פסקי דין על אמין עבאס אחמד | פסקי דין על משרד הפנים

54939-12/11 עתמ     15/03/2012




עתמ 54939-12/11 אמין עבאס אחמד נ' משרד הפנים








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים




15
מרץ 2012

עת"מ 54939-12-11 אחמד נ' משרד הפנים





בפני
כב' השופט רון שפירא

העותר
אמין עבאס אחמד
, ת"ז 313708695


נגד

המשיב
משרד הפנים




פסק דין


הרקע לעתירה וטענות הצדדים:

בפני
עתירה בה מבוקש להורות למשיב להעניק לעותר תעודת זיהוי ולהעביר דיווח לכל גורם ממשלתי על מעמדו של העותר כתושב קבע בישראל.

העותר במקורו הוא אזרח לבנוני אשר במשך שנים סייע לכוחות הביטחון של ישראל ומתגורר בישראל מאז שנות השמונים לאחר שנעשו מספר נסיונות להתנקש בחייו. לפני מספר שנים הסכימה מדינת ישראל להעניק לעותר ולאשתו תעודות זהות ואף ניתן לו מספר תעודת זהות (313708695). בפועל נמסרה תעודת זהות לאשתו של העותר אך לעותר לא נמסרה התעודה.

העותר טוען כי למרות בקשות חוזרות ונשנות המשיב נמנע מלהעניק לו תעודת זהות ובכך פוגע בזכויות יסוד שלו ונמנע ממנו לקבל ביטוח רפואי, דרכון, ביטוח במוסד לביטוח לאומי וכדומה. נטען כי המנעות המשיב מליתן לעותר את תעודת הזהות שמספרה כבר קיים היא החלטה בלתי חוקית, בלתי סבירה באופן קיצוני, מפלה בינו לבין קבוצת אזרחים דומה לו ופוגעת בעקרונות שנקבעו בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

לטענת העותר הוא פנה אל המשיב משנת 2004 בבקשות ופניות חוזרות ונשנות לשם קבלת תעודת הזהות אך לא זכה לכל תשובה עניינית. על כן הגיש העותר עתירה קודמת (עת"מ 752/08) שבמסגרת הדיון בה הורה ביהמ"ש למחוק את העתירה ללא צו להוצאות וזאת מאחר שכפי שעלה ממכתבו של מר יעקב גנות, אשר צורף לתגובת המשיב, ממילא צפוי היה עניינו של העותר לבוא לדיון בפני
הגורמים המחליטים לקראת חודש מרץ 2009. העותר טוען כי למרות האמור לעיל, ממועד ההחלטה בעניין העתירה הקודמת ועד כה לא נעשה דבר בעניינו.

המשיב טוען כי דין העתירה להדחות על הסף הן מאחר שמדובר בעתירה מוקדמת אשר הוגשה קודם למתן החלטה בבקשה הנוספת שהגיש העותר והן מחמת העובדה שהעתירה הוגשה בשיהוי ניכר. נטען כי העתירה הקודמת שהגיש העותר נמחקה בהמלצת בית המשפט בהיותה מוקדמת. נטען כי גם עתירה זו הוגשה בטרם ניתנה החלטת המשיב.

המשיב טוען כי העותר, אזרח לבנוני אשר סייע לכוחות הביטחון, הגיע לישראל לראשונה בשנת 1987. ביום 21.10.88 ניתנה לו אשרת שהייה מסוג ב/1 שתוקפה הוארך מעת לעת עד ליום 30.6.95. ביום 17.8.95 אושר לעותר מעמד תושב ארעי וניתנה לו אשרה מסוג א/5. מעמדו של העותר כתושב ארעי הוארך מעת לעת עד ליום 31.3.00. ביום 24.8.00 יצא העותר למצריים ושב ארצה רק כעבור 4 שנים, בשנת 2004. עם שובו ביקש העותר לחזור ולקבל אשרת שהייה מסוג א/5. ביום 23.12.04 נבחנה בקשתו של העותר על ידי כל הגורמים המוסמכים והוחלט להעניק לו אשרת שהייה מסוג ב/1 התקפה לשנה. כן הוחלט כי בתום אותה שנה ישובו וייבחנו את עניינו.

לטענת המשיב, לאור המידע הבטחוני בעניינו של העותר, אשרת השהייה שניתנה לו הוענקה לתקופת ניסיון בלבד והותנתה בחתימה על כתב התחייבות להמנע מפעילות פלילית. באותו מעמד הובהר לעותר והוא אף הצהיר על כך שידוע לו שכל הפרה של ההתחייבות עלולה להביא לקיצור תוקפו או ביטולו של הרישיון. אשרת השהייה של העותר הוארכה מעת לעת. נטען כי ההחלטה האחרונה בעניינו של העותר ניתנה ביום 7.10.11. כן נטען כי בסמוך לפקיעת תוקף הרישיון הגיש העותר בקשה להארכת תוקפו ועד כה טרם התקבלה החלטה בבקשה.

המשיב טוען כי לאחר מחיקת העתירה הקודמת הובא עניינו של העותר בפני
ראש רשות האוכלוסין דאז וזה החליט ליתן לעותר רישיון ב/1 לשנה. בהתאם להחלטה זו קיבל העותר ביום 14.6.09 רישיון ב/1 לשנה. תוקף הרישיון הוארך מעת לעת עד ליום 7.10.11. בסמוך לפקיעת תוקף הרישיון הגיש העותר בקשה להארכת תוקפו ועד כה טרם התקבלה החלטה בבקשה. נטען כי העותר לא קבל על החלטת ראש רשות האוכלוסין דאז ולא ביקש לערער עליה אלא פעל בהתאם לה במשך שנים. נטען כי כעת, עוד בטרם התקבלה החלטה בבקשתו להאריך את תוקף הרישיון לאשרה ב/1, הגיש את העתירה שבנדון ובה ביקש, בניגוד לבקשת ההארכה שהגיש בלשכת רשות האוכלוסין, לקבל מעמד של תושב קבע.

המשיב טוען כי בקשת העותר עודנה נבחנת על ידי המשיב וטרם ניתנה בה החלטה ולכן אין מקום להתערבות בית המשפט. נטען כי יש שיקולים רבים שיש לבחון ולכן הבחינה אורכת זמן. לחילופין נטען כי העתירה לוקה בשיהוי שכן העותר איחר את המועד לתקיפת החלטת ראש רשות האוכלוסין להעניק לעותר אשרת שהייה מסוג ב/1 אשר תוארך מעת לעת.

בתגובה לטענות המשיב הגיש העותר מסמך הנושא כותרת "טיעוניו וסיפור חייו של העותר" המתאר את נסיבות חייו הקשות של העותר והסבל שנגרם לו ולבני משפחתו במשך השנים, ככל הנראה מאחר ששיתף פעולה עם כוחות הביטחון של מדינת ישראל. כן תיאר את נסיבות יציאתו מהארץ בשנת 2000 וחזרתו בשנת 2004. נטען כי לאחר שהמשיב נכנס לשטח מצריים עם ספינה שמונף עליה דגל מדינת ישראל הוא נעצר ולאחר שזיהו את היישות הבטחונית שלו הוא הוחזק במשך 4 שנים במעצר. העותר מדגיש את רמת הסיכון שאורבת לו מחוץ לגבולות מדינת ישראל ומבקש לקבלת תעודת זהות על מנת לקבל זכויות המגיעות לו.

דיון ומסקנות:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוגשו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לקבל את העתירה באופן חלקי ולהורות למשיב לדון בעניין מתן תעודת זהות
ומעמד לעותר וליתן החלטתו בעניין זה בתוך 4 חודשים מהיום.

המשיב אינו חולק על טענותיו של העותר לפיהן העותר פעל רבות למען מדינת ישראל ובטחונה וכי בעבר זכה במעמד מסוג א/5 לאור פועלו וניתן לו מספר תעודת זהות. כן נטען כי יש לשער שהמעמד הזה היה נותר בתוקפו לו היה נשאר העותר בישראל. כמו כן, אין המשיב מכחיש שתוקף האשרה פקע מאחר שהעותר נעדר מהארץ תקופה משמעותית של 4 שנים ונסיבות העדרותו מהארץ לתקופה כה ארוכה בשל מאסרו אינן מוכחשות על ידי המשיב. כן אין חולק כי כבר משנת 2004 מבקש העותר מהמשיב להסדיר את מעמדו בישראל ולהעניק לו תעודת זהות.

על כן, תשובתו של המשיב לפיה העותר הגיש בקשה לחידוש אשרה מסוג ב/1 וטרם קיבל תשובה בעניין זה איננה מספקת ואינה עונה על עתירתו של העותר לקבל תעודת זהות ומעמד בישראל.

לאחר שהוגשה עתירתו הקודמת של העותר הוחלט, בשנת 2009, להעניק לעותר רישיון מסוג ב/1 למשך שנה על מנת לבחון את עניינו. למרות זאת, הרישיון מסוג ב/1 חודש מעת לעת ובקשתו לקבל תעודת זהות ומעמד בישראל לא נענתה. לא ברור מדוע המשיב משתהה תקופה כה ארוכה בהענקת תעודת הזהות והמעמד המבוקש.

בנסיבות המקרה לא ניתן לקבל את טענות המשיב בדבר היותה של העתירה מוקדמת, שכן העותר ממתין להחלטה בעניינו במשך שנים ובנסיבות אלו לא נותר לו אלא לפנות לבית המשפט לשם זירוז הטיפול בבקשתו. אי מתן החלטה במשך זמן כה רב בעניין בקשתו של העותר לקבל תעודת זהות ומעמד מהווה עילה מוצדקת לפניה לבית המשפט לקבלת סעד. ראו:
בג"צ 18/82 חברה קדיש"א גחש"א ת"א נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה תל אביב יפו, פ"ד ל"ח(1) 701 (1984).

כן לא ניתן לקבל את הטענה כי מדובר בשיהוי מצד העותר שכן אמנם בשנת 2009 הוחלט ליתן לו רישיון מסוג ב/1 אך העותר סבר, בצדק, כי מדובר במצב זמני וכי בסופו של דבר יוענקו לו תעודת הזהות והמעמד המבוקשים, אך משנוכח כי המשיב אינו נותן החלטה בעניין זה פנה בצדק לבית המשפט. לאור השיהוי בהתנהלותו של המשיב במתן החלטה בעניינו של העותר אין מקום לקבל את טענת המשיב לעניין שיהוי בהגשת העתירה.

בזמן שהמשיב משתהה במתן החלטה בעניין מתן תעודת זהות ומעמד לעותר,
העותר נאלץ להתקיים בתנאים מגבילים, ללא ביטוח רפואי, ללא אפשרות לפנות למל"ל, ללא דרכון וכדומה. בנסיבות אלו היה על המשיב להזדרז בקבלת החלטה בעניינו של המשיב שכן לא הוצגו כל ראיות לכך שקיימת מניעה לקבלת
המבוקש.

יש לקבל את טענת המשיב כי מדובר במקרה שבו קיימים גורמים רבים ונתונים רבים שיש לבחון, אך מאחר שהעותר פונה כבר משנת 2004 אל המשיב בבקשה לקבל תעודת זהות ומעמד, נראה כי כבר הייתה אמורה להתקבל החלטה בעניינו.

אשר על כן, לאור המפורט לעיל, הנני מקבל את העתירה באופן שבו אני מורה למשיב לדון בעניינו של העותר וליתן החלטה בעניין בקשתו לקבלת תעודת זהות ומעמד שיאפשר לו לקבל זכויות, וזאת בתוך 4 חודשים מהיום ולא יאוחר מיום 15/7/2012.

המזכירות תעביר עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום,
כ"א
אדר תשע"ב, 15 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.










עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 54939-12/11 אמין עבאס אחמד נ' משרד הפנים (פורסם ב-ֽ 15/03/2012)