פסקי דין על אהוד בן שמואל כדור

1130/06 פ     11/03/2012




פ 1130/06 מדינת ישראל נ' אהוד בן שמואל כדור




בפני
כב' השופטת, נחמה מוניץ
ה מ א ש י מ ה
מדינת ישראל

באמצעות פרקליטות מחוז צפון

נגד

ה נ א ש ם
אהוד בן שמואל כדור
– ת.ז 05716844
ע"י ב"כ עוה"ד שמעון מזרחי ו/או זכרוני

נוכחים: בשם המאשימה: עו"ד אור לרנר

בשם הנאשם: בעצמו וב"כ עו"ד שמעון מזרחי
<#2#>
גזר דין

הנאשם - אהוד כדור, הובא לדין ובכתב האישום יוחסו לו העבירות הבאות:
א. הריגה (שלושה מקרים) - עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק").
ב. מעשה פזיזות תוך נהיגת רכב - עבירה לפי סעיף 338 (1) לחוק.
ג. נהיגה בשכרות - עבירה לפי סעיף 62 (ד) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961 (להלן: "הפקודה").
ד. נהיגה במצב המונע שליטה ברכב ומסכן עוברי דרך - עבירה לפי תקנה 26 (1) יחד עם (4) לתקנות התעבורה, תשכ"א 1961 (להלן: "התקנות"). יחד עם סעיף 68 לפקודה.
ה. גרימת חבלה לאדם ולרכוש ברשלנות - עבירה לפי סעיפים 62 (2) ו- 38 (2) (3) לפקודה.
ו. עקיפה כשהדרך לא פנויה - עבירה לפי סעיף 47 (ד) לתקנות.
ז. סירוב לבדיקת שכרות - עבירה לפי סעיף 64 ד' (א) לפקודה.

התאונה ארעה ביום 7.10.06, בה מצאו את מותם מרדכי חדד ז"ל, אשתו מורי חדד ז"ל ובנם אריאל חדד ז"ל. בתם עינת, נפצעה באורח קשה. הנאשם עצמו נפגע באורח בינוני ונזקק לטיפול רפואי.
התאונה ארעה כאשר רכב המנוחים מסוג מיצובישי לנסר נסע בכביש 65, מכיוון צומת גולני לכיוון צומת כדרים, בסמוך לשעה 20:30 שעה שמשפחת חדד עשתה את דרכה בחזרה לצפת. הנאשם נהג ברכב מסוג ב.מ.וו, נסע מכיוון צומת כדרים לכיוון צומת גולני וסמוך לקילומטר 82.3 שבכביש, יצא לעקיפה והתנגש חזיתית ברכב המנוחים. רכב מיצובישי נוסף שנסע אחרי רכב המנוחים ובו נהג עלי בכרי, לא הצליח למנוע התנגשות נוספת בינו לבין רכב המנוחים.

אבקש להדגיש כי נשמעו בפני
י עדים רבים משני הצדדים על פני ישיבות רבות שנשתרעו על פני תקופה ארוכה, ואשר כללו בקשות רבות לדחיה בעיקר מטעמו של הנאשם, אולם לא רק מטעמו. לאחר תום שמיעת הראיות ניתנה הכרעת דין ובה ימצא המעיין פרוט רחב היקף על אודות התרחשות התאונה וכן מסקנות על אודות גורמיה. הנאשם נמצא אשם בכל העברות שיוחסו לו בכתב האישום על כן, אין עוד צורך לשוב ולפרט את כל הנסיבות שגרמו לתאונה ואלה אשר נגרמו על ידה, די בתיאור תמציתי זה לצורך גזר הדין. נקבע כי הנאשם סירב למסור בדיקת דם ועל כן נמצא כי הנאשם נהג במצב שיכרות אשר השליכה על כושר נהיגתו, עקף כאשר בנתיב הנגדי נסעו כלי רכב שעה שהדרך לא היתה פנויה תוך התנהגות פזיזה.

טיעוני הצדדים לעונש
א. התובע שהגיש טיעונים ארוכים בכתב והוסיף טיעון קצר בעל פה, טען כי זוג המנוחים גידלו חמישה ילדים ואף זכו לנכדים שחלקם נולדו לאחר מותם ובנם הקטין אריאל אשר נהרג בתאונה לא יזכה להקים משפחה. הדגיש את הסבל הרב והצער הנורא אותו עברה ועוברת המשפחה כולה אשר איבדה ברגע אחד הורים ואח.
הנאשם כפר בעובדות שבכתב האישום, נשמעו ראיות וניתנה הכרעת דין על פיה הורשע הנאשם בכל אשר יוחס לו - היינו, הריגת שלושה אנשים במעשה פזיזות תוך נהיגת רכב בשכרות, גרימת חבלה לאדם ונזק לרכוש.
בתי המשפט, כך טען, הרבו להדגיש את הצורך במיגור תופעת הקטל בדרכים על ידי הטלת ענישה מחמירה. התובע קבע בסיכומיו קטעים מתוך הפסיקה אליהם הפנה, תוך הדגשת הצורך בתרומתם של בתי המשפט, על ידי ענישת עבריינים כראוי. עוד הדגיש את מספרם הרב של הרוגי תאונות הדרכים, כך שמידי שנה נהרגים מספר רב של נפגעים ילדים, הורים, בני זוג וגורמים להרס משפחות. רק ענישה משמעותית בעבירות הגורמת לתאונות דרכים תסייע להרתעת הנהגים ותקדם מודעות ציבורית למחיר הקשה שגורמת הפרת כללי התנהגות אלה (כך נאמר בע"פ 2247/10). תופעה זו של הקטל בדרכים הפכה למכת מדינה, המפילה חללים רבים שמותם לשווא. כלי רכב הוא כלי משחית והשימוש בו משול לנשק קטלני (מפנה לנאמר רע"פ 11786/04 חוסאם נ' מדינת ישראל
תק-על 2005 (3) 3104).
החמרה בענישה דרושה כפליים שעה שמדובר בנהגים שהתאונה נגרמה בשל נהיגתם תחת השפעת משקאות משכרים, כך שיש להחמיר העונשים של מי אשר ביודעין בחרו לנהוג בשכרות בגינה מידת הסיכון לפגיעה ממשית קרובה (הוא מפנה לנאמר בע"פ 8748/08 ירון ברכה נ' מדינת ישראל
(כפי שפורסם ביום 10.10.11) והדברים שנאמרו שם מפי כב' השופט רובינשטיין בבית המשפט העליון).

התובע טוען עוד, כי רמת האלכוהול בדמו של הנאשם לא נודעה בשל סירובו למסור בדיקה. אולם, יש להניח כי רמת האלכוהול היתה גבוהה אחרת לא היה יוצא לעקיפה כה מסוכנת ובמרחק כה קרוב לרכב הבא מולו בנתיב הנגדי. מפנה לפסיקה לפיה אין לתת פרס למי אשר מסרב למסור דם לבדיקה אלא, יש לקבוע כי מצבו יהיה גרוע יותר בכך שיראה כמי שנהג בכמות גדולה של אלכוהול (מפנה לדברי כב' השופט רובינשטיין בע"פ 7392/10 רן קפלן נ' מדינת ישראל
), יש ליתן לסעיף 64 ד' לפקודת התעבורה את מלוא המשמעות למען לא יצא חוטא נשכר.
עוד הדגיש התובע את הצורך בהרתעת כל הנוהגים ברכב כשיקול מכריע לענישה. אין מקום להתחשבות בנאשם כאדם נורמטיבי, כי מי אשר נוהג באופן בו נהג הנאשם יש לנהוג בו "כבריון הכביש" כך שמרגע שגרם הנאשם למותו של אחר איננו עוד אדם נורמטיבי.
בית המשפט קבע בהכרעת הדין כי הנאשם נהג מתוך חוסר אכפתיות לתוצאה האפשרית, על כן אדישותו מחייבת ענישה מחמירה יותר מאשר מי אשר נוהג בקלות ראש (מפנה לע"פ 3158/00 מג'בש נ' מדינת ישראל
, פ"ד נד (5) עמ' 80).

הנאשם אשר ניהל את משפטו עד תום איננו זכאי להקלה בה זוכים מי אשר מודים בשלב מוקדם של המשפט.
לנאשם שבפני
נו, אין כל עבר פלילי, לעומת זאת גיליון הרשעותיו בתעבורה מונה 65 הרשעות קודמות. הנאשם נוהג מאז 1978. בגיליון הרשעותיו נמצאו 11 עבירות מהירות, 3 הרשעות בגין נהיגה בניגוד לתמרור אין כניסה, 2 הרשעות בגין עקיפה בצומת, שתי הרשעות בגין עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף, אי ציות לתמרור אדום שתי הרשעות, וכן אי ציות לתמרור עצור שתי הרשעות, שימוש בפלפ' 6 הרשעות, ואי ציות להוראות שוטר והרשעות טכניות רבות. בעברו מספר עונשי פסילת רישיונו בפועל. לכן יש לראות בו "פצצה מתקתקת" שאך בנס לא גרם נזק משמעותי עוד קודם לכן. למרות כל העונשים שהוטלו עליו קודם לכן, לא שינה דרכי נהיגתו.
אל מול נסיבותיו האישיות של הנאשם יש להעמיד את הנזק העצום שנגרם לקורבנות ולמשפחתם (מפנה לאשר נאמר בע"פ 548/05 - מאירה לוין).

יש לקבוע פיצוי עונשי בגין כל הרוג ובגין פציעה קשה של עינת חדד, על אף שהמנוחים והפצועה יכולים להיטיב נזקם מחברת הביטוח, אולם ראוי שהנאשם ישלם גם מכיסוי.
בפסיקת בתי המשפט כבר נפסק, כי התוצאה הקטלנית הקשה היא נסיבה לחומרה (מפנה לע"פ 8382/03). המאשימה סבורה כי יש לתת משקל ממשי וכבד לערך קדושת החיים של כל אחד מהמנוחים ופציעת הבת עינת, כך שיביא להכבדת העונש שייגזר על הנאשם (מפנה לדברי כב' השופטת חיות בע"פ 8478/08 ברכבה נ' מדינת ישראל
, פורסם ביום 10.10.11).

לסיכום, ביקש את בית המשפט להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל "דו ספרתי", מאסר על תנאי ארוך ומרתיע, פסילת רישיון הנהיגה לצמיתות, פסילה על תנאי ופיצוי עונשי למשפחת המנוחים.

ב"כ המאשימה עוד הוסיף ותאר את מעמדה של משפחת המנוחים ואת מצבה הקשה של עינת - בתם שנפצעה קשה. טען עוד, כי חלוף הזמן אינו מצדיק הקלה בעונשו של הנאשם אשר גרם בעצמו להתמשכות ההליכים.
אישר כי הנאשם היה עצור מיום 7.10.06 ועד ליום 27.10.06, ומאז שהה במעצר בית מלא עד ליום 15.7.07 שאז בוטל מעצר הבית והפך למעצר בית חלקי שבוטל רק ביום 2.12.07. ומיום 4.2.08 הותר לנאשם לצאת לחו"ל לפי בקשותיו. הדגיש כי רוב הזמן מצוי הנאשם מחוץ לגבולות המדינה.

ב. טיעוני הסנגור
(1) תחילה נשמעה עדות אופי מטעמו של רמי חכם צור שהיה מפקדו של הנאשם במילואים. עד זה הרחיב בתאור את תיפקודו הטוב והמדוייק של הנאשם כחייל מילואים תחת פיקודו, את התנדבותו לכל משימה כולל הגעה מחו"ל לשם השתתפות במסגרת מבצע חומת מגן. את הנתינה הרבה של הנאשם לאנשי הצוות, הדגיש את נהיגתו המתונה בג'יפ החפ"ק וכן את דאגתו לחיילים, גם לאחר שחרורם.

(2) כן מסר עדותו הרב כדורי, מנהל ישיבת נחלת יצחק בירושלים, אשר מכיר את הנאשם שנים רבות ממש כבן משפחה. הרב כדורי, מסר על אודות נדיבותו הרבה של הנאשם כלפי אביו הרב כדורי, מסר על אודות הטיפול המסור שהנאשם מטפל באביו החולה, הוא לבד מכל אחיו דואג לצרכי הוריו.

(3) הוגשו תצהירי גרושותיו וילדיו.

(4) הסנגור טען ארוכות גם הוא והדגיש את נסיבותיו האישיות של הנאשם שהינו בן למשפחת עולים, תושב מרגלית, המונה הורים ושמונה ילדים. המשפחה התפרנסה מחקלאות והנאשם עזר גם הוא, תוך כדי צמיחתו, בפרנסת המשפחה בעבודת כפיים. סיים לימודים תיכוניים והתגייס לצה"ל, שירת כלוחם שירות מלא, כולל במלחמת לבנון הראשונה. המשיך לשרת כלוחם במילואים עד 2006.
כפי שנשמע בעדות האופי של מפקדו, כל השנים הנאשם תרם למדינה. לאחר שחרורו משרות סדיר עסק במסחר במוצרים חקלאיים, לאחר מכן נסע לחו"ל ועסק בתחום הנדל"ן. למרות שבא ממשפחה קשת יום צבר סכומי כסף נכבדים בעיסוקיו בחו"ל במו ידיו ובזכות יוזמתו וחריצותו. יחד עם זאת הקפיד שלא להגר לחו"ל וקבע את מושבו בארץ כבסיסו תמיד.

הנאשם לא השתמש בכספו לתועלתו האישית בלבד, אלא תרם רבות לקהילה, כפי שהעיד הרב כדורי, תרם לישיבת ההסדר בקריית שמונה ולבית הכנסת של בית החייל בקריית שמונה, וכן עזר לקהילה בדרכים נוספות הכל תוך מתן בסתר. הנאשם דאג לבני משפחתו, לגרושותיו ולששת ילדיו כפי שעולה מהתצהירים שהוגשו. לנאשם שישה ילדים בין הגילאים 3 ועד 22 שנים. הנאשם רכש לכולם בתים למגוריהם ודואג לרווחתם ולרווחתם של גרושותיו שפרנסתם עליו. כך גם לאביו בן ה- 90 שמצב בריאותו קשה. אחיו ניתקו קשר עם האב והאב תלוי רגשית בנאשם, כך שמאסר ממושך עלול לגרום לאב נזק בלתי הפיך.

הנאשם אדם חיובי נורמטיבי, שבנה את עולמו בשתי ידיו, מבקש ליתן משקל לשיקולים אלה.
את העבר התעבורתי יש לראות על פי וותקו של הנאשם בנהיגה כמחזיק ברישיון מאז 1978. העבירות רובן מינוריות של ברירת קנס שאינן חמורות, כך שאין לייחס משקל משמעותי לעברו התעבורתי.
נטען עוד כי חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות - כחמש שנים, הוא שיקול מובהק לשם הקלה בעונש (הפנה לת"פ 70/95 מתוך רשימת אסמכתאות שהוגשה במסגרת טיעונים אלה).
הנאשם היה עצור כ- 20 יום, וכן היה נתון במעצר בית מלא קרוב לתשעה חודשים בפיקוח מלווה 24 שעות ביממה. לאחר שהוקלו תנאי שחרורו הותר לו לצאת בשעות היום. יש להתחשב בתקופה ארוכה זו של כ- 14 חודשים בהם היה במעצר בית בתנאים קשים, לשם הקלה בעונש (מפנה לע"פ 4872/95 מתוך רשימת האסמכתאות). אין להטיל עונש חמור יותר רק משום שהנאשם בחר לנהל את משפטו עד תום.

הסנגור הרבה להפנות לרשימת האסמכתאות וטען, כי רמת הענישה המקובלת נעה בין שנתיים וחצי עד 4 שנות מאסר בגין עבירות הריגה בתאונות דרכים, גם בתאונות שארעו כאשר הנאשם נהג תחת השפעת סמים או אלכוהול ובמקרים חמורים הרבה יותר של נהיגה תוך ביצוע עבירות קשות כולל עבירות הפקרה (הפנה למספר פסקי דין מתוך רשימת האסמכתאות אשר סומנו שם במספרים 4 עד 9). עוד הוסיף וטען לאותם מקרים בהם נהרגו אף שני אנשים תוך כניסה לצומת באור אדום ונהיגה בשכרות, הנאשם נדון ל- 3 שנות מאסר (מפנה לפסק הדין ע"פ 5960/06 קורקורשווילי נ' מדינת ישראל
, תק-על 2007 (2), 4854). ובמקרה אחר בו נדונה נאשמת ל- 4 שנות מאסר (ת.פ (מחוזי מרכז) 15012-08-09 מדינת ישראל
נ' ר.ר., תק-מח 2011 (2), 23804), כך שרמת הענישה בעניין הנדון צריך שתהא מתאימה. העובדה שנהרגו שלושה אנשים יכולה להיות שיקול לחומרה במסגרת רמת הענישה הנטענת.
ביקש לערוך אבחנה בין המקרים המפורטים בע"פ 2247/10, שם ערך כב' השופט עמית סקירת הפסיקה לעניין רמת הענישה, וטען כי בכל אותם מקרים בהם העונש עלה על חמש שנות מאסר, בגין עבירות של הריגה תוך נהיגה שבשכרות בוצעו גם עבירות חמורות הרבה יותר כולל הימלטות והפקרה, ובכל אותם מקרים שלא כללו עבירות הפקרה או חטיפה העונשים היו נמוכים משמעותית.
בשאלה האם יש מקום להעלות את רף הענישה בעבירות דומות מבקש להדגיש, כי יש להתאים את רף הענישה למועד ביצוע העבירה, כפי קנה המידה שהיה נהוג בעת התרחשות התאונה. כך יש ללמוד מהקבוע בסעיף 5 לחוק העונשין, מקום שהחוק השתנה ביחס לעובר עבירה או מורשע, כך שהפך קל יותר מכפי שהיה בעת ביצועה, הרי שהשינוי יחול על אותו מורשע רטרואקטיבית. זו הגישה שעולה בקנה אחד עם עקרונות דיני העונשין לפיה כאשר חלה החמרה ולא הקלה בענישה אין להחילה רטרואקטיבית.

בכתב האישום יוחסה לנאשם עבירת הריגה אחת וכך גם בעבירות האחרות. התאונה היא אחת שתוצאתה המצערת גרמה למותם של שלושה אולם, אין להענישו בגין יותר מאירוע אחד ואין מקום לענישה נפרדת.

גזירת הדין צריך שתהא אינדיודואלית ותשקף את השיקולים הרלוונטיים למקרה ולא אוירה כללית.
הסנגור עו"ד מזרחי עוד הוסיף, כי עבירת ההריגה בה הורשע הנאשם היא תוצאה מהסירוב למסור בדיקות דם והפעלת החזקה שבחוק, עובדה זו צריך שתבוא במניין העונש לקולא.
עוד הדגיש, כי העקיפה בוצעה במקום בו הייתה מותרת עקיפה, וכי הנאשם נהג במהירות המותרת על פי החוק.
רמת אלכוהול בדם גם היא צריכה להיות נסיבה לקולא.
אין מקום לקבוע, כי על הנאשם לפצות משפחת הקורבנות, שהרי לשם כך נועדו חברות הביטוח אשר דואגות לפיצוי הקורבנות ומשפחותיהם.
לעניין הפסילה סבור שאין מקום לפסול לצמיתות אלא לשנים ספורות בלבד.

ג. הנאשם הביע צער עמוק על מותם של המנוחים.

ד. ב"כ המאשימה ביקש להגיב לפסיקה אליה הופנה בית המשפט על ידי הסנגוריה. לענין זה הוסיף התובע וטען בכתב שיש לאבחן הפסיקה שפורטה ברשימת האסמכתאות, על אף שפסיקה זו מתייחסת להריגה עקב נהיגה בשכרות אולם, רוב פסקי הדין אינם מתחשבים במגמת ההחמרה כפי שבאה לידי ביטוי בפרשת ימיני – ע"פ 2247/10. השוני הוא בעובדות ובתוצאות כאשר כמות ההרוגים שונה, מצב הנאשם לאחר התאונה קשה – נפגע בתאונה, גיל הנאשם - מתייחסים לנאשמים בחלקם צעירים ובחלקם קטינים. הקשר של המנוחים לנאשם שהיו חבריהם הטובים או בני משפחה. רוב הנאשמים הודו ולא בחרו לנהל את המשפט. עבר תעבורתי שאינו מכביד והמלצות תסקיר מבחן. כל אלה אינם נמנים על המקרה הנדון.

כל אלה אינם מצויים במקרה שלנו.
העונש הראוי כפי עמדתו של כב' השופט עמית בפרשת ימיני, הוא 10 שנות מאסר בשל הריגת קרובן אחד.

שיקולי ענישה
הרבה מאוד דברים נאמרו בפסקי דין רבים על אודות התופעה הקשה של נהיגה במצב של שכרות, כמו גם על אודות ביצוע עבירות תעבורה אשר גורמות לתאונות דרכים שכתוצאה מהן מקפחים חייהם אזרחים תמימים שכל מבוקשם היה להגיע מנקודה אחת לאחרת הן לצורך עבודתם והן לכל צורך אחר. נהיגה חסרת חינוך וחסרת התחשבות באחר גרמה לתאונה שתוצאותיה כה קשות. הרבה דיו נשפך בעניין הצורך בהחמרה והכבדה בעונשים של מי אשר מרשה לעצמו כך לנהוג, ובפרט שעה שאדם בוגר מרשה לעצמו לנהוג למרות שהוא יודע היטב כי לגם מן הטיפה המרה.

אכן, לא אתעלם מן העובדה כי בעניין הנדון בפני
נו נהיגת הנאשם בשכרות נקבעה בשל סירובו למסור בדיקת דם לשם ברור רמת האלכוהול בדמו, כמו גם סירב לכל בדיקה אחרת בניגוד לסעיף 64 לפקודת התעבורה, ומכח החזקה הקבועה בסעיף 64 ד' לפקודה, נמצא כמי שנהג בשכרות. על כך נהיגתו חסרת האחריות עת יצא לעקיפה כאשר הדרך לא הייתה פנויה וממול, בנתיב הנסיעה הנגדי, הגיעה רכב המנוחים וכתוצאה מכך ארעה התאונה הכפולה במהלכה מצאו המנוחים את מותם. התנהגות חסרת אחריות בולטת זו של הנאשם אומרת דרשני. יציאה לעקיפה אפילו במקום בו לא מסומן קו הפרדה רציף, בשעת לילה, כאשר ממול מגיעים כלי רכב, צריך שתעשה באחריות ובזהירות תוך התחשבות בכל האחרים המשתמשים בכביש. לא כך הייתה נהיגתו של הנאשם. הנאשם נמצא כמי שנהג את רכבו בחוסר אכפתיות לתוצאת מעשיו תוך נהיגה בשכרות וגרם בכך לתוצאות הקשות.
כתוצאה מהתאונה קיפחו את חייהם שלושה בני משפחה אחת הורים וילדם והבת עינת נפצעה קשה, כאשר כל מטרתם היתה לשוב לביתם בתום החג. משפחה זו נהרסה כליל. אין צורך לשוב ולהדגיש את סבלה העמוק של הבת שנפצעה קשה והוריה לא יהיו יכולים לסעוד אותה בסבלה בשל כך שנהרגו בתאונה. אין צורך אף להוסיף ולהדגיש את סבלם של אחיה האחרים שנותרו כשארית למשפחה מפוארת, כל אלה ברורים לכל בר דעת.
מאידך, אל כף המאזנים עלינו להביא את השיקולים האפשריים לקולא והכוללים נסיבות אישיות של כל נאשם שבא לפנינו לדין. ברור, כי אין לזקוף לחובתו של הנאשם כי ביקש לברר דינו עד תום, ואין מקום להעלות טענה זו כלל. אלא כי מי אשר מודה ומביע חרטה מיד בתחילת משפטו או במהלכו, ראוי להביא נסיבה זו במניין השיקולים לקולא, מצב שלא אוכל להביא כנסיבה לקולא בענין הנדון. יחד עם זאת אני מבקשת לומר כי ברור מעבר, לכל ספק, שהנאשם הביע חרטה עמוקה וצער גדול על אשר ארע בתאונה ועל קטילת החיים שנגרמה בגינה. עוד ברור, כי בפני
נו אדם נורמטיבי, חיובי מאוד, אשר דרכו בעסקים צלחה והוא נותן מאשר לו לציבור, תורם ועושה גם למען הכלל והעיקר למען ילדיו ואמם (הכל כמפורט בתצהירי משפחתו). עוד שמענו מפי הסנגורים, כי הנאשם בן למשפחה מרובת ילדים אשר גדל כבן הזקונים וסייע בפרנסת המשפחה בחקלאות עוד במהלך לימודיו. שמענו עוד, כי הנאשם הוא היחיד אשר מטפל טיפול מסור באביו החולה, אשר תלוי בו רגשית ופיזית. עוד נשמע בפני
נו עדותו של מפקדו הישיר של הנאשם בעת שרות המילואים. עד זה הדגיש את מסירתו וקפדנותו של הנאשם ורצונו העז לתרום למדינה ואף הגיע מחו"ל ישירות לשדה הקרב בעת מבצע חומת מגן, על נכונותו לסייע לכל חייל המבקש עזרה, וכן על התייחסותו למשפחות שכולות. בכל אלה אתחשב שעה שאני באה לשקול את עונשו.

אלא שאין להתעלם מעברו התעבורתי המכביד ביותר של הנאשם אשר מונה 65 עבירות שחלק ניכר מהן הן עבירות טכניות, אולם, הרבה מהן הינן עבירות בטיחות, הן עבירות מהירות והן עבירות של אי ציות לתמרורים, עקיפה כשהדרך לא פנויה, עקיפה בצומת, כך שלחובתו לפחות 25 הרשעות בגין עבירות בטיחות מובהקות, יחד עם זאת יש לקרוא את ריבוי העבירות על רקע העובדה שהן משתרעות על פני כ- 30 שנות נהיגה. אלא שעבר מכביד זה יש בו כדי להוות נסיבה לחומרה.

באשר לטענה כי אין לגזור את עונשו של הנאשם בהתאם למגמת הענישה אשר חלה כיום במקומותינו, אומר כי אין הדבר כך. יפים לכאן הדברים שנאמרו בע"פ 2842/10, 2898/10 קלדרון נ' מדינת ישראל
(לא פורסם 23.1.12), מפי כב' השופט ג'ובראן בסעיף 32 לפסק הדין.
"אכן, בחינת רף הענישה המקובל בעבירות אלו מעלה כי העונש שהושת על המערער אינו סוטה במידה ניכרת לקולה, או לחומרה. אולם, נוכח חומרת המעשים, תוצאתם הקטלנית והקיפה של התופעה החברתית הפסולה של נהיגה בשכרות, אני סבור כי ראוי שרף הענישה בעבירות של נהיגה בשכרות, אשר הביאו לתוצאה קטלנית, יוחמר, וישקף את ההוקעה הנדרשת להתנהגות זו. אדגיש כי לצד שיקולים אלו אני אף מביא בחשבון את עקרון אחידות הענישה, הנגזר מעקרון שוויון הנאשמים בפני
החוק" (ראו, ע"פ 9792/06 חמוד נ' מדינת ישראל
, (לא פורסם, 1.4.02), אשר לפיו, בבוא בית המשפט לגזור את עונשו של אדם, עליו ליתן דעתו לרף הענישה הנוהג והמקובל. אולם, עקרון אחידות הענישה אינו עומד בפני
עצמו אלא יש לשקולו, "בין מכלול שיקולים שיש להעריכם ולאזנם באיזון ראוי כדי להגיע לתוצאת ענישה שקולה אשר תגשים את תכלית ההגנה על עניינו של הפרט ושל הציבור המשולבים זה בזה" (ההדגשות הוספו – ס"ג) (ע"פ 10370/82 סניס נ' מדינת ישראל
, פ"ס 4 (לא פורסם 27.5.03). אם כן, על בית המשפט בעת גזירת הדין לבחון את רף הענישה הנוהג, את האינטרס הציבורי הכללי לצד הנסיבות המיוחדות לעושה המעשה, אך "מובן הדבר שאין בית המשפט כבול לעולם לרף הענישה הנוהג, ופשיטא כי רשאי בית המשפט כשההרשעה צריכה לכך, להחמיר ולהעלות את רף הענישה" (ראו ע"פ 2247/10 ימיני נ' מדינת ישראל
, פסקה 79 (טרם פורסם, 12.1.11) (להלן: "פרשת ימיני").
"אדגיש כי העלאת רף הענישה צריכה להעשות בהדרגות ובזהירות הראויה וכשהיא מביאה בחשבון הן את רף הענישה הנוהג בעבירות הנדונות, והן את מדרג הענישה הכללי בין העבירות הפליליות השונות, תוך שמירה על מדרג הגיוני של ענישה בין העבירות ישנות על פי חומרתן ...".

מכאן אתה למד שאין ממש בטענת הסנגור כי יש להתאים את הענישה למועד ביצוע העבירה שגרמה לתאונה. גם אם נקבל טענה זו, ברור כי גם בעת ביצוע העבירה של נהיגה בשכרות ועקיפה כשהדרך לא פנויה מצאנו לא מעט פסקי דין אשר מצביעים וחוזרים ושונים על הצורך להחמיר בענישה לשם הרתעה.

עוד נאמר, כי לטובת הנאשם נביא גם את העובדה כי תקופה של כ- 14 חודשים היה נתון במעצר בית מתוכם תקופה ארוכה שהה במעצר בית מלא ובחלקה במעצר בית לילי, תקופה ארוכה וקשה זו גם היא תבוא במניין שיקוליי לעונש.

העובדה שחלף זמן ניכר מאז אירוע התאונה בשנת 2006 ועד למתן הכרעת הדין, איננה יכולה להוות שיקול לקולא אלא במניין השיקולים כולם, הואיל וגם הנאשם תרם תרומה ניכרת להתמשכות ההליכים.

מכאן באים אנו לקבוע את גזר הדין כאשר אנו מביאים אל המאזניים את כל השיקולים בהם דנו מעלה ובשל מכלול נסיבות האירוע כפי שפורטו ארוכות בהכרעת הדין ונסיבות אישיות המיוחדות של נאשם זה, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:
א. 6 וחצי שנות מאסר מתוכם תנוכה תקופת המעצר שמיום 7.10.06 ועד ליום 27.10.06.
ב. 24 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים בגין עבירת הריגה, בניגוד לסעיף 298 לחוק, עבירת נהיגה בשכרות בניגוד לסעיף 62 (ד) לפקודת התעבורה וכן נהיגה בעת פסילה.
ג. הנאשם ישלם לבתם של המנוחים - עינת, וליתר ילדי המנוחים פיצוי בסך 80,000 ₪.
ד. הנני מורה על פסילת רישיון נהיגתו של הנאשם למשך 14 שנים, מתקופה זו תנוכה התקופה בה נפסל רישיונו של הנאשם בגין תיק זה.
ה. הנני מחייבת הנאשם לשלם קנס בסך 15,000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתם.
הקנס ישולם בתוך 60 יום.

<#3#>

ניתן והודע היום י"ז אדר תשע"ב, 11/03/2012 במעמד הנוכחים.
נחמה מוניץ
, שופטת
החלטה

לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ולפסיקה שהוגשה לעיוני וכן לטיעוני המאשימה בכתב ובעל פה, אני סבורה שעל אף שהכלל הוא ריצוי מיידי של העונש, הרי שבמקרה זה יש להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע למשך 45 יום כדי שניתן יהיה להגיש ערעור לבית המשפט העליון ולהמשיך ולבקש בפני
ו כל בקשה.

לאחר הגשת הערעור, יוכל בית המשפט העליון לשקול גם את סיכויי הערעור.

בפני
נטען כי יש בכוונת הנאשם להגיש ערעור גם על הרשעתו. לאור התנהגותו של הנאשם במהלך המשפט הארוך מאוד והתייצבותו לכל הישיבות, אני סבורה כי אין חשש, במקרה זה, להימלטות מן הדין, על אף שכבר ניתן גזר הדין.

לטעמי, הערבויות הקיימות והתנהגותו של הנאשם במהלך המשפט, מלמדת כי בפני
נו מקרה חריג לכלל ועל כן אני מורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר בלבד למשך 45 יום מהיום ועד ליום 25/4/12.

הערבויות הקיימות כיום ימשיכו לחול עד למתן החלטה אחרת.

<#5#>

ניתנה והודעה היום י"ז אדר תשע"ב, 11/03/2012 במעמד הנוכחים.
נחמה מוניץ
, שופטת
הוקלד על ידי: עדן ונדר

בית המשפט המחוזי בנצרת
ת"פ 1130-06 מ.י. פרקליטות מחוז הצפון-פלילי נ' כדור
11 מרץ 2012
437
437








פ בית משפט מחוזי 1130/06 מדינת ישראל נ' אהוד בן שמואל כדור (פורסם ב-ֽ 11/03/2012)