר לאי פתיחת חקירה בעניינו של הקבלן
שהעסיק לכאורה את המשיב ותיווך בינו לבין זייפן התעודה. אכן, על פני הדברים, נראה
כי משטרת ישראל לא ביצעה את המוטל עליה כאשר למיטב ידיעתי לא נפתחה חקירה. ברם, יש
לציין כבר כעת כי המשיב לא מסר פרטים מזהים רבים מלבד שם משפחה ושם פרטי שהוא אינו
בטוח בו. יחד עם זאת, ככל שמבקשות הרשויות לטעון לניסיון אמיתי לאכוף את האיסור
ולפגוע במחוללי העבירות והנהנים העיקריים, מצופה היה שתיערך ולו בדיקה של החשד. אולם,
גם בהנחה כי המשטרה אכן התרשלה בתפקידה, סבורני כי במקרה זה ראוי העיקרון לפיו אין
מתקנים עוול בעוול. זאת משום חומרת מעשיו של המשיב והסיכון הקרוב כי יחזור לסורו
כאמור (ראה ע"מ 2711/07 שמאסנה נ' התוב"ץ [פדאור (לא פורסם)
07 (24) 747], 
ע"מ 2970/05 ה.
הצבאי נ' חמדאן [פדאור (לא פורסם) 05 (36) 659]).
הנסיבה השנייה, נעוצה בחתונתו הקרבה של המשיב.
אומנם, אין באירוע זה, ככל שהוא ייחודי וחד פעמי כדי להצדיק מיניה וביה שחרור נאשם
יהיו מעשיו אשר יהיו. עם זאת, קבענו לא פעם כי יש מקום להתחשב במכלול השיקולים
הנובעים מחתונה, הן במישור הכלכלי והן במישור הרגשי והבין אישי. המדובר, על כן,
בנסיבה משמעותית בבואנו להכריע האם להורות על מעצר המשיב.
אלא שבעיני האיזון הראוי בין נסיבה זו לבין
הסיכון הטמון בשחרור המשיב לאור רצף מעשיו, אינו בהטיית הכף באופן מוחלט לשחרור,
אלא במתן אפשרות לקיום החתונה תוך שחרור מוגבל של המשיב.
בהתאם, אני מקבל את ערר התביעה ומורה על מעצר
המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. עם זאת, המשיב יוכל להשתחרר באופן זמני בין
התאריכים 9.3.12 עד 16.3.12 בתנאי שיפקיד 10,000 ₪, ויתחייב להתייצב להמשך מעצרו
כפי שנקבע לעיל.


ניתנה היום, 7 במרץ 2012, י"ג באדר
התשע"ב,
בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר
העתק החלטה זו לידי הצדדים.

_________________
המשנה לנשיא



רמשי"ת: ד.ס






עמ בית המשפט הצבאי 1402/12 התביעה הצבאית נ' עמאד מוחמד תיסיר סעיד נתשה (פורסם ב-ֽ 07/03/2012)