Google

בועז גוטפלד - זאק דבי אהרון, גרינקלאוד בע"מ

פסקי דין על בועז גוטפלד | פסקי דין על זאק דבי אהרון | פסקי דין על גרינקלאוד |

7831-12/10 תק     14/03/2012




תק 7831-12/10 בועז גוטפלד נ' זאק דבי אהרון, גרינקלאוד בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בהרצליה



ת"ק 7831-12-10 גוטפלד נ' דבי אהרון ואח'






בפני

כב' השופטת
חנה קלוגמן


התובע

בועז גוטפלד
(להלן:"התובע")


נגד


נתבעים

1. זאק דבי אהרון
(להלן: "הנתבע")
2. גרינקלאוד בע"מ
(להלן:"הנתבעת")
(להלן:"הנתבעים")




פסק דין



התביעה שבפני
י עניינה מחלוקת כספית בין הצדדים בהתייחס להסכם שכירות עליו חתמו הצדדים.

התובע הינו בעלים של 40% מהמושכר, כפי שהוגדר על ידי הצדדים בהסכם השכירות שצורף כנספח א' לכתב התביעה (להלן: "ההסכם" או "הסכם השכירות").
בהתאם להסכם השכירות, המושכר הינו שטח של כ-87 מ"ר המצוי בהרצלייה בקומת הקרקע של בנין משרדים בן 5 קומות.

הבעלים הנוסף של המושכר והמחזיק ב60% ממנו מר אלפרד פולק לא הצטרף להגשת התביעה.
התביעה שבפני
י מתייחסת רק לחלקו של התובע, דהיינו 40%.

נתבע 1 היה מנהלה ובעל המניות של הנתבעת 2 אשר שכרה את הנכס . התביעה הוגשה כנגד נתבעת 2 כמי ששכרה את הנכס וחתמה על הסכם השכירות וכנגד נתבע 1 כערב לחיוביה.

הצדדים חתמו על הסכם שכירות ביום 09/07/09 לתקופה של שנים עשר חודשים עם אופציה להארכת החוזה לתקופה של שנה נוספת. בפועל נמשכה תקופת השכירות מספר חודשים נוספים.
אין מחלוקת על כך שעד לסוף נובמבר 2010 עזבו הנתבעים את המושכר.

לטענת התובע, נותרו הנתבעים חייבים לתובע כספים הנובעים מהסכם השכירות וכן מבקש הוא לחייבם בתשלום פיצויים בגין נזקים שגרמו למושכר.
הנתבעים לעומתו טוענים, שלא נותרו חייבים כל סכום שהוא לתובע ולא גרמו כל נזק למושכר.

תמצית טענות התובע:
לאחר שהנתבעת עזבה את הנכס נותרה היא חייבת את הסכומים המפורטים להלן:

א.
דמי שכירות - לטענת התובע, בהתאם להסכם שבין הצדדים היה על הנתבעת לעזוב את המושכר ביום 15.10.10 ואילו בפועל היא עזבה את המושכר רק ביום 30.11.10 ויצרה בכך חוב בדמי שכירות בסך של 2,652 ₪. כמו כן מאחר והפינוי הסופי נעשה רק בחודש דצמבר קיים חוב נוסף בגין דמי שכירות בסך של 1,483 ₪.
ב.
פיצוי בגין העיכוב בפנוי המושכר– פיצוי עבור כל יום מעבר למועד שהוסכם על הפינוי –
4,449 ₪, וכן פיצוי מוסכם עבור חודש דצמבר 2010 בסך של 3,271 ₪.
ג.
החלפת מנעול – סך של 209
₪.
ד.
ניקיון המושכר לאחר עזיבת הנתבעים - סך של 400 ₪.
ה.
צביעת המושכר – סך של 2,000 ₪ על דרך האומדנא.

לאחר שהסתיים הדיון, בקש התובע להוסיף את הסכומים ששילם לטענתו עבור ארנונה ואשר היה על הנתבעת לשלמם לפי הסכם השכירות בסך של
845 ₪ בגין המושכר וכן סך של 850 ₪ בגין חיובי ארנונה עבור חניה לתקופה של 17 חודשים.

לפיכך, התובע העמיד את סכום התביעה המתוקן על סך של 16,159 ₪ בתוספת מע"מ, ולסכומים אלו בקש התובע להוסיף רבית כפי שנקבע בין הצדדים בהסכם השכירות.

לטענת התובע, הנתבעת עזבה את הנכס לאחר מועד סיום השכירות ללא ששילמה עבור התקופה הנוספת. בנוסף, הותירה הנתבעת חובות ארנונה לעירית הרצלייה וגרמה נזקים למושכר שהיה על התובע להוציא כספים לתיקונם.

את הנתבעת מבקש התובע לחייב מכוח הסכם השכירות שבין הצדדים ואת הנתבע מכוח הערבות שחתם להבטחת חיובי הנתבעת.




תמצית גרסת הנתבעים:
לטענת הנתבעים, לא הפרו הם את הסכם השכירות אלא נשארו במושכר בהתאם למועד עליו הוסכם בין הצדדים ואף שלמו עבור כל תקופת היותם בנכס. לטענתם, עזבה הנתבעת את המושכר בהתאם למוסכם ביום 15/10/2010 והיא לא התחייבה להאריך את ההסכם מעבר למועד זה. לא זו אף זו, גם לאחר שעזבה הנתבעת את המושכר, כמחווה של רצון טוב, המשיך הנתבע להראות את המקום לשוכרים פוטנציאליים.
לטענת הנתבעים, שולם עבור כל התקופה בה הייתה הנתבעת בנכס, ולא נותר כל חוב בגין דמי שכירות. התביעה לתשלום דמי שכירות נולדה, לטענתם, רק לאחר שהתובע לא הצליח להשכיר את הנכס ובחר להאשים את הנתבעת בכך ולתבוע דמי שכירות ממנה.

לטענת הנתבעים, התובע מחזיק רק ב-40% מהנכס, ואילו השותף העיקרי, מר דורון פולק, המחזיק ב-60% מהנכס, סירב להצטרף לתביעה, והדבר אומר דרשני.

לסיכום טוענים הנתבעים, כי הנכס הוחזר במועד וללא שנותרו בגינו חובות כספיים כלשהם. כמו כן המושכר הוחזר במצב תקין, כך שאין כל עילה לתביעת פיצוי בגין נזקים שנגרמו למושכר.

תגובה מפורטת
להנזקים שנתבעו:
א.
דמי שכירות: כפי שכבר צוין, לא נותר כל חוב מאחר והנתבעת עזבה את המושכר בהתאם
למוסכם.
ב.
פיצוי בגין עיכוב בפינוי המושכר: מאחר ולא היה עיכוב בפינוי המושכר הרי שאין כל
חיוב בפיצוי בגינו.
ג.
החלפת המנעול – לא היה כל צורך בהחלפת המנעול, כי המפתחות הוחזרו בצורה מסודרת.
ד.
ניקיון המושכר – המושכר הוחזר נקי ומסודר.
ה.
צביעת המושכר – לא היה צורך בסיוד המושכר.
ו.
חובות ארנונה – כל החובות שולמו.

טענת קיזוז
:

הנתבעים טוענים, כי בהתאם להסכם השכירות, הייתה הנתבעת זכאית למקום חנייה אחד בבניין לאורך כל תקופת השכירות, אך חנייה שכזאת מעולם לא נמסרה. כתוצאה מכך, נגרמה לנתבעת עלות של כ-520 ₪ לחודש, ובסך הכול במשך תקופת השכירות, נגרמה הוצאה של כ-7,800 ₪.
לטענת הנתבעים, היה וייפסק כל סכום שהוא נגדם, יש לקזז ממנו את הנזק שנגרם להם כתוצאה מכך שהתובע הפר את ההסכם לגבי מקום החנייה.



תגובת התובע:
לטענת התובע, אומנם נושא החנייה מופיע בהסכם, אך הוסכם בין הצדדים, כי הנתבעים מוותרים על מקום החנייה בתוך הבניין.

דיון:
המחלוקת שבפני
י מתייחסת להסכם השכירות שהיה בין הצדדים. לאחר שהנתבעת פינתה את הנכס, טען התובע כי נגרמו לו נזקים הנובעים הן מחובות שהותירה התובעת לאחר שעזבה והן מנזקים שנגרמו למושכר.

אין מחלוקת כי בין הצדדים נחתם הסכם שכירות, אשר צורף כנספח לכתב התביעה, החל מעמוד 2 שבו, ואשר עמוד 1 צורף כנספח א' לכתב ההגנה.

לאחר עיון בכתבי הטענות ולאחר הדיון שהתקיים להלן התייחסותי לראשי הנזק השונים כפי שפורטו
על ידי התובע:

יתרת דמי השכירות-
ממכלול העדויות עולה, שאכן הוסכם שהנתבעת תעזוב את הנכס עד ליום 15/10/10, אך המחלוקת הינה האם אכן במועד זה עזבה את המושכר, כפי שטוענת הנתבעת, או לחלופין עזבה את המושכר רק בסוף חודש נובמבר, כפי שטוען התובע. ממכלול העדויות עולה, כי בפועל עזבה אומנם התובעת את הנכס כבר ב-15/10/10, אך עדיין היו מיטלטלין השייכים לה במושכר, בנסיבות אלה אני קובעת כי עליה לשלם את דמי השכירות עד לסוף חודש אוקטובר, דהיינו סך של 884 ₪
.
לא מצאתי כי בנסיבות כפי שפורטו לעיל, יש הצדקה לחייב את הנתבעת בגין דמי שכירות עבור חודש נובמבר, או דצמבר, גם אם נשארו מיטלטלין ספורים במושכר. נראה לי, כי הפיצוי הראוי וההוגן יהא תשלום דמי השכירות עבור כל חודש אוקטובר כפי שנקבע על ידי לעיל.

החלפת מנעולים
– ניתן להבין את התובע שביקש להחליף את המנעול כל עוד לא קיבל את המפתח מהנתבעת גם אם מדובר במפתח משוכפל, לכן אני מחייבת בסך של 209 ₪.
צביעת המושכר –

לא צורפו קבלות, כך שבראש נזק זה התביעה נדחית.
תשלומי
ארנונה –

התובע הגיש תיקון לכתב התביעה, כאמור, והוסיף דרישה לתשלום חוב הנובע מתשלומי ארנונה בסך של 845 ₪ בגין השטח שהושכר, וסך של 850 ₪ ארנונה בגין חנייה.
לגבי חיוב הארנונה המתייחס לשטח שהושכר, הרי שלטענת התובע, עבור התקופה שמיום 15/10/10 ועד לסוף נובמבר, נותר חוב של 507 ₪, ולאחר שקבעתי שיש לשלם דמי שכירות עבור חודש אוקטובר במלואו, הרי שיש לשלם גם את דמי הארנונה, עבור המחצית השנייה
של חודש אוקטובר, דהיינו סכום של 169 ₪.
לגבי חיוב הארנונה בגין החנייה: מאחר ואין מחלוקת שהנתבעת לא קיבלה מקום חנייה הרי שאין לחייב אותה בארנונה בגין שטח שלא הושכר לה ולא נעשה על ידה שימוש בו.

טענת הקיזוז

ממכלול הנסיבות עולה, שלמרות שהחנייה מוזכרת בהסכם הרי שבפועל הוסכם בין הצדדים שהנכס יושכר ללא מקום חניה.
אני למדה זאת מהתנהלות הצדדים בביצוע ההסכם והארכת תוקף ההסכם לתקופה של מספר חודשים נוסף. חיזוק לכך מצאתי בהודעת הדואר האלקטרוני ששלח שותפו של התובע דורון פולק ,אשר לא השתתף בהגשת התביעה, מיום 18.1.2010, בה הוא מתייחס לסעיף החנייה המופיע בהסכם השכירות כדקלמן:

"החוזה שהיה של תומר, השוכר הקודם, עבר אליך ככתבו, מכיוון שלשטח המושכר היה

מוצמד מקום חניה אחד בתשלום.

אך מכיוון שלא רצית לשכור חניה, בטלנו את רישום החניה בעירייה, ונותרנו עם מקום


חניה לא מושכר כמספר חודשים.

נכון להיום יש בידי חניה פנויה מקורה, שמבוקשת ע"י שוכר בקומה 3.

באם תרצה, באפשרותי להשכיר לך במחיר של 450 ₪ לחודש, כולל ארנונה וכולל מע"מ"

(ההדגשות במקור שהוגש לבית המשפט כנספח י"ג – עמוד 29 לכתב התביעה המתוקן).

בנסיבות אלו טענת הקיזוז נדחית.

אחריות אישית של הנתבע –
לטענת התובע ערב הנתבע להתחייבויות הנתבעת בהתאם לכתב ערבות שצורף כנספח 1 ו' (עמוד 18) לכתב התביעה המקורי. הסכם השכירות שבין הצדדים בסעיף 25 הדן בביטחונות קובע בסעיף 25.1 המצאת שטר חוב כאחד הביטחונות. שטר החוב שצורף לא מולא כדין וחסרים בו פרטים מהותיים, יחד עם זאת הוא מוגבל בסכום וניתן להבחין בו בחתימת הנתבע לאור השוואה עם חתימתו על הסכם השכירות. ממכלול הראיות מתקבל הרושם כי היה מובן לנתבע שקיימת ערבות אישית , מה גם שהוא היה זה שחתם בשם החברה על ההסכם אליו צורף כנספח שטר החוב. בנסיבות אלו אני רואה את הנתבע כערב לחובות החברה לפי ההסכם.

סוף דבר-
הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום סך של
1,262
₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה
ועד התשלום בפועל.
לא ישולם הסכום האמור על ידי הנתבעת תוך 30 יום יהא על הנתבע לשלמו תוך 30 יום נוספים.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

על

פסק דין
של בית משפט לתביעות קטנות ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.


ניתן היום,
כ"א אדר תשע"ב, 14 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 7831-12/10 בועז גוטפלד נ' זאק דבי אהרון, גרינקלאוד בע"מ (פורסם ב-ֽ 14/03/2012)














מידע

© 2024 Informer.co.il    אינפורמר       צור קשר       תקנון       חיפוש אנשים